פורום טיפול נפשי

שלום.
יש לי תופעה מוזרה שאני צוחקת הרבה בלי קשר לסיטואציה,
זה קורה לי במצבים של לחץ
אם מישהו מבני המשפחה לא מרגיש טוב ומבקש עזרה אני מיד מתפקעת מצחוק!!!!
זה לא עובר לי.
זה מציק לי כי אני רוצה להיות רצינית ואני צוחקת
כשזה קורה - אני מרגישה - דגדוגים בגרון באמצע ואז זה עולה למעלה ויצא בצחוק גדול.

אני משוגעת?
למה זה קורה? ואיך אני מטפלת בזה?

שלום, התחלתי טיפול יום בשלוותא, אני הוא זה שביקש להתקבל וכמו כן קיבלו אותי והחליטו לתת לי טיפול תרופתי. שאלתי היא כזאת, אני הבאתי את עצמי לקבלת טיפול אך רצוני הראשוני היה לקבל טיפול על ידי שיחות ייעוץ, פסיכולוגיה והדרכה.
אז..יש דרך לצאת מזה עכשיו או שיש להם כל זכות להכריח אותי לקחת תרופות ואף לאשפזני בכפייה?

הי
עברתי הפלה לפני כמה חודשים.כל התהליך של הכניסה להריון וההפלה היו מאוד קשים. המשכתי הלאה והתעלמתי על אף האיתותים שהיו לי. לאחרונה מצבי הפיזי והנפשי התדרדר. נכנסת לחרדות קשות, התקפי זעם שמוציאים אותי משליטה ברמה שאני מסוגלת לעשות לעצמי משהו בלי לשים לב (והיה מקרה שלקחתי כדורי הרגעה מעבר למינון המקובל כי לא היה אכפת לי מה יקרה ומצאתי את עצמי בטישטוש) איבוד רצון לחיות לפעמים, הפוכונדריה מטורפת ותופעות פיזיות שמתגברות עם המצב הנפשי שנקלעתי אליו.
בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי- פסיכיאטרי תקופה ובשנים האחרונות אני בהפסקה ומצליחה להתמודד. המצב החדש די מתסכל אותי כי אני לא כ״כ רוצה שוב להתחיל שוב טיפול ובטח לא להגיע לפסיכיאטר, זה בשבילי כישלון אישי מאוד גדול. מצד שני אני יודעת שאני חייבת לעשות משהו כי אני עלולה להמשיך למצוא את עצמי במצב פיזי ונפשי גרוע יותר. ההתדרדרות הנפשית הפעם הייתה מהירה משחשבתי. אני ממש אובדת עצות. צריכה עזרה ממשהו אבל קשה לי נורא עם זה. מה כבר יחדשו לי, הרי הייתי שנים בטיפול כבר אני יודעת את כל הטיפים.
מה עושים?

שלום,אני סובלת שנים מהפרעת אישיות גבולית שאובחנה הרבה שנים אחרי והיתפתחה לסכיזופרניה יש לי השטחת רגשות מוחלטת ,רציתי לדעתהשטחת רגשות יכולה להיות בכל גיל וזה תלוי בעוצמת הכאב ? תודה

שלום רב.
אני בן 28 אוטוטו 29. עבדתי במשך שלוש שנים בעבודה שאהבתי מאוד וראיתי את עצמי בה עד הפנסיה. לצערי בשנה האחרונה החברה התמזגה עם חברת הפנסיה מה שגרם לשינויים דרסטיים בחברה. שינו לי את המנהלת ואת התפקיד ואת מקום העבודה שלי לסניף אחר. מה שקרה הוא שחבר ואני לא קורא לו כבר חבר היינו צריכים לעבוד באותו תפקיד. המנהלת באה ושאלה אותו אם הוא יסתדר בלעדיי בתפקיד, הוא ענה לה שכן. אני הלכתי לדבר עם המנהלת והיא לא הקשיבה לי. אחרי שבועיים בערך באו אליי פעמיים ושאלו אותי אם אני יסתדר בעבודה הקודמת שלי, ואת ה''חבר'' יביאו לתפקיד שלי. ואני בגלל שאני פחדתי שאני לא יסתדר ופחדתי לריב עם אותו '' חבר'' אמרתי שהוא יודע יותר טוב ממני הוא ושהמנהלת הקודמת שלי יודעת הכי טוב. אני מרגיש שיצאתי חסר עמוד שדרה ופראייר. מה שגם המיזוג חברות הזה נעשה בדרך לא חלקה בכלל. העבירו את חבר נוסף שלי תפקיד ועוד עמיתה לעבודה הוסיפו לה דברים נוספים. המנהלת הקודמת שלי גם לא המשיכה בתפקיד שלה כי נאמר לה שאין מקום בשבילה אלא בקומת מרתף בלבד. אני הלכתי לדבר מספר פעמים עם המנהלת החדשה שכל פעם נתנה לי תשובות אחרות לשאלות שלי. היום אני חושב מה הייתי צריך לעשות אחרת שלא עשיתי? כי זה חוקי להעביר עובד לתפקיד אחר במחלקה וסניף אחר. למה לא פניתי לועד עובדים,? כי פחדתי שהמנהלת החדשה תחפש אותי. בסוף אחרי שנה התפטרתי. היום אני חצי שנה ללא עבודה קבועה

ערב טוב.
הגעתי לקליניקה ושניה אחרי הגיע עוד מישהו...
חשבתי לעצמי, שיט!
הוזמנו לאותה השעה?
ואז התברר שהמטופל השני שכח משהו וחזר לקחתו...
ההרגשה היתה מאוד, מאוד מביכה וממש, ממש לא נעימה!!!
ובנוסף לכך הזכירה פעמיים אחרות עם מטפלת אחרת שנשארו צרובים בי.
פעם אחת כמעט התנגשתי פיזית במטופל שיצא כשאני נכנסתי. ופעם שניה כניראה היה למטפלת מאוד מעניין בפגישה שלפני, עד כי לא שמה לב שנגמר הזמן וכשאני הגעתי לא הבנתי למה דלת הקליניקה סגורה...
רציתי לדפוק בדלת ופתאום יצאה משם מישהי!!!
בקיצור, הרגשה ממש, ממש לא טובה!!!
עד כדי כך שלא כל כך מתחשק להמשיך בטיפול!!!

שלום לכולם,
בתאריכים 21-25.4.19 אהיה בחופשה ולא אוכל להשיב לשאלות.
מוזמנים לכתב ואשמח להשיב עם חזרתי.
במצבי משבר וקושי קיצוניים, מציעה להיעזר בקו התמיכה הנפשית של ער"ן בטל' 1201. ימי החג עשויים להיות טעונים ומאתגרים ביחס לימי השגרה ולכן, כדאי להיעזר בקו התמיכה לקבל סיוע ראשוני.

ליטל

יש לי משפחה מקסימה, יש לי בית מקסים, אבל אני חיה בבדידות רגשית וחברתית נוראית. אני בטיפול פסיכולוגי אך זה לא עוזר לי חברתית. אני קמה כל בוקר בתחושה על מה שאין ולא על מה שיש, אני מרגישה המון בדידות רגשית אין לי עם מי לדבר חוץ מהפסיכולוגית אין לי לאן לצאת אני יושבת הרבה בבית וזה מביא אותי להרבה שינה ללא עיסוק בגלל הבדידות הזאת אין לי חשק לעשות דברים. נכון אני בטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עוזר לי בבדידות הזאת. אני לא רוצה שיקומים או מסגרות אחרות אני אצל פסיכולוגית פרטית וגם מטופלת בכדורים בקופת חולים אבל אני רוצה להכניס שמחה לחיים ואני לא יודעת איך.אין לי סל שיקום ולכן אני גם לא יכולה להיות במסגרות חברתיות דרך מסגרות וגם לא רוצה. אגב גם בקופת חולים וגם הפסיכולוגית יודעת את זה. איך בכל זאת אני יכולה לחיות חיים מלאים מתוך שמחה ולא יותר מידי לרחם על עצמי למרות המצב הלא נעים שאני נמצאת

אני לא יכולה
אני רוצה למות שהכל ייגמר
ואני כאילו חייבת בגלל הילדים שלי
אבל אני לא רוצה לחיות יותר

תודה.

חג שמח.

אני כתבתי לך לפני כמה ימים אבל אני זקוקה לעצה. בגלל המחלה שלי שאני כבר בבית הרבה זמן אני נאלצת להישאר בבית ולא הולכת לליל סדר לחגוג עם המשפחה שוב גם הורידו לי כדור גם חולה ומה שמפריע לי שאני לא יחגוג עם המשפחה אני מחפשת עזרה איך לשנות היום את היומיום שארגיש יותר טוב עם עצמי למרות המחלה ולמרות שאני לא יחגוג עם המשפחה. זה כואב לי שאני לא יחגוג עם המשפחה

אשמח לכל עצה
בבקשה זה חשוב לי
תודה,

שלום רב. אני עבדתי בחברת ביטוח שלוש שנים. בשנה האחרונה החברה התאחדה עם חברת הפנסיה מה שגרם לשינויים של מנהלת, שינוי תפקיד במחלקה, שינוי סניף עבודה. כשהלכתי לדבר איתה על העניין הזה היא אמרה לי כל פעם משהו אחר: זה ישתנה, כך החלטתי, לא משהו אישי נגדך. לצערי לאחר שנה שבה הזיזו אותי לתפקיד הקודם שלי כשרצו אותי רק התפטרתי. לפני כחודש התברר לי מראש הועד עובדים שמה שנעשה איתי הוא תקין יחד עם זאת היה צורך לעדכן את ועד העובדים בנושא ולנסות עד כמה שניתן להתחשב בי. אני יודע שלאחת שעבדה איתי עשו בערך אותו דבר גם לעמית נוסף אבל הוא הסכים לשינוי. כי לעוד עובדת שינו את התפקיד, הציעו לה דברים אחרים אך היא רצתה להישאר בתפקיד הנוכחי שלה. מי שלדעתי אשם הוא הבחור שעבד איתי בצוות כי הוא אמר למנהלת החדשה שהוא יסתדר בלעדיי

אני פשוט מפחדת להשתחרר מהאשפוז יום.
זה מתקרב וממלא אותי תחושת אסון.
מרגישה שלא אעמוד בזה.אני אמות.
אני לא טובה בלהיפרד.אף פעם.
ושם ככ בטוח לי להיות.אני רוצה להישאר.

עכשיו אני מרגישה שהרופאה מאוכזבת ומיואשת ממני ושהיא כבר רואה את הסוף איתי אז השיחות שלנו הן לא כמו שהיו בהתחלה...קודם היו שיחות ארוכות כאלה שהיא הייתה מתענינת ושואלת ואני סיפרתי ותמיד היו לה דברים חכמים ומדוייקים להגיד..ועכשיו משהו השתנה וזה מכאיב.

אני מדמיינת איך ביום של השחרור (שכבר ידוע לי )אני אצא משם ואתאבד מחוץ ליחידה.וכך אשאר שם..

אני יודעת שזה נשמע מוגזם אבל אני ממש לא יכולה לשאת את המחשבה על הסוף.
האם זה אומר שנכשלתי בטיפול?

מודה לך על הכנות...
היה לי חשוב מאוד לשמוע את הדברים הללו.
שמחה להבין שאינני קונה את חיבתו. ושככל הנראה החיבה והדאגה הינם אותנטיים.
תודה לך,
חג שמח :-).

שלום,

אני לא רוצה להיות אמא.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת להכיל ילדים בקטע אימהי.

אני סובלת מחרדות קשות, מחשבות על אובדן וזה עושה לי רע.
יש לי אחייניות חמודות אבל אין לי סבלנות אליהן כבר לבכי ותשומת לב הרבה.
ובלילה שישנתי איתן היה לי חרדה ומחשבות רעות.

אני לא חושבת שאצליח לתפקד כאימא.
(אני בת 24 רווקה) - מגיל קטן אצל פסיכולוג לא עוזר לי.

רציתי לשמוע אם לדעתך
זה נורמלי שאני לא רוצה ילדים??
אשמח לעצה , תודה.