פורום טיפול נפשי

שלום ים,

את מתארת התמודדות קשה עם תחושת ייאוש שמשתלטת ומעכירה את חווייתך. אני חושבת שאת מתארת בצורה מאוד ברורה את החוויה הדיכאונית ומזהה נכון שכנראה את לא רוצה ללמוד כי את לא רוצה כלום כרגע. חשוב לזכור ברגעים כל כך אפלים, שהמסך השחור של הדכאון מקשה לראות חלקים שונים של החוויה וצובע את הכל בצבע אחד. חשוב מאוד שאם את מרגישה ייאוש כה עמוק תפני לגורם טיפולי או לפחות מישהו קרוב בכדי שלא תישארי לבד עם תחושות אלו. הדבר חשוב עוד יותר במצב בו יש מחשבות אובדניות. זכרי, שגם הן מגיעות מתוך החוויה הדיכאונית שמאוד נוכחת רגע. אני רוצה לעודד אותך לפנות לקו תמיכה של ער״ן שמספק עזרה ראשונה נפשית בטלפון במידה ואת מרגישה שהמצוקה משתלטת עליך ואת זקוקה למענה אנושי דחוף.

ברגעים קשים כאלה חשבו לדעת שבאמצעות טיפול מתאים אפשר להרגיש הקלה ולחוות שיפור משמעותי. אני מאוד מעודדת אותך לקבל את התמיכה לה את מאוד זקוקה. 

לגבי הלימודים והעבודה, אני מבינה שהעבודה מעמתת עם נושא מאוד אישי ורגיש. אפשרות אחת היא לנסות להתחבר לעבודה דווקא מתוך המקום האישי, ולנסות ללמוד על דרכי טיפול ואפשרויות שעומדות בפניך. מצד שני, אם את מרגישה שההתעסקות הזו ״מציפה״ מדי עבורך, אולי כדאי להתייעץ עם המרצה ולשתף בחוויה ולבקש מטלה מסוג אחר. אני מניחה שכרגע הכל מרגיש קשה מדי בשל החוויה הרגשית הנוכחית. 

בכל מקרה, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לקבלת תמיכה מקצועית משמעותית. דיכאון יכול להיות מאוד מגביל וקשה להתמודדות בייחוד לבד, וחשוב לזכור שיש איך להיעזר ולטפל למרות שברגעים הקשים הכל נראה שחור והעתיד נראה בלתי אפשרי. 

אם תרגישי בכך צורך, תוכלי להמשיך לכתוב פה ולשתף במצבך ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו לענות ולנסות לעזור.

תרגישי טוב ואל תתייאשי,

יעל 

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות דיכאון שעשוי לעזור ולהקל

שלום חן,

קשה לי לענות על שאלתך באופן מלא שכן אין לי מספיק מידע על מה שעברת ועם מה את מתמודדת כרגע. נשמע מדבריך שאת חווה מתח וכן מטופלת באופן תרופתי (אך לא ברור אם הטיפול הוא נפשי או פיזי). הייתי מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי בכדי לקבל עזרה בהתמודדות עם המתח הנפשי (ואולי גם עם קשיים נוספים איתם את מתמודדת כרגע).

בהצלחה,

יעל

שלום רחלי.

כפי שאת מתארת, הפנייה לתיאוריות ומאמרים אינה מתרחשת סתם כך אלא מסיבה רגשית, אשר יש סיכוי סביר שקשורה בחשש מכניסה לתכנים עמוקים יותר ו/או במתן אמון במטפל/ת כמי שיכול/ה להחזיק ולטפל בנפשך במלוא מובן המילה. במובן זה, אני חושבת שהחלפת טיפול רלונטית רק במידה ואת מרגישה שהקושי שלך להשתמש בטיפול באופן רגשי יותר קשור לחוסר שביעות רצון מהמטפל/ת. אחרת, אני חושבת שכדאי להמשיך ולנסות לזהות האם ומתי את מתחילה להישען על התיאוריה מאחר וזה חלק שמשקף את המנגנונים הנפשיים שלך ובמובן זה מהווה חומר טיפולי. מעבר לכך, חשוב לזכור שטיפול הוא תהליך מכאיב ומורכב וצריך לדעת לכבד גם את מנגנוני ההגנה ו"שיכוך הכאבים" של הנפש- יתכן וכרגע הדרך היחידה שלך להיות בטיפול היא תוך שמירה על עצמך דרך האינטלקט, ואני לא בטוחה שצריך "להתקיף" או לזרז יותר מדי צורך זה. במרבית המקרים, עיבוד של היבטים מסוג זה מביאים לאט לאט להפחתת הצורך בהם והריבת היכולת להשתמש בטיפול.

ליטל

שלום דודו.

נשמע מדבריך שהקושי שלך בהתמודדות עם בחינות קשור בין היתר לחוויה הרגשית של לחץ, כוח וניהול המשאבים והאנרגיות שלך ללמידה. לאור זאת נדמה לי שכדאי לבדוק כיצד ומדוע אתה מגיע למצב של אפיסת כוחות (לומד יותר מדי זמן לפני המבחן? לא מקפיד על תזונה ושינה מספקות בתקופת הלמידה? וכד') ולנסות לשפר היבטים אלו. גם בתוך הבחינה, כדאי לבדוק אם אתה יכול לאפשר לעצמך מספר דקות של מנוחה בין שאלה לשאלה ואם יש עזרים שיכולים לסייע לך לשמור על כוחות- מים, חטיף אנרגיה,סיבוב בחוץ- כדי לשמור על הכוחות.מעבר לכך, במידה ואתה מרגיש קושי משמעותי בנושא ההתמודדות עם בחינות אני מציעה לפנות לאיש מקצוע המתמחה בתחום אסטרטגיות הלמידה אשר יזהה איתך באופן מדויק יותר את מוקד הקושי ודרכי ההתמודדות הספציפיות המתאימות לך.

ליטל

שלום לך.

ראשית, טוב שאת מכירה בבעיה ובצורך בקבלת עזרה. קינאה מוגזמת נובעת בדרך כלל מגורמים רגשיים כמו דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון וקושי להאמין באהבה והנוכחות של האחר. בהתאם, הדרך לעבד ולהתמודד עם הקנאה היא באמצעות טיפול פסיכולוגי בו אפשר להבין יותר לעומק את מקור הקנאה ודרך הבנה זו לנטרל אותה לאט לאט.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות

שלום שמיל,

ראה תשובתה של יעל אליך מלפני מספר ימים:

שלום שמיל,

אתה מתאר תסמינים שונים ובעיקר קושי במוטיבציה ותחושת בדידות וכן מצב רוח ירוד. לא אוכל לתת מענה אבחנתי דרך הפורום, אבל נשמע שאתה מוטרד מהדרדרות מסוימת במצבך. במצב כזה, אני מציעה לפנות לפסיכיאטר המטפל ולהתייעץ עמו, ולשאול מה התרשמותו, שכן הוא מכיר אותך ואני מניחה שיוכל להשוות את תפקודך הקודם לתפקוד הנוכחי. בכל מקרה, עולה השאלה מדוע אינך מטופל גם ברמה הרגשית? נשמע שתוכל להפיק תועלת מטיפול נפשי, שכן לפעמים הטיפול התרופתי לא מספיק. באופן כללי, אני חושבת שבמצב של דכאון (כמו גם באובססיות ובאכילה רגשית) טיפול נפשי יכול לתמוך עד מאוד ולעזור לך להרגיש טוב יותר וכן לתפקד ברמה גבוהה יותר. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

צר לי שלא אתן תשובה מספקת יותר, אבל אני חושבת שבאמת לא נכון להסתכל על תהליכים נפשיים בנוסחה של "קרה X ולכן Y". הנפש והיחסים הם מורכבים ורחבים ואני לא חושבת שאפשר וכדאי להתבונן כך על הדברים מאחר וזה משטיח ומצמצם את החוויה. סיפורן של פגיעות רגשיות הוא תמיד עמוק ורב רבדים וכל ניסיון לחשוב על הדברים באופן צר ונקודתי מחמיץ בעיני הבנה אמיתית של הסיפור.

ליטל

שלום הילה.

התפרצויות זעם, ובפרט כאשר הן מתרחשות רק בהקשר המשפחתי, קשורות בדרך כלל להיבטים רגשיים לא מודעים כמו קונפליקטים ורגשות שלא עובדו ולא נפתרו בעבר. בהתאם, טיפול פסיכולוגי אשר מאפשר עיבוד רגשי מעמיק של הסיטואציות בהן חלות התפרצויות זעם מביא בדרך כלל לשינוי משמעותי ולשיפור הן בשליטה העצמית, הן בתקשורת והן בהיבטי חיים נוספים. טיפול פסיכודינמי נשמע לי כמו הטיפול המתאים.

ליטל

שלום לך.

קשה לי להשיב על שאלתך באופן כללי ותיאורטי כל כך. מפגש עם מיניות ההורה הוא תמיד מטלטל עבור הילד, והשאלה היא האם ובאיזה אופן הנושא מתווך, ומה מקומו במרקם היחסים הכללי. למשל, מיניות הומוסקסואלית של הורה יכולה להיות פוגעת רגשית כאשר היא כרוכה בסודיות, הסתרה, שקר ובגידה בבן/בת הזוג, אך יכולה להיות גם דבר טבעי ולגמרי לא פוגע רגשית כאשר היא מהווה חלק טבעי, נגיש ומדובר בחיי הילד וההורה. לכן, מציעה לא להסתכל על הדברים "מלמעלה" או "בתיאוריה" אלא לבדוק ולהקשיב לסיפור האישי ומשמעותו.

ליטל

שלום יערה. 

הסופר אגו נחשב לאחד מתתי המבנים של הנפש על פי המודל הסטרוקטורלי הכולל את האיד, האגו והסופר אגו. הסופר אגו מהווה מעין "מצפון" הנוצר דרך הפנמות ההורים וחוקיהם ומהווה סמן לנפש לגבי האסור ומעורר האשמה. אגו אידיאלי אינו נרקיסיזם- אגו אידיאלי או האגו אידיאל הוא דמות האני אליה האדם שואף, מעין תמונה של מי שהיינו רוצים להיות.

ליטל

שלום דנה.

מאחר ואת קושרת בין גילוי המחלה לבין הדיכאון, אני חושבת שהצעד הנכון ובעל ההשפעה ביותר יכול להיות פנייה אל טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג רפואי/פנייה לקבוצת תמיכה עבור חולי סכרת. גילוי מחלה כרונית היא אירוע משמעותי שיכול להיות מטלטל ולגעת ברבדים רגשיים שונים ובאמצעות טיפול או תמיכה מקצועית ניתן לזהות רבדים אלו ולנטרל את השפעתם השלילית.

במידה ואינך מעוניינת בכך, ניתן להיעזר בספרי עזרה עצמית בתחום הפסיכולוגיה החיובית או ללמוד טכניקות מיינדפולנס אשר מסייעות בהתמודדות וויסות מצבי לחץ ומצוקה. כמו כן, חשוב להקפיד על פעילות גופנית ולוודא שחייך כוללים פעילויות פנאי מעניינות היוצרות תחושות עניין, חיבור והנאה.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בהתמודדות עם מחלות פיזיות להתייעצות

שלום שמיל,

אתה מתאר תסמינים שונים ובעיקר קושי במוטיבציה ותחושת בדידות וכן מצב רוח ירוד. לא אוכל לתת מענה אבחנתי דרך הפורום, אבל נשמע שאתה מוטרד מהדרדרות מסוימת במצבך. במצב כזה, אני מציעה לפנות לפסיכיאטר המטפל ולהתייעץ עמו, ולשאול מה התרשמותו, שכן הוא מכיר אותך ואני מניחה שיוכל להשוות את תפקודך הקודם לתפקוד הנוכחי. בכל מקרה, עולה השאלה מדוע אינך מטופל גם ברמה הרגשית? נשמע שתוכל להפיק תועלת מטיפול נפשי, שכן לפעמים הטיפול התרופתי לא מספיק. באופן כללי, אני חושבת שבמצב של דכאון (כמו גם באובססיות ובאכילה רגשית) טיפול נפשי יכול לתמוך עד מאוד ולעזור לך להרגיש טוב יותר וכן לתפקד ברמה גבוהה יותר. 

בהצלחה,

יעל 

תוכל לקבל כאן רשימה של פסיכיאטרים ואנשי מקצוע המתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול

שלום לך.

כל סוגי הטיפולים שציינת- קוגניטיבי התנהגותי, קבוצתי, טיפול קצר מועד- הם טיפולים מצוינים כאשר הם נבחרים כטיפול המתאים והנכון למטופל, ולא כברירת מחדל. ניתן להתייעץ עם הפסיכולוגית שלך לגבי התאמתם של טיפולים אלו לצרכיך וקשייך. מעבר לכך, אני אולי טועה אבל נשמע מדבריך שמעבר לשיקול הכלכלי, הנושא הכספי נושא עמו גם מטען רגשי שקשור בשאלה האם המטפלת תלך לקראתך או לא מבחינה כספית, וכמה אתה מוכן להתמסר לתהליך הטיפולי על כל מחיריו- הרגשיים והכלכליים. במילים אחרות, אני מציעה לבדוק עם המטפלת האם להתלבטות לגבי ההמשך ישנם רבדים נוספים, ומשם לקבל החלטה.

ליטל

שלום לך.

אני לא בטוחה שאני מצליחה, דרך הפורום, ללכוד ולנסח את הדבר שהיה בפגישה ונגע בך כך, אך אני מבינה שמשהו נגע וטלטל, וזה מעורר תחושות רבות שאחת מהן היא תחושת היאוש וחוסר הטעם.אני יכולה לדמיין כיצד דברי המטפלת על מגבלות השינוי מייצרים תחושות אלו, אבל נדמה לי שכדאי דווקא להשתמש בהן כמקור לאופטימיות ותקווה- המטפלת אינה מבטיחה, בצדק, שתהפוך לאם אחר אך מצביעה על האפשרות להשתנות, ובעיקר להרגיש טוב יותר גם במסגרת מי שאתה. אחרת לא היתה מציעה לך להמשיך בטיפול, אני מניחה. כמו כן, נדמה לי שהעובדה שהטיפול נוגע בך כל כך היא סיבה טובה נוספת לאופיטימיות לגבי התהליך- בדרך כלל, כשהטיפול והקשר נוגעים ומשמעותיים, גם השפעתם חיובית ומשמעותית. לאט לאט.

ליטל

שלום לך,

אני מבינה מדבריך שאת מודאגת מהתנהגותה של בתך וכן שאת מזהה בהתנהגותה דפוסים מוכרים מניסיונך האישי. טוב מאוד שאת שמה לב שמשהו בהתנהגותה השתנה ונראה מטריד, אך חשוב שלא להיבהל ולגשת לעניין באופן רגוע (על אף הקושי המובן). כמובן שלא אוכל לאבחן את בתך דרך הפורום, אבל אני ממליצה להתחיל בלנסות ולשוחח איתה מאוד בעדינות (ולא ממקום ביקורתי או חרד) ולשאול אותה שאלות לדוגמא - ״האם את מרגישה שהשמנת?״ ״את מוטרדת מהמשקל שלך״ וכו׳. כמובן שאם שמת לב שלקחה את המשקל לחדרה, תוכלי לשאול אותה אם היא עסוקה במשקל. במידה והיא תענה לך באופן חיובי, משמעותי שתגיבי ברוגע לתשובותיה ושתנסי להבין איתה מה רמת העיסוק בכך. נסי לעשות זאת כך שהיא לא תרגיש שהיא עושה משהו לא בסדר, ושתתני לה תחושה שמה שלא עובר עליה, תוכלו לדבר על כך באופן פתוח ולפנות לתמיכה במידת הצורך. אולי אם תרגישי שיש צורך תוכלי להגיד לה שגם את היית עסוקה במשקל בגילה ושאפשר לעזור לה עם זה במידה והיא מרגישה מוטרדת מכך. 

בכל מקרה, חשוב שלא לתפוס עמדה ״ממשמעת״ אלא אמפאתית ומכילה בשלב זה, שכן המטרה המרכזית היא שהיא תוכל לדבר איתך על כך (ועל דברים אחרים כמובן) באופן פתוח מבלי לחשוש מתגובתך לעניין ומבלי לדאוג מכך שזה ידאיג אותך. אם תתרשמי שיש צורך בעזרה מקצועית, כמובן שתוכי לברר על אנשי מקצוע מתחום הפרעות האכילה שיוכלו לתמוך בבתך. נסי לדבר איתה באופן פתוח, יכול להיות שמעסיקים או מטרידים אותה גם דברים אחרים מהם היא מוטרדת ושיש כאן הזדמנות להזמין אותה לשיחה על רגשותיה ועל החוויה שלה. 

בהצלחה,

יעל