היי,
ביום הזיכרון תמיד יש לי עצב עמוק בפנים, לא חסרים חברים, משפחה, שאיבדתי במלחמות שלנו והמעבר בין האבל לתקומה (יום העצמאות) הוא ממש בלתי נתפס.
איך אני יכולה?
הכאב על האובדן הוא כמעט לא אנושי.
שלום רוני.
יום הזיכרון אכן מחבר לאבל ולאובדן, ובפרט כאשר אלו מוכרים לך מקרוב. במובן זה, אני חושבת שאין אלא להשלים עם מה שימים אלו מעוררים בך ולנסות להיעזר ע"י שהות עם האנשים הקרובים לך ותומכים בך, ו"מינון" של החשיפה לתכניות טלוויזיה, טקסים וכד' במידה ואלו מעמיסים עלייך יותר מדי. מעבר לכך, במידה ואת מרגישה שלנושא האובדן והמוות בכלל או לאובדנים שחווית יש השפעות שחורגות מעבר ליום הזיכרון, יתכן וכדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית.
ליטל
