פורום טיפול נפשי

הייתי בטיפול פסיכולוגי בעקבות דיכאון שתקף אותי במשך שנה וחצי. לאחר הפסקה של 4 חודשים חידשתי שוב את הפגישות עקב רגרסיה במצבי ושינויים במצבי רוח.
היום אני יכולה לומר שאני חשה הרבה יותר טוב ואולי זה המקום להפסיק את הטיפול למי שמביט מהצד אבל השעה הזו עושה לי כל כך טוב לנפש מכניסה בי איזון .
האם נכון להמשיך בטיפול גם כאשר אין בעיה ממשית ?

מאז שהילדים שלי לא גרים בבית כי בגרו אין בי שום תחושה של געגוע או רגש לא נראה לי שזה מצב נורמלי כאילו שהם כבר לא קיימים ואפילו אני לא עושה מאמץ להיות בקשר למה זה קורה

שלום רב.
אני מחפשת הרצאות על פסיכולוגיה חיובית או חברתית הרצאות ted בעברית כמו כן אני מחפשת ללמוד פסיכולוגיה חיובית באיזור תל אביב והסביבה או בכלל באיזור המרכז אשמח למענה.
תודה רבה

שלום,
בשלוש שנים האחרונות אחרי שתי תקיפות מיניות (בהפרש של כמה שנים, האחרונה הייתה הרבה יותר קשה), אני מתמודדת עם דכאונות קשים, קצת נטיות אובדיות, ובעיקר המון פגיעה עצמית כמו חבלות, שריטות וכוויות.
תמיד זכרתי את עצמי קצת "אפלה" ועם נטיה למצבי רוח קיצוניים מגיל צעיר, אבל לא התייחסתי לזה יותר מידי. והתקופת דיכאון עכשיו אני מנחשת שזה בגלל התקיפה המינית ששברה אותי.
לפני כמה ימים היתה לי שיחה עם אמא לגבי פסיכולוגית שנזכרתי שהייתי הולכת אליה בגיל 8-9. שאלתי את אמא למה היא שלחה אותי בגיל צעיר לפסיכולוגית, ומתברר שמגיל 7 בערך התחלתי להבריז מבית הספר, והיו כמה ריבים שהייתי מאיימת שאני אפגע בעצמי. המקרים הזכורים לה שבאחד מהם איימתי לקפוץ להתאבד מקומה רביעית, והדבר שגרם לה לשלוח אותי לטיפול בגיל צעיר זה בגלל שלקחתי סכין באחד הריבים ואיימתי שאחתוך לעצמי את היד.
הייתי בהלם שהייתי כזאת ילדה, קצת משוגעת.. וסיפרתי לחברה והיא אמרה שזה דווקא משהו שכיח אצל ילדים קטנים.
מאוד מעניין אותי, ואני מקווה שפניתי למקום הנכון. אמא שלי חד הורית וגידלה אותי לבד, והיא סיפרה גם שהיה לה קשה לתקשר איתי.
אבל יש הבדל בין חוסר תקשורת לדעתי, לבין ילדה בת פחות מ10 שמאיימת להתאבד.
השאלה שלי, האם זה משהו שבאמת שכיח אצל ילדים אולי למשוך תשומת לב? או מה זה יכול להעיד עלי עכשיו שאני לא מצליחה להתמודד עם החיים האלה ונוטה למחשבות אובדיות? או שאין קשר בין הדברים?
מאוד מבולבלת, ואשמח לכל עצה.
אם זה לא הפורום הנכון, אשמח מאוד להכוונה לאן אוכל לפנות לקצת תשובות.
תודה מראש!

כבר כמה ימים שאני מתמודדת עם הרעה במצבו הבריאותי של אבי.
אשפוזו בבית החולים השפיע עלי, ועל אף שחזר הביתה אתמול, אני עדיין מרגישה רע מאד. היחסים בינינו לא טובים בלשון המעטה והוא מדבר אלי בצורה לא מכבדת ובטונים מזלזלים. אני יודעת שאני חייבת לעזוב את הבית אבל לקום וללכת, במיוחד שהוא ואמא שלי זקוקים לי...
הם אמנם זקוקים לי אבל מתים שאני יעוף משם, אבא שלי כי מבחינתו אני "מנצלת אותם" (אני לא משלמת שכירות ובקושי משתתפת בהוצאות), ואמא שלי
אמנם מודה שזה מאד נוח לה ועוזר לה, אבל היא יודעת שזה לגמרי תוקע לי את החיים...
ולמרות כל האמור, אני לא מצליחה לעשות את הצעד הזה, וברור לי שזה יעשה טוב לכולם... בנוסף למגורים המשותפים אנחנו גם עובדים יחד... אני ואבא... בהחלט סיטואציה לא בריאה... ובעבודה אין לי ברירה ואני חייבת להיות אתו באינטראקציה כל הזמן כי אני המזכירה שלו...
בבית יש לי את היחידה שלי אז עוד איכשהו אני יכולה לסגור את הדלת ולא לבוא במגע... אז אני גם נמנעת מאינטראקציה עם אמא שלי אבל אין ברירה...
אז מה בעצם אני מנסה לשאול:
מבחינה תרופתית אני מטופלת בלוסטרל 50 מ"ג אבל אם בימים רגילים הוא מחזיק אותי ומאזן אותי, אז במצבים כאלה, שהמתח מאד גדול, המחשבות האובדניות חוזרות... אני לא בטוחה שאני מסוגלת לעשות את זה, אבל התחושה היא שהכל פשוט גדול עלי... שאני לא מספיק חזקה כדי להתמודד עם העולם הזה... שכל דבר מצליח לחדור אלי ולפגוע בי, ואני מידי יום חווה מול אבא שלי תחושות של פגימות וחוסר אהבה...
האנשים האחרים שבאים איתו במגע בעבודה, ואינם קשורים אליו משפחתית, זוכים ליחס טוב יותר... אליהם הוא לא מרשה לעצמו לדבר בצורה כזו ולהעביר עליהם ביקורת כל הזמן...
השאלה היא האם לגשת למיון? או להמשיך להיעזר בסרטוני העצמה ביוטיוב...
ביום ראשון אחרי כמעט שמונה חודשי המתנה (!!!) אני סופסוף מתחילה טיפול פרטני עם פסיכולוגית קלינית במרפאה לבריאות הנפש, זאת לאחר שהעובדת הסוציאלית של קופת החולים התעקשה שתהליך של 12 פגישות בלבד לא יספיק ולכן לא כדאי להתחיל...
אני חוששת שפסיכולוגית קלינית תתחיל לעשות איתי תהליך של "חפירות" שייקח שנים, ואני זקוקה לעזרה מיידית ופרקטית של "מה לעשות מחר"!
כמו כן, היא צעירה ואני חוששת שהיא לא תצליח להתמודד איתי: בת 40, עובדת סוציאלית בעצמי (לא עובדת בתחום כבר כמה שנים לאחר כמה הליכי פיטורים ממקומות עבודה בהם עבדתי כעו"ס), בחורה מאד אינטליגנטית וחריפה, והיא בוודאות צעירה יותר ממני... אני מקווה שהיא תצליח להתמודד איתי וגם באמת לעזור לי... אבל זה רק ביום ראשון והיום יום שלישי (כמעט רביעי)... האם לגשת למיון?... תודה רבה וסליחה על האריכות...

שלום ליטל,
אני בת 30, עובדת בעבודה זמנית כבר יותר מדי זמן, ובימים האחרונים חווה לחצים וממש מרגישה שאני קרובה לאבד את השפיות שלי. אני מאוד רוצה לעשות שינוי. רוצה לעבוד במשהו יותר רציני, רוצה למצוא זוגיות... אך הקשיים הרגשיים שלי מונעים ממני מלהתקדם. אני עברתי פגיעה מינית בילדות ועוד פגיעות נוספות. כל פעם שאני מנסה לעשות שינוי, יש משהו בתוכי שמתנגד לשינוי וגורם לי לחרדות. בגלל שאני רוצה להתפטר מהעבודה, אני מתחילה להרגיש אשמה, מרגישה קטנה ודחויה. הרבה תחושות של חוסר אונים. בנוסף לכל, הפסיכולוגית שלי יצאה לחופשה... קשה לי מאוד. אני כן מתפקדת, אבל יש הרבה הצפות מבפנים. אני לא מוצאת את עצמי. פוחדת שאשאר לנצח בעבודה זמנית ולא אקים משפחה. חוסר אונים גדול. בחיים לא הרגשתי כלכך פחד שאני עומדת להשתגע, פחדים שאגיע לאישפוז. האם אני משתגעת?
תודה רבה

שלום רב

אני מתמודד עם בעיה רפואית. ונכנס לסוג של חרדות יום יומיות שמקשות על הבעיה הקיימת. בתודה

היי,
לא פעם במסגרת עבודתי עם אנשים, יוצא לי להכיר בני אדם או בעלי עסקים.
לא פעם, אני מבחין בבני אדם שהם סגורים, בעלי דימוי עצמי נמוך. אבל! הם מקסימים מאוד ואני פתוח לרשותם ומסייע להם.
שמתי לב לתופעה, ואשמח לדעת מה הסיבה בה בני אדם מטיפוסים כאלה נוטים להעלם סתם ככה ביום בהיר? לא לענות לשיחות, להודעות ופתאום ממשיכים הלאה בחייהם. האם זו נטייה של בני אדם עם דימוי עצמי נמוך אם לא אז של מי דפוס התנהגות כזו?
תודה

שלום רב.
אני בת 46 רואה תמיד את חצי הכוס המלאה- משפחה מדהימה,חברים מדהימים,בית מקסים רק דבר אחד חסר לי וזה מסגרת של עבודה. אני פוטרתי לפני כמה חודשים והייתי קמה בבוקר בסטרס וישר מחפשת עבודה כל יום לא ויתרתי אבל עד היום לא מצאתי כלום, גם התנדבות בעבר התנדבתי אבל כרגע זה לא בשבילי. בזמן האחרון בגלל הסטרס והלחץ לחיפוש עבודה אני קמה עם חוסר אנרגיה מוטיבציה מין עייפות נפשית לפעמים דכדוך קל לא קשה ומחשבות טורדניות לא קשות במשך היום זה עובר לי ואני חוזרת להרגיש טוב. אשמח כעזרה ראשונית מה אפשר לעשות כהתמודדות אישית כדי להתמודד בבוקר עם כל התופעות שתיארתי לך?
אני ממש מודה לך אני רוצה לקום עם אנרגיה ומוטיבציה וזה רק בבוקר קורה לי.

שלום,
אני תלמידה בתיכון, ואוהבת מאוד לימודים, אך לאחרונה אני מתקשה ממש לשבת ללמוד בעצמי. יש לי המון פוטנציאל וכשרונות, אך אני לא מצליחה בפועל ללמוד. זה מאוד מקשה עלי ואני כל פעם מתאכזבת מעצמי. בעבר הייתי לומדת המון לבד, וכיום אני מוצאת את עצמי דוחה לימוד למבחן, לדוגמה, עד לרגע האחרון ממש או עד בכלל... אני גם מחסירה הרבה משיעורים. האם איבדתי את יכולת הריכוז שלי? האם יש שיטות שיכולות לעזור לי?
(אני מתאמנת בשליטה שכלית ובמדיטציה, אך לאחרונה אני גם מתקשה להתרכז בהם.)

שלום,
זקוק לעזרה. גיליתי שבני בן 10 משחק בצואה. מהשיחה איתו גיליתי שזה קורה כבר מספר חודשים, הוא הגדיר את זה כהתמכרות והשווה שעישון שלי, אמר "גם עישון לא נעים אבל אתה ממשיך לעשן". לשאלה אך זה התחיל, הוא אמר שראה סרטון באינטרנט כשבתוך אסלה היה נחש, וכאשר הוא רצה להתפנות הוא עשה על הרצפה והיה צריך להרים צואה בידיים.
תודה מראש על המענה.

היי, חוויתי המון בריונות ברשת על רקע גזעני (קרה גם במציאות). אני מרגישה שהנפש שלי פגועה מזה, אני ממש רגישה ולא פוגעת באף אחד ולא מכירה את כל הרוע הזה שיצא מאנשים. זה קרה לא פעם ולא פעמיים ותמיד בכיתי אחרי שקראתי מה כתבו לי, רק כי נולדתי בצד הלא נכון של הגלובוס. איך אפשר להתמודד עם בריונות מסוג כזה בחיים או במציאות? האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי? זה פשוט רודף אותי ואני אף פעם לא מצליחה להבין למה אנשים רעים ואיך מתמודדים איתם. תודה

ערב טוב.
פתאום נתקלתי במתנה שקניתי לה פעם, אטמי אוזניים, שאוכל לצרוח בנוכחותה אבל לא להחריש את אוזניה.
אבל מעולם לא נתתי לה את המתנה!
היא כהרגלה עצבנה אותי וכניראה שהחלטתי שלא מגיע לה שום דבר ממני!
ומאז המתנה מונחת דמומה באותו המקום שהנחתי אותה ביום הקניה, שלא אשכח לקחת לה אותה.
יודעת שלא אחזור אליה לעולם, אם כי לפעמים קצת מתגעגעת.
בטוחה שיש מטפלים טובים ממנה עבורי.
אבל המתנה פתאום הזכירה והעלתה מגוון של תחושות וזכרונות!
אבל בעיקר את הידיעה שלעולם, לעולם לא אחזור להיות מטופלת אצלה!

רציתי לפרוק.
תודה מראש.

מתרשם מאוד מהתוכן , אשמח אם תוכל להרגיש כמה דק , אני פשוט מרוסק..
אחרי זוגיות של שנתיים פלוס הבת זוג טסה לטיול הגדול עם שתי חברות , יאמר לזכותה שעוד מהתחלה אמרה לי על התכנון של הטיול שאז היה רחוק,
הזוגיות הייתה נפלאה אהבה אין סופית , רגע הטיסה הגיע היה לנו מאוד קשה אבל היא לא נתנה סיכוי אפילו שמשהו יפריד בנינו וכן נעבור את זה יחד .
מתחילת הטיסה רבנו אין ספור פעמיים , אחרי קצת יותר מחודש בטיול שלה החליטה להגיד לי שמאריכה את הטיול בעוד חודש והיא ידעה כמה זה קשה לי, אמרתי לה שאני לא מוכן לזה ועם כל הכבוד צריך להיות אכפת לה לחזור אם באמת הייתי חשוב לה ולא בגלל שהחברות מאריכות אז גם היא צריכה, לחברות אין חבר.
היא הייתה נחושה בדעתה גם כשאמרתי שזה יכול להרוס לנו את הקשר , בגלל חודש, בגלל טיול.
נתנה לי הרגשה של חוסר אמון בקשר, בי עוד לפני שזה נבע כנראה מאנשים שפגשה שם והאווירה …
נפרדנו והיה לי מאוד קשה ומאכזב, לא האמנתי שהיא מוותרת עלינו, אפילו לא נלחמה ולא כלום, חסמתי אותה ברשתות חברתיות כי אני מאמין רחוק מהעין רחוק מהלב , היא בחרה את זה וזה איכזב אותי כל כך שזה מה שאני בשבילה
אחרי כמה ימים דיברנו ואמרה לי שהיא נפגעה מזה שחסמתי אותה , אמרתי לה שאיך היא מסוגלת להגיד דבר כזה אחרי ההרגשה שהיא נתנה לי, בסוף הוסיפה שעדיין מאמינה בנו ואולי בארץ הדברים יחזרו לקדמותם, כמובן שאני לא אתן לזה יד, אם הבת זוג מוותרת עלייך פעם אחת היא תוותר עלייך שוב כשתגיע הצעה מפתה.
האם החסימה דבר נכון או שילדותי , ברגע שאני רואה את התמונות משם פשוט שוב נכנס למחשבות ודכאונות.
איך משחררים מדבר כזה לא צפוי, אני סטודנט בשנה אחרונה ונמצא בתקופת מבחנים ופשוט הראש שלי לא שם לא מצליח ללמוד, כל פעם מוריד את החסימה בשביל לראות עדכונים מה עושה עם מי ואיך גם אחרי שאני אומר לעצמי שלא אעשה את זה שזה רק גורל קושי נוסף.. אובד עצות אשמח לקבל דעתך מה נכון .. תודה רבה !

היי ליטל,
הבת שלי בת 8 'מוצאת' לאחרונה כספים. בתחילה היה מדובר בסכומים קטנים 5-10 ש"ח, היום זה הגיע כבר ל100 ש"ח.
בתחילה העלמתי עין, פעם אחת ניסיתי לעמת אותה והיא נפגעה מאוד, בכתה וכו'.
דיברתי איתה ע"כ שאין מציאות ואם בכ"ז מוצאת שתביא אלי, לא עוזר והיא ממשיכה.
בכסף היא קונה ממתקים, מדבקות וכו'.
יש לציין שיש בבית רווחה כלכלית אם כי אין לילדה דמי כיס באופן קבוע.
כבר הרבה זמן אני רוצה להתייעץ לגביה ואף לפנות לטיפול מאחר ואני רואה אצלה קושי רגשי, מבחינה לימודית למשל היא לא משקיעה כלל אני צריכה לעמוד עליה מאוד ועדיין יש לה מחברות ריקות וכו'. סיפור ה'מציאות' מדרבן אותי לפנות לייעוץ בהקדם. לבינתיים הייתי שמחה לקבל ממך ככה כמה כללי אצבע של עשה ואל תעשה בכדי שלא לגרום נזק.
תודה ושבת שלום