פורום טיפול נפשי

היי, מודה לך מראש על ההתייחסות.

אני מטופלת אצל פסיכולוג חודשיים וחצי. הוא מאוד נחמד ומשרה אווירה נעימה. אבל אני לא מרגישה שניקשרתי אליו או שאני מצפה לפגישה עימו.
אציין שהייתי מטופלת בעבר אצל פסיכולוגית אחרת, שאליה נקשרתי מיד ושמאוד ציפיתי לפגישות עימה, אבל יחד עם זו יחסיינו עלו על שרטון ומאוד מאוד נפגעתי ממנה. האם זה נשמע לך תקין שאני לא חשה כלפיו כלום, או שאולי אני פשוט חושדת להיקשר אליו בגלל נסיון העבר. נדמה לי שאני אולי רק מתחילה לחבב אותו. הוא באמת שמאוד נחמד ומאוד משתדל ואני מאמינה שבאמת אכפת לו.
מעבר לכך, הוא צעיר מאוד יחסית לפסיכולוגית הקודמת. ולעיתים נדמה לי שאני מתוסבכת מידי בעבורו... ואני לא יודעת אם הוא חזק דיו על מנת להכיל את הקשיים שלי.

תודה רבה לך...

סליחה, אבל אני לא מבין משהו: אם בנאדם למד לתואר שני בפסיכולוגיה הוא לא צריך לבוא מוכן לאפשרות שאולי אחד המטופלים שלו, לחלוטין בלי כוונה, יתעלל בו מבחינה נפשית? אם זה היה בכוונה זה כבר סיפור אחר...

שלום.
בני בן 11 עבר תאונת דרכים לפני כמה חודשים

ברצוני לפנות למישהו שמתמחה בפוסט טראומה.
הוא מתקשה במעבר כביש לבדו . חייב ליווי.
נהיה עצבני ואגרסיבי
אשמח להמלצות למישהו באיזור קריות

היי,
הכל שחור, רע, כואב.. לפני שנה איבדתי את החתולה שלי, בת משפחה במשך 15 שנים והיום נודע לי שהתוכי שלי גם הוא איננו יותר אחר 10 שנים שהוא היה איתנו.
אני לא מתמודדת טוב עם מוות, היה לי מאוד קשה לתפקד אחרי מוות החתולה שלי ועכשיו זה. עברתי לגור במדינה אחרת, לבד, אין לי לאן לפנות. אני מרגישה חסרת אונים, כאילו כל העולם מתמוטט אלי. עצם המעבר מאוד קשה לי (אני לבד, אין חברות ואין משפחה) ועכשיו החדשות האלה.. לפעמים אני מרגישה צורך לפגוע בעצמי (מעולם לא פגעתי) אני לא פועלת לפיו אבל הדחף כך כל חזק שאני מבינה שאני טובעת. אני לא מצפה לעזרה ממך, עצם הכתיבה משחררת המון.
אני לא חושבת שיש משהו שיכול לעזור, בכל מקרה תודה על ההקשבה.

שלום,
כבר שבוע שאני לא ישנה טוב.
אני לא מצליחה להירדם בלילות,
לקחתי פעם אחת כדור "טונייט"
שזה טבעי,ועוזר לי.
אבל מאז לא
אני מגיעה עייפה לעבודה
נרדמת באמצע
חולשה בגוף.
אני לא יודעת מה לעשות
יש לי סיוטים בלילה.

שלום,
שמי אפרת, בת 24, בת אמצעית במשפחה חרדית מרובת ילדים(10 אחים-חמישה מבוגרים ממני וחמישה צעירים ממני). גדלתי (מגיל 5) ללא אבי חרף גירושי הוריי ,עזיבת אמי את הדת וכמו כן בעקבות כך, הכחשת אבי, כל קשר לילדיו. איני יודעת אם בעייתי קשורה בעובדות הרקע הללו אך אשמח לפרט ולהתייעץ בנושא. קרוביי מעידים כי אני בחורה אופטימית, חברותית, מנומסת, ונעימה ועם זאת מעט מופנמת וסגורה ופה שורש בעייתי. במהלך חיי, בכל מסגרת אליה הגעתי הסתגלתי במהירות בזק (קרוב לוודאי עקב מעברים רבים ממסגרת למסגרת) ולרוב רכשתי חברה או שתיים  אך מעולם לא רכשתי חברויות מרובות. אני נוטה להשתכנע כי הסיבה לכך נטועה בהיותי סגורה ושקטה ובעובדה כי קשה לי להיפתח או לסמוך בזריזות על אדם שאיני מכירה. דעתי מונה מספר סיבות נוספות לקשיי החברתיים בהם אני מצויה כמו ; חוסר ביטחון, ופחד להיקשר שמא אפגע או אאבד את היקר לי. צעירה וגלמודה הנני. קשיים אלה מתבטאים בנוסף בתחום הזוגיות גם כן ומהווים לי מועקה גדולה שאינני מעוניינת בה, שכן הנני מוצאת עצמי מבלה את מיטב שנותיי בקרב בני משפחתי או בגלמודי לסירוגין. לאחרונה הנני מרגישה בשלה לזוגיות ( לאו דווקא מונגמית) ובעיקר לאהבה אך נתקלת בקושי  המפורט, שוב ושוב ולצערי מתמודדת עמו בדרכים שגויות שאינן מסבות לי הנאה או הצלחה בתחום.  ההתרחשות החוזרת על עצמה קורית באופן הבא : אני מנסה את מזלי ומשוטטת באפליקציית היכרויות, בוררת היטב, מידי פעם מוצאת בחור לטעמי ומנהלת עמו שיח קצר וקליל במטרה להבין את הדינמיקה, הכימיה ורמת התקשורת היכולה לבוא לידי ביטוי בינינו. בהנחה ושלב זה עובר בשלום אני ממשיכה את השיח בפלטפורמה נגישה יותר-וואטסאפ ואף קובעת פגישה. אנחנו נפגשים לדייט ראשון, אני מאששת את האינסטינקטים הראשוניים לגביו ולרוב שמחה לגלות כי היו נכונים ויושב מולי אדם שיכול לעניין אותי לטווח הארוך ואולי אפילו יהנה מהרגש והחיבה הרבה הנצורה בי, כאילו חיכתה שרק לו אעניקה. *ספויילר: אעיד על עצמי כעל בחורה מינית המרגישה כי חדר המיטות הינו אזור נוחות עבורה- לטוב ולרע.*
 הדייט עובר בשלום ונחתם בנשיקה ובליבי תקווה, אולי התמזל מזלי ומצאתי אהבה. ובכן הקושי לא מרפה וכבר בדייט השני אני נלחצת, נאחזת אימה ופאניקה!  מה עושים? מה להגיד? מה לא להגיד? מה הוא יחשוב? איך כל מילה שלי מתפרשת? האם אתפס כקלת דעת? איך אשמר אוירה מעניינת ללא שימוש במיניות כלל? אולי זה כל מה שיש לי להציע? תהיות שליליות ברובן ואיתן התוצאה: אני פונה אל המוצא הקל ביותר, מין. דייט שני, איני יודעת הרבה על הבחור, איני מעוניינת לשכב איתו כלכך מהר אך מה עוד אציע? איני יודעת להתמודד עם קשיי החברתיים (או מה שזה לא יהיה) בצורה אחרת.  וכך כמו גופי אני מכשילה כל סיכוי להצשך ההיכרות. אני נותנת והוא לוקח וכמובן לאחר מכן בורח.. אובדת עצות, אני פונה בכל לשון של בקשה, אנא עוצי לי עצה, בבקשה. איך להתמודד? האם יש מוצא? תודה רבה מראש, מעריכה!!!

שלום,
מזה 3 שנים בן זוגי ואני מנהלים מערכת יחסים, מתוכה שנתיים אנו גרים יחד. בן זוגי ואני מגיעים מבתים להורים גרושים. אך בן זוגי מגיע מרקע מורכב וקשה הכולל אלימות של האב כלפיי האם ואלימות של האם כלפיי האב וכמו כן מערכת עם המון זעם, שקרים ואלימות ריגשית . זאת ועוד בן זוגי נמצא ביחסים מעורערים עם אימו הכוללים ניתוקים של חודשים והטחות חוזרות ונישנות בנוגע לאופיה ועברם המשפחתי.
לפני מספר חודשים התארסנו, לאחר שנתיים שידעו עליות ומורדות אך עם אהבה עצומה ועקשנות להצלחת הקשר.
לאחרונה בן זוגי מתנהג באגרסיביות כלפיי בכל סוגייה שעולה במערכת, אף הקטנה ביותר. כל דיאלוג מצידו מופנה ישר לשיח קשה ובפעם אחרונה שפניתי אליו באמצע וויכוח לחבק אותו על מנת לרכך אותו הוא הדף אותי ממנו. וכשהתעמתתי איתו הוא נבהל ואמר שאני שקרנית ואף איים לעזוב את הבית.

אני מרגישה שעולמי חרב עליי, הקשר שלנו עבר עליות ומורדות אך מעולם לא הגיע לנקודת קצה שכזאת.
ניסיתי לפתח שיח אך הוא הודף אותי ממנו בכל תוקף ומסרב לדבר, מדבר אליי כאל זרה, ישן בסלון ומאיים להפסיק את הקשר.
טוען שאמא שלו האשימה את אבא שלו באלימות והוא לא היה אלים ואף השווה בנינו.
אני אובדת עצות
אני רוצה שנלך לטיפול זוגי, אבל המצב נמצא בכאוס חסר שליטה ואינני יודעת כיצד לפעול, אם בכלל. אודה לעצתך.

אשמח להפנייה לפסיכולוגית מעולה באיזור השפלה? אני ממש זקוקה לעזרה נפשית
תודה

האם חשיפת ילד לידיעות בתקשורת על נקמנות צבורית אין סופית כלפי עברינים לשעבר עשויה לטפח בלבו של הילד גישה נקמנית שתהיה לחלק מאישיותו, ובפרט אם הילד חשוד בנטיה להפרעת אישיות?

ליטל - תודה על המענה. לא הבנתי בתשובתך מה הכוונה ״ קשה להרגיש שלפסיכולוגית יש סבלנות .. שההחלמה אינה משולמת ״ - האם אין ציפייה למטפל שההחלמה תהיה מושלמת ? האם בדיכאון : מושלם = יציאה מהמצב הדיכאוני וזהו ?
וממה נובע : ״קושי להיפרד לגמרי מהמצב הדיכאוני המכאיב אך המוכר״ - למה זה קורה ?

ושוב תודה ..

האם טיפול פסיכולוגי בשיטה הפסיכואנליטית יעיל לכולם?

קודם כל תודה על המענה,
קראתי את תשובה שלך בנושא https://www.betipulnet.co.il/forum/Message.aspx?id=19650
שם ענית כי ההבדל הוא בחרדה איך אסתדר לבד ובהרגשה שהשני יותר מוצלח. ולכן הדגשת בשאלתי כי אני לא חשה כך אולם לדעתי חברתי כן למרות שהיא טוענת שלא.
ועדיין נשמע לך שהקשר בריא וטוב, גם אני חושבת שכרגע הקשר תורם מאוד לשתינו, רק שואלת איך זה מסתדר?

שלום שלווה.
רתיעה ממגע פיסי עשויה לנבוע ממגוון גורמים הקשורים הן להתנסויות עבר שליליות סביב מגע (לאו דווקא פגיעה מינית) והן לגורמים רגשיים כמו פחד מאינטימיות, חשש מחודרנות או כפייה, בושה וכן הלאה. בכל מקרה, כדי לברר יותר לעומק את מקור התחושה כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיאפשר הבנה אישית ומעמיקה יותר.

ליטל

הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית במשך שנתיים עקב דיכאון קליני. לפני מספר חודשים סוף כל סוף היה שיפור משמעותי במצב רוח ובתפקוד והחלטנו על הפסקת טיפול. לאחרונה שוב חידשתי את הפגישות כי אני שמה לב שיש חוסר שקט תמידי שממש מפריע לי . מעין מועקה יושבת ורובצת לה ואני עדיין לא חזרתי לסורי. אנחנו מדברות על זה אבל קשה לי לומר בגלוי - שממש קשה לי החזרה למסלול וזה דורש אנרגיות שלא תמיד קיימות . לא רוצה לאכזב את הפסיכולוגית ולא לפגוע ברגשותיה כי התהליך היה ארוך ולא פשוט. אני לא חושבת שאני בדיכאון אבל לא לפרוק הכל בפגישה מעיב עליי. האם אחרי החלמה מדיכאון באמת לוקח זמן עד שממש חוזרים לאנרגיות מלאות ?

שלום ליטל

רציתי לדעת, לפני שלושה שבועות נסעתי עם בחור זר
ובמהלך הנסיעה, הוא הניח עלי רק את היד שלו מתחת לחזה שלי, אך ללא נגיעה או ליטוף מעבר ושאל אותי "את מפחדת ממני?". בכל זמן הנסיעה (שהרגיש נצח) הרגשתי פחד ובעתה, קיפאון ומחנק.
בסופו של דבר, הוא 'זרק' אותי במקום סמוך למקום מגוריי ונאלצתי ללכת עד לביתי ברגל (משהו כמו עשר דקות- רבע שעה. לא יותר, אבל כמו בנסיעה, נדמה שזה היה שעות..) בתחושת השפלה ותחושה לא מוסברת שקרה כאן משהו לא תקין או סוג של הלם.. אולי?

יש לי עדיין תחושות מוזרות של מחנק, מוזרות כזו כלפי עצמי והסביבה, בושה ואני מרגישה רע עם עצמי, גם בשל כך שזה לא 'משהו רציני' ועל דבר כזה אני ילך לטיפול? ידבר עם מישהו (מרגיש לי משפיל לבוא ולומר שכאילו פגעו בי אבל בפועל זה לא רציני)
זה כאילו לא מוצדק, זה הרי לא פגיעה מינית או איום/הטרדה מבוססת
שיש חוק או יכולת להוכחה כזו או אחרת, אז למה הנפש שלי "עושה מזה עניין"..?
אני גם מתפקדת כרגיל.
לא נראה לי שיהיה לזה השלכות ארוכות טווח אז אולי אפשר להתמודד לבד?