פורום טיפול נפשי

היי שלום ליטל,
אני בשלב כרגע של ניתוק מהמשפחה לאור הבנה שזה יעזור לי כרגע בחיים,
אני במשך שנים שגרתי בבית שהיו שם גם דברים לא פשוטים חייתי בהרגשה כי אני הבעייתית והמשוגעת והיו רגשות אשמה מאוד קשות, עם הזמן כיצאתי מהבית והתחלתי להתנתק גיליתי כי זה לא ממש כך, וכרגע אני ממש מתחילה להבין ולזהות כי אני עוברת ועברתי מהם מניפולציה ריגשית מאוד קשה...
הגעתי להחלטה כי הכי נכון פשוט להתנתק בשביל הבריאות הנפשית שלי.
הם ממשיכים להפעיל מניפולציות בהמון תחומים - בפן הכלכלי, איומים, הפחדות, סחיטה התעלמות של חלקם, וכן דיבורים שמעוררים המון רגשות אשם ומצפון.
את הניתוק אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות עם כל הקושי שלהם, אך איך אני יכולה להתמודד בכל פעם שהם מאיימים או עושים מעשים קשים כדי לגרום לי שאני יצטרך אותם? אני מאמינה שקשה להם לראות שכיום אני כבר כמה שנים מחוץ לבית ומצליחה בקושי רב לפרנס את עצמי בלי עזרתם וזה שאין לי רצון לקשר איתם.
בבסיס הניתוק עושה לי רק תחושה של פורקן ושיחרור וטוב...
חשוב לציין כי אני לא הודעתי להם שאני מנתקת אלא פשוט לא יצרתי איתם קשר כבר כמה חודשים והם גם לא יצרו איתי ישירות אלא שלחו לי מסרים מאוד ברורים דרך מעשים שהם עשו....
אשמח אם תגיבי לי : )

היי, אני בת 33, בהריון ראשון.

אני ואמא שלי היינו בקשר מורכב כשהייתי נערה.. דיברתי אליה ממש לא יפה, פגעתי בה הרבה פעמים.. הייתי אומרת לה משפטים כמו:

אני בחיים לא אחנך את הילדים שלי כמו שאת חינכת אותי
את אמא זוועתית
את נוראית
אני שונאת אותך
תראי מה את עשית ממני
לא אכפת לך ממני, אני מתעבת אותך

ועוד ועוד ועוד...
גם אני הייתי ממש לא פשוטה..
לא פעם ולא פעמים הבאתי אתה לסף שברון.. ממש אבל, היא הייתה מגיעה למצבי בכי קשים בגללי
כשהייתי בת 17, היא אמרה לי משהו שפגע בי ורציתי ממש לפגוע בה אז לקחתי חפיסת כדורים ועשיתי כאילו אני באה לבלוע את הכל כדי להתאבד. (זה לא משהו שבאמת הייתי עושה, כן...? רק להלחיץ אותה באותו רגע..)

מאז שעברתי דירה עם בעלי, היחסים בנינו מדה מדהימייייםםםם! עד כדי כך שאני באמת לא מבינה איך פספסתי את אמא שלי כל השנים האלו...
עכשיו אני בהריון ראשון, עוד מעט אהפוך לאמא בעצמי..
אמא שלי כל הזמן מספרת על דברים שהיא הייתה עושה בשבילי.. היא נתנה את כל החיים שלה בשבילי, עד היום... ואני הייתי בת פשוט נוראית וכפוית טובה! אמרתי לה דברים שהם בלתי נסלחים..
ואני מרגישה עם זה ממש רע.. זה מעיק עליי, מעציב אותי... קשה לי מאוד עם המחשבה על מה שעשיתי לה כל השנים האלו כשהיא רק רצתה את כל הטוב בשבילי...
היא עד היום אומרת לי ולעצמה כמה שהיא הייתה אמא גרועה והתייחסה אליי נורא כשאני אשכרה, אז, גרמתי לה להאמין שהיא זו שממש לא בסדר כשאני זו שהייתי הלא בסדר..


מה עושים עם כל הרגשות האלו?לא משנה כמה אני אתנצל, זה לא יחזיר שום דבר לאחור ואני מרגישה שאת הצלקות כבר עשיתי..
שגרמתי כבר את העוול...
אוףףףףףףףףףףף :(

שלום רב שמי אוראל אני בן 17 לאחרונה התחלתי להתעניין נורא בפסיכולוגיה ולאחרונה קראתי ספר מוקף באידיוטים של תומס אריקסון
אני מודע לכך שהספר מסביר על התנהגויות של בני אדם ולא קשור אבל לא יודע למה בוער לי ללמוד עוד על בני אדם למה אנחנו מתנהגים ככה למה הגענו לאן שהגענו ועוד. ואז רציתי לדעת איפה אני יכול למצוא שהוא בסגנון של פסיכולוגיה שחורה כי בעייני זה די חושב לקרוא ספר על הסגנון הזה כי יש הרבה אנשים שמשתמשים במניפולציות,ניצולים,אפילו תקיפת בני אדם אחרים אז אני רוצה ללמוד בשביל שאוכל להגן עליי וסביבתי הקרובה מאנשים כאלה

שלום
ביתי בת ה 8 ראתה בטלוויזיה לפני 4 חודשים שמדברים על מישהו שרצח את אמא שלו בסכין.
מאז היא אומרת שהיא כל הזמן חושבת על זה ומפחדת ויש ימים שקשה לה להירדם בלילה.
אתמול בלילה היא אמרה שכשהיא רואה אותי חותכת ירקות עם סכין, היא מפחדת להסתכל על הסכין ואומרת שמאז שראתה בטלוויזיה מה שאמרו
היא חושבת שזה עבר אליה, שאלתי אותה מה הכוונה עבר אליה והיא אמרה שהיא מתרחקת מסכינים כי היא מפחדת שתעשה בהם משהו.
לאחר מה שסיפרה לי היא הקיאה, כנראה מהפחד והלחץ.
פעם ראשונה היא סיפרה לי את התחושות האלו שלה. האמת שממש הייתי בהלם ויצאתי מזועזעת, לא חשבתי שמזה שהיא ראתה בטלוויזיה זה ככה עושה לה.
לא כ"כ יודעת מה אני אמורה לעשות? איך להוציא לה את המחשבות על זה? שלא תחשוב על זה במשך שנים וזה יחלחל בה וחלילה...תרצה לעשות משהו אלים
האם לפנות לפסיכולוג/ית ילדים? מה מומלץ לעשות?
אודה מאוד לתשובה

שלום ליטל.
סיפרתי משהו למטפלת ופתאום ההרגשה לא טובה. פוחדת שהיא תספר למישהו או תצחק עלי בדרך כל שהיא.
פתאום מתחרטת שסיפרתי.
כבר נמצאת אצלה שנתיים ובשבוע האחרון כעסתי עליה מאוד הרגיש לי שעדיף להיות תלוייה על וו מאשר תלוייה בה! הרגשתי שהרגשת הנתק רק מעמיקה והיא לא שם כשאני צריכה.
רציתי להגיד בפגישה שנחתור לסיום ובסוף רק אמרתי דברים שאני מתחרטת עליהם.
הרגשה נוראית!

סיימתי טיפול עכשיו עם המטפל וכבר מתחילה להרגיש את הגעגוע.
לחשוב שלא יהיה לי את הפעם אחת בשבוע של לשפוך הכל ושפשוט יהיה מי שיקשיב מעציב אותי.
לא יודעת מה לעשות ומחפשת טיפים בשביל לשים את הטיפול מאחוריי (למרות שהוא היה יעיל ונהניתי) ועוד יותר איך לשכוח מהמטפל? ולא לחשוב עליו כל הזמן? מרגיש לי כמו פרידה .... רק שבפרידה זה מגיע כי יש סיבה ופה זה כי הגיע הזמן לסיים:((((
אשמח לעזרה

היי,

התכוונתי האם חובה להתעמת עם האדם הפוגעני בקשר בכדי להחלים ממנו לגמרי או שאפשר להוציא ולרוקן את הרגשות כלפיו גם בטיפול פסיכולוגי אישי? אני מעוניינת לנתק את הקשר עם הוריי אך לא מעוניינת להתעמת איתם, מעדיפה להמשיך הלאה גם אם הם לא יבינו למה מאשר שאהיה תלויה בהתפקחות שלהם, אבל אני חוששת שהעובדה שלא סגרתי את זה מולם תקשה עליי, בין אם זה במודע או לא. אין לי כוח נפשי להסביר להם איך ובמה טעו ופגעו בי, וגם אם יהיה לי במהלך טיפול אני לא בטוחה שארצה בכך. גם אם הם כן יבינו זה יקח הרבה זמן וכוח נפשי ממני, ואם הם לא מבינים בעצמם זאת לא אחריותי להסביר להם. אני לא חייבת להם דבר.

תוכלי לומר לי מה הדרך הטובה ביותר להחלים, ואם אפשר להחלים מהקשר בטיפול פסיכולוגי אישי באותה המידה גם מבלי להתעמת עם הפוגעים? יש לי חלומות אגריסיביים כלפיהם (צעקות ואפילו אלימות פיזית) כך שאני לא בטוחה אם הלא-מודע שלי רוצה להוציא את זה החוצה עליהם, או שבסדר גם בטיפול והעיקר להוציא. לכל פסיכולוג/ית יש דעות שונות בנושא, כך שאני לא יודעת מה לעשות.
איך אדע מה הדרך הנכונה עבורי?

היי ליטל
אני כותבת כאן הרבה בפורום הזה ומתחברת לתשובות שהחמות והמכילות שאת מעניקה
רציתי להתיעץ איתך
אני ברוך השם בהריון מתקדם ומתחילת ההריון יש לי חרדות על העובר וההריון וכו
יש לי קרובה שעברה לידה שקטה בחודש תשיעי וככל השהזמן מתקדם אני לא רגועה וזה בלשון המעטה
כל הזמן יוצא שעולה לי בפיד של פייסבוק חומר על הנושא פוסטים סרטונים וכו וכל חומר כזה שאני נחשפת אליו מלחיץ אותי בטרוף כי המחשבה שלי אומרת ששום דבר לא קורה סתם ואם נחשפתי אולי יש סיבה😪
עכשיו ממש עלה בפיד שלי פוסט של משהי שעברה לידה שקטה ואני ממש בהתקף חרדה נשימה מהירה חוסר רוגע ותחושה שהכל נגמר וכבר עדיף לא להיות פה ולא לחווות
מה עושים אני חיבת שתרגיעי אותייי

תיאור,:
גבר (42), שנראה שלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, התעסקות רק בעצמו, בטיפוח ויופי, הזדקקות נואשת להערצה מכולם, בודד, לא היה מעולם בשום מערכת יחסים, משתמש באנשים, בעיקר בנשים לצרכיו בלבד ללא אפשרות להבין או לחוש אדם אחר מלבדו, ועוד....
ללא הפרעות נוספות.

השאלה שלי,
מה קורה לאדם כזה שכל חייו מבוססים על מראהו החיצוני, כשהמראה החיצוני שלו נהרס, מזדקן..??

היי ליטל.עברו עשרה ימים מאז שהתחלתי לעבוד.העבודה מעניינת,והסביבה והאנשים טובה לי.ממש אנשים נחמדים וטובים.נעים לי להיות שם.אני גם עובדת רק שלושה ימים בשבוע כך שזה לא מאד אינטנסיבי.
עם זאת, תמיד יום לפני שאני צריכה לעבוד יש לי מועקה כבדה ועצב,ואני מרגישה שאני רוצה להישאר בבית במיטה,או לברוח לאנשהו.אני מרגישה שאני ממש מתאמצת במובן הזה.
אני לא מבינה למה זה קורה וגם לא יודעת מה לעשות

שלום
בנינו בן 16 נוהג בשנתיים האחרונות בצורה אדוקה לנעות את כל דלתות וחלונות הבית במהלך כל השנה. חלונות חדרו נעולים בכל ימות השנה בלילות.
עד לפני כשנה הוא למד ביד בנימין .ואנחנו תוהים אם הוא סוחב איתו משהו מתקופת הירי מעזה.(למרות שלא היו הרבה מטחים לאזורנו)
אשמח לדעת מה דעתכם הבעיה והפתרון
תודה

בתקופה האחרונה, אחותי (13) מאוד עוסקת במראה שלה ומדברת על הרצון שלה להרזות. מנסה לשנות הרגלי אכילה, לעשות ספורט וכו. לפני שבוע קנתה משקל דיגיטלי לבית והיה יום שניסתה לעשות דיאטת פופקורן והרגישה ממש חלשה, בערב היתה חיורת ניסתה לאכול חביתה ואז הקיאה... החום גוף שלה הגיע ל34.5... טיפלנו בה והחום גוף חזר. במשך השבוע לא המשיכה עם הדיאטת פופקורן, היום- היא נכנסה להתקלח והיה נשמע שהיא מנסה להקיא אבל כששאלנו אמרה שהכל בסדר. ואמרה שבשבוע האחרון ירדה שלוש קילו! יש חשש גדול להתחלת אנורקסיה, מה כדאי לעשות??

האם לגיטימי לבקש מהמטפלת העתק מהתיעודים שעשתה במהלך טיפול /הדרכת הורים ?
האם נתפס כמשהו חודרני או שזה מקובל?

שלום ליטל.
מודה לך על האוזן קשבת והעיצות הפרקטיות, ובעיקר על האמפטיה וההכלה שמורגשים היטב גם דרך האתר.
זוכרת ששיתפתי אותך שחברה שלי רצתה לבוא לטיפול אצל המטפלת שלי?וכשהתחננתי למטפלת שלא תעשה זאת, ענתה לי "שלא תעשה איתה דבר בלי דיבור איתי" מאוד נפגעתי אז מהתשובה שלה, וטענה שלא התכוונה לקבל אותה רק שתתקשר לברר אצלי כי לא תזכור את השם של חברה שלי.
הרגשתי שהיא מנסה לטייח אותי. וסתרה את עצמה. גם אמרה לי שהיא לא יכולה לרשום את השם של חברה שלי על המקרר. הרגשתי שאנחנו מתגוששות כמו ילדות ובאיזשהו שלב הפסקתי להעלות זאת בטיפול, כי היא רק רצתה להסביר לי מה לא היה בסדר בהתנהגות שלי.
בנוסף, כאמור, היא מטפלת בסיביטי והרגשתי שאני צריכה יותר הכלה, ולכן החלטתי לסיים. הסיום היה מגעיל. רוב הפגישה שתקנו. וכשכן דיברתי שיתפתי אותה בקושי שלי שאני חווה נטישה ושאני כועסת עליה שלא עזרה לי. יצויין שהבעיה שאיתה באתי לא נפתרה אפילו לא חלקית. והמטפלת בעיקר שתקה ואמרה שזה באמת קשה.
כואב לי על סיום של 3 שנים בטיפול, כשאני רוצה שיסתיים בטוב, והמטפלת מגיבה באלם.
דיברנו אח"כ בטלפון והרגשתי מותקפת ממנה. אמרתי לה שכואב לי מאוד הסיפור שקרה עם חברה שלי, שלא נתנה לי תחושת ביטחון ואכפתיות. היא אמרה לי שלא נכון לנו להיכנס לנושא הזה רגשית. רק להבין מה קרה שם.
מרגישה כ"כ מבולבלת.
מרגישה שהיא רק רוצה להוכיח לי שהיא צודקת ואני הבעיה.
האם בכזה מקרה עדיף לסיים בצורה כזאת?
כ"כ רוצה שנסגור קצוות בצורה יפה יותר, אבל זה נראה שהיא לא מוכנה לגשר, ורק רוצה להסביר לי במה אני לא בסדר...

בת 29 חוויתי בתקופת הקורונה פרידה מהאקס שדי הפתיע והחליט לסיים את זה. היינו שנתיים וחצי ביחד וגם גרנו יחד, התפצלנו בבתים וכחודש לאחר מכן החליט לסיים את זה. הוא עשה את הפרידה בטלפון מה שעוד יותר הקשה עליי. שנתיים וחצי היינו ולא יכולת לכבד ולסיים פנים אל פנים?
נורא קשה לי בגלל שאי אפשר לצאת לשום מקום ולהכיר ואני גם סטודנטית שלומדת כמעט כל יום.
קשה לי להתרכז בלימודים ואני פותחת פערים, כל היום אני בוכה עליו (עבר חודש מאז הפרידה). אמר שלא מיצה את חיי הרווקות שלו או משהו בסגנון.. מבינה שהוא מאוד ילדותי אך עם זאת היה הקשר המשמעותי ביותר שהיה לי.. חסמתי אותו ומחקתי תמונות או כל זכר ממנו כולל חפצים שלו זרקתי הכל לפח.
אנחנו לא מדברים וכל היום אני בדיכאון גם מהמצב של הקורונה וגם יש לי כעסים כלפיו על חוסר הכבוד ממנו.. לצערי כל הפסיכולוגים מהקופת חולים שלי עמוסים ואין לי את היכולת גם ללכת לאחד לכן פונה אליכם פה.. מרגישה חוסר תיאבון וירדתי כבר 8 קילו. חזרתי לעשן אחרי חצי שנה של גמילה, מרגישה מאוד לבד כי נמאס לחברים כבר לשמוע עליו ובצדק. מה עושים עם זה מתי זה יגמר?