06.12.19
צוות בטיפולנט
זוגיות חמה ויציבה, משרה מספקת עם הכנסה גבוהה, כתיבת ספר משלך, עזרה לאוכלוסיות בסיכון... מה מכל אלו יגרום לך לחוש כי הגשמת את עצמך? הגשמה עצמית מוגדרת במילון כ"מימוש הפוטנציאל האישי, סיפוק פנימי", אך מתבטאת בדרכים שונות עבור כל אחד מאיתנו. כיצד מגיעים לאותו מימוש עצמי? אילו גורמים עשויים למנוע מאיתנו להגיע להגשמה עצמית?
הגשמה עצמית - טרנד אופנתי או צורך פסיכולוגי?
"אני עולה לירושלים למסיבה המי-ומית/ אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית/ אני אשים פתק או שניים בחומה האלוהימית/ אבל לא לשם שמיים אלא לשם הגשמה עצמית/ אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית/ יכתבו אלי בדואר, אני אחתום להם את שמי/ לאסיר בבית הסוהר, לחולה הסופנית/ אבל לא בשם הטוהר אלא בשם הגשמה עצמית"
שירו הלגלגני של אריק ברמן מצביע, אולי, על "הטרנד החדש לעבר הגשמה עצמית", אך תפיסת ההגשמה העצמית כגורם מרכזי בחיי האדם לא היתה נפוצה מאז ומתמיד. רק בשנות ה-50 התפתח זרם הפסיכולוגיה ההתפתחותית אשר התבסס על תפיסה חיובית של האדם ועל האמונה בשאיפתו הבסיסית למימוש עצמי. תיאורטיקנים בולטים מזרם זה, כקרל רוג'רס ואברהם מאסלו, הניחו כי תינוקות מגיעים לעולם עם נטייה מולדת למיצוי הפוטנציאל שלהם, להתמודדות עם אתגרים ולהגשמה עצמית.
למרות האמונה בנטייה מולדת זו, זיהו מאסלו ורוג'רס כי רבים מבני האדם אינם מגיעים לכדי הגשמה עצמית ותלו את הגורמים לכך בסביבה בה חי האדם. מאסלו הדגיש כי השגת הגשמה עצמית מתאפשרת רק לאחר שמסופקים צרכיו הפסיכולוגיים והפיסיולוגיים הבסיסיים של האדם (ביטחון, שובע, חום, שייכות, אהבה), ולכן מרבית האנשים אינם מתפנים כלל לחתור אליה. רוג'רס, לעומתו, טען כי הצורך להגשמה עצמית הוא הצורך המהותי ביותר אשר ממנו נובעים הצרכים האחרים. אלא שהיכולת לממש דחף זה מתאפשרת רק כאשר הילד גדל בסביבה של 'קבלה ללא תנאי', בה לומד הילד כי הוא אהוב ורצוי ונטייתו להגשמה עצמית תוכל להתפתח ללא הפרעה. כאשר הילד גדל בסביבה בה הקבלה וההערכה מותנות בהתאמתן לרצון ההורים - מומרת הנטייה הבסיסית להגשמה עצמית בנסיונות בלתי אותנטיים להשביע את רצון הסביבה.
תפיסה זו, לפיה נטייה בסיסית להגשמה עצמית עשויה להחסם מגורמים שונים תואמת את תחושתם של אנשים רבים המרגישים כי אינם ממצים את יכולותיהם מסיבות שונות:
רוצה... אבל לא יכול
גילי, רווק בן 33, עובד באחת מחברות הסלולארי הגדולות בתפקיד זוטר מזה חמש שנים. "כל בוקר אני קם מהמיטה ואומר לעצמי 'איזה בזבוז'", הוא מספר. "העבודה משעממת אותי, אין לי עניין בתפקידים ניהוליים ואני לא מתחבר לאנשים מבחינה חברתית. כל החיים חלמתי להגיע לאוניברסיטה, לעשות תואר במדעי הרוח, אבל עם השנים הבנתי שזה פשוט גדול עלי: יש לי הפרעת קשב וריכוז, אני לא מתחבר בקלות עם אנשים ואני פשוט לא רואה איך אני מצליח לגמור תואר".
המקרה של גילי הוא מקרה שכיח של ויתור על הגשמה עצמית מתוך חוסר ביטחון ביכולות האישיות. גילי יודע היטב מה יגרום לו לחוש כי הוא מממש את עצמו, אך אינו בטוח ביכולתו להתמודד עם המכשולים בדרך ליעד. היעדר ביטחון עצמי מונע מאנשים רבים להתנסות ולאתגר את עצמם, גם במחיר של פשרה וויתור על סיפוק אישי. כאשר הסיכוי להגשמה עצמית נפגע עקב ביטחון עצמי נמוך, חשוב לזהות ולנסות דפוסי חשיבה בלתי יעילים הגורמים לחוסר הביטחון ("אם אני לא מסיים בהצטיינות זה לא שווה את המאמץ") ולצמצם ככל האפשר את הנטייה להמנעות ממצבים ואתגרים מסוימים (לקריאה מורחבת על שיפור הביטחון העצמי).
רוצה.... אבל לא מעיזה
לנגה, אמא לשלושה ילדים, היו כל הנתונים להפוך למנהלת מובילה בחברה בה היא עובדת: כישרון, אסרטיביות ראש גדול... אבל לאחר לידת התאומים והריון לא מתוכנן שבא אחריה, נגה מתקשה לחזור לשוק העבודה. היא מרגישה מתוסכלת ומרירה ומתקשה להאמין שעזבה את מקום עבודתה כבר לפני שש שנים. אין לה ספק שהיתה מאושרת יותר אילו היתה חוזרת לעבוד אך היא מרגישה כי המחיר גבוה מדי: היא חוששת מפגיעה בילדים שהתרגלו לנוכחותה הקבועה ומעומס גדול מדי, ומפחדת לגלות שהיא כבר 'לא בעניינים' מבחינה מקצועית.
בדומה לנגה, אנשים רבים חשים כי אינם מגשימים את עצמם אך מפחדים לקחת את הסיכון הכרוך בחתירה לעבר הגשמה עצמית. סיכון זה עשוי להיות מחיר כלכלי, ויתור על ביטחון ויציבות, חוסר פרגון מהסביבה ("בגילך?! לפתוח עסק?!"), כישלון ("ואם אני אגלה שאני ממש גרוע בזה?"), הצלחה ("מה יהיה עם הילדים אם אתקדם בתפקיד?") ועוד.
יש לי הכל, אבל לא מרגיש שמגשים את עצמי
ליאיר יש הכל: זוגיות חמה ויציבה, ילדים מקסימים ומצליחים, עבודה מאתגרת ורווחית... ובכל זאת, הוא מרגיש כל הזמן שמשהו חסר. "אין משהו שאני רוצה לעשות ולא עושה, ואין משהו שאני עושה ולא אוהב לעשות", הוא אומר, "ובכל זאת אני מרגיש כל הזמן שפספסתי, ש'זה לא זה'. כאילו אלו לא החיים שלי, כאילו אני חי בתוך סרט על חייו של מישהו אחר".
המקרה של יאיר מציג תמונה מורכבת של היעדר תחושת הגשמה עצמית ללא סיבה נראית לעין וללא מטרה מוגדרת אשר הוא שואף אליה. מצבו של יאיר, מנקודת מבט רוג'ריאנית, עשוי להיגרם מחסימת הנטייה הבסיסית להגשמה עצמית: יאיר לא זכה בילדותו לסביבה המאופיינת בקבלה ללא תנאי ולכן צרכיו ושאיפותיו אינם מונעים על ידי נטייה טבעית למימוש הפוטנציאל וההגשמה עצמית, אלא מצורך לזכות בהערכה ואישור מהסביבה. יאיר למד להתאים את שאיפותיו והעדפותיו לאלו של הסביבה ולכן גם בבגרותו הוא מתקשה לחוש כי עבודה משרדית ושגרה משפחתית אינן הדרכים אשר יובילו אותו לחוויה של הגשמה עצמית.
....ואיך בכל זאת מגיעים להגשמה עצמית?
מציאת נוסחה כללית להגשמה עצמית היא משימה מורכבת לא פחות מהמצאת גלולה לאושר או טכניקה לרכישת אהבה עצמית ב-30 שניות.
משמעות המונח הגשמה עצמית משתנה מאדם לאדם, ומתעצבת בהתאם לכישורנו ונטייתנו המולדים, התקופה והתרבות בה אנו חיים וההשפעות הסביבתיות להן אנו נחשפים החל מילדותנו. בהתאם, הגורמים החוסמים את יכולתנו לנוע לעבר הגשמה עצמית עשויים לנבוע מנסיבות חיים, מסרים חברתיים וסביבתיים על "מה נכון" ו"מה צריך", וממניעים אישיותיים-פסיכולוגיים המשפיעים על תפיסתנו העצמית, אמונה בלגיטימיות של צרכינו ועוד.
חיים ללא הגשמה עצמית עשויים להיות חיים מכאיבים, ריקים ומתוסכלים, ויותר ויותר אנשים המודעים לעובדה זו פונים לאנשי מקצוע אשר יכולים לסייע בתחום זה. פסיכותרפיה עשויה לסייע באופן משמעותי לאנשים החווים תקיעות, חוסר סיפוק וחוסר מימוש עצמי בחייהם הפרטיים, התעסוקתיים ו/או הזוגיים: במסגרת המפגשים הטיפוליים ניתן לזהות הנחות יסוד, תפיסות ואירועי עבר אשר מגבילים את היכולת לפעול לעבר הגשמה עצמית. אימון אישי עשוי גם הוא לסייע לאנשים בריאים ומתפקדים בסך הכל, אשר חשים כי אינם ממשים עצמם בהיבט מסוים של חייהם.
