חרדת טיסה היא בעיית חרדה נקודתית אשר מתבטאת בתחושות עזות של מצוקה, פחד ואי שקט לקראת או במהלך טיסות. חרדת טיסה מלווה במקרים מסוימים גם במגוון סימפטומים פיסיולוגיים של חרדה: הפרעות שינה, רעד וסחרחורות, כאבי בטן, רעד והזעה וכן הלאה. חלק מהאנשים מצליחים לטוס למרות המצוקה המתעוררת סביב הטיסה, אך במקרים אחרים החרדה עזה עד כדי כך שהלוקים בה מוכנים לוותר על חופשות, נסיעות משפחתיות והזדמנויות עסקיות-תעסוקתיות רק כדי להימנע מהצורך לטוס. מהם הגורמים לחרדת טיסה, ואיך מטפלים?
חרדת טיסה עשוי לנבוע מגורמים שונים:
חוויות טיסה שליליות: חרדת טיסה עלולה להתעורר בעקבות טיסות קשות המלוות בתחושות פחד (למשל, עקב סערות אוויריות או כיסי אוויר), חשיפה לתאונות מטוס (למשל, אובדן אדם קרוב בתאונה) ואפילו חשיפה שלילית דרך אמצעי התקשורת (למשל, פיגועי ה-11.9).
למידת פחד: חרדת טיסה עשויה להתפתח בילדות מתוך חיקוי של תגובות פחד של הורה אשר מתמודד בעצמו עם חרדת טיסה: הילד רואה את תגובות ההורה לטיסה ומפנים באופן אוטומטי את הנחה כי טיסה היא דבר מסוכן ומאיים ממנו יש סיבה טובה לפחד.
שליטה וחוסר אונים: חרדת טיסה מתפתחת לא פעם בקרב אנשים בעלי צרכי שליטה גבוהים אשר מתקשים לשאת מצבים של חוסר אונים והיעדר יכולת השפעה. טיסה, מטבעה, מאלצת אותנו להרפות מהשליטה ולשים את מבטחנו באחרים ובהתאם, אנשים המתקשים בהיבטים אלו עשויים לפתח חרדת טיסה.
פחדים עקיפים: בחלק מהמקרים חרדת טיסה מתפתחת לאו דווקא מתוך פחד מהמטוס או הטיסה עצמה, אלא מאלמנטים המאפיינים אותה. כך, למשל, אנשים המתמודדים עם קלאוסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים) או עם חרדה חברתית עשויים לפתח חרדת טיסה מאחר והמטוס מאלץ אותם לשהות במקום סגור לאורך זמן ולהיחשף לקרבתם של אנשים אחרים.
חרדת טיסה יכולה להגביל את תפקודם של הלוקים בהם ובהתאם, לאורך השנים פותחו מספר שיטות טיפול פסיכולוגי אשר מסייעות בהתמודדות עם חרדת טיסה. מרביתן של שיטות אלו מבוססות על עקרונות קוגניטיביים-התנהגותיים המכוונים לזיהוי ונטרול תפיסות והתנהגויות היוצרות ומשמרות מצבים של חרדת טיסה, ולהקניית טכניקות הרגעה עצמית ושליטה בחרדה.
הטיפול הקלאסי למצבי חרדת טיסה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול קוגניטיבי התנהגותי למצבי חרדת טיסה יוצא מהנחה כי החרדה נובעת מכך שהאדם מחזיק בתפיסות ואמונות שליליות לגבי הטיסה ("טיסה זה דבר מסוכן", "הטיסה עצמה היא תמיד סיוט", "יש לי הרגשה רעה, בטח יקרה משהו") ומשמר את חווית הפחד כאשר הוא ממשיך להימנע מהטיסות ובכך מונע מעצמו את האפשרות לצבור חוויות טיסה חיוביות. בהתאם, במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי במצבי חרדת טיסה המטפל והמטופל מזהים את האמונות וההתנהגויות הבלתי יעילות ומתייחסים לאופן בו נוצרו. במקביל המטפל מסייע למטופל לרכוש טכניקות שונות של הרגעה עצמית וויסות חרדה כטכניקות נשימה, אתגור מחשבות שליליות, דמיון מודרך וכן הלאה. בשלב מתקדם יותר של הטיפול, המטופל מתחיל לתרגל חשיפה הדרגתית לסיטואציית הטיסה דרך דמיון, צפייה בסרטים, התקרבות למטוסים וכן הלאה. כיום קיימת גם אפשרות לתרגל התמודדות עם חרדת טיסה באמצעות סימולציות ומתקני מציאות מדומה אשר מדמים ככל האפשר את חווית הטיסה וכך יוצים אפשרות לתרגול "חי" ואפקטיבי. שיטה נוספת בה נעשה שימוש במסגרת הטיפול במצבי חרדת טיסה היא ביופידבק - שיטה בה נעשה שימוש במכשור אשר מספק למטופל פידבק מידי על שינויים פיסיולוגיים המצביעים על רמת החרדה שלו. המטופל מתאמן בשימוש בטכניקות ההרגעה העצמית וויסות החרדה תוך שימוש במכשור הביופידבק וכך לומד לנטר באופן אפקטיבי יותר ויותר את המתח, הלחץ והחרדה בהן הוא שרוי לנוכח גירויים הרלוונטיים לחרדת הטיסה.
מלבד לשיטות הטיפול הפסיכולוגיות, חלק מהאנשים בוחרים להשתמש בתרופות הרגעה נקודתיות המפחיתות את רמת החרדה בעת הטיסה עצמה.
