הבן שלי בן 12 וחצי.
מאובחן ב-ADHD,
לאחרונה הביע עניין בטיפול בשל חרדות מפיגועים.
כבר זמן ממושך אנו חושבים שהוא מכור למסכים, למרות שאני מגבילים את השהות הוא עושה המון מאמצים לפרוץ את ההגבלות, ומייצר סביב המסך (בעיקר משחקים) מתיחויות אדירות מולנו. כשאנו מגבילים אותו, פעמים רבות זה מוביל לצעקות, קללות, התקפי זעם ובכי. תפסנו אותו מספר פעמים מנסה לתחמן ומשקר סביב הנושא. הקורונה מאוד העצימה את הנושא, והוא מתקשה מאוד ללמוד (הנוכחות מול מסך מן הסתם מובילה אותו לשחק ולא ללמוד).
חשוב לציין שמצד שני יש לו קשרים חברתיים טובים, הוא משחק בחוץ עם חברים ומקדיש זמן רב לכדורסל בקבוצה מקצועית.
אשמח לדעת בעיקר מה הטיפול המומלץ ואיך מאבחנים התמכרות למסכים.
האם יש קשר לחרדות?
האם מומלץ לטפל בחרדות בילד עם הטיפול בהתמכרות?
הנושא דחוף ומדיר שינה מעיננו...
תודה רבה
שלום יאיר.
אתה מתאר שילוב בין מספר גורמים בעלי השפעה- ADHD, תחילת גיל ההתבגרות ומשבר הקורונה- אשר סביר להניח שחוברים יחד ומביאים אותך לתהות אם הדברים מתנהלים באופן שנכון לבנך. כמו כן, נדמה לי שאתה מתאר שחלק מהחשש שלך אינו נוגע דווקא להשפעות שליליות של השימוש במסכים אלא לדינמיקה והאינטראקציה שנוצרות מולו סביבם. דרך הפורום, קשה מאוד לזהות האם מדובר בהתמכרות למסכים/ חרדה ממנה הוא מנסה לזוז/קושי רגשי (אשר ודאי מושפע גם מגילו ומהתקופה המורכבת בה הוא חי), אך מאחר ובנך עצמו מביע צורך בטיפול, ולאור דאגתך, אני חושבת שכדאי להקשיב לו (ולעצמך) ולפנות למטפל שיוכל להציע טיפול לבנך והדרכת הורים עבורך/כם. פעמים רבות "סימפטום" כמו חרדה או התמכרות הם דרכה של הנפש לסמן כי תוכן נפשי מסוים זקוק לעיבוד ומענה וכאשר מתאפשר שיח המכוון לחשיפת ועיבוד תוכן זה, הצורך בסימפטום מתפוגג. בהתאם, אני מציעה לפנות אל טיפול בגישה פסיכודינמית אשר מציע מרחב התבוננות ועיבוד, ולא לטיפול התנהגותי המציע סיוע ממוקד בסימפטום נקודתי.
ליטל
תוכל למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול במתבגרים להתייעצות ובחינת טיפול
