פורום טיפול נפשי

שלום טומי,

נדודי שינה הן תופעה שיכולה להיות קשורה לגורמים רבים, ולכן כאשר כדורי שינה לא עזרו כדאי להבין יותר על המצב. קודם כל, כדאי לשלול סיבות רפואיות שונות שעלולות להפריע לשינה. במידה ואין קושי פיזיולוגי, כדאי לפנות לברור פסיכיאטרי או פסיכולוגי לגבי מה עומד מאחורי נדודי השינה (למשל, הדבר יכול להיות קשור לדיכאון, משברי חיים שונים, מצב מאני, שימוש באלכוהול או סמים ועוד). צריך להבין יותר על מה שמפריע לך ולפי זה להתאים את הטיפול המתאים.

בהצלחה,
סיון

שלום לך,
למיטב ידיעתי, הועדה של הביטוח הלאומי לוקחת בחשבון בעיקר את המכתב של הפסיכיאטר. בכל מקרה, אני ממליצה לך להתייעץ בנושא עם הרופא והמטפל שמלווים אותך בתחנה מפני שבדרך כלל יש להם ניסיון רב בנושאים אלו.

בהצלחה,
סיון

שלום יאיר,

שאלתך חשובה ואנסה להגיב באופן שמתיחס לכל ההיבטים. בהיבט הכללי יותר, כפי שאתה מתאר, פסיכולוגים ומטפלים הם בני אדם, וככאלה, גם הם מתמודדים לא אחת עם חייהם, הכוללים נסיבות חיים שונות. זה יכול להיות אובדן, מחלה או למשל גידול ילד עם צרכים מיוחדים. הם ממשיכים לעבוד ולטפל כי זה המקצוע שהם בחרו לעסוק בו, ואם היו חשים שאין להם את הכוחות הדרושים, סביר כי לא היו ממשיכים לעבוד. בהיבט האישי יותר, נשמע שהעניין נוגע בך בכל מיני רמות והיבטים, ולכן, חשוב לפתוח עם המטפל את הנושא. האופן שבו אנו חושבים על המטפל שלנו משקף הרבה פעמים תכנים חשובים מהעולם הפנימי של המטופל ולכן חשוב להתייחס למחשבות האלו ולעבד אותם בתוך הטיפול. הייתי ממליצה לך לשתף את המטפל במחשבות שלך ולדון בנושא בתוך הטיפול.

בהצלחה,
סיון.

שלום שירי,

שאלתך חשובה ונוגעת בהיבט מהותי ביחסים בין המטפל למטופל. ראשית אומר, שנשמע שאת בטיפול משמעותי ומעמיק ושעולים בו תכנים רבים וחשובים. התחושות שאת מתארת הן לגיטימיות ועשויות להופיע. כפי שכתבת, ההנחה בטיפול היא שבקשר בין המטפל למטופל יש גם מאפיינים הקשורים לעולם הפנימי של המטופל, ליחסיו המוקדמים מהילדות וליחסיו עם הסביבה, לכן מתוך מה שקורה בקשר זה ניתן ללמוד ולהבין הרבה על העולם הפנימי של המטופל. הרבה מהשאלות שלך הן חלק מהתהליך הטיפולי ולכן הייתי ממליצה לך להפנות אותן אל המטפלת ולדון בנושא בתוך הטיפול. למשל, מדוע דווקא עכשיו? אולי עלו תכנים מסוימים שגרמו לכך? אולי כעת יש יותר אמון ביניכן? אולי קשור או מושפע ממשהו שקורה לך בחיים? התשובה היא ייחודית לך ולטיפול. לגבי השאלה על התלותיות, אני מבינה את החשש מפני תלות יתר, ובכלל פעמים רבות ההכרה שאנו תלויים באחרים במידה כלשהי עשויה לאיים ולהפחיד אותנו. בטיפול, פעמים רבות לאחר שמתעוררת תלות וניתן להתייחס אליה ולחוש אותה, ניתן גם לעבור תהליך של צמיחה, התחזקות וגדילה נפשית. עם זאת, גם בנושא זה, כדאי מאוד להעלות את החששות והמחשבות בפני המטפלת, מפני שיש כאן שוב את ההיבט הייחודי שנוגע בשאלה מה זה תלות עבורך, ועל כך ניתן לענות רק במסגרת הקשר הטיפולי.
בכל מקרה, כל הרגשות שמתעוררים הם חלק מהטיפול וגם אם הם מאיימים או מפחידים, חלק מהעבודה היא להתבונן בהם ולנסות להבין אותם, כחלק מההבנה וההתעמקות בך ובעולמך הפנימי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ימית,

בהחלט נשמע שחווית בתקופת זמן קצרה שני אירועים של אובדן, פרידה ומשבר. כפי שאת מתארת, הדבר הוא לא פשוט, ולעיתים משברים מסוג אלו מעוררים קשיים גם אצל מי שבדרך כלל היה עם חוסן נפשי. את מתארת שאת מחפשת דרך לחיות עם האובדן ונשמע לי שאת זקוקה למקום בו תוכלי לעבד את כל מה שעבר עליך. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת שתהיה לך את האפשרות לעבד את רגשותיך, ובהמשך, תוך התייעצות עם המטפל/ת תוכלי גם לחשוב על פנייה לטיפול תרופתי. כמובן שאם תרצי תוכלי מיד לפנות לרופא לטיפול תרופתי, אך מכיוון שאת כותבת שאת מעוניינת לא רק במישהו שרושם תרופות, הייתי מאוד ממליצה על פנייה לטיפול פסיכולוגי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום,

קודם כל, אני שמחה ומעריכה את רצונך העז לטפל בעצמך וליצור לעצמך מערכת תמיכה הכוללת את כל סל הטיפולים (טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, סל שיקום וכו). על פניו, לפי מה שתארת, נשמע שטיפול dbt יכול להוות תוספת לטיפול ולתרום לך בכל הקשור לאימפולסיביות, ויסות רגשי, התמדה וכו'. בנוסף, הייתי ממליצה לך לחזור עם ההתלבטות אל המטפלת שלך ולדון בנושא בתוך הטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום הודא,

אני מבינה את דאגתך ואת רצונך לחנך את בתך. חשוב לדעת, כי תופעה זו נפוצה בקרב ילדים בגיל זה ולכן אין סיבה לבהלה. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות: ייתכן והילדה לוקחת בשל קושי להתאפק, רצון שהדברים יהיו שלה, אי הפנמה של החוקים, ולעיתים בשל סיבות רגשיות כמו רצון לזכות ביחס או קושי להיפרד למשל מהגן. בכל מקרה, עליך לחזור ולומר באופן עקבי שלא לוקחים חפצים שהם לא שלנו ושאתם תחזירו את החפצים למי שהם שייכים לו. לוקח זמן להפנים את החוקים, אך סביר להניח שבסוף זה יקרה. אם לאחר זמן תראי שהדבר חוזר על עצמו, תוכלי לפנות להדרכת הורים.

בהצלחה,
סיון

שלום,

מדובר בתיאור של שני דברים שונים: כאשר מדברים על מבנה אישיות גבולי זהו תיאור האישיות בשפה הלקוחה מהעולם הפסיכולוגי והתיאוריות הדינאמיות. כאשר מדברים על הפרעה סכיזואפקטיבית זוהי אבחנה מתוך ספר האבחנות הפסיכיאטרי, וזו השפה של העולם הפסיכיאטרי. לכן, שני הדברים יכולים להתקיים ביחד ואינם סותרים זה את זה.

בהצלחה,
סיון

שלום ורד,

פיטורין זהו אירוע קשה ולא נעים, בוודאי כפי שאת מתארת, אירוע שקרה בהפתעה וגרם לך לעזוב מקום עבודה שהיה לך טוב בו. לכן, טבעי שתעברי עכשיו תקופה מעט קשה, המלווה בחוסר חשק, עצבות, עיבוד של השינוי ואובדן מקום העבודה והתערערות הדימוי העצמי. עם זאת, מומלץ לאחר התאוששות, להתחיל לחשוב קדימה ולחפש מקום עבודה חדש. הדבר עשוי לקחת זמן, אבל לא להתייאש. לעיתים קשה לראות זאת כרגע, אך יש מקומות עבודה נוספים ויכול להיות שתצליחי להשתלב במקום אחר ושיהיה לך לא פחות טוב. נסי בכל זאת למלא את השגרה בעשייה ובחיפוש עבודה חדשה, תוך קבלת תמיכה ממי שניתן (משפחה וחברים). זהו משבר שניתן לעבור אותו עם הזמן. במידה ותרגישי שחלף זמן רב והמצוקה מחריפה, אז תוכלי לשקול גם פנייה לטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לימור,

אני ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול והערכה מדויקת יותר של המצב (למשל,לברר האם תחושות אלו הן חלק מחרדה חברתית). נשמע שהמצב פוגע בשגרה, בדימוי העצמי וביכולת להיות באינטראקציה עם אחרים ולכן מומלץ לפנות לעזרה ולטיפול.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

קודם כל, אתה מזהה שיש לך קושי בהתנהלות מול נשים ואני מעריכה את יכולתך להתבונן במצב ולרצות לשנותו.רצון ליצור מערכות יחסים טובות יותר זוהי מטרה ראויה. אתה גם מקשר זאת ליחסים בין הוריך, שלתחושתך השפיעו עליך. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול יכולים להתייחס לדפוסי יחסים שחוזרים על עצמם, לחשוב עליהם, לחשוב כיצד נוצרו דפוסים אלו ועם התקדמות ההליך הטיפולי דפוסים אלו יכולים להשתנות.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לאה,

איני יודעת בדיוק למה את מתכוונת כשאת אומרת אינטיליגנציה רגשית נמוכה, אבל אם כוונתך ליכולת של אדם להיות במגע עם רגשותיו, להבין אותם, להסביר אותם, לווסת את העולם הרגשי ובהמשך לשים לב גם לרגשותיו של האחר, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בכך.

בהצלחה,
סיון

שלום לך,

אני שומעת בשאלתך כאב וסבל ואנסה לעזור. ראשית, חשוב לציין, שכפי שאתה מתאר, לא כולם מסוגלים ויכולים לשרת בצבא ועל כן הצבא מאפשר במקרים מסוימים שחרור. באופן דומה, לא כל האנשים יכולים למשל להיות רופאים או מדענים שהביאו לפיתוחים שונים.. כל אדם בהתאם ליכולותיו ואישיותו, וכולם בעלי ערך ויכולת להיות משמעותיים ותורמים לסביבה. יש דרכים רבות מאוד לתרום למדינה ולמקום בו אנו חיים, השירות הצבאי זו לא הדרך היחידה. החל מניהול אורח חיים ישר המתחשב בסביבה, הנעת הכלכלה על ידי עבודה ותשלום מיסים ובוודאי אם תעסוק בעתיד בחינוך. בכל מקרה, זהו רק היבט אחד של הדברים. ברמה העמוקה יותר, אתה מתאר התמודדות נפשית מה שאתה חווית כשבר ועם פער גדול בין איך שהיית רוצה להיות באופן אידיאלי, לבין מה שהתאפשר לך בפועל. פער זה מציף אצלך תחושות אשמה ובושה ומערער את הזהות העצמית והדימוי העצמי. נשמע שלמרות שכנראה חלף זמן מאז השירות (איני יודעת בן כמה אתה), הנושא עדין חי אצלך ומטריד אותך מאוד. לכן הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי שם תוכל לעבד את הפער בין השאיפות לבין המציאות, ואולי גם למצוא נקודות מבט נוספות דרכן ניתן לבחון את הסיטואציה. תהליך טיפולי יוכל להקל עליך את התחושות הקשות שמתעוררות בך ולסייע בעיבוד הנושא.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום רונן,

נשמע שאתה מתמודד עם יחסים מורכבים וקשים עם הוריך, ובמובן זה, אני שמחה שפנית לטיפול ושאתה מעוניין לבנות את חייך, לקדם את עצמך וגם להבין את עצמך טוב יותר. ההורים הם דמויות משמעותיות בחיינו (לטוב ולרע), ופעמים רבות גם אם נתרחק מהם פיזית וננתק מגע, העבודה הנפשית בעיבוד הקשר והיחסים איתם היא חשובה. איני יודעת את הפרטים על הטיפולים הקודמים (כמה זמן היה כל טיפול? האם מיד חשת לא מובן? האם ניסית לשוחח עם המטפלות על תחושותיך? וכו'), אך נשמע שקיים קושי למצוא טיפול שירגיש לך מתאים ולהתמיד בו לאורך זמן. קשה לדעת בוודאות ממה נובע קושי זה- האם בגלל ההכשרה של המטפלות, בגלל אישיות של המטפלות, משהו באינטראקציה ובכימיה שנוצרה ביניכם או אולי חלק מהמצב קשור גם בציפיות מאוד ספציפיות שלך לתגובות מסוימות, ואז אכזבה ותחושות קשות שמתעוררות ברגע שהמטפלת לא מגיבה באופן שרצית. אני מבינה את הציפייה שלך לצאת מהטיפול בתחושה טובה יותר ובהרגשה שהבינו אותך, וזו ציפייה לגיטימית. עם זאת אומר, שחלק מהטיפול מתייחס לעבודה על כיצד מצליחים לשאת גם רגעים של חוסר אמפתיה או אי התאמה מלאה, כחלק מתהליך המבוסס על אמון בין המטפל למטופל. בכל אופן, הייתי ממליצה לך לפנות שוב, למי שתרגיש בנוח איתו, ונסה להתחיל ולספר את התנסויותיך מטיפולים קודמים ולתאם ציפיות מול המטפל החדש. כמו כן, כאשר קורה מצב בו אתה מרגיש שאינך מובן, השתדל לומר את מחשבותיך ולספר על כך למטפל, על מנת שתוכל להיעשות עבודה משמעותית עם הרגעים האלו. אם אתה מרגיש שרוב הזמן המטפל אמפתי ומבין, ורק ברגעים או בנושאים מסוימים (למשל כשמדברים על ההורים) פתאום מתעוררת שוב התחושה הזו שאינך מובן, נסה לשתף את המטפל ולהתמודד עם המצב בתוך הקשר הטיפולי, תוך ניסיון להחזיק בזיכרון שהיו גם רגעים בהם המטפל כן הצליח להבין ולעזור.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום רות,

שאלתך, שניתן לקרוא אותה כשיר, נוגעת ללב ומתארת רגשות רבים, של אשמה, חרטה, געגוע וכאב, ומתייחסת לקשר המיוחד, ולעיתים הסוער, בין מטפלת ומטופלת.
נשמע שהיה טיפול מאוד משמעותי, שעורר רגשות רבים, וכפי שאת מתארת גם תסכול גדול וקושי לשאת את ההיעדר שבין הפגישות, ואולי גם היעדר של דברים אחרים שהיית צריכה ולא התאפשרו. כשקראתי התעוררו בי שאלות- האם ניסית לפנות ולחזור שוב לטיפול? מדוע התחלת טיפול אחר? האם בשל החשש מכעס המטפלת? האם כבר התחלת את הטיפול החדש? במידה ולא, כדאי לחשוב על אפשרות לפנות למטפלת הקודמת ולראות האם ניתן להמשיך בתהליך, להבין ולעבד את העזיבה הפתאומית שלך. במידה וכבר התחלת טיפול חדש, גם שם ניתן לחשוב מה התעורר בך באותם הרגעים שהוביל אותך לעזוב וכיצד ניתן להבין את פעולותיך ואת תחושותיך, מבלי לשחזר שוב את אותו הדפוס. אכן טיפול הוא מערכת יחסים ובה בוחנים את גבולות הקשר, לעיתים הורסים ופוגעים, אך גם פעמים רבות, לאחר עיבוד, הבנה של התהליכים ולקיחת אחריות, יכולים לתקן ולהתקרב מחדש.

שיהיה בהצלחה,
סיון