פורום טיפול נפשי

שאלה:
ההפרעה הזו הוגדרה על ידי פסיכולוג קליני.
האם זו הפרעה כרונית?
תודה

בוקר של ייאוש!!!
כמעט 8 שנים של טיפול. ועדיין יש "באגים" שלא לומר "דפקטים" במערכת!!
אולי צריך להשלים עם זה.
ככה אני ודי!!!
גם המטפלת אמרה שאולי אני לא רוצה מספיק ולא עושה מספיק לשנות!!!
נפגעתי!!!
הרגשתי שהיא מפספסת את מקור הבעיה!
אני מיואשת!!!
אולי כדאי לחשב מסלול מחדש, רק אני לבד.
לא להשען, לא להעזר, לא לסמוך.
להכיר את מי שאני ומה שאני ולהבין שזה מה יש!!!

שלום רב,
ממש בקצרה... בני בן שנתיים החל לנשוך בגן.
ילדתי את אחיו לפני 3 חודשים ולאחרונה החלו נשיכות. שאלתי היא איך ממגרים את התופעה, ומתי יש להתחיל גמילה מהטיטול? אני טוענת שהוא מוכן לגמילה הגננת טוענת שעדיין לא. בנוסף, הוא יישן איתנו במיטת ההורים כבר כחצי שנה, הוא איננו מוכן להירדם במיטתו בחדרו. אשמח לעזרתכם.
תודה רבה

שמי חן עברתי טרגדיות משפחתיות גם חבר טוב שלי נפטר לפני כמה חודשים ומאז אני לא כמו שהייתי. לפני הייתי מלאת שמחת חיים חברים אני כן עובדת ומתפקדת אבל איבדתי את ההנאה והמוטיבציה. אני קמה בבוקר עם דיכאון קל לא דיכאון קשה וזה עובר במשך היום. אבל לעשות דברים גם שאני אוהבת וגם שאני צריכה לעשות אני חשה חוסר הנאה ומוטיבציה אני עושה בלית ברירה. בנוסף לטיפול אני רוצה להתמודד בעצמי. תודה רבה

שלום
אני בטיפול כבר שנתיים אצל אותה מטפלת, ויש לי שאלה.
קורה לי שבכל פגישה אני מגיעה מטופחת הרבה יותר ממה שאני ביומיום שלי,
זה מתבטא בלבוש, איפור, בישום ועוד.
אף פעם לא קרה לי שהגעתי אליה בהרגשה של פחות ממאה אחוז טיפוח, או לפחות תשעים אחוז.
שאלתי היא למה זה קורה ועל מה זה יכול להעיד.

שלום ליטל,
קרתה לי חוויה שגורמת לי לחוסר אונים. אדם מוכר בציבור ומוערך נכנס בי באוטו, גרם לאוטו נזק גדול. בסיטואציה הזו הייתי בעצירה מוחלטת עם האוטו והוא נסע תוך כדי שאני באוטו ומחץ ושיפשף לי את כל האוטו. לאחר מכן פשוט התחיל לצרוח עליי, איים עליי, בעט בדברים שהיו בסביבתו, ואפילו לא השאיר לי את הפרטים שלו. אני במצוקה גדולה וכל פעם שנזכרת בזה אני בוכה... גם בגלל שאין לי סיכוי מולו בגלל שהוא אדם מוכר עם כוח.. וגם מהסיבה שהוא אדם מוערך ואף אחד לא יודע על ההתנהגות האגרסיבית והעבריינית שהייתה לו. מצד אחד, אני כל כך לא רוצה לשתוק... בראש אני יודעת שהאשמה עליו. רגשית, אני במצוקה, מרגישה אשמה..ולבד. איך אני יכולה להקל על עצמי? אשמח לעצה/מחשבה שעולה בך מה עליי לעשות. תודה רבה!

היי ליטל , שמי איתי ,אני לומד ומתעניין בפסיכולוגיה ,מה שמביא לכך שחבר קרוב פונה להתייעץ איתי מידי פעם .

לרוב אני רק מנסה לתת לחבר זווית שונה וראלית להתסכל על הדברים ,אך הפעם אני מתקשה ,וחושש לעשות זאת.

החבר פנה אלי אתמול להתייעץ בקשר לבחורה שעובדת איתו והם התחילו לצאת לפני חודש.

מהתיאור שלו ,הוא מתאר בחורה אינטלגנטית ,חובבת בעלי חיים ,שכיף לדבר איתה והיא לא חוששת לשתף אותו במחשבות שלה .

אם זאת ,הוא העלה כמה דברים שקצת מדליקים אצלי נורה אדומה .

הוא מתאר בחורה שאין לה בעיה לדבר על עצמה ,עם זאת ,היא לא שואלת ולא מתעניינת לשמוע עליו או על הכאב שלו.

הוא מתאר מצב ,שבו הוא מגיע לעבודה שהיא איתו ,ומשמרת שלמה הוא מביע כעס ואכזבה ע״י חוסר בדיבור ותשובות קצרות ,חוסר רצון לעשות ״צחוקים״ שהם בדרך כלל עושים ,להראות לה את כל הסימנים האפשריים שמשהו לא כשורה ,עם זאת היא לא מתייחסת ולא שואלת .

בתיאור שלו הם מגיעים לשיחות מאוד עמוקות לגביה ,שיחות שמראות על אינטימיות ,אבל שוב רק שמדברים עליה ,היא לא מראה שום רצון לשמוע על הצד שלו.

שאלתי אותו האם יכול להיות שהיא לא מעוניינת בו ,הוא אמר שזה לא נראה ככה וכשאר הוא יוזם שיחות או דייטים היא שמחה ומשתפת פעולה .

ומהצד השני, אם הוא לא יוזם ,אין לה בעיה גם לא לשלוח לו הודעה 3 ימים והיא לא תזום שום דייט.

בשורה התחתונה הוא מתאר אדם שלא שם לב אליו בכלל , לא לעצב שלו ,לא לתסתכול שלו ,לא לסיפור שלו .

הנורה האדומה נדלקה לי ששאלתי אותו אם הוא יודע על מערכות יחסים קודמות שלה .
הוא סיפר לי ,על 3 מערכות יחסים ,הראשונה הסתיימה בבגידה וגם השניה ,במערכת היחסים השלישית שהסתיימה לא מזמן הוא מתאר מערכת יחסים אלימה ,בן זוג שמתנתק ממנה לתקופות של שבוע ,תוך כדי שהוא מקלל אותה קללות איומות ואיחולי מוות ,מאשים אותה בחוסר אהבה וחוסר נאמנות ,ואז אחרי שבוע חוזר ומבקש סליחה ,וככה זה חזר על עצמו עשרות פעמים עד שהיא אמרה דיי.

כאמור לרוב אני מנסה להיות עבורו הקול הפחות שיפוטי ,הפחות ביקורתי ,עם זאת הפעם אני חושש מאוד לשמש כקול הזה ,מנגד למרות שאני מאוד מתפתה להגיד לו לנתק קשר בהקדם ,אני מפחד שאני יעשה טעות בהמלצה זאת.

אשמח לשמוע את דעתך.

תודדה מראש.

שלום,
האם אפשר לשאול כאן על מבדקים שנערכים לבני זוג - מבדקים שנועדו לקבוע את המסוגלות ההורית שלהם?

אני מתקשה להיות לבד ודווקא בימים אלה הפסיכולוגית שלי נסעה לשבוע.לאור הנסיבות אמרה שאני יכולה לכתוב לה כשאצטרך אבל אני מפחדת להעיק ואף לייאש אותה.
אני נעה בין רגעים של עצב וחרדה מהלבד עם עוררות בלתי נסבלת, לבין רגעים של עצב ממית כזה.שמרגישים כאילו אין כוח אפילו לנשום..
ויש רגעים מוזרים שבהם אני מרגישה שאני מחוץ להכל והעולם על "השתק" ואז יש לי מחשבות מוזרות ומפחידות בעיקר על מוות.
לא הצלחתי לחזור לעבודה מאז השחרור..ואני מפחדת שלעולם לא אצליח לעבוד כמו שצריך.
כשכתבת לי שמצבי דומה לפצוע שיצא מכלל סכנה ועכשיו לפניו השיקום זה מאד עזר לי ואני מזכירה לעצמי את זה כל הזמן.
מפחידה אותי תחושת הריקנות.אני יודעת היום שהיא חלק ממני כמו עוד איבר ואני לא יודעת אם אפשר להתגבר עליה.ואם אפשר לחיות לצידה.
גם לא מבינה למה אני לא מסוגלת להיות לבד עם מה שאני מרגישה..לא מצליחה לשאת את הדברים לבד
הסתכלתי היום על הקרסול המחורר מסיגריות וחשבתי לעצמי שאם מישהו שאני אוהבת היה עושה לעצמו דבר כזה זה היה ככ מעציב אותי
חורים של חוסר יכולת לשאת.
את חושבת שבקושי לחזור לשיגרה אומר שכל מה שהשגתי באשפוז נשמט ממני? או שזה עדיין אצלי ? וכשאסתגל מחדש הכל עוד יהיה בתוכי?

ליטל שלום רב,

אודה לך מאוד אם תוכלי לעזור לי להבין קונספט שאנני מצליחה להבין כבר זמן מה- כל פעולה שלנו נועדה כדי למנוע מאינו לחוות כאב ,אם ניקח לדוגמא אדם שמפחד לדבר בפומבי מחשש שיצחקו עליו והוא יעשה מעצמו מטומטם מול כולם . הפחד הזה גרום לו לא לעשות הרצאות בפומבי מה שגורם לו לכאב בחיים שזה חוסר התקדמות במקום עבודתו .
הסיבות שבגללן הוא לא מוכן להרצות בפומבי ,מטרתן למנוע ממנו כאב -שזה שהוא ירגיש שצוחקים עליו ,אז בעצם לפעולה של לא להרצות בפומבי יש מטרה חיובית כלפי האדם. כמובן שזה גורם לו לכאב (לא להקדם בעבודתו ),אך מצד שני יש גם את הרצון לא לחוות כאב (כפי שהוא מפרש זאת) ,שיגרם כתוצאה מלהרצות בפומבי.

מה שלי קשה לשים תחת הגדרה: הסיבות שמונעות ממנו לתת הרצאות -מטרתן חיוביות- להימנע מכאב (שיצחקו עליו) ומה שבאמת נכון עבורו לעשות, זה כן לתת הרצאות בפומבי וכדי שזה יקרה הוא צריך "ללכת" או לתת קונטרה למה שהוא מפרש ככאב (שזה כן לתת הרצאות),אז כיצד ניתן להגדיר או להבין קונספטואלית שכן אותו אדם צריך "לא לסמוך" על מה שהוא מפרש ככאב (להרצות)? זה מרגיש ניגודי לכך שאנו רוצים להתרחק מכאב בחיינו,כי לאותו אדם, להרצות=כאב,אז בעצם מה שצריך זה להטיל ספק בסיבות שהוא פירש לעצמו שגורמות לכאב?? תודה רבה!

יש לי הורים חולים בבית. אבא שלי חולה בדמנציה אימא שלי לא מרגישה טוב נפשית בגלל זה. היינו משפחה שמחה לפני המחלה ופתאום הכל אבוד.אני אחראית על המשפחה ושאני רואה את אבא שלי במצב שלו ואת אימא שלי נפשית קשה לה זה מדכא אותי. ניסיתי טיפולים אך לא עזר לי,אני מטופלת אצל רופאת משפחה רק עם תרופות. אני לוקחת על עצמי את האחריות להורים שלי ולפעמים קורה שיש עצבנות בבית ודיכאון זה מכניס אותי לסוג של עומס גם לעזור אומנם אני עוזרת בשמחה אבל לראות את ההורים שלי במצב הזה לא קל לי. התרופות קצת עוזרות אבל לפעמים כאשר אני גם אחראית וגם רואה את מצבם של הוריי אני מתחילה לבכות ולהיות בדכדוך. אני שואלת את עצמי למה לנו זה דווקא קורה? אני מחפשת עזרה איך להיות קצת יותר אופטימית גם לגבי העתיד

הייתי בכיף מוותר על הצימר
בסוף כל חודש. כדי ללכת לפסיכולוג.
מצד שני אם הייתי יכול להרשות לעצמי צימר כל חודש אולי לא הייתי צריך פסיכולוג

כבר חמש שנים שאין לי חברה כלומר לא הייתי בשום סוג של קשר עם אישה
ומאוד קשה לי עם זה
אני בן כמעט חמישים אני שמן ויש בי מופנמות. כמו חרדה מחברה
חמש שנים שאני קצת חוזר בתשובה
ואני לא ממש יודע איך לשנות את המצב. תמיד היה לי קשה בחברה במשפחה.והיו לי כמה קשרים ארוכים עם נשים.

אני בדרך כלל מעדיף להיות לבד שלא יטרידו אותי וילחיצו אותי ויצוצו כעסים ואי שקט.
כשהזמן שלי לרשותי לרוב אני עושה את מה שאני אוהב לרוב לבד בלי להתערבב עם אף אחד יותר מידי
אבל במקומות שאני עובד נוצרים עימותים ופיטורים על רקע של להעיר לי יותר מידי. להגיד לי מה לעשות. יש גם התנהגויות לא נעימות.מה שמלחיץ אותי . איך להגיב כשאני מרגיש שמישהו מנסה להשתלט להעיר לצעוק ולהגיד לי מה לעשות. הרבה פעמים כשנימאס לי. התגובות שלי קצת מתפרעות.

בקיצור אסכם את פניתי מכיוון שעברתי בגייל ילדות אלימות פיזית קשה בבית מאחד ההורים וזה שבר אצלי משהו בנפש נעשיתי רגיש חשוף לפגיעות ונפגע מהר חזק מבחוץ תוקף כל פגיע בעוצמה אבל בפנים מרווסק סלי פורפרציה לא טיפלתי בצורה רצינית בהשלכות שהשליכו על כל חיי עד היום כאשר הנני כבר בן 54 אבל מכיוון שעדין הסבל קשה ועדין זה מפריע מספר אחד בזוגיות עם הילדים אני פונה לבקש טיפול אבל זה חלק אחד שאני מגדיר טראומה קשה אבל היה חלק יותר קשה והוא כאשר זכיתי. לגור עם קהילה פנטית מטורפת אשר רק האלוקים יודע למה הוא הניח אותי שם ורק הוא יודע את התוכניות שלו, אני לא יודע אבל שם ריסקו אותי כמה שרק אפשר בעיקר מילולית אבל בכל השטחים והתחומים קראיאות בוז של שחור מגעיל או חייה שחורה בשפת האידיש או אביך רוצח כי מרוקאי סכין או כאשר הייתי רץ ומשתולל אז הביטוי היה עלי פרא אדם ,ולמה ? מה אני שונה מכל הילדים שהשתוללו שם והכל בסדר למה אני פרא אדם והם לא למה אני שוארצע חייה והם לא וחייה לךבנה למה אני םפרענק פרעך והם בסדר למה אני מכוער והם יפים למה לי לא נאמר ולא הראו מילת חיבה או אהבה ולהם כן ?1למה מעולם אבא או אמא לא הראו לי אהבה האם כי אני גם שחור ומכוער כמו שהם אמרו לי או כי סתם ההורים שלי היו גם מסכנים אבל איך אני מרפא את השבר הזה ואני לא יהיה חלש יותר כל הזמן !
אז אני בטוח שבידכם לכוון אותי למטפל הנכון ולכן אני מחכה לתגובתכם ואודה על האתר הנצרך הזה תודה רבה מראש