פורום טיפול נפשי

אשמח להמלצה

היי ליטל.
אני מניחה כי אינכם עובדים בחג..
ואולי את בחופשה.. אז כולי תקווה וציפייה כנראה לשובה של המטפלת עוד כשבועיים לערך שזה יותר מהמון וגם ציפייה למענה מסוים דרך הפורום.
ואני תוהה מה משמעות וגדולת הטיפול כשאינו מתקיים.. מותיר חלל כה גדול ותחושת כאב וערפול בלתי מווסת. אצלי.
תודה!

היי,
אני סובלת מחרדות כל ערב.
אני בטיפול תרופתי של ציפרלקס.
ואני מכורה לוואבן,ואסיוול...
אני כל ערב לוקחת חצי כדור
זה מרגיש לי מעולה
כי זה מרגיע אותי וגורם לי לשמוח.
אבל זה ממכר!!
איך להיגמל?

שלום ,
אני בחור בן 31
והתחלתי לפני כחודשיים טיפול אצל פסיכולוגית קלינית , כשבפגישות האחרונות מצאתי את עצמי מידי פעם מעיף מבט על החזה שלה , סורק את הגוף שלה...
הלק שהיא שמה ...
ומייד כשהייתי עושה זאת הייתי משפיל מבט כאילו נבוך מעצמי והממה שאני בוחן למולי. כנראה שזה היה מודחק אצלי אבל
לאחרונה הבנתי שאני נמשך אלייה מינית
ויש לי אלפייה פנטזיות מיניות ותשוקה אולי בגלל מה שאני מייחס אלייה.
אני לא יודע אם היא שמה לב לזה או לא אבל בפגישה האחרונה לפני שהלכתי הצטלבו בינינו המבטים לכמה רגעים והרגיש לי שזה יצר מתח באותו הרגע.

חשוב לי להדגיש שהיא אישה מבוגרת כבת 60

אני לא מרגיש שזה מפריע לטיפול מאחר ואין לי כוונות או ציפיות לממש את הפנטזיות שלי כלפייה.
השאלה שלי האם זה יהיה בסדר לשתף אותה בזה ?

מרגישה שאני מאבדת את עצמי. בהריון שבוע 29, מפוצצת הורמונים. הפסקתי בפתאומיות סרדנה אחרי 3 שנים רצוף בתחילת ההריון ומאז הדכאונות שופעים, התקפי הזעם והבכי. חד הורית, אחרי טיפולי פוריות ארוכים. עברתי לגור עם אמא שלי שגרה בבית משותף - קומה מעל- אבא שלי. הם פרודים. ואחותי עם בעלה ושלושת ילדיה גרים בקומה למטה. ואני ואמא שלי בקומה למעלה. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי. רבה המון, בוכה המון. סובלת המון. המון שקט בבית, ואני לא רגילה. לא רגילה לימי שישי שקטים שכל אחד בחדר שלו, לא רגילה לריבים עד צרחות בין בני הבית. משפחה מלוכדת כל כך היינו ואז ההורים נפרדו והם נלחמים עד טיפת הדם האחרונה. בתוך אחות אגואיסטית שדואגת רק למשפחה הקטנה שלה, לבין אמא מתוסכלת ואבא ממורמר מפוצצת הורמונים אני מאבדת את עצמי ממש מחכה לצאת מהבית וללכת לדירה משלי, ומפחדת גם לצאת לבד עד אחרי הלידה. אני הריון בסיכון ואם משהו יקרה ואצטרך עזרה אני לבד וזה מפחיד. החברים הטובים שלי לא גרים פה, נשאר לי רק חברים מהעבודה שהם לא אנשים שאני נוהגת לחלוק איתם מחשבות ודכאונות כאלה. בקיצור, הייתי חייבת לפרוק ולא יודעת כבר לאן. לא יודעת לאיפה לנתב את האנרגיות הלא טובות שלי, ואיך לשנות אותן.
זהו- חלק מהאבנים ירדו מהלב.

שלום ליטל
ב 13/09 הגבת לי על בעיה של הילדה שלי,
אני רוצה אכן לבדוק טיפול צמוד בשביל הילדה שתדריך את הילדה שלי איך להתמודד/לפתור בעיות
האם יש מטפל/ת שאת יכולה להמליץ עליו על מנת שאבדוק טיפול לילדה
אני גרה ברמלה , מס הפאלפון שלי הוא 050-9913919
אשמח מאוד להכוונה ממך

שלום ליטל.
כל כך לא יודעת!
כל כך לא בטוחה!!!
כל כך לא סגורה על עצמי!!!

יוצאת מהפגישה ומרגישה לא טוב!
כאילו משהו לא עובד!!!
כאילו לא מתאים לי מה שהמטפלת אומרת!!
משהו מרגיש לי לא נוח!!!

לא יודעת אם להמשיך בטיפול.

לא מרגישה שזה משהו שאני צריכה להעלות בפני המטפלת ואני מתחבטת בזה!

ליטל שלום,
אני בטיפול המון המון שנים. למעלה מעשור. טיפול שידע עליות ומורדות , אך בעיקר מרגיש עתה את המקום של הצמיחה וההתקדמות. הנפילות יותר מווסתות ואני מסוגלת יותר להמליל את תחושותיי ולשתף את המטפלת, מה שלא היה בעבר. אני נמצאת בטיפול פעמיים בשבוע.
ובכל זאת, למרות תחושת היכולת הפנימית להתמודד עם דברים ותהומות מן העבר ישנה סיטואציית החופשות החוזרת על עצמה לפרקים, ולמרות שאנו דנות בה שוב ושוב במרחב הטיפולי, ולמרות שבשיח עם המטפלת "השמיים לא נופלים" אני חוזרת הביתה ושם הכל מציף.
הגעגוע, העצב, הכאב על כך שאינה, הכעס והזעם על כך שעזבה אותי ואולי אף על כך שהיא סומכת עליי.. יצאתי מאיזון, בוחרת לישון ולהתכנס, ובעיקר לא רוצה מגע עם אף אחד. הקושי הוא בעיקר עצב גדול וסוג של אבדון.
שבועיים ימים שהחלו היום, וזה לא משנה כי גם אני אהיה בחופשה בפרק מהזמן. קשה לי, עצוב לי ובעיקר קול לא ברור מבפנים נוגס בי ויוצר חלל פנימי חשוף ומותיר אותי מאוד מאוד לבד.
אז אני כותבת.. מייחלת לכל תשובה שתנסוך בי כוח ותחזק אותי ואצליח דרכה להחזיק בתקופה לא נעימה זו.
תודה מראש.

שלום, אני בן 18 וחצי סיימתי יב' ביוני וכרגע אני עושה שירות לאומי בעקבות חוסר התאמה לצבא. תמיד לא היו לי הרבה חברים רק 2-3 טובים. יש לי שלושה חברים קרובים כעת. בשלב מסויים מסתבר בין השאר ש...... נמצאת כעת במחלקה להפרעות אכילה. קשר נוסף שנוצר הוא עם ..... שעכשיו היא בת 30 שהכירה אותי דרך חברים של הורי. הקשר היה מאוד משמעותי מהיר ואינטנסיבי. מאוחר יותר מסתבר למרבה הפלא שהיא מתעסקת רבות בתזונה כשיטת טיפול. ועוד חבר ..... מפעם שאנחנו בקשר מאוד טוב כבר הרבה מאוד זמן.
אותו החבר תמיד חצי בתור בדיחה חצי ברצינות היה אומר שיש לי הפרעות אכילה. פעם הייתי מאוד רזה והייתה בערך שנה שאכלתי רק פירות וירקות אבל אם כבר יש לי הפרעה פסיכולוגית אז זו הפרעה מסוג אחר, אני לא האדם הכי נורמלי שאפשר לפגוש.
מה הקשר המקרי עם אישיויות שהן בין שאר התכונות גם בעלות הפרעות אכילה אומר עלי? אני מרגיש אשם בלי סיבה.

(זה אירוני לשלוח שאלה כזו ביום כיפור אך אבקש להתעלם מצירוף המקרים)

תודה מראש וגמר חתימה טובה :)

שלום,

מה יכולה להיות הסיבה לכך שהמטפל בוחר לתת לי תמיד שעות קצה בפגישות?
כלומר, שאני האחרונה לטיפול באותו יום.

תודה מראש.

היי.

לאחרונה הסתיים קשר עם בחור שמאוד אהבתי, יצאנו יחד והקשר לא היה מוגדר.

הוא כל הזמן אמר לי שיש לו "שריטות" (לא במובן ערסי או מאיים, באמת להראות שמשהו לא תקין).
מפה לשם, לאחר בדיקות חוזרות ונשנות, הקבלה לאישיות שלו ושיתוף מטפלת מקצועית (חברה), הגענו להנחה הרווחת שמדובר באישיות סוציופטתית / ו נרקיסיסטית.

הנכונות בדבר ההנחה לא באמת רלוונטית, סהכ זה בנינו וזה בסדר השערה.

מאוד נפגעתי מהקשר הזה. הוא היה אחד האנשים הכי כריזמטיים ואינטילגנטים שהכרתי, הוא שיטה בי בשיטתיות להשגה דברים מיניים, ובמקום מסויים בקשר כבר הייתי רק מרצה במגע כי פחדתי בביקורתיות והאימפולסיביות שלו כי הוא היה ככ חשוב לי..
האם יש דרך להתגבר על פגיעה מאישיות כזו?

תודה וחתימה טובה!

לא התייחסתי כלל להשפעה הנפשית של ההצפה המתוארת, מקווה שהיא מובנת מאליה...

שלום
אני סובלת מקשיים משמעותיים בתחום הוויסות החושי ומוצפת מרבית הזמן.
עברתי טיפול פסיכולוגי בשיטות גוף-נפש שונות, חלו שינויים חיוביים רבים בחיי
אך עדיין קיימת חוויית ההצפה שמשפיעה עלי מכל היבט אפשרי.
האם יש שיטה או דרך מוכרת ומנוסה שתוכל להקל עלי?

תמיד הייתי רגשן. אבל לאחרונה עברתי לגור במרכז הארץ (חצי שעה מהעיר המרוחקת שהייתי גר 22 שנה אצל ההורים)
אני גר לבד, כל פעם נעלב על חברים. נעלב על כולם כולם. כל אחד בתורו. נעלב שאחד חבר רק בשביל לשחק בסוני כשמשעמם לו, ואחד רק חבר לבירה ואחד רק לחדר כושר ויש לי רק 2 חברים ממש קרובים. וגם הם מאוד מאכזבים אותי
נסיתי כבר להחליף חברים
נרשמתי לחדר כושר, עבדתי בעבודות כאלה ואחרות, משחק כדורגל אבל שום חברה הם לא בראש שלי. אולי כן, אבל ממש מעט.
מה גם, שאני בא להורים שלי, קשה לי לחזור לפה. אני נשאר לשם יתר זמן
קשה לי לחזור לעיר. גם מבחינה כספית אני מתבאס על כל הכסף שנשרף לי כל חודש, במקום "לחיות את החלום" אני חי בתסבוכים על אחרים. אחיין שלי מבקש ממני דברים, גם שאני לא רוצה ולא בא לי. קשה לי להגיד לו לא. אני נתקף מצפון על כל דבר.
מה אפשר לעשות ? זה מצריך טיפול?

אני בן 30, התחלתי להקריח לפני 5 שנים וזה כרגע בתקופה הזו נהיה בלתי נסבל.
אני כבר כמה שנים מתעסק עם זה המון ביום יום. שם מינוקסי (תרופה) פעמיים ביום, שמפו מיוחד, וזה נראה לא טוב בכלל וקשה לי להשלים עם הקרחת. חשבתי על השתלה בטורקיה, זה עסק יקר ומצריך טיפול ארוך טווח ואין לי כוחות להשתעבד לזה כל החיים.
מאבד את הרוח מהמפרשים. איך אפשר להתמודד עם זה?
ממש אנטי קרחת.