במסגרת הרצאתו, התמקד המשורר נמרוד שיין בעיסוק המרכזי, המתמשך והעתיק, מזה אלפי שנים, של השירה באהבה. תוך קריאה ועיון בשירים מגוונים, הציג את פניה הרבים של האהבה כפי שהם מתגלים בשירה הישראלית ובשירתו שלו. בתוך כך, הצביע על הנוכחות הדומיננטית של חוויות של כאב, אובדן, פרידה, שבר ואכזבה בשירים אלה, על פני שירי "אהבה טובה".
