פורום טיפול נפשי

שלום עדן, נשמע שאת מתמודדת עם מספר חוויות מורכבות בו זמנית ובאופן טבעי הדבר מציף רגשית ודורש כוחות. לגבי ההסבה להוראה, לעיתים אנשי המקצוע שאמורים להדריך ולהנחות אותנו אינם באים לקראתנו ולעיתים גם אין חיבור ברמה האישית והדבר בהחלט עשוי להפריע ללמידה, לתחושת הביטחון בתפקיד חדש ולביצועים. עם זאת, חשוב לציין שזו מורה מאמנת אחת, וגם אם ציונך ירדו כעת, זה לא אומר שלא תוכלי לשפר ולהשלים בהזדמנות הבאה, וזה לא אומר שלא תוכלי לסיים את ההסבה ולעבוד במקצוע בהצלחה. נסי לראות האם יש בכל זאת דברים שאת יכולה ללמוד מהתנסות זו, וחשבי קדימה על העתיד בתקווה שהתנסות זו לא תערער את הביטחון והרצון שלך להשלים את ההסבה. אם יש לך בלימודים אחראית על ההתנסויות, אולי תוכלי גם להתייעץ ולשתף אותה בנושא. בנוגע לאביך, ליווי של הורה שבריאותו מתדרדרת זה בהחלט אירוע מטלטל, מפחיד, מציף וכואב. מציעה להיתמך בבני המשפחה ובחברים ולנסות לגייס כוחות. במידה ותרגישי שאת זקוקה ליותר עזרה, תוכלי לפנות לטיפול לתמיכה בסיטואציה כואבת זו. שיהיה בהצלחה, סיון.

שלום רינת, חשוב לציין, כי באופן טבעי ואנושי, לכולנו יש רגעים בהם המצב רוח ירוד, אין חשק לעשות דברים ומופיע דכדוך קל. מצבים אלו הם חלק טבעי מחיינו ולרוב הם גם עוברים מעצמם ופשוט צריך לתת להם לחלוף. לכן, כדי לנסות להתעודד כדאי לזכור שאלו רגעים חולפים. בנוסף, ניתן לעסוק בפעילויות שאת אוהבת (פעילויות פנאי שונות). כמו כן, פעילות גופנית או יוגה/מדיטציה מסייעים רבות להתמודדות עם רגשות שליליים. בנוסף, מומלץ לפנות למקורות תמיכה כמו משפחה וחברים ולא להיות לבד. במידה ותחושי שרגעים אלו חוזרים על עצמם וגורמים למצוקה נפשית, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין יותר את תחושותיך. בהצלחה, סיון

שלום נטלי,

נשמע שאת מאוד קשובה לבנך ודואגת לו. מתוך דבריך, נשמע כי בנך זקוק לעזרה בכל הקשור ליכולת לשאת תסכול וגבולות (כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שהוא רוצה), וזקוק לעזרה למצוא דרכים מקובלות יותר לעבד את הרגשות השליליים שלו (כרגע כל רגש שלילי מתבטא אצלו באלימות, וצריך לעזור לו לבטא את התחושות שלו בעזרת מילים ובדרכים אחרות). סביר להניח כי הלידה של האחות החדשה תרמה גם היא לקושי, אך את מתארת גם התנהגות שהתחילה עוד בשנה שעברה. נשמע שאת מוטרדת ורוצה מאוד לסייע לו, וטוב שברצונך למצוא דרכים ללמד אותו ולתמוך בו. המקום שלכם כהורים הוא חשוב ביותר ויש לכם יכולת לשפר את המצב (וחשוב שיתוף הפעולה ביניכם בעניין זה). הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, מפני שבגילאים צעירים אלו (ולרוב גם בגילאים מאוחרים יותר) הטיפול בילד לבדו אינו מספיק. בהדרכת הורים תוכלו להבין יותר לעומק למה הוא זקוק כרגע, כיצד אתם יכולים להרחיב את היכולת שלו לשאת תסכול ואיך ביכולתכם ללמד אותו לא להגיב באלימות. בעזרת הדרכה אני מאמינה כי תוכלו לסייע לו לעבור את השלב הזה ולהמשיך להתפתח ולייצר אינטראקציות חיוביות יותר עם בני גילו.

בהצלחה,
סיון

שלום עידית,

כפי שאת מתארת, לעיתים גם כאשר מבחינה אובייקטיבית לא חסר לנו כלום בחיים, עדיין מבחינה סובייקטיבית יש תחושות קשות של ריקנות ודכדוך. כיוון שאת מתחילה בלהזכיר את העובדה שאינך עובדת כרגע, ייתכן וחיפוש אחר עבודה זהו צעד חשוב בדרך לשיפור הרגשתך. עבודה היא דבר חשוב לתחושת ערך ועניין, ולכן הייתי ממליצה לך לפעול בכיוון זה. כמו כן, ממולץ לנסות לקיים שגרה כלשהי, להיעזר במקורות תמיכה כמו משפחה וחברים ולעסוק בפעילויות שאת אוהבת. מעבר לכך, אם תחושי מצוקה לאורך זמן, הייתי ממליצה לך בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין מה עומד מאחורי התחושות הקשות. לאחר שמבינים טוב יותר את הסיבות למצוקה, ניתן גם להתמודד איתה באופן טוב יותר.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ניקי,

בעקרון מנגנון הגנה של הכחשה נועד כדי להגן על הנפש מפני תכנים, עובדות או רגשות כואבים, ומחירו הוא סירוב להודות במציאות. השימוש במנגנון מושפע ממבנה האישיות של האדם, אך יכול גם להיות מופעל במצבים שונים. על מנת שהתסריט יהיה אמין, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע לגבי כל הסיפור, הדמות והתנהגותה. יש משמעות למה היה לפני המעשה האובדני (עד כמה הדמות הייתה מודעת ומחוברת לסבל שלה?), מה היה הניסיון האובדני (האם מכוון במטרה למות? האם סוג של התנהגות מסוכנת כשכוונת המוות הייתה פחות מודעת?) ולאיזה התנהגויות של הכחשה את מתכוונת. מכיוון שנושאים אלו מורכבים, ממליצה לפנות להתייעצות שכוללת את כל התסריט.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דודו,

אכן נשמע שאתה מתמודד עם קשיים רבים בכל ההיבטים ומחפש דרך להקל על הסבל והבדידות שאתה חש. הייתי ממליצה לך לפנות לתחנה לבריאות הנפש או למרפאות של קופות החולים לצורך טיפול מקיף הכולל ליווי פסיכיאטרי, טיפול תרופתי וחשיבה על סל שיקום ומסגרת שיקומית בניסיון למצוא עבורך מסגרת תעסוקתית וחברתית שבה יוכלו להתחשב בצרכיך וברגישויות שלך. לגבי האבחנה, נשמע שאתה מאוד מבולבל לאור האבחנות השונות שקיבלת לאורך השנים, והדבר אכן מבלבל. לצערי, לא אוכל לסייע בכך דרך הפורום, אך אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר במרפאה המטפלת ושם יוכלו להעריך מה האבחנה והטיפול המתאימים כרגע.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דנית,

תוכלי לפנות לספריו של ד"ר טל בן שחר ("באושר ובאושר", "אושר אפשר") העוסקים בנושא. תוכלי גם לחפש את הרצאותיו באינטרנט.
בלינק הבא, למרכז מיטיב של המרכז הבינתחומי בהרצליה, תוכלי למצוא חומר בנושא וגם הרצאות: http://portal.idc.ac.il/he/main/research/maytiv/pages/default.aspx

בהצלחה,
סיון

שלום דנה,

אכן שאלות חשובות אשר מלמדות על רגישות וחשיבה מעמיקה ועל חשש מובן מפני הכניסה לתחום הטיפולי.נשמע שאת במתח ובלחץ לקראת סיום הלימודים והמפגש עם העבודה אינו פשוט עבורך. הדבר מובן ולגיטימי, מאחר והמפגש עם העבודה הטיפולית בהחלט עשוי להציף בתחושות רבות, ביניהן גם כאב, חוסר אונים וייאוש. ייתכן שהמחשבות לגבי המקצוע, והמחשבה שהוא לא מתאים לך, נובעות מעוצמת הרגשות שמתעוררים כעת במפגש עם העבודה. אני מציעה לך לא להגיע למסקנות כרגע, אלא לסיים את הלימודים ולנסות לעבוד תוך כדי תהליך של הדרכה ומקום בו תוכלי להביע את מחשבותיך.
לגבי שאלותיך, אכן מקצועות הטיפול טומנים בחובם אחריות רבה ואת צודקת בכך שהמטפל צריך לשקול היטב את דבריו ולנהוג בזהירות. במהלך ההכשרה והעבודה לומדים כיצד מתמודדים עם הסיטואציות השונות. לגבי שאלתך השנייה, חוסר האונים שאת מתארת ושמציף לפעמים, הוא חלק ממגוון הרגשות שחש המטפל, אשר פעמים רבות משקפים גם את רגשות המטופל, ועם התחושות האלו עובדים ביחד בטיפול. את צודקת שלא ניתן לשנות את העבר, אך אין זה אומר שאין יכולת אמיתית לעזור. בטיפול יש יכולת לעבד את התחושות הקשות ומטופלים יכולים להרוויח מטיפול, לצמוח נפשית ולשנות את איכות חייהם, גם לאחר אירועי חיים קשים.
העיסוק במקצוע טיפולי, כפי שאת חווה, הוא לא פשוט, אך הוא גם מעניין, מאתגר ולעיתים גם מספק. לכן הייתי ממליצה לך לקחת עוד זמן, ואולי לפנות לטיפול או להדרכה כדי להמשיך בדיון החשוב על תחושותיך ועל מחשבותיך לגבי המשך הדרך.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום מיכל,

כתבתי מספר עצות בתשובה לשאלתך הקודמת, אך כן אציין שלתחושות הדיכאון והחרדה יש משמעות, ופעמים רבות זו דרכה של הנפש לסמן שמשהו מפריע וכדאי במקום להסיח את הדעת, גם להקשיב לרגשות האלו, להבין אותם ולטפל במה שעומד מאחוריהן.

בהצלחה,
סיון

שלום מיכל,

את מתארת תחושות של חרדה ודיכאון שמציפות אותך בשעות אחר הצהרים והערב, וזאת על אף טיפול תרופתי שאת לוקחת. ניתן לנסות ולמלא את הזמן בעשייה, כגון פעילות ספורט או יוגה ומדיטציה שיכולות לסייע בהתמודדות עם תחושות שליליות. כמו כן, ניתן לקבוע עם חברים ולנסות להיתמך בסביבה ולא להיות לבד. לצד אלו, נשמע שחשוב מאוד להבין יותר מה עובר עליך, מהן אותן חרדות? מפני מה? מה המחשבות והרגשות שמתעוררים? (האם בדידות? ערך עצמי ירוד? ייאוש? וכו'), מדוע התחושות מתעוררות דווקא בשעות אלו ועוד. לשם כך נדרש טיפול פסיכולוגי ומומלץ מאוד לפנות לעזרה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום טומי,

נדודי שינה הן תופעה שיכולה להיות קשורה לגורמים רבים, ולכן כאשר כדורי שינה לא עזרו כדאי להבין יותר על המצב. קודם כל, כדאי לשלול סיבות רפואיות שונות שעלולות להפריע לשינה. במידה ואין קושי פיזיולוגי, כדאי לפנות לברור פסיכיאטרי או פסיכולוגי לגבי מה עומד מאחורי נדודי השינה (למשל, הדבר יכול להיות קשור לדיכאון, משברי חיים שונים, מצב מאני, שימוש באלכוהול או סמים ועוד). צריך להבין יותר על מה שמפריע לך ולפי זה להתאים את הטיפול המתאים.

בהצלחה,
סיון

שלום לך,
למיטב ידיעתי, הועדה של הביטוח הלאומי לוקחת בחשבון בעיקר את המכתב של הפסיכיאטר. בכל מקרה, אני ממליצה לך להתייעץ בנושא עם הרופא והמטפל שמלווים אותך בתחנה מפני שבדרך כלל יש להם ניסיון רב בנושאים אלו.

בהצלחה,
סיון

שלום יאיר,

שאלתך חשובה ואנסה להגיב באופן שמתיחס לכל ההיבטים. בהיבט הכללי יותר, כפי שאתה מתאר, פסיכולוגים ומטפלים הם בני אדם, וככאלה, גם הם מתמודדים לא אחת עם חייהם, הכוללים נסיבות חיים שונות. זה יכול להיות אובדן, מחלה או למשל גידול ילד עם צרכים מיוחדים. הם ממשיכים לעבוד ולטפל כי זה המקצוע שהם בחרו לעסוק בו, ואם היו חשים שאין להם את הכוחות הדרושים, סביר כי לא היו ממשיכים לעבוד. בהיבט האישי יותר, נשמע שהעניין נוגע בך בכל מיני רמות והיבטים, ולכן, חשוב לפתוח עם המטפל את הנושא. האופן שבו אנו חושבים על המטפל שלנו משקף הרבה פעמים תכנים חשובים מהעולם הפנימי של המטופל ולכן חשוב להתייחס למחשבות האלו ולעבד אותם בתוך הטיפול. הייתי ממליצה לך לשתף את המטפל במחשבות שלך ולדון בנושא בתוך הטיפול.

בהצלחה,
סיון.

שלום שירי,

שאלתך חשובה ונוגעת בהיבט מהותי ביחסים בין המטפל למטופל. ראשית אומר, שנשמע שאת בטיפול משמעותי ומעמיק ושעולים בו תכנים רבים וחשובים. התחושות שאת מתארת הן לגיטימיות ועשויות להופיע. כפי שכתבת, ההנחה בטיפול היא שבקשר בין המטפל למטופל יש גם מאפיינים הקשורים לעולם הפנימי של המטופל, ליחסיו המוקדמים מהילדות וליחסיו עם הסביבה, לכן מתוך מה שקורה בקשר זה ניתן ללמוד ולהבין הרבה על העולם הפנימי של המטופל. הרבה מהשאלות שלך הן חלק מהתהליך הטיפולי ולכן הייתי ממליצה לך להפנות אותן אל המטפלת ולדון בנושא בתוך הטיפול. למשל, מדוע דווקא עכשיו? אולי עלו תכנים מסוימים שגרמו לכך? אולי כעת יש יותר אמון ביניכן? אולי קשור או מושפע ממשהו שקורה לך בחיים? התשובה היא ייחודית לך ולטיפול. לגבי השאלה על התלותיות, אני מבינה את החשש מפני תלות יתר, ובכלל פעמים רבות ההכרה שאנו תלויים באחרים במידה כלשהי עשויה לאיים ולהפחיד אותנו. בטיפול, פעמים רבות לאחר שמתעוררת תלות וניתן להתייחס אליה ולחוש אותה, ניתן גם לעבור תהליך של צמיחה, התחזקות וגדילה נפשית. עם זאת, גם בנושא זה, כדאי מאוד להעלות את החששות והמחשבות בפני המטפלת, מפני שיש כאן שוב את ההיבט הייחודי שנוגע בשאלה מה זה תלות עבורך, ועל כך ניתן לענות רק במסגרת הקשר הטיפולי.
בכל מקרה, כל הרגשות שמתעוררים הם חלק מהטיפול וגם אם הם מאיימים או מפחידים, חלק מהעבודה היא להתבונן בהם ולנסות להבין אותם, כחלק מההבנה וההתעמקות בך ובעולמך הפנימי.

שיהיה בהצלחה,
סיון