פורום טיפול נפשי

שלום רינת.
ביופידבק היא שיטת טיפול בפני עצמה, אך כאשר המטפל שמשתמש בה הוא בעל ידע מקיף בתחום הרגשי הוא יכול להשתמש גם בטכניקות נוספות- חשיבה דינמית שמתמקדת במקור העומק של הסימטום הדיכאוני, טכניקות קוגניטיביות שמתמקדות בנטרול דפוסי חשיבה בלתי יעילים המשמרים את הדיכאון וכן הלאה. בשורה התחתונה, המלצתי היא שלא משנה באיזו שיטת טיפול תבחרי (שיטות הטיפול השונות בדיכאון נמצאו במחקרים כשוות ביעילותן)- חשוב שתפני לאיש מקצוע מוסמך בתחום.

ליטל

שלום דנה.
לצערי איני מכירה טכניקות רלוונטיות שניתן להעביר דרך הפורום, אך אם אינך מעוניינת לפנות לטיפול ניתן להיעזר בספר עזרה עצמית. החיסרון בספרי העזרה העצמית הוא שהם מתמקדים בנטרול הסימפטום הטורדני ולא ב"טיפול שורש" בבעיה ממנה נובעת המחשבה, אך יתרונם הוא ברכישה המהירה של טכניקות התמודדות יעילות. תוכלי לפנות לאתר של מרכז קוגנטיקה (חפשי באינטרנט) ולקבל מידע על ספרי עזרה עצמית רלוונטיים.
ליטל

שלום דנה.
כפי שתיארת, המחשבה הטורדנית אכן אינה ייחול במובן של רצון וכוונה. מחשבות טורדניות מסוג זה הן בדרך כלל מעין רסיס לא מעובד של חוויה נפשית שאינה מובנת לאדם עצמו, ו"מתגלגלת" לכדי מחשבה אשר נחווית כטורדנית, חיצונית לאדם ולעתים, כפי שגם את מתארת, מנוגדת לתחושות ולערכים ה"רגילים".
מאחר והמחשבה הטורדנית מהווה בדרך כלל ביטוי לתוכן נפשי שלא מובן לאדם עצמו, היא נוטה לצוץ בעקשנות ולא קל לסלק אותה. לכן, ולאור הסבל שאת מתארת והקושי לסלק את המחשבה באמצעות טכניקות חשיבה חיובית אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך להבין יותר לעומק מה עומד מאחורי מחשבה זו. במרבית המקרים, זיהוי ועיבוד של החוויה או התוכן העומדים מאחורי המחשבה הטורדנית הופכים את אותה למיותרת לנפש, וכך מאפשרים להשתחרר ממנה.

ליטל

שלום רינת.
ביופידבק הוא טיפול התנהגותי המכוון להשגת שליטה על תגובות פיסיולוגיות אוטומטיות. בהקשר של דיכאון, הטיפול בביופידבק מסייע בהשגת יכולות שליטה וויסות עצמי במצבים בהם מתעוררות מחשבות ותגובות פיסיות בלתי נעימות המשמרות את המצב הדכאוני. להרחבה על השיטה תוכלי להיעזר במידע באתר-
https://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A7

ביופידבק היא שיטת טיפול פסיכולוגית-התנהגותית אך כיום עושים בה שימוש אנשי מקצוע שונים ולכן חשוב להקפיד לפנות למטפל מוסמך העוסק בה בלבד: פסיכולוג קליני, פסיכיאטר או פסיכותרפיסט מוסמך. מטפלים אלו יוכלו להעריך האם זוהי שיטת הטיפול היעילה ביותר למצבך, ולעגן את טכניקת הביופידבק בהתערבויות פסיכולוגיות נוספות, במידת הצורך.

ליטל

שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על התחושות הקשות שאת חווה, ובעיקר על היאוש מהאפשרות לחיים שאינם מלווים במאמץ תמידי. אני חושבת שחלק מה"סימפטומים" של ההימצאות בלב ההתמודדות ובלב הקושי, הם התחושה שלעולם לא יהיה שינוי של ממש- כזה שהופך את החיים לפשוטים יותר ולכן גם לראויים יותר. לא קל לשאת תחושות כאלה, ובאופן טבעי גם הנטייה להרס עצמי גוברת לאורן. לצד זאת, אני חושבת שכדאי לזכור שברב המקרים ה"סימפטום" של היאוש וחוסר האמון הוא אכן רק סימפטום, שחולף עם הזמן ועם השינוי. אני מקווה שאת נמצאת בטיפול, או מוכנה לפנות לטיפול, כדי לא להישאר לבד עם התחושות האלו.
אני מאמינה שעם הזמן ובתוך טיפול הדברים ירגישו אחרת.

ליטל

שלום,
אנשים מגיבים באופן שונה לחוויה הפיסית-רגשית של יחסי המין.
במידה והנושא מפריע לך אני ממליצה לבדוק את משמעות הדברים באופן מעמיק יותר באמצעות טיפול פסיכולוגי.

ליטל

שלום שרון,
מוזמנת להיעזר בשירות ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205

ליטל

שלום אייל.
מחשבות אובדניות עשויות לנבוע ממגוון רחב של מצבים ותחושות ולכן חשוב להיעזר באיש מקצוע כדי להבין את מקורן ומשמעותן עבורך, ולסייע לך בהתאם לרכוש טכניקות התמודדות מתאימות.
במקביל, כדאי לבדוק בינך לבין עצמך אילו מצבים ותחושות מגבירים את הסיכוי להופעת המחשבות, ולבדוק בהתאם מה יכול לסייע. למשל, האם המחשבות נוטות להופיע בהקשר של תחושות בדידות? עצב? חרדה לקראת התמודדות מאתגרת?
מעבר לכך, מומלץ לרכוש טכניקות כלליות להרגעה עצמית שיכולות לסייע בהתמודדות עם מגוון מחשבות ורגשות. תוכל להיעזר כהכוונה ראשונית בהודעה שפרסמתי תחת הכותרת "כיצד להתמודד עם רגשות שליליים".

ליטל

שלום לך.
השגת שינוי נפשי הוא תהליך קשה, מאיים ומפחיד. כדי להתקדם ולשנות אנחנו צריכים לוותר על דרכי ההתמודדות והעמדות הנפשיות המוכרים לנו, וזה וויתור מעורר אימה, גם כאשר אותן דרכי התמודדות הן הרסניות ומזיקות.בהתאם, תהליך של שינוי כולל כמעט תמיד אמביוולנטיות, נסיגות, חרטה, תקווה, ייאוש ומגוון רגשות מטלטלים אחרים. במובן זה, אני מתארת לעצמי שהרצון להרוס הכל כולל את עצמך הם תגובה קשה אך טבעית לתהליך הטיפולי המכוון לשינוי. לכן אני חושבת שלמרות הכאב, התסכול והרצון לוותר, חשוב להעלות את הרגשות האלו בטיפול, לתת להם מקום ולהבין מדוע התעוררו באופן עוצמתי דווקא בנקודת זמן זו- האם זה קשור להתרחשות מסוימת בקשר הטיפולי? לאירוע מחוץ לטיפול? לשינוי חיובי שמעורר גם פחד ורצון לסגת? במילים אחרות, אני מציעה לא להיבהל מהרגשות אלא לתת להם כמה שיותר מקום בטיפול.
אני מאמינה שעיבוד שלהם גם יקל וגם יפנה מקום לרגשות נוספים.

ליטל

שלום טלי.
אני מבינה כמה את מתוסכלת מהקושי לשלוט בתגובותייך אך לצערי אין עצה או "טיפ" מידיים לשיפור השליטה העצמית- ז היבט שדורש עבודה עצמית ובמובן זה אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך ברכישת טכניקות וויסות יעילות. בינתיים, את מוזמנת לעיין בהודעה שפרסמתי בעמוד זה תחת הכותרת "כיצד להתמודד עם רגשות שליליים".

ליטל
ליטל

שלום בילבי.
תנועה מהימנעות להתמודדות היא כמעט תמיד צעד משמעותי בדרך להתמודדות עם החרדה. כאשר מתחילים להיחשף לסיטואציות מהן נמנעים בדרך כלל, נוצרת אפשרות לצבירת חוויות של הצלחה ויכולת אשר במקרים רבים מביאים להתמתנות החרדה. העובדה שחלק מהחרדה עדיין נותרה היא טבעית ויתכן שתשתפר גם היא עם הזמן.
בכל מקרה, במידה ואת מרגישה שקשה לך להתקדם כדאי לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לטפל בחרדה באופן מעמיק.

ליטל

שלום שקד,
אני מעריכה את הצעד האמיץ והמשמעותי עשית. לא קל לחשוף גילוי עריות ובמובן זה הפחדים והקשיים שאת חווה הם טבעייים ומובנים. גם הרצון שלך להבעת אמון ישירה בחוויה הנוראית שעברת היא טבעית ויותר מכך- חשובה. כפי שאת עצמך אולי חשה, אחד ההיבטים הטראומטיים ביותר של גילוי העריות הוא שמירת הסוד והפחד מחוסר אמון, ולכן הרצון שלך להכרה והבעת אמון הם זיהוי נכון וחשוב של מה שאת זקוקה לו כדי לשקם את נפשך. לכן אני גם חושבת שחשוב כל כך שתשתפי את המטפל בקושי להגיע ובצורך שלך באמונו. בהמשך, כאשר התהליך הטיפולי יתקדם, אני מאמינה שתהיי בטוחה בעצמך גם ללא אישורו, אך כרגע הצורך שלך הוא אמיתי, ואני לא חושבת שכדאי לבטל אותו ולהתגבר עליו, ולהיפך.
באופן כללי, אני נוטה להאמין שלאחר חשיפה מסוג זה לא כדאי להעמיס על עצמך דרישות אלא להיפך- לבדוק כיצד את מקבלת יותר מקום ותמיכה.עשית צעד גדול ומטלטל, וחשוב לתת לו מקום.

ליטל

שלום לך.
נשים רבות הסובלות מאלימות של בן זוגן מתמודדות עם הדילמה שאת מתארת ונקרעות בין אהבה ורצון לעזור לבין רצון לשמור על עצמן. למרבה הצער, דילמה זו מבוססת על ההנחה השגויה כי ניתן לעזור לאדם שלא מעוניין לעזור לעצמו. בפועל, מה שקורה במרבית המקרים הוא ששני הצדדים "מתרגלים" לאלימות ונכלאים בלופ של יחסים הרסניים (לשני הצדדים, אגב) ממנו קשה יותר לצאת ככל שעובר הזמן. מעבר לכך, חשוב לזכור כי מרבית הנשים המוצאות עצמן במערכות יחסים אלימות ומזניחות (רגשית, פיסית או מינית)נקלעות ליחסים אלו עקב אספקטים רגשיים לא מעובדים. למשל, רבות מנשים אלו חוו בעברן מערכות יחסים שהיו בהן אלמנטים פוגעים (גם אם לא פיסית) כך שהקשר בבגרות מהווה מעין דרך של הנפש לשחזר את חווית הילדות הקשה. היבט זה מקשה מאוד על שינוי הדינמיקה הזוגית, גם אם האישה חווה עצמה כקורבן ורואה את התנהגותו של בן הזוג כשגויה.
לאור כל האמור, אני חושבת שמה שצריך להנחות אותך כרגע הוא השאלה כיצד לעזור לעצמך. אני ממליצה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי שיאפשר לך לבחון לעומק מה קורה לך בתוך הקשר, ולסייע לעצמך. במקביל, אני ממליצה לפנות לאחד מקווי הסיוע האנונימיים לנשים מוכות ולהיעזר בהן כדי להעריך האם את נמצאת בסיכון ולקבל הכוונה כיצד יש להגיב וכיצד להגן על עצמך.
אני מתארת לעצמי שבתוך האהבה והקשר לבן זוגך קשה לדמיין את עצמך כ"אישה מוכה", ואולי יש צורך פנימי לטשטש את חומרת המצב, אבל חשוב מאוד להתייחס אליו ברצינות הראויה ולהגן על עצמך בהקדם, לפני שדפוסי האלימות יתקבעו ויחמירו.
כדאי גם לזכור שקבלה של חוסר התפקוד והאלימות של בן זוגך אינה תורמת לו מאחר ואינה מצריכה אותו להכיר בהרסנות של התנהגותו ולחפש לעצמו את העזרה שהוא כנראה זקוק לה.

ליטל