פורום טיפול נפשי

הבעיה היא שכרגע אני בסדר. נכון לרגע הזה, לנקודה הזו בזמן אני בסדר. אני מרגישה סבבה. לא רע לי ואני לא סובלת. כרגע זה נראה לי טיפשי להתחיל טיפול. אני לא בטוחה מה להגיד או להסביר למה בכלל הגעתי. אבל אני יודעת שמתישהו, אולי בעוד שבוע, אולי שבועיים אולי אפילו חודש אני אפול שוב. אני שוב אכניס את עצמי למצב שבו הכל אפל וחסר טעם. אבל השלב הזה יעבור ושוב נחזור לאותה נקודה. למה לי ללכת לטיפול, לקחת משאבים שאחרים צריכים אם לא בטוח שאני בכלל צריכה? לא חבל על הזמן והכסף? לא עדיף להישאר ככה? יש בי חלק קטן שחושב שאולי זאת הייתה הפעם האחרונה, שאולי זה לא יקרה שוב או שאולי אחרי כמה שנים אני כבר אדע להתמודד עם עצמי יותר טוב.
בגלל שאני בסדר כרגע, בגלל שאני לא מרגישה רע, למה להתחיל טיפול? לאיזו מטרה? אני לא יודעת בוודאות שזה יקרה שוב.
אולי אני בסדר כמו שאני, אולי אני סתם מגזימה בתגובות שלי. אולי אני מתלוננת סתם.
האם כדאי לי להתחיל טיפול שלא בטוח שהוא הכרחי?

שלום, אני רוצה לאבחן את הילד שלי בן ה-10 אך לא יודעת מה הדרך היעילה ביותר עבורו מבחינת עומק הבדיקה ועד כמה מקיפה ומדייקת. האם יש הבדל בין אבחון בקופת חולים או באופן פרטי? האם בקופת חולים צריך לדאוג מכך שאין חיסיון וההפרעה לכשתאובחן תהיה ברישומיו? כמובן מודעת להבדל בעלויות.
אני מעוניינת לטפל בעיקר באופן הכי נכון ויעיל וכן גם רוצה שהתהליך לא ימרח אלא יהיה יחסית מהיר. רוצה להקל על הילד ולתת את הטיפול בהקדם. מה היית ממליצה לי?
כמו כן למה הכי חשוב לשים לב בבחירת המאבחן? תודה מראש
תמר

אני סובל סכיזואפקטיבית האם יש תקווה להרפא מזה? מה המשמעות בחיי?

שלום, הבן זוג שלי מזה 8 חודשים הוא בן 28 ואני 30טס לחול עם חברים מהעבודה, לפני חודשיים בערך עברנו משברים באמון שהוא הסתיר ממני שחיפש נשים באינסגרם ובסוף הודה ולפני חודש בערך התקשרה אליו בחורה מפעם והוא שיקר שזה חבר, הדברים האלו מאוד פגעו בי ואני נמצאת כרגע במצב של בניית אמון מולו . ישבנו במסעדה וראיתי שהוא נועץ עיניים על מלצרית וגם עם זה התעמתתי כי יש לי גם גבולות אדומים שאני מבקשת שיכבדו אותם. לפי מה שזכור לי ומה שהוא אמר לי שהוא טס לבודפשט ושהוא כבר הגיע לשם הבנתי שהוא טס לבוקרשט, עיר הסקס והזנות עם עוד 3 חברים רווקים, הגרוש שלי בגד בי בדיוק באותה העיר שהבן זוג שלי טס לשם עכשיו, אני יכולה לסמוך עליו שהוא לא יעשה שם משהו שיפגע בי וגם אם כן אני לא אגלה זאת לעולם, עצם העובדה שהוא טס לשם מההתחלה ויכול להיות שהטעה אותי גורמת לי פשוט לרצות לפרק את הכל, שוחחתי עם אנשים והם אמרו לי שזה לא מתאים שגבר עם בת זוג יטוס למקום כזה, אני באמת מבקשת עזרה מה לעשות בנושא, איך להתנהל מולו, האם זה שווה לפרק הכל.. אין לי מאה אחוז אמון בו וכל פעם זה נפגע מחדש, בשיחה איתו הוא מאשים אותי כרגיל וטוען שאני מגזימה ושהם נסעו לטייל לראות עולם, אמרתי לו שיש עוד יעדים ויש סיבה שהם בחרו דווקא ביעד הזה, אשמח להתייעצות, תודה רבה

שלום אשמח לעזרתכם
הבן שלי הוא בחור בן 21 עם ת.דאון
יש לו יכולת דיבור הוא חברותי ובדרך כלל מתקשר , אולם במצבי לחצ יש לו קושי להביע את עצמו ולתקשר עם מי שלידו באותו רגע והבעיה שהמצב הופך למאתגר התנהגותית ...הוא נושך את עצמו צועק וחוזר בלופים על מילה אחת
לא לא לא.
אני ממש מרגישה שזה חסם תיקשורתי שהוא מרגיש באותו רגע.
ושאלתי היא לאיזה סוג של טיפול תיקשורתי עלי לפנות?
אולי לגשת קודם לאבחון תקשורת ?
דרך הקופה אין לגיל הזה , האבחון עלותו יקרה אך השאלה היא האם יועיל לעשות אבחון ?

שלום, איך אוכל לשוחח עם הבן שלי ( 23) מבלי שירגיש ביקורת ממני?
הוא דחיין
מתעלם מדברים שצריך לעשות , מוותר לעצמו, מספר לעצמו סיפורים...
ובכל תקופה אחרי שהוא כביכול בהתקדמות, חוזר חזרה להתנהלות עבר ואזור נוחות...
אני יודעת שהכל עניין רגשי ואני מעוניינת לעזור לו

מזה זמן רב שאני סובל מהפרעת פאניקה(התקפי חרדה חוזרים ונשנים,פחד מהתקף עצמו) וכעת אני התחלתי טיפול בגישת הcbt,רציתי לשאול לגבי נדבך נוסף-עניין הכימיה במוח,כידוע גם נותנים לעיתים תרופות במידה וטיפול לבדו אינו מספיק,אז השאלה שלי היא ככה-האם הפעילות הגופנית יכולה לספק בדיוק את אותה ההשפעה כמו התרופות(הרי ידוע שלמעשה זה אכן עובד על אותם ההורמונים,כמו סרוטונין,gaba ،דופמין וכו,אלא שהמחלוקת היא האם אכן זה באותה המידה כמו תרופות) ?
אני יודע שזאת שאלה לפסיכיאטרים(ואולי יש בפורום כאלה) אבל אשמח למענה,תודה
רק אציין שנתקלתי בכמה מחקרים שטוענים שאכן פעילות גופנית זהה לתרופות.

חברה טובה שלי כבר מספר חודשים בתקופה לא טובה- מצבי רוח משתנים, תסמינים דכאוניים, דימוי עצמי די נמוך ומתארת תחושת בדידות (מצד שני, היא מוקפת אנשים ביומיום ויש לה סביבה אוהבת ממה שאני יודעת) בנוסף, היא הרבה פעמים מפרשת משפטים שאני אומרת לה בצורה אחרת לגמרי ממה שהתכוונתי ויש לי תחושה שהפרשנויות השונות האלה הן מול עוד אנשים בחייה, ממה שאני מרגישה מולי זה עושה לה ממש לא טוב...
שיתפתי אותה שאני חושבת וממליצה לה מאוד ללכת לטיפול פסיכולוגי ולעזור לעצמה לצאת מהמשבר הזה- היא מראה קצת רצון, אך לצד זה- ייאוש גדול מהמצב והחיים וחוסר עיניין בלרצות שיהיה לה טוב כרגע..
רציתי לשתף מישהו מהמשפחה שלה בזה אבל היא מסרבת בתוקף ואומרת שהיא אחראית לעצמה (היא בת 24), קשה לי לראות אותה ככה במצב המיואש הזה..

די אובדת עצות מול זה, בינתיים ממשיכה לנסות לשכנע אותה ללכת לטיפול.

ליטל רציתי להוסיף שהמטפלת אומרת שאני מפרשת אותה לא נכון
כשהיא אומרת שהזיכרון מתעתע אני מבינה שהיא אומרת שהזיכרון לא נכון או שזה נדמה וזה סתם דמיונות והיא מתכוונת שהזיכרון מנופץ
או שהיא אומרת שאני מפרשת לא נכון את מה שהיא אומרת בקשר לסמים. היא טוענת שעצם המעשה להזריק לילדה בכוח משהו הוא זה שמזעזע ולא משנה מה התוכן שהוזרק
אני לא מצליחה להאמין לזה
מרגישה שהיא לא מאמינה ואין לי בשביל מה לשתף
איך אפשר להאמין שהיא מאמינה?
זה ממש מעכב את ההחלמה שלי, את האפשרות לעבד את הדברים

הי ליטל
עברתי פגיעה מינית ממושכת וקשה. גילוי עריות זו פגיעה קשה מאוד. מין אוראלי. היו מסממים אותי. זה היה כמה אנשים. מקרה מאוד מורכב. זה היה על רקע של משפחה ששייכת לעולם הפשע
ואני מרגישה כל הזמן שאין לי אומץ להעלות שום דבר ולדבר על מה שאני כן זוכרת (לא זוכרת הרבה, הכל מפוצל, תמונות קטועות, רגשות בלי קשר ופלשבקים גם בלי קשר, אין חיבור בין תמונה לרגש וכו')
אין לי אומץ כי אני לא מאמינה שהמטפלת מאמינה לי
היא יכולה לומר ולהבטיח
אני באמת באמת לא מאמינה שהיא מאמינה
אני כ"כ רוצה להאמין! כדי להעז לדבר על זה
אבל בגלל שזה מקרה כ"כ מורכב ולא סטנדרטי לא "רק" אונס וזהו אז אני לא מעזה
כי באמת מי יאמין לזה?
גם כשאני כותבת פה אני חושבת בלב שבטח לא תאמיני למה שכתבתי כאן
בנוסף, כששוחחנו למשל על הסמים ואמרתי לה שאני זוכרת שקיפלו אותי והזריקו לי זריקה וזה קרה עשרות פעמים
פתאום נכנס לי פחד עצום שאולי מה שאני זוכרת זה לא נכון
כי הזריקו לי לשריר ושאלתי את המטפלת אם יש כזה דבר להזריק לשריר והיא אמרה שנראה לה שמזריקים רק לווריד
נכנסתי להיסטריה
והיא אמרה :"זה לא משנה מה הזריקו לך, גם אם הזריקו לך מי סוכר זה מזעזע כשלעצמו"
אני הרגשתי שהיא גורמת לי ממש לכוויה וזעקתי לה: "את מכחישה! מה את משווה מי סוכר לסמים?"
לאחר הפגישה בדקתי בהיסטריה באינטרנט וראיתי שאפשר להזריק לשריר
שלחתי לה את זה
בפגישה הבאה שוחחנו על כך שוב והיא שוב התעקשה שאומנם הזריקו לי אבל א"א לדעת אם זה היה סמים. כאילו לא היה לה נוח לרדת מהעץ
שאלתי אותה מה יכול להיות שהזריקו? מים? יין? הרי הם היו משתמשים בסמים! וזה ידוע! ואמא שלי סיפרה שהייתי קמה בבקרים בקריז ממש כמו אחרי סמים אז למה יש לה ספק בזה?
הרגשתי שאני לא יכולה לשאת זאת שגם בטיפול שלי מטילים ספק במה שעברתי.
מה עושים?
בנוסף אני מרגישה שהמטפלת מרוחקת, אדישה, זה לא באמת כנראה אבל כך אני מרגישה מאוד חזק
מה דעתך? אולי הגיע הזמן להחליף טיפול?
אני אצלה כבר 3 שנים

היי, אובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז בגיל מאוחר. מסתבר שכל השנים מצאתי שיטות לעקוף את הקשיים הקשורים לבעיות הקשב.
בשנים האחרונות התחלתי להרגיש קושי נפשי ושאין לי את הכלים האמיתיים להתמודד עם תסמיני הקשב. הייתי בשלב שהבנתי שמה שאני צריכה זה ללכת לטיפול, הכיוון הוא טיפול התנהגותי שיתן לי כלים.

בשנה האחרונה(לפני המלחמה) איבדתי את הבן אדם שהוא הכל בשבילי, מרגישה חור בלב בכל רגע ואיתו באה תחושת הבדידות. בתקופת המילואים הרציפה הייתי מוקפת בעשייה ואנשים אז לא הרגשתי את זה, וכשחזרתי למרוץ החיים זה התעצם.
בנוסף אני מרגישה בדידות חברתית (הייתי הבן אדם הכי חברתי).

כעת אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל בשילוב של שלושת המצבים שתיארתי אני לא יודעת לאיזה סוג טיפול ללכת. מצד אחד הטיפול ההתנהגותי יעזור לי במחנק שבחיי בעלי קשב וריכוז ומצד שני האובדן והבדידות מכאיבים.


יש סוג טיפול שמשלב בין כולם?

שלום

אני מחפשת מטפל או מטפלת שעובדים עם היפנוזה בין השאר,
עברתי טיפול בעבר שמאוד קידם אותי ושיפר את חיי

לצערי עדין סובלת מהתמכרות
אכילה כפייתית
עישון
ולא מתקדמת בגמילה למרות שניסיתי מספר שיטות

תודה

אני רוצה להתנתק
אני רוצה לבהות ולהרגיש איך הגוף שלי כאן והנפש שלי בורחת
אני צריכה שהכל ירביץ לי ואז אני גם אסכים שבאמת כואב
אני מחכה לבלגן לאש לדם ולסכין
אני מחכה לשטן שיקח אותי איתו לגהנום
זה הבית של כל הילדות הרעות מדי
שם הכל נגמר
ורק שם אני פורחת
אני רוצה שהכאב שלי יבהיל את כולם
שהדם שלי האדום והשחור יעוף לכולם על הפנים
אני רוצה שהמילים האלה שהשנאה הזאת והרוע הצרוף יהיה גם שלהם
אני רוצה ללכת עם לב ערום
ולצרוח
ושהבורות הזולגים ילכלכו את כולם
והפצעים הפתוחים יזהמו כל מרחב אפשרי
ושיהיה שחור ואדום
ושלא יהיה לבן
לא יכול להיות לבן פה
בארץ של הלב שלי העקובת דם ומלחמות
עם אדמה רטובה ולא מגשם
אני רוצה להשתולל
לפתוח את הפה שלי ולשאוג
את כל הכאב והצרחות שחבויות בתוכי במרתפים אפלים וחשוכים
אני רוצה שהכאב שלי ישתולל
בעינים עצומות
שיהיה בלגן
שכלום לא יהיה שקוף
אני רוצה להרוס הכל
אני רוצה לשבור הכל
כאילו גרה בתוכי מפלצת אופל
מחבלת מתאבדת שמשחיזה סכינים
שטן עם טרקטור דורסני שרק מחכה לשעוט קדימה
ליטל אני לא רוצה לחיות ולא רוצה למות
לא רוצה להרגיש ולא רוצה לא להרגיש
הכל מגעיל ומסובך ומורכב כמו מבוך שלא נגמר בתוך הנפש בתוך הרפש
ואין לי כח כבר

היי, אשמח להכוונה למי אנחנו צריכים לפנות לייעוץ בשביל הבת שלנו. בת 4 שבתקופה האחרונה מתלוננת על כאבי בטן שבאים והולכים (כמובן ששללנו כבר בעיה רפואית פיזית), אנו בטוחים ב99% זה נובע ממשהו רגשי. אך לא יודעים איך לגשת אליה בנושא.
דוגמא למקרה: התארגנו בבוקר לגן, הכל טוב ויפה, אין תלונות ורוצה ללכת לגן עם מצב רוח טוב. ברגע שמגיעה לגן ואבא צריך ללכת, מתחילה להתלונן על כאבי בטן (אין בעיה בגן, כבר שמנו מקליטים ונמצאים בקשר על בסיס יומי עם הגננת לדעת אם היו אירועים חריגים). ולא רק בגן, גם בבית משום מקום מתלוננת על כאבי בטן לפעמים מתחילה לבכות, קרה גם שהתעוררה באמצע הלילה והתלוננה.
תודה !

שלמה הבן שלי.אוטיסט בתפקוד גבוה.בן 20.יש לו בעיות בהגיית מילים.מילים לא ברורות לעיתים.מדבר נכון.אך לא מסביר את עצמו נכון.הוא זקוק לטיפול ושיחות על מנת שייצור קשר נכון ומועיל בין לאנשי מקצוע לחיי יום יום.ולכל סיטואציה שנקרית לו בחייו.
יש לו פגישת אינטק ב30/5 בנתניה הביטוח לאומי לשיקום מקצועי.הוא נרשם לקורס סייבר.שלמה בעל אינטליגנציה גבוהה נבון.
הוא זקוק דחוף לפגישה לפני ה30/5 שייתן לו כלים ושיחה הכנה לאינטק.שיוכל להביע את עצמו האינטק.
טלפון אמא בילהה