בהרצאתה ביקשה פרופ' יולנדה גמפל להתמקד באופן בו העולם החיצוני וההיבט הבין-דורי, בפרט בראי השואה, נכנסים לשעות הטיפוליות. בדבריה, התייחסה לאותם היבטים קפואים של זיכרון ללא מילים הקיימים באנשים שעברו את השואה כילדים, אותם כינתה שרידים רדיואקטיביים שכמעט ובלתי אפשרי להפוך אותם לייצוג. בהמשך, התדיינה ד"ר אביבה מזור, שהתייחסה למספר חידושים בגישה להעברה טרנס דורית שעלו מתוך עבודתה המשותפת עם פרופ' גמפל. לסיום, התדיין עמנואל עמרמי, שטען שבכל הקשור להעברה בין דורית, האדם משמש כנשא זמני של דבר מה המתגלגל בשרשרת הדורות ומשתכפל דרכו, ואם כך מיהו הסובייקט עימו אנחנו באים במגע בטיפול.
