אוטיזם בתפקוד גבוה הוא הפרעה התפתחות מולדת אשר נמצאת על ספקטרום ההפרעות האוטיסטיות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על מאפייני התסמונת, הקריטריונים לאבחון ודרכי הטיפול.
רותם בן השמונה, יכול לדקלם את ערי הבירה של מרבית המדינות אך אינו יודע כיצד להזמין ילד אחר לשחק איתו. דוגמא זו, ממחישה את הפער הדרמטי איתו מתמודדים ילדים ובוגרים הלוקים באוטיזם בתפקוד גבוה: פער בין יכולת אינטלקטואלית ממוצעת או גבוהה מהרגיל, לצד קשיים משמעותיים בהיבט החברתי והבין אישי.
אוטיזם בתפקוד גבוה - מאפייני התסמונת
אוטיזם בתפקוד גבוה מתבטא בפגיעה ביכולות החברתיות והתקשורתיות ואינו מלווה בדרך כלל בפגיעה באינטליגנציה. לעיתים, ההפך הוא הנכון – חלק מהלוקים באוטיזם בתפקוד גבוה הם בעלי אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, זיכרון פנומנלי או יכולות מדעיות, מתמטיות, מילוליות יוצאות דופן. בעבר, אוטיזם בתפקוד גבוה נקרא ״תסמונת אספרגר״. במסגרת השינויים שחלו במהדורה החמישית של ה- DSM (אשר יצאה לאור בשנת 2013), בוטלה האבחנה של אספרגר וכל ההפרעות הרלוונטיות הוכללו תחת הכותרת של הפרעות אוטיזם. כלומר, סביר להניח כי אנשים שאובחנו עד עכשיו כבעלי תסמונת אספרגר יאובחנו על פי ה- DSM-5 כבעלי אוטיזם.
כדי שיאובחן אוטיזם, על הילד או המבוגר לענות על הקריטריונים הבאים:
1. קיומם של קשיים מתמשכים ונרחבים ביכולות התקשורת וביכולות האינטראקציה החברתית, הבאים לידי ביטוי בשלושה היבטים מרכזיים:
* היעדרה של הדדיות חברתית: מתבטאת בכך שהאדם אינו יוזם ואינו מגיב לאינטראקציות חברתיות, אינו מעוניין לשתף אחרים בחוויותיו, מתקשה לנהל שיח תקין ומביע את רגשותיו באופן מוגבל.
* תקשורת בלתי מילולית מוגבלת: יכולת מצומצמת של האדם להשתמש בהתנהגויות ומחוות לא מילוליות התואמות את גילו ואת הסיטואציה בה הוא נמצא. למשל, עשויים להתקיים קשיים ביצירת קשר עין ובביצוע מחוות גופניות מקובלות חברתית.
* יחסים חברתיים מוגבלים: האדם מתקשה לפתח, ליצור ולקיים לאורך זמן קשרים בין אישיים, וניכר קושי משמעותי בהבנת יחסים ואינטראקציות חברתיות. כתוצאה מכך, ילדים עם אוטיזם עשויים להתקשות בהשתלבות במשחק עם ילדים אחרים, ובוגרים עם אוטיזם עשויים להתקשות ביצירת קשרים רגשיים משמעותיים ובהשתלבות חברתית תקינה במקום עבודתם.
2. קיומם של דפוסי התנהגות, עניין ופעילות מצומצמים, חזרתיים ויוצאי דופן. כדי שאדם יאובחן כסובל מאוטיזם, עליו לענות לפחות על שניים מהקריטריונים הבאים בהקשר זה:
* קיומם של דפוסים מוטוריים סטריאוטיפיים או דפוסים מוטוריים חזרתיים: דפוסים מסוג זה עשויים להתבטא בתנועות ידיים מוזרות, אקולליה (חזרה על דברי אחרים), התנדנדות, חזרה אינטנסיבית על מחווה גופנית או קולית וכן הלאה.
* נטייה לנוקשות: קריטריון זה מתאפיין בנטייה לנוקשות משמעותית אשר מתבטאת בדבקות עיקשת בשגרה (למשל, בצורך ללכת תמיד באותו מסלול, לאכול את ארוחת הצהריים בסדר מסוים) ובקושי משמעותי ביותר בהתמודדות עם שינויים, גם כאשר מדובר בשינויים מינוריים (למשל, ההכרח בצחצוח שיניים לפני לבישת פיג'מה ולא אחריה, בהתאם למה שהילד רגיל).
* "הידבקות" לתחומי עניין מוגבלים וקבועים: קריטריון זה מתבטא בהתעניינות אובססיבית בתחום ידע או עיסוק ספציפיים (למשל בולים, לוחות זמנים של אוטובוסים, ערי בירה, מכוניות) עד כדי התעניינות יתר בתחום זה והזנחת תחומי עניין אחרים.
* קשיי ויסות חושי: קשיי ויסות חושי הבאים לידי ביטוי בתת רגישות או יתר רגישות לגירויים חושיים.
אוטיזם בתפקוד גבוה: כיצד מטפלים?
טיפולים שונים נמצאו יעילים לחיזוק מיומנויות התקשורת ושיפור איכות החיים והם מתמקדים בדרך כלל במישור ההתנהגותי. עבור ילדים חשובה במיוחד עזרה בשילוב במערכת החינוך, שתעשה תוך תמיכה ומעקב אישיים המתמקדים בעזרה ביצירת קשרים בינאישיים, רכישת מיומנויות חברתיות, פירוש מצבים חברתיים והתאמת ההתנהגות לסיטואציה. שמירה על סדר יום ברור ועקבי תעזור להצלחת הטיפול.
טיפול גופני: טיפול ותרגול גופני יעזרו להקל על הסרבול המוטורי, בעזרת אימונים פיזיים לשיפור הקואורדינציה הגופנית (תרגול מיומנויות של הליכה, ריצה, כתיבה, משחקי כדור, שיווי משקל ותרגילי הרפייה).
טיפול התנהגותי: יתמקד בהפחתת הרגלים והתנהגויות אנטי-סוציאליות ובלימוד וחיזוק של מיומנויות חברתיות רצויות. הטיפול יעשה על ידי הדגמה, הדרכה ותרגול של מיומנויות כמו שיתוף פעולה, אי פגיעה בזולת, הבנה של רמזי תקשורת לא מילוליים, למידה של דרכים מקובלות לבקשת עזרה והבנה של רגשות והדרכים להבעתם.
טיפול קוגניטיבי: רכישת הבנה של פרספקטיבות ומחשבות של הזולת, בעזרת הדרכה ומשחקי תפקידים. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל להפחתת אמונות שליליות לגבי עצמי ולגבי העולם, שיכולות להתגבש עקב קשיי תפקוד בשדה החברתי-תעסוקתי.
טיפול קבוצתי: קבוצות לשיפור ותרגול מיומנויות חברתיות בהן ניתן לפגוש אנשים נוספים שחיים ומתפקדים עם התסמונת, יכולה לסייע בכך שחושפת את חברי הקבוצה לסיטואציות חברתיות מהחיים תוך קבלת משוב מהקבוצה והמנחים.
טיפול פסיכותרפי: עשוי להתאים לאנשים בוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. הטיפול יעזור בשיפור היכולת ליצור קשר ולקשור שיחה, הרחבת טווח הביטוי האישי והרגשי, הבנה של סיטואציות חברתיות ושיפור התפקוד בהן.
טיפול תרופתי: התערבות תרופתית עשויה לעזור בהתמודדות עם רגשות חרדה, זעם ודיכאון וכן, בהפחתת התנהגות כפייתית אובססיבית, כאשר אלו נילווים לאוטיזם.
מקורות
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
