25.02.11
ענת וייס דורון
הדור הצעיר של היום הוא אולי לא מה שהיה פעם, אבל גם בני הגיל השלישי של ימינו רחוקים מאוד ממיתוס הסבים, סבתות הבודדים, היושבים בכסא הנדנדה שעל המרפסת ומצפים בכיליון עיניים לנכדים. התפתחות הטכנולוגיה הרפואית מביאה להארכת תוחלת החיים ועלייה באיכותה ושינויים אלו, בנוסף לשינויים ברוח הזמן, מאפשרים לבני הגיל השלישי לנהל חיים עשירים ומספקים וכחלק מהם - לחפש ולמצא מערכות יחסים זוגיות חדשות.
אנשים בגילאי שישים, שבעים ומעלה אשר התאלמנו או התגרשו, ואף התמודדו עם משברים קשים של אובדן ואבל, מוצאים בתוכם את הכוחות, האנרגיה, החיות והאופטמיות למצוא לעצמם אהבה וחברות חדשה.
למה בכלל זוגיות בגיל המבוגר?
בגיל הצעיר מוטבעת בנו, בדומה לבעלי חיים אחרים, תשוקה מינית ודחף ליצירת המשכיות באמצעות הקמת משפחות והולדת ילדים. בגילאים הצעירים, הקמת קן זוגי ומשפחתי מהווה המשך רציף ובוגר לקו המשפחתי בו גדלנו. אנו מקווים למצוא בקן החדש מענה לצרכי הגנה, בטחון, חום, אהבה והנאה.
זוגיות בגיל המבוגר תפקידה דומה במובנים מסוימים - ושונה במובנים אחרים. אנשים מבוגרים שכבר סיימו את תפקיד גידול הילדים עשויים להיות פעילים בתפקיד הסבתאות/סבאות, אך זהו תפקיד פחות טוטלי ותובעני מהורות. אך בעוד שהצורך ביצירת המשכיות כבר סופק, הצורך בקן בטוח עדיין קיים: קיימת פניות ובדרך כלל אף צורך עז בנפש קרובה, דואגת, אכפתית, איתה אפשר לחלוק ולחצות את מרחב החיים.
מה הם הקשיים?
אלא שצרכים ותקוות אלה נתקלים לא פעם בקשיים משמעותיים. מנסיוני בטיפול עם זוגות שחיים חיים משותפים בזוגיות שנייה או שלישית, קיימים לעיתים, כמו בגיל הצעיר, אכזבה וכאב רב. אנשים נכנסים לזוגיות שניה עם פצעי הילדות מהבית בו גדלו, עם חוויות מזוגיות ראשונה ועם מחויבות לילדים ונכדים שאינם משותפים ומחוברים לבן/בת הזוג החדשים. בסך-הכל מדובר בתמונה מורכבת עם פוטנציאל ל"מוקשים" שונים איתם לא מתמודדים בני זוג רווקים אשר נכנסים לקשר זוגי רציני לראשונה.
למרות קשיים אלו, אחד האספקטים המרתקים בעיני הוא האופן בו בני הגיל השלישי בוחרים פעמים רבות, באופן לא מודע, בני זוג שמעמידים אותם בפני אתגרים התפתחותיים רגשיים חדשים - אתגרים איתם לא התמודדו בקשרים זוגיים קודמים. במובן מסוים, בחירה מסוג זה בגיל המבוגר מבטאת "הזמנה" של הנפש להתרחב, לשחרר "שרירים מכווצים" ולהגיע למחוזות חדשים. זו בחירה מאתגרת אשר דורשת המשך התפתחות.
אתן מספר דוגמאות לבחירות שכאלה בהן נתקלתי במסגרת עבודתי הטיפולית.
סיפורו של עודד
עודד (שם בדוי), גרוש בן 65, סיפר על דחף מיני נמוך, במהלך נישואיו הראשונים. הוא קיים יחסי מין עם אשתו לעיתים רחוקות, וחווה אותם כבלתי מהנים או מספקים. אשתו גילתה בו עניין מיני ורגשי מועט ואף מצאה לעצמה סיפוק בקשרים אחרים מחוץ לנישואין. עם הגיל והתעוררותן של בעיות רפואיות עודד חש פחות ופחות פוטנטי, ולא התקשה לותר על חיי המין לחלוטין.
בגיל שישים וחמש עודד התחבר לבת-זוג אנרגטית, מלאת חיים, מינית, שרצתה להמשיך ולחיות חיי מין מלאים ועשירים, לאחר גירושין מבעל שהפגין תשוקה רבה אליה. היא חוותה את הדחף המיני המועט של עודד כחוסר משיכה אליה. הבחירה הבוגרת של בני הזוג דחפה אותם לפנות לטיפול כדי לסייע במציאת איזון ביניהם בתחום חיי המין המשותפים. עודד נעזר בטיפול כדי לרכוש מחדש אמון ביכולותיו הגבריות ובבת זוג חדשה אשר נמשכת ומעונינת בו בכנות... במקביל, בת הזוג נעזרה בטיפול כדי להכיל את הקושי, לגייס סבלנות לתהליך ולשמר בטחון עצמי בנשיותה, תוך גיוס נשיות זו במשורה ובקצב אשר התאים לעודד ולאפשרותם לפתח את מערכת היחסים. כלומר, עודד ערך בחירה זוגית אשר עימתה אותו עם "נקודת התורפה" המינית, אך הבשלות והמוכנות להשקיע במערכת היחסים החדשה, אפשרו לו לפנות לטיפול וליצור מערכת יחסים טובה.
סיפורו של יעקב
דוגמא נוספת לבחירה זוגית מאתגרת היא הדוגמא של יעקב (שם בדוי), אשר התאלמן בתחילת שנות השבעים לחייו ותוך זמן קצר יצר קשר חדש עם אשה אחרת. בטיפול הסתבר שבנישואיו הראשונים והממושכים, חיי הרגש של יעקב היו חסומים, והקשר אופיין בריחוק וניכור. יעקב עבר חויות רגשיות מטלטלות אך לא נהג לשתף בהן את אשתו, מתוך הגנה מפני הצפה רגשית של חוויות עבר. אשתו, ככל הידוע לי, כאבה את הריחוק ביניהם אך לא היה בה את הכוח והעוז לשנות את פני הדברים. יעקב הגיע לטיפול זוגי עם אשתו השניה, מספר שנים לאחר שינשאו. בת זוג זו הינה אשה החלטית, אשר זקוקה לקרבתו ולביטויים רגשיים ברורים ונוכחים. חוסר יכולתו לספק צורך זה עורר מריבות, סערות וכאב רב ביניהם. בטיפול יצרנו חוויה שאפשרה ליעקב להתנסות בשחרור מסוים של החסימה הרגשית. המרחב הטיפולי הבטוח יצר אמון באפשרות של שחרור רגשי ללא אובדן שליטה וללא אובדן הבעלות על רגשותיו. האשה, מצידה, למדה להבין ולהשלים עם ההגנה הרגשית המרוככת של בן-זוגה. היא יכלה לראות במצב זה מנגנון בעזרתו הוא שומר על עצמו, ולא התנהגות פוגענית מכוונת כנגדה. הבנה זו מיתנה את תחושת הפגיעה שלה ובהתאמה אף את התפרצויות הכעס שבעבר הרחיקו את בן-זוגה ממנה.
לסיכום
הדוגמאות הללו ועוד רבות אחרות ריתקו וריגשו אותי בעבודתי הטיפולית. הם נטעו בי אופטימיות על יכולתה האין סופית של הנפש האנושית לצמוח, להתרחב, לפתוח חסימות ולהגיע לשיאים חדשים גם בגילאים מבוגרים. זאת, תוך שימוש בקשר זוגי חדש יחסית כמצע הדוחף ואף מאפשר התפתחות והתחדשות של השותפים בו.
על המטפלת - ענת וייס דורון
ענת וייס דורון היא פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית.
אשמח לקבל תגובות לכתבה למיל:[email protected]
