10.02.17
תמר טלמור כהן
תמר טלמור כהן
מטפלת באמצעות ביבליותרפיה ופסיכותרפיה, בוגרת ביה"ס לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר אילן, ולימודי המשך מתקדמים במרכז ויניקוט. מטפלת ומדריכה אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בקליניקה בתל אביב.
כל מי שאוהב לקרוא, מכיר את ההרגשה הזו של לצלול פנימה לתוך ספר טוב. אין כמו לשכב במיטה, מתחת לשמיכה או מול התנור החם, עם כוס תה מהביל בצד - ולקרוא. אין כמו לצלול פנימה לתוך עלילת רומן איכותי, ספר בלשים טוב, או לתוך עלילה של ספר היסטוריה מרתק. חווית הצלילה הזו, ההינתקות מהמציאות היומיומית והניתוק מקשיי הקיום, יש בה כוח מרפא, בדיוק כמו טיול טוב לחו"ל, ארוחה במסעדה או מסע קניות בקניון. קצת בדומה לטיפול נפשי, בו אנחנו צוללים פנימה לתוך קשר עמוק ומשמעותי שבין הפסיכולוג למטופל, ומתבוננים דרכו על חיינו באופן חדש ומואר ואחר מהמקובל.
טיפול נפשי וקריאה בספרים כגורמים מעצימים
כל מי שאוהב לקרוא, מכיר את הרגע הזה שבו הוא מתחבר אל הגיבור, מזדהה עימו, חולם עליו, מדמיין את עצמו במקומו וחווה את מה שהגיבור חווה, כאילו היה מדובר בחייו שלו. זהו גם רגע של הזדהות מעצימה, שבה האני הופך לגיבור של ספר, לגיבור של עלילת מתח או גבורה. האני זוכה ברגע שכזה להארה ולהעצמה של הקיום שלו, הרבה מעבר לקיומו היומיומי, הדל והצנוע. זהו רגע מעצים במהלך הקריאה. כך גם במהלך טיפול נפשי, אנו חווים התנתקות מן ההווה המתמשך של הקיום וצלילה אל מרחב אחר. הטיפול הנפשי מתקיים בתוך בועה של קליניקה, באותו יום ושעה קבועים. לטיפול הנפשי יש חוקים משלו, שבתוכם מתנהל הטיפול, ושבתוכו נרקמת מערכת היחסים שבין הפסיכולוג למטופל. זוהי בועה שבסופו של דבר מעצימה ומחזקת ביותר את כוחות הנפש.
טיפול נפשי לגיבורת הסרט "שושנת קהיר הסגולה"
לטיפול נפשי יש אפקט מנחם ומרגיע כמו לסרט טוב. מדובר בהתנתקות מזרם הקיום היומיומי וכניסה לתוך חוויה מוגנת, מחממת, מאפשרת. חוויה שבה ניתן לדמיין את עצמנו מצליחים, מחוזקים, אהובים, מקובלים, מגדילים לעשות, ומצליחים בכל מה שרק חלמנו עליו. קצת בדומה לגיבורת סרטו של וודי אלן, "שושנת קהיר הסגולה", המגולמת על ידי השחקנית מיאה פארו, המשחקת שם אישה מוכה, קשת יום שבורחת מהעבודה אל אולם הקולנוע כדי להתנחם מעט מקשיי היומיום, וזוכה להיכנס פנימה לתוך מסך הקולנוע ופנימה לתוך הסרט שבו היא צופה. אסקפיזם בהתגלמותו.
הצורך בהתמודדות בטיפול הנפשי
מנגד לצורך בהתנתקות, יש לכולנו גם את הקושי שבהתמודדות עם שדי העבר, הרודפים אותנו בכל אשר נלך. הפחדים, הלבטים, תחושת ההיעדר. בין ארבעת קירות הקליניקה של הפסיכולוג, קמים עלינו כל שדי העבר לכלותינו. אנו מעירים אותם משנתם, נזכרים בהם, מספרים עליהם, דשים בהם, מעלים אותם באוב, מורידים אותם מה"בויידעם", שולפים אותם מהאריזה, מנערים אותם, מנקים ומשפשפים אותם, כמו את מנורת אלדין. והנה הם יוצאים במחול, כל השדים שקברנו בגיל חמש או עשר, מתנפלים עלינו בחרבות שלופות, ועכשיו עלינו להתמודד מולם כמבוגרים.
דו קרב של כבוד
טיפול נפשי דומה לדו קרב ארוך של המטופל עם עברו. דו קרב של כבוד. השאלה הגדולה היא מי ינצח הפעם, כאשר ברור לכולם שהחזק מבין השניים הוא השד מן העבר. קצת בדומה לימי הביניים, שבהם היה נוהג של דו קרב בין אצילים ואבירים על ענייני כבוד. זה לא קל להתמודד שוב עם אירועים מן העבר המצמית, לשוב ולהעלות באוב את אותם קשיים שהדחקנו ולתת להם מקום וקול ובמה ותהודה ועוצמה. אחר כך צריך לחזור הביתה, פצוע ומדמם מהדו קרב וללכת לישון מלא הרהורים וחרטות.
הרהור אחרון רגע לפני שנרדמת
אולי עדיף היה שלא לצאת בכלל מהמיטה ולא ללכת לטיפול הנפשי. מי בכלל צריך את זה? של מי בכלל היה הרעיון הזה? אוף, תן לקרא איזה ספר טוב ועזוב אותי מכל הבלבול מוח הזה.
