הדר קמפינסקי-שוייצר התייחסה בדברי הפתיחה שלה לקליין ולאופן בו היא אפיינה בדידות בעמדה הסכיזואידית-פרנואידית ובעמדה הדפרסיבית, וכן כיצד התנועה בין סוגי הבדידות השונים מתרחשת באופן יומיומי. לאחר מכן, התייחסה אל המפגש הייחודי המתאפשר בכנס זה, בין החשיבה הפסיכואנליטית לבין אמנות.
