פורום טיפול נפשי

שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על עוצמת הסבל שאת חווה. אני מתארת לעצמי שתחושה עמוקה וממושכת כ"כ של היעדר ערך ואהבה עצמית נובעים מחוויות עבר לא פשוטות, שאינן מניחות לך.
איני יודעת אילו טיפולים עברת ולכן קשה לי להמליץ באופן ספציפי מאוד, אך באופן כללי אני חושבת שיש כמה כיוונים שאפשר לבדוק. כיוון אחד הוא פסיכואנליזה- טיפול אינטנסיבי של מספר פעמים בשבוע אשר מסייע פעמים רבות בהשגת שינויים נפשיים אשר פסיכותרפיה פחות אינטנסיבית אינה מאפשרת להשיג. כיוון נוסף הוא ללמוד טכניקות מיינדפולנס. מיינדפולנס היא גישה המבוססת על קבלת הסבל שבחיים וביסוס יכולת לחיות לצדו ולהתמודד איתו טוב יותר. גם גישה זו מסייעת מאוד לאנשים אשר מרגישים שמידה מסוימת של סבל תמיד תלווה אותם (לפחות בטווח הקרוב). אני מקווה שאחד הכיוונים האלו מדבר אלייך.
בכל מקרה, אני חושבת שחשוב לזכור שחוויות נפשיות קשות מלוות ברב המקרים בתחושת יאוש והיעדר אפשרות לשינוי. במובן זה, היאוש שאת חשה הוא "סימפטום" טבעי, ולא "הוכחה" לכך שתמיד תסבלי. יתכן שהדרך ארוכה, אך כמעט תמיד יש דרך להקל ולסייע.
אל תתייאשי.
ליטל

שלום מיכל.
נשמע מדברייך שאת סוחבת איתך חוויות עבר אשר הטביעו את חותמן על האופן בו את חווה את עצמך ומתנהלת בקשרים בין אישיים. כפי שאת עצמך מזהה, חוויות אלו "מתערבות" בהווה שלך כאדם חברותי ונדמה לי שמונעות מיצוי מלא של הפוטנציאל החברתי שלך. לאור זאת, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית אשר יאפשר לך לבחון יותר לעומק את השפעות העבר ולצמצם את השפעתן על תפקודך וחוויתך בהווה.

ליטל

שלום יובל,
נשמע מדבריך שזכרונות, אזורי חוויה וחוויות מהעבר "מתעוררים לחיים" ומציפים אותך, אולי גם סביב תחילת הטיפול. אלו חלקים חשובים ובמובן זה אני חושבת שחשוב מאוד לשתף בהם את המטפלת. אני מאמינה שהיא תבין היטב את ההבחנה בין אלימות ממשית לחשש מפני אלימות, ושהתבוננות משותפת הן בתחושותיך והן בחשש שלך מתגובת המטפלת יחשפו ויאפשרו התבוננות ברבדים עמוקים וחשובים.
אחד היתרונות המשמעותיים של טיפול הוא שאפשר להביא אליו גם חלקים פחות נחמדים ו"רגילים", ואני מאמינה שתמצא לכם דרך לעשות עבודה חשובה עם נושא האלימות.

ליטל

שלום טלי.
נשמע מדברייך שאכן יש צורך בפנייה להדרכה ו/או טיפול, ומאחר שעשיתם כך אני חושבת שכדאי לתת צ'אנס לתהליך ולמטפל/ת שמכיר/ה אתכם, ולא להסתמך על תשובות אינטרנטיות כלליות. אני מבינה את התסכול והיאוש, אך תהליכים טיפוליים לוקחים זמן וכדאי לתת לתהליך הטיפולי לעשות את שלו. במקביל, כדאי לבדוק מול צוות בי"ס והמטפלת כי המסגרת הדמוקרטית אכן מתאימה לבנך. על אף יתרונותיה הרבים, מסגרת דמוקרטית לא תמיד מתאימה לילדים שיש להם קושי בוויסות ויצירת גבולות פנימיים, ובמצבים אלו אף מקשה לעתים על הילד.

כיוון נוסף שכדאי לבחון הוא קושי שלך או שלכם, ההורים. במקרים מסוימים, ילדים מביאים לידי ביטוי בהתנהגותם דווקא קשיים או קונפליקטים לא מודעים המעסיקים את שני ההורים או אחד מהם. במצבים אלו, חלה רגיעה במצבו של הילד רק לאחר שההורה הופך מודע יותר לעולמו הפנימי. הדברים שכתבת על בנך אינם מצביעים על כיוון זה בהכרח, אך אני מעלה זאת כאפשרות מאחר ואת מתארת טיפולים רבים אשר לא הביאו לשינוי משמעותי.

ליטל

שלום טל.
הטמעת דרך חשיבה חיובית באופן יציב וממושך דורשת בדרך כלל יותר מ"טיפ" ולכן אני ממליצה לך להיעזר בספרי עזרה עצמית המסייעים בתחום, למשל "באושר ובאושר" של ד"ר טל בן שחר.
במקביל, כדאי לבחון האם הדכדוך מצריך עזרה מעמיקה יותר- במידה והדכדוך מלווה אותך כמעט מדי יום ולאורך תקופה ממושכת, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיאפשר שינוי מעמיק ומשמעותי יותר.

ליטל

שלום יעל.
התנהגותו של בנך אכן מטרידה ויש לטפל בה בהקדם האפשרי, כדי למנוע הידרדרות נוספת ונתק מהמערכת החינוכית.
אני מציעה לך לפנות בהקדם ליחידה לסמכות הורית או למטפל המתמחה בנושא של שיקום הסמכות ההורית ולקבל הדרכה כיצד לפעול. במקביל, כדאי להיעזר בצוות בית הספר כדי להדק את ההשגחה עליו באופן מיטיב ומועיל.
בכל מקרה, התערבות מוקדמת במצב יכולה להשפיע באופן משמעותי על התוצאה, ולכן אני מציעה לך לפנות להדרכה בהקדם האפשרי. תוכלי להיעזר במידע ובמקומות הטיפול הבאים:
http://www.newauthority.org.il/

https://www.schneider.org.il/?CategoryID=992&ArticleID=2987

ליטל

שלום לך.
קודם כל, אני שמחה לשמוע על השיפור שחל, ושמחה שאת מצליחה לזכור אותו למרות הרגשות העכשוויים הקשים.
פגיעות עצמיות למיניהן, לפחות כפי שאני מבינה אותן, הן סימפטום בעל רבדים רבים, שנוגע הן לקושי לשאת ולווסת רגשות (אותו נדמה לי שאת מתארת) והן לחוויות עמוקות ומוקדמות. מתוך כך, אנשים רבים שפונים לפגיעה עצמית מתקשים להיפרד ממנה גם כאשר חל שיפור משמעותי במצבם. במובן זה, עם כל הכאב הכרוך בכך, אני מציעה לא להיבהל יותר מדי ממה שקרה אלא להתמקד בהתמודדות העתידית, בין היתר במציאת טיפול המשך לאחר האשפוז בו תוכלי לדבר באופן גלוי יותר על הפגיעה העצמית.
בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שהיום שלפני חופשה מאשפוז עשוי להיות טעון ו"מועד לפורענות" מאש רויום חופש כזה קוטע את רצף הטיפול והליווי, וזה לא פשוט.

אולי קשה להרגיש כך עכשיו, אבל יש לי אמון רב באפשרות לשנות ולהיפרד מהפגיעה העצמית, לאט לאט.

ליטל

שלום אסי.
הסדרי התשלום בין המטפל למטופל נקבעים בדרך כלל בתחילת הטיפול וברגע שמקובלים על שני הצדדים, הם לגיטימיים. פסיכולוגים שונים עובדים עם הסדרים שונים לגבי ביטולים, כאשר אחד ההסדרים הוא אכן הסדר בו המטופל משלם על השעה בין אם התקיימה ובין אם לא, מאחר והמטפל שומר אותה עבורו. עם זאת, מטפלים שעובדים בהסדר זה יכללו בו כמעט תמיד מספר מסוים של ביטולים עליהם המטופל לא מחויב לשלם, כך שנשאר "מרווח נשימה" לביטולים.

מעבר לכך, הסדרי תשלום אכן נוטים להיות לא פעם נושא רגיש בטיפול ולכן אני מציעה לך לבדוק מול המטפלת לא רק את ההיבט ה"חוזי" ביניכם אלא גם את משמעותו הרגשית.

ליטל

שלום ליאור.
התנהגות אלימה עשויה לנבוע ממגוון רחב מאוד של הפרעות התנהגות, קשיים רגשיים ו/או בעיות נפשיות ולכן אין לי אפשרות להתייחס לגורמים להתנהגות. אופי התגובה לבעיית האלימות צריך לנבוע מגורמי הבעיה ובהתאם, מה שחשוב הוא לבדוק שהן האם והן בנה מקבלים מענה, הדרכה וטיפול ע"י גורמים מקצועיים.

ליטל

שלום ורד.
דיכאון לא מטופל עשוי להתקבע ולגרור עמו השלכות גופניות, רגשיות ובין אישיות ולכן אני מציעה לפנות לטיפול כבר עכשיו, ולא לחכות לפריצת משבר נוסף. דיכאון הוא פעמים רבות ניסיון של הנפש לאותת על כך שדבר מה זקוק למענה- כמו חום שמאותת על דלקת- ולא כדאי להתעלם מאיתות זה.
אופי הטיפול יקבע בהתאם לסוג הטיפול אליו תפני ובהתאם לאופן הספציפי בו הדיכאון והקשיים שלך באים לידי ביטוי אך באופן כללי, טיפול פסיכולוגי בדיכאון מכוון לזיהוי הגורמים הרגשיים, ההתנהגותיים, החשיבתיים והבין אישיים אשר הביאו לפרוץ הדיכאון. זיהוי של גורמים אלו מאפשר הן עיבוד רגשי שלהם והן ביסוס דרכי התמודדות יעילות יותר. בהתאם, הטיפול עשוי להביא הן להפחתת הסימפטום הדיכאוני והן לשיפור בהיבטי חיים נוספים.

ליטל

שלום אנה. הטיפול היעיל ביותר לדיכאון נחשב לטיפול המשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה, לכן נשמע שאת פועלת בכיוון נכון. כדאי לוודא מול העו"ס המטפלת שאכן מדובר בטיפול פסיכותרפי בתדירות של פעם בשבוע לפחות, ולא בסוג אחר של מענה טיפולי. במקביל, כדאי להשתמש הן בטיפול והן באנשים הקרובים לך כדי לבסס סביבה תומכת ככל האפשר בנקודת משבר זו: בדקי כי יש לך מענה רגשי ועזרה טכנית בחיי היום יום, והקפידי במיוחד על תזונה מאוזנת, שהות מחוץ לבית ופעילות ספורטיבית. אני מאמינה שמענה לכיוונים אלו יביא לשיפור משמעותי. ליטל

שלום קרוליין.
אני מצטערת לשמוע על התקופה הקשה שאת עוברת, ועל הקושי למצוא מענה טיפולי שמתאים לצרכייך. מרפאה ציבורית/של קופ"ח נשמעת כמו פתרון מתאים מאחר והיא יכולה להציע מענה פסיכולוגי, שיקומי ותרופתי (במידת הצורך). מאחר וכבר פנית לפסיכולוג, אני מציעה לבקש את עזרתו בהפנייה למרפאה מתאימה גם אם תצטרכי להשקיע בכך עוד מספר מפגשים בעלות לא מסובסדת. אפשרות נוספת היא לבצע תהליך זה בעזרת פסיכולוג המסובסד ע"י הקופה- לכל קופה יש רשימת פסיכולוגים שעובדים איתה בתעריף מוזל. במסגרת תהליך זה תוכלי לקבל מהמטפל הכוונה ראשונית וסיוע בפנייה לגורם הטיפולי המתאים לצרכייך.

ליטל

שלום טל.
מאחר ואת מתארת "התקפים" של תחושות שליליות מאוד המביאים לשינוי בהתנהגותך ומלווים בסבל וחרטה, אני מציעה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע ולבדוק אפשרות של פנייה לטיפול פסיכולוגי. אפשרות נוספת היא היעזרות בטכניקות מיינדפולנס אשר מסייעות בהרגעה וויסות עצמי ברגעים קשים, אך אני לא בטוחה מתוך הדברים שאת מתארת שאלו יסייעו בצורה מספקת.

ליטל