פורום טיפול נפשי

אני נמצאת בטיפול מעל שנה וחצי אצל אותה מטפלת,
בחודשים האחרונים התחילה תופעה מוזרה אצלי- אני כאילו "מציגה" לפני המטפלת , דברים שלא באמת נכונים ביומיום שלי.
לדוגמא: אני שומרת בגדים מיוחדים יפים במיוחד שלובשת אותם רק בפגישות איתה, איפור,בושם ועוד דברים שלא מקפידה עליהם ביומיום אבל אין מצב שאגיע לפגישות בלעדיהם.
על מה זה יכול להראות?
אני מרגישה שביומיום שלי אני לפעמים ממש מוזנחת,אבל לא נותנת לה לדעת את זה כי מגיעה לפגישות הכי מטופחת שאפשר.
האם זה נקרא אידאליזציה בטיפול?
ממה זה יכול לנבוע?

עברתי שני אובדנים של שני חברים קרובים. אחד היה בן זוגי לשעבר לפני שלוש שנים, וחברה קרובה שנפטרה לפני שנה ממחלה קשה. אני וחברתי הטובה שעד היום אני מנסה לתמוך בה, אחרי שגם אני עברתי משבר לא קל אבל הצלחתי להתמודד בקבוצת תמיכה, משפחה, חברים, שכנעתי אותה ללכת לטיפול אך היא מתנגדת היא מפחדת מאוד מזה. בחיים היא לא עברה את זה. היא ניסתה את הקבוצת תמיכה שום דבר לא עזר לה ועד היום היא עדיין חווה את האבל. היא בוכה הרבה עצבנית אך מתנגדת לגשת לטיפול. אני באופן אישי לא מכירה את הטיפולים האלה,אך רציתי לשאול במה עוזרים בטיפול כזה כדי לשכנע אותה ללכת ולעודד אותה? מה עושים בטיפול?ולאיזה טיפול ניתן לטפל בדברים כאלה? כמה שאני מנסה לשכנע אותה היא לא רוצה, ובכל זאת יושבת בבית עם האבל. כדי לשכנע אותה איך אפשר לשכנע אותה בכל זאת עד הסוף?
תודה על המלצתך.

האם דרך פסיכולוגיה יש שיטות לעבוד עם התקפי זעם? עם כן מה עושים במצב כזה? אני לא בטיפול.

למרות שבזמן האחרון אני מאוד רגועה. אני יודעת מצד אחד להרגיע את עצמי אבל מצד שני שאני מתקשרת לאחי וגיסתי עונה לי היא מחפשת אותי כל הזמן יש לי דחף לענות לה בכעס ובזעם אני משתדלת לעזור לכל מי שנמצא מסביבי במשפחה עם אחד מהם במצוקה אבל שגיסתי עונה לי במקום אחי אני מרגישה זעם בלב כאילו עצבים כאלה בכלל כל אחד שעונה לי סליחה שכתבתי התקף זעם אני מתכוונת עצבים חזקים בלב ויש לי דחף לענות בכעס מה עושים? כתבתי עוד פעם כי לא כתבתי ברור לפני.
תודה ליטל,

גיסתי קשה איתי מאוד וכל פעם שאני מדברת איתה על משהו היא מתווכת איתי היא גם כל הזמן עונה לפאלפון של אחי וכל עם גם שאני רגועה ואני הרבה רגועה למרות שלכל קל מדברים מסוימים היא מתווכחת. זה מעלה לי עצבים ודפיקות לב יש לי דחף לענות לה אני בכלל סובלת מעצבנות יתר ישר אני עונה מתעצבנת ואחר כך חרדה לגבי העתיד גם כי אני לא עובדת כרגע ואין לי כל כך תעסוקה אבל אני רוב הזמן רגועה רק שמעצבנים אותי אני עונה בדחף במיוחד לגיסתי היא יותר מידי מתערבת לי בדברים אישיים מה עושים?
תודה ליטל,

מזה שנים סובלת מקושי בביטוי עצמי עם צורך לרצות את הסביבה
מעוניינת למצוא טיפול בו אוכל להתמודד עם הקשיים והמחסומים

שלום
אני עם הפרעה סכיזואפקטיבית. אני מטופלת דרך הקופת חולים ובמעכב דרכם אצל פסיכיאטר. פניתי לפסיכולוג שקופת החולים משתתפת במימון בחלק מהסכום של כל פגישה.. כלומר המטפל שייך לקופת החולים אבל אני עדיין משלמת כ100 ומשהו שקל (אם אני זוכרת נכון את הסכום). בכל אופן.. הייתי אצל המטפל שטען שהמקרה שלי דורש טיפול ומעכב של הפסיכיאטר ואי אפשר לקבל את הטיפול דרכו. כלומר אני חייבת אישור מהפסיכיאטרית המחוזית אם אני רוצה טיפול דרכו . העיניין הוא שלא אישרו לי את הטיפול דרך המטפל הזה, ואמרו לי לפנות לקופת חולים כי רק שם יטפלו בי.השאלה היא: אם אפנה לפסיכולוג מחוץ וללא קשר לקופת חולים- האם הוא יקבל אותי ללא צורך של מעכב נוסף של פסיכיאטר( אני הרי גם ככה במעכב)?

היי, מטופלת כחצי שנה אצל פסיכולוג. חיבבתי אותו עד שהתחלנו לשוחח בטיפול על התעללות מינית שעברתי בילדות. לא כל כך בא לי לראות אותו יותר. אני חשה כך מאז שהנושא עלה. אני כבר לא מחבבת אותו ומאוד רוצה להפסיק בטיפול. תוהה עד כמה באמת חשוב לדון בנושא הזה? זה נושא שלא נגעתי בו שנים. האם לא עדיף להניח לו ולעסוק בנושאים אחרים? הגעתי אליו בגלל נושא אחר בכלל, שלטעמי בכלל לא קשור לנושא המיני.
תודה רבה לך...

עם טיפים המקסימים שלך מבטיחה שזו שאלה אחרונה מקווה שתסכימי לענות לשאלה ממש אחרונה ולא על ללכת לטיפולים אלא להתמודד לבד ממש תודה ליטל

ולא אכתוב בנושא הכואב יותר מבטיחה. שמענה האחרון בטיפים המדהימים שלך אני אעבוד על הכל ממש תודה אני מברכת אותך בהמשך שבוע נפלא

היי ליטל.
קודם כל אני מאד מודה לך על התמיכה בפורום,אבל יש לי ממש שאלה קטנה. מאז שהמצב של אבא שלי הידרדר, אימא שלי בדכדוך ממש גדול. אישה בת 75 שכל יום מהבוקר עד הלילה בבית חולים עם אבא שלי בקושי עומדת על הרגליים לרופאים בבית חולים לא איכפת מהמצב גם הנפשי של אבא שלי,אבא שלי בנוסף חולה באלצהיימר,והוא כל הזמן בוכה שהוא רוצה הביתה. ממש כואב לי הלב אני איכשהו דווקא מנסה לטפל בעצמי לבד עם כל העצבות בזכות הטיפים שנתת לי אבל יש שעות לא כל היום אבל במיוחד בשעות הערב שממש אני מרגישה,עצבות כל כך גדולה. ההורים שלי היו אנשים שמחים כל כך כל הזמן בילו עם חברים משפחה שמחה,ולצערי לפני שנה דוד שלי ז"ל ואחות של אבא שלי ז"ל נפטרו בהפרש של שבוע ואז המשפחה פשוט התפרקה. זה לא אותה שמחה שהייתה גם אני אחרי הטראומה דווקא מהאשפוז ומהטיפול השגוי הנפשי שעברתי הכול ביחד. את לא מבינה ליטל אני לא מאחלת לשונאים שלי לעבור כאלה דברים. בגלל זה רציתי לשאול בשעות מסויימות לא כל היום במיוחד בשעות הערב כי רוב הזמן אני לבד בבית,מה לעשות עם כל העצב הזה בנוסף לספרים ומיינדפולנס שאני כן עושה אני מנסה להסיח את הדעת בכוח, אני דיברתי עם רופאת המשפחה אבל גם תרופות כאלה לא עוזרות לעצבות במצב כזה. גם שוב אני לוקחת הכל על עצמי גם נקיונות,קניות אז נכון אני עסוקה אבל בערב מתחילות המחשבות השליליות המדכאות, לא חס וחלילה אובדניות או כאלה אני אוהבת את החיים אבל כל הזמן אני חושבת כמה היה כיף לפני כל המשבר שלי שהיה ולפני כל מה שקרה לדוד ודודה שלי ז"ל ואבא שלי שהיה בריא שהייתי הולכת איתו הרבה לטיולים וספורט. תמיד היינו משפחה שמחה בעבר. פשוט מגיע הערב ושאימא שלי מגיעה הביתה עם כזה בכי ודיכאון זה עושה לי רע בלב אני כל כך רוצה לעזור לה, אבל שאני רואה אותה ככה וגם כמובן העצבות היא גם שלי כי זה אבא שלי מה דעתך על העניין להתגבר לבד בינתיים עד שיהיה לי כסף לקנות את הספר של טל בן שחר אני דווקא רוצה לקנות את הספר וגם ספרים של פסיכולוגיה חיובית.מבחינה מעשית ונשימות איך אני יכולה לעבור משלילי לחיובי ולהפוך להיות אופטימית? ממש תודה. אני ממש מתנצלת על ריבוי השאלות אני יודעת שאת חושבת שאני צריכה לחזור לטיפול אבל באמת אין סיכוי. עם יש לך איזשהי הצעה על איך להיות אופטימית במצבים קשים אשמח לדעת או איך לעבור משלילי לחיובי אשמח מאד. ממש תודה ליטל אני ממש מתנצלת אני יודעת שזה משבר אבל זה יעבור למרות שמה שאני כותבת עכשיו זה כבר קצת אופטימיות אבל עדיין כל עוד שהמצב בבית לא קל ועד שאבא שלי ישתחרר מבית חולים מה עושים? ממש תודה רבה

תודה רבה

אשמח בנוסף לטיפ עם כמובן את תסכימי,לתת לי עצה לגבי עזרה עצמית לספרים על דיכאון וחרדות להתמודדות רגשית? אשמח להמלצה.

שלום,
אני יודעת שזו פנייה קצת חריגה, אבל אשמח לסיוע.
בעלי היקר, שיחיה, כבר שנים לא בקשר עם אימו הביולוגית.
לאחר תהליך גירושין קשה מאד בין אביו לאימו כשהיה בערך בן 14- "לקח את הצד" של אביו ומאז יש ממש שנאה בינו לבין אימו.
יותר מכך- עם אחותו הקטנה ש"לקחה את הצד" של האם הוא גם לא בקשר- רק משום החשש שהיא תחזיר אותו לקשר עם אימו.
לצורך העניין- האם ואחותו לא היו בחתונתנו, אני אינני מכירה כלל את אימו, ושני ילדינו הקטנים גם הם אינם מכירים אותה.
כשהיה בערך בגיל 18- אביו נישא בשנית לאישה חדשה.
מאחר וכבר היה "בוגר", וגם מאד קשור לאביו- אביו היה נוהג לשתף אותו גם בריבים בינו לבין האישה החדשה, מה שגרם לדעתי לניכור שלו גם ממנה (למרות שהם עדיין נשואים והיחסים ביניהם תקינים לחלוטין), ובעקבות כך- מאז שעברנו לגור יחד- הקשר שלנו איתם גם הלך לאיטו והתנתק, עד לשנה האחרונה- שכעת אין לנו כלל קשר למשפחה שלו (גם לא לאביו, אליו היה מאד קשור!).
יש לי תחושה שהכל נובע מתוך הניכור שחווה לאימו בילדות ומהצורך שלו לגונן על אביו- גם מאימו וגם כיום מהאישה החדשה.
השנאה העמוקה הזו לאימו והסיבות הלא הגיוניות שמצא בכל פעם כדי להסביר את הכעס שלו גם כלפי האישה החדשה של אביו- היו מאז ומתמיד מוזרות וזרות לי, אבל אחרי שצפיתי בפרק השני של תוכנית "קשר השתיקה" של צופית גרנט- נפלו לי כל האסימונים במוח והכל התחבר. הפרק כולו הרגיש כאילו נכתב על בעלי (לפחות לפי פיסות המידע שאני מכירה מהסיפור. הוא מאד לא אוהב לדבר על זה).
לאחרונה, לשמחתי, הצלחתי להביא אותו להבנה שהוא צריך איזשהו טיפול נפשי, פסיכולוגי ושזה יכול לעזור לו (אחרי שנים שהתעקש שאינו צריך זאת).
הבעייה היא שזה חייב להיות הצלחה בפעם הראשונה- כי מהיכרותי איתו- אם זה לא ירגיש לו מתקדם תוך מס' פגישות בודדות- הוא לא ייתן לתהליך הזדמנות שנייה. לפחות לא בזמן הקרוב...
אז מתנצלת על החפירה, אבל מקווה שאולי פה אמצא סיוע.
ממש מבקשת המלצה למטפל/מטפלת, שמתמחים בניכור הורי ובהשפעות *ארוכות טווח* שיש לכך על הילד (היום הוא כבר בן 30, זה אומר כ- 15 שנה של ניכור הורי מאימו + כשנה של ניכור מאישתו החדשה של אביו וכתוצאה מכך, בפועל גם מאביו).
האם אפשר לקבל המלצה על מישהו/מישהי לא פחות ממעולה בתחום?
עדיף באיזור אשדוד, אבל רדיוס של כל גוש דן והשפלה תופס.
תודה רבה מראש ⁦❤️⁩

שלום..
מאז שנולדתי אני זוכרת את עצמי מסתכלת על נשים.
נקשרת לגנות/מורות/מנהלות לעבודה

זה קורה לי וקרה לי גם בעבר.
לפני כמה ימים הייתי בתור שחיכיתי לו מלא זמן לרופאת עור
ו היא הייתה נורא נחמדה אליי וסובלנית ו דיברה איתי שיחת נפש כזו להיות תמיד עם ביטחון עצמי.

ומאז - עברו 5 ימים
ואני כל יום חושבת עלייה!!!
אם לשלוח לה הודעה ו לדבר איתה
אם להוסיף אותה לפייסבוק או לא?
חושבת בפנטזיה שאנחנו יושבות ו מדברות
כשהיא בדקה אותי כן הרגשתי מובכת כי הייתי עירומה והובכתי מאד והתרגשתי.

היו לי 2 התנסויות עם נשים שלא נמשכתי אליהן
ולא הרגשתי שאני נמשכת ממש
וגם לגברים בכלל לא
הייתי עם גברים ונגעתי!!!

אני לא יודעת מי אני ומה זה אומר עליי..