מחושך לאור, בכל דור ודור: האם ניתן לחגוג את פסח בזמן מלחמה?

מיעד מורג יפה

השנה ליל הסדר עתיד להיות שונה מקודמיו. בעודנו בלחימה פעילה, אלפי אזרחים מפונים, 133 מקרבנו עדיין חטופים ואלפי משפחות התווספו למשפחת השכול, אנו נעים בין ייאוש לתקווה ולרבים מאיתנו מחשבות ותחושות סותרות לקראת ליל הסדר. מעבר למצב האישי והמשפחתי שבו החג פוגש כל אחד ואחת מאיתנו, אנו מצויים בתהליכי אבל קולקטיביים גם כמדינה וחברה אשר מתוכם עולה השאלה – כיצד ניתן בכלל לחגוג חג אשר מסמל יציאה לחירות בזמן משבר הנוגע לעצם הקיום שלנו?

בכתבה הבאה, מיעד מורג יפה, פסיכולוגית קלינית, מתארת כיצד תמות מתוך סיפור ההגדה, משפחתיות וטקסיות עשויים לתמוך בתהליכי האבל הצפויים בעקבות המלחמה ואירועי הטרור, הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית.

מדינה באֵבֶל

אבל קולקטיבי מתעורר כאשר קהילה, חברה או עם חווים שינוי או אובדן בקנה מידה נרחב וקיצוני. אירועים טראומטיים ואובדנים מרובים מאתגרים את תפיסות האדם לגבי עצמו, לגבי האחרים סביבו ולגבי העולם בו הוא חי. כאלו הם אירועי ה-7 באוקטובר אשר אופיים הפתאומי, הפולשני והאלים ערערו אותנו כבני אדם, כחברה וכעם.

תהליך אבל קולקטיבי, בדומה לתהליך האבל ברמת הפרט, מתחיל לרוב מחוויית היעדר שליטה וחוסר אונים אל מול האסון והאובדן. אין זה מפתיע, אם כך, שההתמודדות המוקדמת שלנו כחברה וכעם נגעה, בין השאר, לביסוס מחדש של תחושת המסוגלות והביטחון. השבועות שעקבו לאירוע התאפיינו מבחינה חברתית ברוח נדיבות וסולידריות, אשר שיקמו במעט את חווית חוסר האונים הקולקטיבית והזכירו לנו כפרטים וכעם את הכוחות הטמונים בנו.

לעומת השבועות הראשונים לאחר ה-07.10, ערב הפסח הנוכחי מתקיים בצילה של מה שמכונה "שגרת המלחמה" וחזרה חלקית לתפקוד, אשר מפגישות אותנו כעם עם לוח השנה העברי, המסורת והחגים. אם כך, איך נוכל לחגוג או לציין את החג כאשר המדינה כולה מצויה באבל?

תהליך האבל: בין אובדן וחורבן לבין שיקום ותקומה

בעבר, תהליכי אבל נתפסו כמתנהלים לפי שלבים קבועים וצפויים של הסתגלות רגשית לשכול (הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון והשלמה). התמודדות עם אובדן נתפסה כהתקדמות ליניארית על ציר הזמן, מחושך לאור, מחורבן לתקומה, כרצף חוויות ידוע מראש שבסופו מובטחת השלמה ו״גאולה״ רגשית ותפקודית.

לעומת זאת, תיאוריות עדכניות יותר בתחום השכול ואובדן טראומטי מתארות תנועה חוזרת ונשנית בין שני מסלולי התמודדות עיקריים ביניהם קיימת תנועת מטוטלת:

1. מסלול ראשון: שיקום היכולת לתפקד לאחר אובדן – למשל, חזרה לתפקוד והבניית משמעות חדשה לחיים לצד האובדן.

2. מסלול שני: עיסוק באובדן, במת ובקשר עימו – למשל, העלאת זיכרונות ועיסוק בהנצחה.

במפגש עם ערב הפסח הנוכחי, אנו מוצאים את עצמנו בטבורו של תהליך האבל. שגרת המלחמה שהתבססה אפשרה לחלקים נרחבים מהחברה לחזור לתפקוד, גם אם באופן חלקי או מעט שונה מבעבר. אולם החזרה לתפקוד מפגישה אותנו כעם גם עם דיסוננס – כיצד נוכל לחגוג את החג (מסלול 1), כשאנחנו עדיין כואבים אובדנים כה רבים (מסלול 2) ונאבקים על עתיד קיומנו?

ערב חג הפסח יכול להוות מאורע מעורר דחק. תהליכי האבל, שהם גם אישיים וגם קולקטיביים, עלולים לייצר קונפליקט בתוך כל אדם ומסביב לשולחן החג הביתי והחברתי. משכך, ניטיב עם עצמנו אם נוכל להתאזר בסבלנות ולאפשר לעצמנו ולאחרים סביבנו, באופן חומל ואמפתי, לנוע שוב ושוב, בתנועת מטוטלת, בין העיסוק באובדן ובחורבן לבין העיסוק בשיקום ובתקומה. מתוך תנועה זו, יבנה כל אחד את המשמעויות החדשות הנכונות עבור עצמו, חייו ודרכו, ובהתאם לאמונותיו והשקפותיו.

• התמודדות עם לחץ ומתח
  בתקופת החגים

  
• תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר? על צמיחה פוסט טראומטית

  
• עזרה נפשית בזמן לחימה: מידע שימושי מתעדכן למצבי חירום

  

לחפש אפיקומן וגם משמעות

חוקרים רבים הדגישו את החשיבות בהבניית משמעות לחיים לצד אובדן. החוקרים תיארו תהליכי שיקום של הנרטיב האישי של כל מתאבל – כאדם חד פעמי המתמודד בדרכו הייחודית, עם אופיו הייחודי, על אובדנו הייחודי. כיום, האבל אינו נתפס כאדם אשר עובר תהליך באופן פאסיבי, אלא כאדם אשר מתנהל בתוך האבל באופן אקטיבי, לומד כיצד לשקם ולתפעל את חייו שהשתנו ללא היכר, כותב את עצמו ותפקידי חייו מחדש, מבנה משמעויות לחיים שלאחר אובדן טראומטי, בתהליך התפתחותי.

ברמה הקולקטיבית אנחנו עסוקים בנסיונות להבין ולהבנות את החוויה שלנו כחברה, על רקע אסון קיצוני ואלים ולחימה מתמשכת. סיפור יציאת מצרים, מעבדות לחירות, הוא סמל לתקווה וחיזוק האמונה בכוחותיו של כל אחד מאיתנו, ושל כל העם הזה, לשרוד תקופות קשות וחורבן. הקראת ההגדה בצוותא מאפשרת לנו לספר מחדש, בכאן ועכשיו, את סיפור הולדתנו, חניכתנו והתהוותנו.

בכל שנה מחדש, מתאפשרת ההזדמנות ללמוד, להבין ולהכיל משהו נוסף, אחר וחדש על הביוגרפיה הקולקטיבית שלנו ועל האופן שבו הביוגרפיה הזאת פועלת ומשפיעה עלינו גם עכשיו. אנחנו מצטווים לשוב ולהיזכר בכאבי מסע ההתהוות שלנו, דרך הקשיים והתלאות שעברנו בדרך לארץ המובטחת. לחוש אותם בכל שנה מחדש, ולהעניק להם פשר ומשמעות אקטואליים, על רקע ההתמודדות הנוכחית. לאט לאט, נבנה גם נרטיב לאומי חדש, שמצליח להחזיק ולהכיל את המתח הדיאלקטי בין הקולות השונים שבחברה.

משפחתיות וטקסיות

יתכן כי בחג הפסח הזה רבים מאיתנו ירגישו פחות בנוח לחגוג ולשמוח. אולם, קיימים מאפיינים נוספים לליל הסדר שיכולים לעלות בקנה אחד ולתמוך בתהליכי ההתאבלות הטבעיים, כגון התכנסות ותמיכה הדדית, תחושת ה'ביחד', מתן תוקף ולגיטימציה לכלל הקולות, המחשבות והרגשות השונים של היושבים לשולחן ליל הסדר והעיסוק בסמלים וטקסיות.

טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה. טקסים מסמנים לנו את המשמעות התרבותית של אירועים ושל שינויים בחיינו, כיחידים וכחברה. מחקרים רבים מצביעים על חשיבותם ומרכזיותם של טקסים כאמצעי משמעותי למעבר לחיים אחרי האובדן ולארגון מחדש שלהם.

בחג זה, יהיו משפחות שיבחרו להצמד למסורת, לרצף המשכי ומנחם של מנהגים מוכרים, רצף טקסי אשר קושר אותנו דרך העבר וההווה – לעתיד. לעומת זאת, יהיו משפחות שיבחרו בדרכים אלטרנטיביות לציין את חג הפסח השנה (בין אם בחיק הטבע, מסביב לשולחן או בהפגנה) ויתאימו את טקסי החג לאופייה הייחודי של משפחתם ואובדנם.

כמו ההליכה במדבר: צפוי תהליך ממושך

משך הזמן אשר חלף מאז פרוץ המשבר משפיע גם הוא על תהליכי האבל שלנו. התקופה בה אנו נמצאים כרגע, כחצי שנה לתוך ההתמודדות עם טראומה ואובדנים אישיים ולאומיים, מאופיינת לצד שיקום השגרה בעיסוק בנרצחים ובנופלים, בקשר עימם ובכל מה שאבד ושכבר לא יהיה. בתקופה זו, מתאבלים זקוקים להבנה ולתיקוף מסביבתם לרגשותיהם והתנהגותם, ולקהל שמגיב באופן אמפתי לעיסוק באובדן ובהנצחתו של המת.

ידוע לנו כי שנים רבות לאחר אובדן וטראומה, אנשים עודם עסוקים בהתארגנות, הכוונה מחדש של חייהם וצמיחה מתוך המשבר. שיקום חיי היומיום, עיסוק בזיכרון והנצחה והבניית המשמעות לחיינו מחדש דומה ליציאה למסע 'יציאת מצרים', מסע ארוך וקשה. עם זאת, אנחנו לא יוצאים למסע הזה לבד. המשאבים, החוסן וגורמי התמיכה הרבים ברמה האישית והחברתית, מהווים מקור כוח להמשכיות החיים, לא רק להישרדות אלא גם ללמידה ולהתפתחות.

לסיכום

דווקא בחג פסח זה, הראשון מאז אסוננו, היעדרם של הנרצחים והחטופים בולטת בנוכחותה. אנחנו נאבקים כעם על השבתם של כל החטופים ומחזיקים את המתים בקרבנו, מסובים לצידנו. אנחנו זוכרים אותם, מזכירים אותם, בוכים את לכתם ועסוקים בבניית עתיד לאומי בו נוכל להגיד שלעולם נהיה אחרים, שננסה להיות טובים ומיטיבים יותר, בזכות חייהם ובעקבות מותם.

אם בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר: 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם' (שמות י״ג, ח'), הרי שבכל ערב חג פסח מעתה ועד עולם, המשמעויות הללו, שאנחנו שוקדים מאז ה-07.10 על הבנייתן, אלו התובנות שנעביר לבנותינו ולבנינו, מדור לדור. הנפש האנושית, הרוח הלאומית, הוכיחו שוב ושוב שהן מסוגלות להשתקם, להחלים ולצמוח. זה חג האביב שלנו; חג צמיחתנו מבין ההריסות.

על הכותבת – מיעד מורג יפה

פסיכולוגית קלינית מומחית-מדריכה. מרצה על טיפול והתמודדות עם מצבי אובדן ואבל ועל התערבויות טיפוליות במצבי קיצון במסגרת התוכנית 'מפרשים לרוח' של מכון מפרשים להוראת פסיכותרפיה של המכללה האקדמית תל אביב יפו. בעברה מנהלת היחידה לטיפול במצבי משבר, אבל ואובדן בתל"מ, רשת מרכזים לטיפול פסיכולוגי בפריסה ארצית. מטפלת מוכרת ע"י הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון לטיפול במשפחות שכולות. מנחה קבוצות לעיבוד אבל ואובדן. מטפלת בקליניקה פרטית במודיעין במבוגרים, ילדים ונוער.

מקורות

יהנה ע', שלו ר' ואבלין א' (2024). חזרה הביתה לאחר לחימה: המלצות וקווים מנחים לחיילים וחיילות המשתחררים משירות. בטיפולנט: פורטל לשירותים פסיכולוגיים.

נחליאלי, נ' וישראלי, ע' (2012). והיא שעמדה: הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש. בני ברק: הקיבוץ המאוחד בשיתוף המדרשה באורנים.

רובין, ש. מלקינסון, ר. וויצטום, א. (2016). הפנים הרבות של האובדן והשכול: תאוריה וטיפול. הוצאת אוניברסיטת חיפה ופרדס.

שנון-קליין, ה' וקרייטלר ש' (2013). טנטולוגיה – מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים. חיפה: פרדס הוצאה לאור.

תורה נביאים כתובים (2002). שמות (פרק י״ג, פסוק ח'). הוצאת קורן.

Janoff-Bulman, R. (1992). Shattered assumptions: Towards a new psychology of trauma. Free Press

Kübler-Ross, E. (1970). On death and dying. Collier Books/Macmillan Publishing Co

Neimeyer, R. A., & Cacciatore, J. (2016). Toward a developmental theory of grief. In R. A. Neimeyer (Ed.), Techniques of grief therapy: Assessment and intervention (pp. 3–13). Routledge/Taylor & Francis Group

Rehman, A. (2022). What is Collective Grief?. Grief Recovery Center. Huston, Texas