מהי תסמונת גמילה?
תסמונת גמילה, המכונה לעתים גם "קריז", מתבטאת בהופעתם של מספר תסמינים גופניים, נפשיים או התנהגותיים קשים ולא נעימים במקביל, לאחר הפסקה או הפחתה של שימוש ממושך ומשמעותי בחומר (לרוב, במצבי התמכרות). לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5), התסמונת עלולה להתרחש בעת הפסקה פתאומית של השימוש באלכוהול, קפאין, קנאביס, אופיואידים, חומרי הרגעה (וכן חומרים היפנוטיים ונוגדי חרדה), חומרים ממריצים, טבק וחומרים אחרים (אך לא בעת הפסקת השימוש בסמי הזיה וחומרים נדיפים).
הסיבה להתרחשות תסמונת גמילה נעוצה בהפרת האיזון בגוף ובתוך כך במערכת העצבים בשל הפחתה פתאומית של רמות החומר בדם וברקמות, לאחר תקופה ממושכת בה תפקודים גופניים הותאמו להימצאותו בגוף. הפרת האיזון מתבטאת במרבית המקרים בהופעת תסמיני גמילה אשר הפוכים להשפעותיו של החומר. כך למשל, לאחר הפסקה פתאומית של שימוש באופיואידים אשר ידועים כחומרים המשרים רוגע, עלולים להתעורר בין היתר תחושת דיספוריה, כלומר מצב רוח לא נינוח, או קשיי שינה. הפחתה פתאומית של שימוש באלכוהול, אשר "מאט את הקצב" ובתוך כך את זמן התגובה לגירויים, עלולה בתורה להיות מלווה בין היתר בתחושת תזזיתיות, חוסר שקט, ולעתים אף רעד.
מה משפיע על תסמיני הגמילה?
בעת הפסקת השימוש בחומרים, עשויים תסמיני הגמילה להשתנות בחומרתם ומשכם כתלות במגוון גורמים, ביניהם: סוג החומר, משך השימוש בו והשפעתו הספציפית על הגוף. בתוך כך, בעת הפסקת השימוש באלכוהול, אופיואידים, חומרי הרגעה, חומרים היפנוטיים ונוגדי חרדה, עלולים להופיע תסמיני גמילה בולטים לעין, בעוד שבת הפסקת השימוש בחומרים ממריצים, טבק וקנאביס, עלולים להופיע תסמיני גמילה, אולם לעתים הללו יהיו בולטים פחות.
תחת זאת, אחד המאפיינים המרכזיים אשר משליכים על אופייה של תסמונת הגמילה הוא משך ההשפעה של הסם הספציפי על הגוף. אחד הביטויים לכך הוא שככל שהשפעת החומר על הגוף קצרה יותר, כך עולה הסיכוי שיופיעו תסמיני גמילה כבר זמן קצר יחסית לאחר הפסקת השימוש בחומר. לצד זאת, משך תסמיני הגמילה גם הוא לרוב יהיה קצר יותר.
כך למשל, בהפסקת השימוש בקוקאין, אשר משפיע על הגוף לפרק זמן קצר יחסית ומעורר תחושות אופוריה ומרץ, עלול אדם לחוש "נפילה" משמעותית, המתאפיינת בין היתר בתחושת עצבות וחוסר אונים כבר 15 עד 30 דקות לאחר נטילת המנה האחרונה של הסם. במרבית המקרים, תסמיני גמילה מגיעים לשיאם לאחר כיומיים עד ארבעה לאחר הפסקת השימוש. לעומת זאת, בהפסקת השימוש בבנזודיאזפינים, חומרים המשמשים בין היתר להרגעה, במרבית המקרים תסמיני הגמילה אשר עשויים לכלול תחושת חרדה וחוסר שקט פסיכומוטורי, עשויים להיוותר 10 עד 14 ימים לאחר הפסקת השימוש בחומר ואף יותר.
חשוב לציין, כי כפי שישנם הבדלים בסיכון הכרוך בהתמכרות לחומרים שונים, כך קיימים הבדלים גם בסיכון לחיי האדם כתוצאה מהפסקה פתאומית של השימוש בחומר. לדוגמה, בעוד שתסמונת גמילה מחומרי הרגעה ונוגדי חרדה עלולה לכלול התפתחות דליריום, מצב בלבול חריף הכולל שינויים במצב ההכרה שעלול לסכן את חיי האדם, היא שונה מאוד מתסמונת גמילה מטבק, אשר אמנם עלולה להתבטא בתחושות לא נעימות כדוגמת עצבנות וחוסר שקט, אך אינה מסכנת חיים.
קריטריונים לאבחון תסמונת גמילה
כאמור, עבור הפסקה או הפחתה של שימוש בחומרים שונים, עלולים להופיע תסמיני גמילה שונים. על כן, הקריטריונים הספציפיים לאבחון תסמונת גמילה עבור כל חומר מופיעים ב-DSM-5 בנפרד. עם זאת, עבור מרבית החומרים, אלו הם הקריטריונים הבסיסיים המשותפים לאבחון תסמונת גמילה:
A. הפסקה (או הפחתה) של השימוש בחומר, לאחר תקופת שימוש ממושך וכבד.
• עבור אופיואידים: הקריטריון מתמלא גם עבור מצבים בהם נטל אדם אנטגוניסט לאופיואידים (חומר החוסם את השפעתם) לאחר תקופת שימוש באופיואידים.
B. תסמינים פיזיולוגיים או נפשיים אשר מתפתחים בסמיכות להפסקה או הפחתה של השימוש (התסמינים הספציפיים – תלויים בחומר).
C. תסמיני הגמילה גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקודי חיים חשובים, למשל בתחום החברתי או התעסוקתי.
D. תסמיני הגמילה אינם מיוחסים למצב רפואי אחר ולא ניתן להסביר אותם טוב יותר בשל הפרעה נפשית אחרת.
טיפול בתסמונת גמילה
במקרים רבים, לאחר הפסקת השימוש בחומר, עלול אדם המתמודד עם התמכרות לשוב ולצרוך את החומר בשל רצון להקל על תסמיני הגמילה. על רקע זה, כמו גם על רקע הסיכון הכרוך בהפסקה פתאומית של שימוש בסמים מסוימים, חשוב לבצע תהליכי גמילה מחומרים בסיוע ליווי מקצועי, רפואי ונפשי.
תהליך הגמילה עשוי להתבצע במרכזי גמילה במסגרת אשפוזית, כלומר פנימייתית הכוללת לינה, או במרפאות ויחידות לטיפול בהתמכרויות, כלומר, במסגרת אמבולטורית בקהילה בה המטופל לן בביתו. חשוב לציין כי טיפול ראשוני במסגרת אמבולטורית, דורש מן המטופל יכולות התמודדות גבוהות ורשת תמיכה משפחתית או חברתית, מכיוון שהאחריות להגעה היומיומית למרפאה היא על המטופל עצמו. מעבר לכך, בכלל מרכזי הגמילה (אשפוזיות ומרפאות), משך הטיפול תלוי בשיקול דעתו של הצוות המקצועי, ועשוי להימשך בין מספר שבועות לחודשים.
מטרות הטיפול הינן לסייע למטופלים לצלוח את התקופה הראשונית של הינזרות מהסם, וכן לסייע להם להימנע מחזרה לשימוש. לשם כך, במידת האפשר ניתן על ידי הצוות הרפואי טיפול תרופתי שנועד להקל על תסמיני הגמילה וההתמודדות עימם. לצד זאת, ניתנת מעטפת ליווי פסיכו-סוציאלית אשר מסייעת בהתמודדות עם התסמינים ומכווינה את המטופל להמשך טיפול בקהילה.
סוג ההתערבויות הפסיכו-סוציאליות המוצעות בשלב הגמילה הגופנית, תלויות בחומרת המצב, וכן מידת המסוגלות והפניות הנפשית של המטופל. בהתאם לנסיבות, עשויים אנשי המקצוע להציע פסיכו-חינוך ביחס לסמים, תלות בסמים ודרכי הטיפול, וכן לסייע בהקניית מיומנויות שמטרתן חיזוק יכולת המטופל להתנגד בעתיד לשימוש בחומר. בנוסף, מכיוון שבמקרים רבים השימוש בחומר היווה עבור המטופל טרם הגמילה דרך ויסות והתמודדות (לא בריאה) עם רגשות שליליים, עשויים אנשי המקצוע לסייע למטופל בפיתוח היכולת לזיהוי סימני לחץ נפשי וגופני ואימוץ דרכי התמודדות חלופיות ובריאות יותר כאשר הוא מתעורר.
לצד התערבויות אפשריות אלו, התערבות פסיכו-סוציאלית קריטית בשלב הגמילה הגופנית היא החשיבה על מסגרת טיפולית-שיקומית המשכית שתתאים לצרכי המטופל לאחר שלב הגמילה הפיזי. כך, יתאפשר רצף תהליך גמילה ושיקום מיטבי, אשר יסייע להפחית את הסיכון כי האדם המתמודד עם התמכרות ישוב לשימוש בחומר הממכר בעתיד.
בין המסגרות הללו נמנות יחידות לטיפול בנפגעי התמכרות אשר מופעלות על ידי מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות ומציעות בין היתר טיפולים פרטניים, משפחתיים וקבוצתיים, קהילות טיפוליות אשר מציעות סביבה חברתית תומכת, מובנית ובעלת גבולות ברורים, מרכזי יום אשר מציעים טיפול סוציאלי-פסיכולוגי אינטנסיבי אשר עשוי לכלול גם סיוע לקראת השתלבות בעולם התעסוקה, וכן הוסטלים, מסגרות המשך חוץ-ביתיות בהן מתגוררים נגמלים מסמים יחד בדירות בקהילה, ומלווים במעטפת מקצועית.
מקורות
משרד הבריאות, אגף בריאות הנפש (2025, 16 בינואר). טיפול ושיקום של מכורים לסמים.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). American Psychiatric Publishing
West, R., & Gossop, M. (1994). Overview: a comparison of withdrawal symptoms from different drug classes. Addiction, 89(11), 1483-1489
World Health Organization. (2009). Clinical guidelines for withdrawal management and treatment of drug dependence in closed settings
