פורום טיפול נפשי

שלום נופר.
פסיכולוג קליני מומחה אינו מחוייב לקבלת הדרכה, אך פנייה להדרכה, ובוודאי שסביב דילמות מקצועיות, מקובלת מאוד.
במידה ואת מעלה את השאלה על רקע שאלות ותחושות שמעסיקות אותך בטיפול שלך עצמך, אני מציעה לך לשתף את המטפל/ת בתחושות ותהיות אלו ולהשתמש בהן כחלק מהחומר הטיפולי. במרבית המקרים, התבוננות משותפת יכולה לפתוח שיח כנה, מקדם ומעניין מאוד.

ליטל

שלום קרן.
צר לי לשמוע על האובדן שלך. איני יודעת כמה זמן עבר מאז האובדן והמשבר, וזו נקודה משמעותית בנוגע להמשך הדרך. במידה ומדובר במשבר שהתרחש רק לאחרונה, חשוב לאפשר לעצמך להתאבל ולגייס את מירב התמיכה, בהנחה שעם הזמן והעזרה הרגשות יתמתנו.
במידה ומדובר במשבר שפרץ לפני זמן רב אך עדיין משאיר את אותותיו, אני חושבת שחשוב וכדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להימנע ממצב בו הדיכאון והאבל מתקבעים. הימנעות מטיפול במצב זה יכולה להיות החמצה משמעותית ולהקשות על הטיפול בהמשך.
ניתן להיעזר בספרי עזרה עצמית לדיכאון, אך אני חושבת שז פתרון חלקי בלבד.

ליטל

שלום טל.
במרבית המקרים דיכאון בגיל ההתבגרות אינו רק מצב שהופך לבעיה בפני עצמו אלא - ובעיקר- סימפטום של בעיה בתחום הרגשי ו/או בינאישי- כפי שחום גבוה אינו רק בעיה העומדת בפני עצמה אלא ביטוי למצב גופני כלשהו (שפעת, דלקת וכד'). לכן, הנקודה המרכזית אינה מה הדיכאון עצמו הותיר אחריו אלא מה הביא לו מלכתחילה ועדיין מלווה את האדם בבגרותו. למשל, אם הדיכאון פרץ על רקע של תחושת נחיתות וחוסר ערך או על רקע בדידות וקושי בינאישי, השאלה המרכזית היא מה קורה בהיבטים אלו בבגרות, ופחות משנה שהביאו לדיכאון (לצד זאת, כדאי לשים לב שלפעמים גם עצם הידיעה שהיה דיכאון יכולה לפגוע בתחושת הערך עצמי, לעורר חרדה וכד').
לכן, אפשר להניח כי הדיכאון עצמו לא יביא לבעיה כלשהי בבגרות, אך ה"קרקע" הרגשית-בינאישית עליה צמח הדיכאון צריכה לעורר תשומת לב. בהתאם, הדיכאון אינו יכול להביא להתפתחות הפרעת אישיות אלא להיפך- הפרעת אישיות היא שמביאה לא פעם לדיכאון (כמובן, אנשים רבים סובלים מדיכאון גם ללא הפרעת אישיות).
בשורה התחתונה, אם את מודאגת לגבי קרובת משפחה או לגבי עצמך בהקשר זה, אני מציעה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע ולבדוק האם יש צורך בעזרה טיפולית.

ליטל

שלום יעל.
התנהגות והיקשרות עוצמתית כל כך לבעל חיים עשויה להיות קשורה לכך שהקשר עמו מייצג ומאפשר חוויות ותחושות שחסרות לך בתחומי חיים אחרים. למשל, קשר עם כלב יכול להחוות כקשר ייחודי בקבלה והאהבה ללא תנאי שוהא מספק. מאחר ונשמע שאת מוטרדת מעוצמת ההיקשרות, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק את מקור התחושות ולבדוק כיצד ואיפה ניתן לממש את צרכייך הרגשיים באופן תואם ומספק יותר.

ליטל

שלום יעל.
כפי שאולי את כבר מגלה בטיפול, הקושי להיות לבד אכן קשור לא פעם להיעדר חוויה פנימית של קשר חזק עם אדם אחר, קרוב, שמתקיים גם כאשר לא נמצאים יחד ברגע מסוים.
הטיפול הפסיכולוגי מכוון הן לעיבוד של נושא זה (ונושאים אחרים הקשורים לחווית הלבד), הן לחיזוק היכולת ליצור קשרים טובים ומספקים והן ל"הכנסה" הדרגתית של המטפלת לחייך, עד שתרגישי שאינך לבד גם כשאת לבד מבחינה פיסית. בהתאם, אני מאמינה שתחושי הקלה ככל שהטיפול יתקדם.
מאחר וזה יכול להיות תהליך לא קצר, תוכלי להיעזר בינתיים בטכניקות מיינדפולנס המסייעות לשאת מצבים של מצוקה ואי שקט.

ליטל

שלום שרית,
לצערי אין לי אפשרות לערוך חיפוש מידע עבור עבודות לימודיות- חלק מתהליך הלמידה, ובפרט אם את אקדמאית, הוא החיפוש והאיתור של חומרים רלוונטיים.

בהצלחה,
ליטל

שלום לך,
מציעה שתפני למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205

ליטל

שלום מיכל.
נשמע מדברייך שאת מזהה היטב כי המשימה החשובה הראשונה היא להבחין בין רגשותייך וחוויותייך לאלו של ביתך. זו משימה לא פשוטה, לאור החיבור העמוק כל כך בין אמא לביתה ולכן אני חושבת שכדאי להתקדם בשני כיוונים: כיוון אחד, שכבר התחלת בו, הוא לנסות להבין אובייקטיבית, עד כמה שאפשר, היכן הקושי של ביתך ולסייע לה סביבו. אני מאמינה שכיוון זה יתברר טוב יותר בעקבות שיחה עם הפסיכולוגית שתצפתה.
כיוון נוסף שאני ממליצה עליו בחום, הן לאור המצוקה שלך והן לאור הצורך להבין טוב יותר את מצבה של ביתך, הוא שאת עצמך תפני לטיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי אכן עשוי להוריד את עוצמת החרדה אך אינו מהווה פתרון מלא. במסגרת טיפול פסיכולוגי תוכלי להבין טוב יותר מה מתעורר בך ומדוע הוא מתעורר בכאלו עוצמות. מנסיוני, במקרים רבים ירידה בחרדה ההורית וחיבור של ההורה לחלקים שלו עצמו המושלכים על הילד, מביא להקלה משמעותית ושיפור גם אצל הילד עצמו.

ליטל

שלום לך.

ראשית, האזעקה באזורך אכן הפגישה אותך עם אפשרות של איום לבטחונך ובמובן זה תגובתך מובנת וטבעית, ויש סיכוי סביר שתפחת מעצמה בשעות הקרובות, כאשר חווית האיום תפחת. במובן זה, חשוב לזכור כי את אכן חווה חוויה רגשית בלתי נעימה- אך את לא נמצאת בסכנה, והתחושה הרגשית- מטלטלת ככל שתהיה- תרגע בקרוב. אחד הדברים המרכזיים שכדאי לעשות הוא להחזיר לעצמך את תחושת השליטה ולהפחית את חווית חוסר האונים שבמקרים רבים עומדת בבסיס החרדה. את זה ניתן לעשות, בין היתר, על ידי חזרה לשגרה- בין אם מדובר בהליכה לעבודה ובין אם מדובר בשגרת פעילות פנאי (פעילות ספורטיבית, למשל, היא פתרון מצוין).

ככל שתעסקי בפעולותייך השגרתיות, כך תתבסס תחושה שהכל בסדר וגם המערכת הגופנית-נפשית תרגע לאט לאט. כיוון נוסף שיכול לסייע הוא צפייה בסרטונים אלו של משרד הבריאות. הסרטונים אמנם מנחים כיצד לסייע לנפגעי חרדה, אך אני מאמינה שהצפייה בהם יכולה להקל גם עלייך- https://www.health.gov.il/Subjects/mental_health/Anxiety/Pages/default.aspx אפשרות נוספת היא להתקשר לער"ן- עזרה ראשונה נפשית- בטל' 1201, שם תכולי להיעזר באחד המתנדבים כדי לעבד את חוויתך ולהרגיע את עצמך טוב יותר. אני מאמינה שבעזרת כלים אלו תרגישי טוב יותר, ואת מוזמנת לכתב שוב איך את מסתדרת.

במידה והסימפטומים ימשכו בכל זאת בימים הקרובים, כתבי לי שוב ואפנה אותך למענה טיפולי מעמיק יותר.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המטפלים בתחום החרדה

שלום רות,
הן דיכאון והן OCD נובעים במקרים רבים מגורמים רגשיים לא מודעים ומדפוסי חשיבה, רגש ויחסים בלתי יעילים ומכאיבים. על אף שהטיפול התרופתי אכן מסייע פעמים רבות סביב היבטים אלו, הוא אינו מביא בדרך כלל לשינוי נפשי פנימי ועמוק. בהתאם, הן סביב OCD והן סביב דיכאון מומלץ לשלב בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכולוגי, אשר יאפשר לך להבין טוב יותר את מקור הקשיים ולפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר.

ליטל

שלום ג'ני. תוכלי למצא מידע רב על השיטה במנועי החיפוש, אך באופן כללי טיפול פסיכודינמי הוא טיפול אשר מסייע בהתבוננות על חוויות עבר ובפרט חוויות בקשרים משמעותיים, ומסייע למטופל לזהות כיצד חוויות אלו משפיעות על חוויתו, תפקודו וקשייו. העיבוד הרגשי העמוק המתאפשר במסגרת הקשר הטיפולי החזק שנוצר בטיפול, מאפשר במקרים רבים שינוי של דפוסי תגובה, רגש והתנהגות אשר "הוטבעו" בגיל צעיר, וכך מביא איתו גם שינוי נפשי משמעותי. ליטל

שלום לך.
אני אמנם לא בטוחה שמציצת סוכריה היא "קטע של מטפלות", אבל נדמה לי מדברייך שמה שחשוב הוא להתבונן מה קורה לך מול הסוכריה, ולפתוח את החוויה לדיון עם המטפלת.
את מתארת חוויה של שעמום, חוסר עניין וחוסר רגישות כלפייך אותה המטפלת מנסה להסוות. האם זו האפשרות היחידה, או שהתחושות משקפות חוויה עמוקה יותר שלך בעולם ומול אנשים, אשר "מופעלת" דרך הסוכריה?
במילים אחרות, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בתחושות ולבדוק יחד לאן השיח הפתוח והכנה לוקח אתכן- הן ברמת ההבנה של נפשך והן ברמת הקשר ביניכן והתחושות המלוות אותו.

ליטל

שלום ורדה, בניגוד לדעה הרווחת, היפנוזה אינה "קסם" אשר מעלה זיכרונות נשכחים. זוהי טכניקה טיפולית שכאשר נעשה בה שימוש במסגרת טיפול פסיכולוגי, עשויה לסייע ביצירת מצב נפשי "פתוח" יותר להיזכרות ומגע עם תכנים נפשיים. במובן זה, אין דרך להשיב באופן חד משמעי לשאלתך- יתכן שבמסגרת הטיפול תתאפשר גישה עמוקה ופתוחה יותר לתכנים מהילדות המוקדמת, ויתכן ותכנים אלו ישארו בלתי נגישים. ליטל

שלום ג'ני. מאחר ואת מתארת מגוון של סימפטומים ותחושות פיסיות ורגשיות אני חושבת שלא כדאי "לאבחן" דרך האינטרנט את מהות הקשיים וגורמיהם. יהיו הגורמים אשר יהיו, נשמע שאת חווה את העולם בצורה חזקה ומציפה מאוד, אולי אפילו "מתקיפה", אשר מלווה בסבל משמעותי. לכן אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול באוריינטציה פסיכודינמית אשר יסייע הן בהבנת מקור הקשיים והן בהרחבת היכולת לשאת תחושות פיסיות ורגשיות עוצמתיות. ליטל

שלום מיקה.
שעות הערב הן שעות רגישות עבור אנשים רבים מאחר והןהשעות ה"רפויות" יותר של היום, בהן אנחנו פוגשים את עצמנו ולא רק את ניהול היומיום. בהתאם, אני מאמינה שעם הזמן הטיפול יסייע מאחר והוא יאפשר לך לעבד את גורמי העומק העומדים בבסיס התחושות השליליות ובכך יצמצם את השפעתן.
בקביל, מאחר ואני מבינה שאת מחפשת אחר דרכים קצרות ופרקטיות לטווח הקרוב, אני מציעה הן לצמצם את שעות השהייה לבד בבית (דרך מפגשים חברתיים ופעילויות שונות) והן להיעזר בטכניקות של מיינדפולנס ופסיכולוגיה חיובית אשר מסייעות בנשיאת תחושות שליליות וחיבור להיבטי חיים חיוביים.

ליטל