במסגרת הרצאתו, הציע שמואל גרזי לראות באהבה צורך בסיסי בקשר הבין-אישי, ולהבין בהקשר זה את הדינמיקה הרגשית המאפיינת אותה. לדבריו האהבה כצורך, או כחוסר המבקש להתמלא, מייצרת תנועה מתמשכת של חיוניות המאפיינת את יחסיו של הפרט עם הזולת ומעניקה מענה לפחד מפני בליעה והיעזבות. ניסיונותיו של העצמי להיפטר מן הצורך או להכיר בו, מביאים למגוון רחב של קשיים ביחסי האהבה. מנגד, האפשרות לשמר, לטפח ולאהוב את הצורך ככזה, מניעה תהליכים משמעותיים ביותר ביחסי הקרבה האינטימית. גרזי התייחס בהרצאתו למקורות לקשיים בהתמודדות עם חוסרי האהבה מינקות, ולדיאלוג הנדרש בין ריאליה ופנטזיה, ובין הפרט לאחר, ביצירת המשכיות של חיי אהבה.
