פורום טיפול נפשי

אוטיסטית בתפקוד גבוה, כאשר רוצה משהו חוזרת ע"כ לפחות 100 פעם ואפילו שמסבירים לה שוב ושוב שאי אפשר למלא את מבוקשה זה לא עוזר לדו מבקשת ללכת לשחק עם שכנה והשכנה לא מסכימה

שלום וברכה
אני נמצאת בטיפול מעל שנה וחצי עם אותה מטפלת,אציין שהצלחנו ליצור קשר קרוב ומשמעותי ביננו.
לאחרונה התחילה תופעה שלא היתה קיימת פעם,מין תקיעות מסוימת שמורגשת מאד מצידי.
אני מרגישה חסומה,לא מסוגלת לדבר ולהגיב כמעט, יש פגישות שלימות שאני פשוט יושבת ושותקת,כל זה מלווה בדרבון מתמיד שלה ובנסיונות חוזרים ונשנים,אם כי עדינים,לגרום לי לשתף אותה במחשבות שלי ובמה שעובר עלי.
הנושא מדובר ביננו,ניסינו לתת לזה זמן, להסתכל על זה, להבין מה קורה ולמה.
להרגשתי,לא מצאנו עדיין תשובות שיניחו את דעתי.
שאלתי היא כזו-
איך ניתן לדעת בוודאות אם התקיעות הזו היא קושי ספציפי ביני לבינה בגלל מי שהיא,מי שאני,ומה שביננו,
או שזה באמת קושי אובייקטיבי שלי-להיחשף בפני מישהו קרוב מאד,מה שאולי מאיים עלי או משהו אחר שאין לי מושג מהו.
כלומר-אם,לדוגמה,הייתי מחליטה להחליף מטפלת, כיצד ניתן לדעת אם הקשיים האלה יתעוררו מול כל מטפלת אחרת שאצור איתה קשר קרוב וזה משהו ששווה לעבוד עליו בטיפול הנוכחי, או שזה ספציפית איתה?
אציין עוד כי אני אוהבת אותה וקרובה אליה באופן כללי,מרגישה מוכלת והטיפול טוב לי באופן הרחב. אבל עדיין הקושי להיחשף בפניה מעיק עלי מאד.
הייתי רוצה להרגיש הרבה יותר זרימה וספונטניות מצידי.
מה דעתך?

היי, אני בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה. אני תוהה מהי דרך הטיפול הנפוצה בפוסט טראומה (שלא על רקע מיני) , האם נהוג לשחזר במהלך הטיפול את המאורע שגרם לפוסט טראומה, או שלהיפך, נהוג שלא לדבר על האירוע הטראומטי, על מנת שלא לעורר את החרדות ואת הטראומה מחדש?
ובטראומה על רקע מיני, האם יש דרישה או צורך לפרט בדיוק מה אירע במהלך הטראומה המינית? כלומר, האם יש לפרט בדיוק את הפרטים המיניים שקרו, או שפוסחים על השלב הלא נעים הזה?
תודה לך...

שלום, אני מטופלת כשנה אצל פסיכותרפיסטית. את הטיפול איתה התחלתי מעט אחרי שהכרתי אותה, במטרה לראות אותה יותר, משום שכבר אז חשתי משיכה כלפיה. ככל שהתקדם הטיפול ונחשפתי בפניה על תחושותי, היא לא שללה כל אפשרות כפי שסברתי, אלא אמרה במפורש שהסיבה היחידה שזה לא אפשרי היא הטיפול עצמו. שאילולא הטיפול היא היתה מסכימה לצאת איתי.
כבר כמה חודשים שאני לא מצליחה לדבר בשיחות איתה. הנושא היחיד במפגשים הוא האם לסיים טיפול ומה יהיה בעתיד לגבינו. היא מבהירה לי שזה לא אתי מבחינתה לקיים איתי קשר רומנטי בשום שלב בחיים, ואני מבינה את זה, גם אני מגיעה מתחום טיפולי ומכבדת את האתיקה.
האם יש אפשרות להתייעץ עם איש מקצוע שמבין באתיקה כגורם שלישי, שיוכל להביא בחשבון את כל הצדדים ולהמליץ לי וגם לה מה הכי ראוי לעשות במצב הזה? כיצד מגיעים לאדם כזה?
תודה מראש.

אגב אף אחד לא דיבר איתי על אשפוז זה רק מחשבה שלי חרדה שלי אני פשוט רוצה לקבל טיפול נכון ותומך שבת נפלאה

תאומים בני 28. מאז היוולדם אין קשר חברתי ביניהם. שניהם גם די טיפוסים סגורים, מחפשים כהורים רעיונות לשינוי..

כבר חודש אני מחכה התקשרתי וכל הזמן אמרו לי אנחנו נחזור אלייך ועדיין לא חזרו עוד מעט זה כבר יהיה חודש וקצת אני רוצה לקבל את הטיפול הנכון במרפאה בלי אשפוז חס וחלילה נכון אני מאובחנת כסובלת מחרדה ויש לי התנהגות רגשית התנהגותית אני לא חס וחלילה משוגעת לא מסוכנת פיזית לעצמי או לסביבה ולא הייתי בחיים מסוכנת לעצמי או לסביבה פיזית אני בחורה עם לב טוב שאפילו עוזרת לאנשים מוגבלים בעצמי נכון אני רק צועקת ועצבנית יש לי דחף לענות אבל במילים לא יותר וכל פעם בגלל הפחד הגדול שחס וחלילה יחליטו לאשפז אותי בלי סוף אני מסתכלת על מאמרים באינטרנט על הנושא וכל פעם כתוב משהו אחר ושאני רואה את המילה אשפוז אני מקבלת הזעות דפיקות לב אני גם באי ודאות לא יודעת עם מי אני נפגשת במרפאה מעולם לא הייתי מאושפזת הייתי רק במעקבים במרפאה אבל המון שנים לא הייתי בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי ואני רוצה לקבל את הטיפול הנכון לא דרך אשפוז חס וחלילה כי אני עוברת משבר רגשי בגלל זה פניתי לא כדי שיאשפזו אותי חס וחלילה למרות שלא דיברו איתי על המילה אשפוז בכלל בפעם הקודמת שבאתי רק איבחנו את המצב שלי לא במרפאה אבל לא אושפזתי המרפאה זה במרכז הארץ ואני ממש בלחץ אני שוב מאוד אשמח עם תכבדי אותי ולא תזכירי את המילה אשפוז רק בסך הכל כתבתי לך שתביני שאני פוחדת מזה מאוד וגם מטיפולים עצמם למרות שלפני המון שנים הייתי בטיפולים אבל לא באשפוזים אני ממש מתנצלת על זה שביקשתי שתכבדי אותי לא להזכיר כאן את המילה אשפוז רק רציתי לשאול בנוסף איך אני יכולה להרגיש טוב במהלך היום עד שהתקשרו אלי לבוא כהסחת דעת כדי שארגיש טוב במהלך היום? עם זה אפשרי אני ממש מודה לך אפילו הסחת דעת אחת שתוכל לעזור לי להיגמל מהמאמרים והמחשבות המפחידות על עצם הטיפול ומה יגידו לי ומי יקבל אותי אני ממש מודה לך שבת נפלאה

זה נשלח למרפאה במרכז הארץ ולא התקשרו עדיין

ברצוני לדעת מה היא הפרעת הסתגלות רגשית התנהגותית ומה שיטת הטיפול בפסיכיאטריה או פסיכולוגיה ללא אשפוז. יש לי פחד מאד גדול מאשפוזים אז אשמח עם זה אפשרי שתוכלי להסביר לי בלי טיפול הכוונה לאשפוזים זה הפחד הגדול שלי אני ממתינה בתור עוד לא התקשרו אלי כבר חודש אני באי ודאות ועוד דבר קטן עם זה אפשרי מה לעשות בינתיים כדי להרגיע את החרדה כי אני לא מפסיקה לחשוב מה יעשו לי? ומה יהיה בטיפול? ואני בחרדה.
תודה מכל הלב שבת מקסימה

שלום,

אני סובלת מדיכאון אובססיה OCD וחרדות.
הפסיכיאטר שלי נתן לי כדור רסיטל 20 מ"ג.
התחלתי לקחת אותו.
אני מרגישה כל הזמן בלי מצב רוח,
דיכאון כבד,חוסר מצב רוח,
האובססיה כל הזמן שם,
כל הזמן רוצה תשומת לב מאנשים וחושבת עליהם..
מחשבות אובדניות שלפעמים בא לי להתאבד,אבל מפחדת כי יש לי משפחה
ואז נכנסת ליותר פאניקה.
התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית אני לא יודעת אם זה יעזור לי ממש..
היא רק הקשיבה לי בינתיים, לא נתנה עצות
אני לא יודעת איך לחזור לחייך? איך להיות במצב רוח טוב?
אני ישנה המון
כל הזמן עייפות כרונית,כאבי ראש,
גוף חלש, ומחשבות אובססיביות על נשים נשואות.
איך אני יוצאת מזה בבקשה?

היי ליטל, מה שלומך?

אני פונה אליך לקבלת עצה,
אחותי (בת 32) בחורה חרוצה ומשכילה נרשמה לפני כחודש לסדנת גמילה מעישון דרך קופת החולים, במסגרת הסדנא על המשתתפים ליטול כדורים המסייעים לגמילה מעישון, הכדורים שהיא נטלה הם צ'מפיקס, כידוע לכדורים הנ"ל ישנם תופעות לוואי של דכאונות פרנויות וכ"ו ,
כאמור לפני כעשרה ימים אחותי החלה להיכנס לדכאונות קשים שבהמשך הפכו להזויות חמורות ביותר, היא פשוט מדמיינת דברים .. שאנשים רוצים לפגוע בה בעבודה ובכל מקום אחר, היא שומעת קולות מבולבלת מאוד וכבר לא ישנה בשלושה ימים האחרונים.

אני אשמח לשמוע ממך קודם כל מה דעתך על הכדורים הנ"ל? איך ניתן לסייע לה בדרך טבעית ולא ע"י כדורים נוספים שיחמירו את מצבה יותר לטווח הארוך.

ממש אודה להתייחסות ולעזרתך, תודה רבה רפאל

היי,
אני בחור בשנות ה-30, מוצלח ונהנה מהחיים וללא זוגיות.
אני שמתי לב לתופעה שקיימת אצלי והיא , במידה ואני נמצא בחברה של
אנשים שמביטים לא לא בעין נעימה או לא באתי אליהם ככ בטוב, אז אני פחות
מרגיש בנוח ואני לא במיטבי ונחלש כוחי לעומת כאשר מישהו אחר מביט בי בצורה
מכבדת ונעימה, אזי האני האמיתי שלי בתפארתו, וכך גם חדות המחשבה, וטון הדיבור.
אשמח לדעת מה שמה של תופעה זו?
אשמח להסבר. וסופש נעים. תודה

מה הולך, יוצא לי הרבה לבכות/ או להחנק מדמעות שעומדת לצאת תוך כדי שיחה (בעיקר עם אנשים בעלי מעמד כביכול יותר גבוה ממני, לדוג: בוסים, מורים, מפקדים בצבא)
עכשיו זה לא דברים שיש לי סיבה לבכות מהם אבל כל דבר קטן שאומרים לי פשוט דמעות מציפות אותי וזה ממש ממש מפריע לי, ברמה שאני לא מצליח לעלות נקודות שחשובות לי בשיחה כי אני פשוט נחנק מהדמעות.
באופן כללי אני לא בוכה מדברים גם הרבה יותר קשים (מוות של קרוב וכו'...)

מה זה יכול להיות? איך אפשר לפתור את זה?

היי ליטל,
תודה רבה על האמפתיה וההתייחסות המפורטת, קלעת מדוייק ונכון גם לסיטואציה וגם איך היא מתפרשת אצלי.

עם כל המצב הזאת באמת ולאור ההבשלה הנפשית שלי בצורה איטית אבל בטוחה,
ולא צפיתי לכזו "כאפה" דווקא מהמסגרת הטיפולית, ובאמת עצם השלילה, יותר מכעיס מאשר החוסר תמיכה של הקופה,

אומנם לא התייעצתי עם המטפלת שלי, אבל סיפרת לה שאני יותר נוטה דווקא לנסות לפנות למשרד הבריאות מאשר לקופת חולים,
תחילה חששתי שאולי אני כופה עליה בעל כורחה ומערב אותה בסוג של "מלחמה" עם המערכת, שהיא לא בהכרח רוצה, ובסוף זה אולי עלול להתנתכל בה,
אבל היא לכאורה "פתרה אותי מכל החששות" השיבה כמובן שאני רשאי לעשות כרצוני.
(אולי זה התשובה הנכונה מקצועית שהיא לא יכולה להגיד לי או לייעץ יותר מדיי מה לעשות, אבל לא האמיתית)
אז כאילו מרגיש לי "שנשארתי לבד", אבל אפילו ההרגשה הזאת באמת היא עוד נושא שכדאי לי לחקור בטיפול.

הסיבה שאני פחות מתלהב מלפנות לקופה היא:
שאולי וזה טעות לחשוב ככה, אבל מרגיש שהערוצים שעומדים ברשות המטפלת שלי שפנתה לקופת החולים, הם בין כה וכה יותר משמעותיים מהערוצים שעומדים ברשותי.
ומראש אם היא לא הצליחה, אז כמובן שאת ה"אזרח הקטן ינפנפו שסובל מהפרעה שעוד לא רשומה ב DSM"
ואולי זה גם נאיבי לחשוב ככה, אבל אולי בדרך נס פנייה למשרד שיתן דעתו ויוציא הנחייה חדשה שתעזור לנוספים, ותוביל לשינוי קטן:
ומצד שני מה שאני מבקש זה לא הרבה - אם הקופה לא מוכנה לתמוך אז לפחות שלא ימנעו ממני טיפול נוסף בשבוע באופן פרטי, אם הלוז של המטפלת מאפשר זאת.
ואילו אם זה יסגר בקופה, גם אם באמת יבואו לקראתי וימצא פיתרון מיוחד עבורי, לפה או לשם, זה יסגר רק עם המקרה שלי....

בקיצור מהבחינה הפרקטית לעתיד הקרוב אין לי פיתרון,
למעט אולי לעבור קופת חולים ולבצע את כל הטיפול בצורה פרטית דרך המטפלת הנוכחית שלי, רק אז היא תוכל לקבל אותי

אבל אולי אני ימתין בינתיים חודש חודשיים ונראה אם הפנייה שלי אולי תישא פרי.
למורות שזה גם אולי טעות, לתלות תקוות שווא, במקום לדאוג לעצמי בינתיים.

חשבתי שאולי כדאי לנסות להתסייע ולהתייעץ באחד מהאיגודים או מהעמותות בישראל בנושא בריאות הנפש, שמתעסקים
שאולי יש להם רעיון איך אפשר להבטיח שהפנייה לא תלך לאיבוד, אם יש לך במקרה הצעה לגורם המתאים ?

בגדול ברמה האישית מסכים שזה עוד חוויה שאפשר לחקור וללמוד ממנה, אני חושב שהתבטאות של לזרוק שנתיים לפח, הינה יותר להמחיש את האבסורד של הפיתרונות המנותקים מהמציאות שהקופה מציעה,
אבל בפועל מציעה אותם רק בשביל להתנער.

שלום,
אני בת 24 ומעולם לא חווית חוויה מינית עם אדם אחר. עד הצבא לא הייתי בחברת בנים ולא עברתי שום דבר טראומתי כמו תקיפה מינית או משהו כזה, אבל עם זאת אני לא מסוגלת ליצור מגע (זה משהו שמאוד קשה לי איתו, אפילו חיבוק מחברה גורם לגוף שלי להתקשח) במיוחד מהמין השני. זה לא הגיוני שאחרי נשיקה אני מרגישה כאילו חיללו אותי.
אני לא מפסיקה לבכות ולחוות שוב ושוב את הרגע של המגע שלו (אציין שהוא בחור טוב והוא הפסיק ברגע שהבין משהו לא בסדר).
מה יכולה להיות הסיבה לכך אם לא עברתי שום דבר טראומתי בחיי?