היי,
בת 18, בדיכאון עמוק עם קשיי חברה וקושי לצאת מהבית, כתוצאה מכך גם פרשתי מהלימודים וקיבלתי פטור משירות סדיר בצה"ל. אני כרגע מתכננת לעזוב את הבית (קשה לי בו) ולממן טיפול פסיכולוגי עם קצבה משירות לאומי במקום לשרת, אבל בינתיים אני ממש מתחרפנת מהבדידות. אין לי חברות כבר שנתיים, רוב החברויות שלי היו שיטחיות ובמצבי זה לא אפשרי ריגשית ליצור קשר עמוק עם מישהי (נתק ריגשי) אך אני מרגישה צורך ורצון עז לכך. קשה לי מאוד להיות לבד ופסיכולוגית לא תספיק למלא את החסר, אני צריכה יותר מפעם-פעמיים בשבוע. מישהי שתהיה איתי ואוכל לדבר איתה כמעט 24/7. חברה אמיתית. שאני לא ארגיש לבד אלא שיש איתי מישהי. רציתי לשאול אם תוכלי להציע רעיונות איך אוכל להכיר חברה בגילי שתתאים לי, במצבי הריגשי ובמיוחד כשרוב בנות גילי משרתות כך שאין אפשרות להכיר.
שלום לך.
ראשית, למרות שטיפול פסיכולוגי אכן לא מחליף חיים חברתיים, לא הייתי ממעיטה בערכו בקשר זה- נוכחות תומכת המציעה הבנה של העולם הפנימי היא משמעותית, ואף עשויה להניע באופן משמעותי את האפשרות ליצור קשרים דומים מחוץ לטיפול. לכן, בהמשך לדברייך, אני מציעה לקדם במהירות האפשרית את הפנייה לטיפול.
מעבר לכך, ניתן להרחיב מעגלים חברתיים דרך מקומות התנדבות, פורומים אינטרנטייים, פעילות ספורטיבית/פעילות לימודית או אמנותית (חוגי תאוטרון, יוגה וכד'). במקביל, אם את מסוגלת לכך כדאי מאוד למצוא עבודה אשר תאפשר לך הן להיות עם אנשים והן למלא את הזמן בפעילות בעלת ערך אשר תקל על תחושת הנתק והבדידות. בכל מקרה, גם סביב התפקוד במקומות אלו יש צורך בכוחות ובאיזון מסוים של המצב הנפשי, וזו סיבה נוספת להשקיע משאבים ומאמצים בפנייה לטיפול בהקדם.
ליטל
