האם זה תכונותינו? או שמא משהו אחר? כוונתי בנושא זה להתייחס לאותו אחד אשר רודף אותנו יום יום שעה שעה, וזהו - אנחנו בעצמינו, ורצוני לעורר את השאלה שאני מתחבט בה כבר תקופה ארוכה, האם אהבת ה"עצמי" שלנו, היא "אהבה התלויה בדבר", ועלינו למצוא בעצמינו תכונות חיוביות שעוטפות אותנו - ואם תכונות אלו נייצר מערכת יחסים אוהבת בינינו לעצמינו,
או שמא הערכת עצמינו לא צריכה להיות מבוססת כלל וכלל, על איזה שהוא דבר, אלא היא צריכה להיות "אהבה אשר אניה תלויה בדבר",
ואני לעניות דעתי היה לי קשה להכריע כמו ההבנה הראשונה, כי א"כ אהבת עצמינו לעולם לא תהיה יציבה, כיון שכל אהבתינו היא לפי תכונותינו החיוביות, וכל המדד לזה שתכונותינו הן חיוביות, זה רק ביחס ל"אחר" שנמצא בסביבתינו, וא"כ ביום שה"אחר" יהיה שונה מה"אחר" שהכרנו עד היום, כל אהבתינו תתרסק כלא היתה.
ואחרי שנדע מהי הערכה התיאורטית, ברצוני לדעת איך אפשר למצוא את הנוסחא להפוך זאת מדיבורים תיאורטים לדיבורים פרקטים, כי בשלמא אם הערכה היא כמו שהעלינו בצד הראשון - א"כ הערכה היא ע"י מציאת תכונותינו היפות והחיוביות, אמנם אם הערכת עצמינו היא כמו שהעלנו בצד השני, א"כ מהי הנוסחא המתאימה ליישם בפועל את המושג שנקרא בפי כל "ערך עצמי".
ואפשר להאריך בזה עוד
שלום מנחם.
שאלתך רחבה ועמוקה, ואני חוששת שבמסגרת הפורום אין אפשרות להשיב באופן מקיף. בקצרה אוכל לומר שתכונות כערך עצמי ואהבה עצמית מתבססות מתוך השילוב בין גורמים אישיותיים, גורמים נסיבתיים (הצלחות וכשלונות, רקע אישי, מראה חיצוני וכד') וגורמים הנוגעים ליחסים המוקדמים- עד כמה האדם חש אהוב, מוערך ורצוי בשלבי ההתפתחות המוקדמים. כל אלו משפיעים על תחושת הערך והאהבה העצמית אשר האדם ישא איתו בבגרותו, אך גם בבגרות יש מקום לשינוי ושיקפור של היבטים אלו- הן באמצעות טיפול פסיכולוגי בו אפשר להבין יותר האם ולמה חסרה אהבה עצמית, הן בתוך מערכות יחסים חיוביות בבגרות והן באמצעות התבוננות פנימית ונסיונות לאתגר תפיסות עצמיות שליליות אשר התבססו בשלבי החיים המוקדמים יותר.
ליטל
.jpeg)
