פורום טיפול נפשי

שלום לך.
תיארת באופן מפוכח ומדויק את משמעות הכניסה לטיפול: מצד אחד אפשרות לשחזור החוויה הכואבת באופן שיעמיק את הסבל ומצד שני אפשרות שהשחזור יביא בסופו של דבר לשינוי ולשיקום האמון. לאור זאת, אני יכולה להבין את ההתלבטות לגבי ה"סיכון" שבכניסה לטיפול. אני חושבת שהחלטה האם שווה לקחת את הסיכון היא החלטה אישית מאוד אבל כדאי לזכור שגם בתקיעות יש סיכון וכאב לא מעטים ובמובן זה, יש מחיר לא רק לטיפול אלא גם להימנעות מטיפול. עמדתי האישית היא שתנועה תמיד עדיפה על תקיעות ולכן לא הייתי מוותרת על הניסיון אבל כאמור- זו הרגשה אישית מאוד שבסופו של דבר נשארת בידיך.

ליטל

שלום לך.
הקשר הטיפולי הוא קשר ייחודי בכך שהוא מהווה מעין "במה" עליה יכולים לבוא לידי ביטוי דפוסי קשר וחוויות רגשיות אשר מאפיינות את עולמו הרגשי של המטופל. בהתאם, מטופלים רבים חווים בשלב מסוים בטיפול מצב בו הקשר הטיפולי הופך להיות מקור לכאב עז. נשמע מדברייך שאת נמצאת במקום דומה בו רגשות וחוויות פנימיות באים לידי ביטוי בקשר עם המטפלת והופכים את הקשר הטיפולי למייסר ביותר. זה אמנם לא קל וכפי שאת מתארת מעורר מחשבות על עזיבה, אך זוהי גם הזדמנות ייחודית לעיבוד וטיפול בהיבטים עמוקים בנפשך, ככל הנראה. לכן, אני חושבת שלא רק שזו לא סיבה לעזוב את הטיפול אלא להיפך- זו סיבה להעלות את הנושא ולדון בו שוב ושוב, עד שתרגישי שהיבטים בנפשך הופכים ברורים ושקטים יותר. זו אכן דרך לא קלה אך מניסיוני, במקרים רבים היא נושאת פרי.

ליטל

שלום לך.
מיומנויות שיחה אינן מיומנויות טכניות אלא יכולות המבוססות על היבטים רגשיים שונים כתחושת ביטחון בעצמי ובקשרים, אמון, תחושת יכולת וערך ועוד. בהתאם, אני חוששת שאין "עצה" או דרך לשנות את יכולות השיח מבלי לעשות עבודה רגשית משמעותית על הגורמים הרגשיים שבבסיס הקושי. לאור זאת, אני ממליצה בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכל גם לעבד את הקשיים ומקורם וגם לתרגל בזמן אמת, דרך הקשר עם המטפל/ת, יצירת קשר, שיחה וחשיפה- אך בסביבה הטיפולית המוגנת והבטוחה. אני מאמינה שטיפול יוכל להקל על המצוקה ולהביא לשיפור משמעותי ביכולת ליצור ולשמר קשרים.

ליטל

שלום דניאל.
תחושות ריקנות ודכדוך, ובפרט כאשר הן מחוברות לתחושה של חוסר סיפוק ומיצוי בתחום הזוגי והבין אישי, הן בדרך כלל תחושות עמוקות ובעלות שורשים באזורים פחות מודעים ונגישים של הנפש. לכן, אני לא חושבת שאפשר פשוט להעלים את התחושות ולהעלות את הכוחות- אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לבחון יותר לעומק את מקור התחושות וכך אולי גם להניע שינוי נפשי שיאפשר לך חיים מספקים יותר.

ליטל

שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על ביטול הפגישה, מאחר ואני מרגישה שהשאלות שלך הן שאלות חשובות ועמוקות אשר הדרך היחידה להתמודד איתן באמת היא במפגש הטיפולי בו אפשר יהיה לגעת באופן אישי ומדויק במה שמעסיק אותך ובמה שקורה בקשר הטיפולי שנוצר.
באופן ספיציפי, אני חושבת שהמחשבה על כך שהמטפל יכול לייצר אמפתיה ואכפתיות באופן מזויף היא חוויה נפשית סובייקטיבית שאת מביאה איתך לקשר הטיפולי וכדאי לבחון אותה יותר לעומק. בפועל, המטפל אכן מחויב להשתמש בכלים המקצועיים שלו כדי לקדם את צמיחתך הנפשית, אך מעבר לכך אין לו מחוייבות להרגיש או לא להרגיש דברים מסוימים, ועם כל מטופל מתעוררים רגשות אחרים. נכון שהמפגש עם מצוקותיו של אדם אחר מעורר במרבית המקרים אמפתיה וחיבור, אך לפחות כפי שאני רואה זאת, תחושות אלו מתעוררות (או לא מתעוררות) לא "כי זה חלק מהמקצוע" אלא כי זה מה שקורה במפגש הספציפי עם מטופל ספציפי.

מקווה שתצליחי להגיע למפגש ולבחון את הדברים יותר לעומק,
ליטל

שלום יובל.
לא ידוע לי על השפעות מוכחות של הפרעת קשב על היכולת הטיפולית אך באופן כללי, חלק מהתהליך ההכשרה של מטפלים (ומתהליך הקבלה לתואר השני בפסיכולוגיה) כולל חידוד של מודעות המטפל למגבלותיו האישיות ועיבוד של האופן בו הן משפיעות על תפקודו כמטפל. במובן זה, שאלה משמעותית יותר מ"כיצד משפיעה הפרעת קשב על מטפלים" היא כיצד משפיעה עליך הפרעת הקשב שלך, איך אתה חווה אותה ואיך אתה מתמודד עם המגבלות/קשיים שהיא יוצרת. אני נוטה להאמין שעיבוד מעמיק של הנושא עבורך יהפוך את הפרעת הקשב להיבט שאינו מונע ממך לטפל.

ליטל

שלום לך.
נושא התפקוד לאחר משבר הוא נושא רגיש. אני כמובן לא יודעת מספיק איך זה אצלך, אבל נוטה להניח כי החזרה לתפקוד היא תמיד קונפליקטואלית- יש גם רצון לחזור ולעמוד על הרגליים וגם חרדה וכאב עצומים מאחר ותפקוד הוא פעמים רבות גם ויתור על התקווה למעטפת מקיפה ואינטנסיבית. בהתאם, החזרה לתפקוד היא כמעט תמיד איטית ומלווה באמביוולנטיות וכאב. אני יודעת שאני כותבת זאת שוב ושוב, אבל הכאב שאת חווה עם כל צעד בדרך להחלמה הוא חלק מהתהליך כנראה, חלק מהחומר הנפשי שאת מעבדת ובמובן זה אינך סובלת לחינם, ואני מאמינה שבתוך הקשר הטיפולי המשמעותי שבנית הדברים יובנו, יעובדו ובסופו של דבר יאפשרו גם הקלה.

ליטל

שלום ירון.
אנא ראה תשובתי מה- 11.6 לשאלתך:

לצערי איני פסיכיאטרית אלא פסיכולוגית כך שאיני יכולה להציע הסבר על מנגנון הפעולה של התרופה. בכל מקרה, קצב ההשפעה של התרופה שונה מאדם לאדם- יש אנשים שחשים שיפור משמעותי תוך שבועות ספורים ואחרים שאכן נזקקים לזמן רב יותר כדי שהשפעת התרופה תהיה אפקטיבית. בכל מקרה, מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר ממנו תוכל לקבל מענה מדויק יותר וכך לקבל החלטה בצורה שלמה יותר.

ליטל

שלום מעיין.
את מתארת מכלול בעיות אשר אני מבינה שאת כבר מטופלת סביבן, לכן אני מתארת לעצמי שהדבר המרכזי שניתן לעשות כרגע הוא להמתין להשפעת השינוי, כפי שהרופא שלך ממליץ. במקביל, מציעה להסברי לאנשים הקרובים לך שאת בתקופה קשה יותר ולבקש את עזרתם. כמו כן, במידה ואת מטופלת תרופתית בלבד ולא פסיכולוגית, מציעה לשקול פנייה לטיפול שיסייע בבניית אסטרטגיות התמודדות יעילות.

ליטל

שלום סתיו.
שינוי תדירות המפגשים הוא נושא עדין ורגיש שאכן נוגע לא פעם בסוגיות של קרבה וביטחון. במובן זה, אני מתארת לעצמי ש"דחיפה" של המטפלת לצמצום תדירות המפגשים יכולה להיות מטלטלת וכואבת מאוד. לצד זאת, אני חושבת שלא כדאי "לפוצץ" את הקשר אלא לתת מקום למה שקרה ביניכן, לעבד ולהבין יותר. כפי שאת בוודאי יודעת מנסיונך, במקרים רבים עיבוד של חוויות בקשר הטיפולי, גם אם מדובר במשברים והתנגשויות, יכולים להביא גם להקלה וגם להתקדמות וגילוי רבדים נפשיים נוספים.
לאור זאת, אני מציעה ומקווה שתמצאי את הכוחות להיפגש עם המטפלת ולהתבונן יחד בהתרחשות.

ליטל

שלום טל.
מצבי רוח פחות טובים הם חלק מחיינו ואין סיבה "להילחם" בהם ולנסות להעלים את התחושות, ובפרט כאשר מדובר באירוע נקודתי וקצר מועד. לכן, מציעה לך לתת לעצמך זמן ומנוחה או לנסות לחשוב, בינך לבין עצמך או עם אדם קרוב לך, מה יכל להביא לתחושה הפחות טובה. במקרים רבים, זיהוי והבנה של מקור התחושה מביא להקלה.

ליטל

שלום מזל, מוזמנת לפנות למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205 ליטל

שלום קובי.
במרבית המקרים, טיפול פסיכולוגי מציע מענה מקיף ומעמיק יותר מספרי עזרה עצמית מאחר והוא מאפשר לא רק עבודה טכנית על שינוי דפוסי התנהגות וחשיבה אלא גם עיבוד רגשי מעמיק של הגורמים להתפתחות החרדה והדימוי העצמי. עיבוד זה מאפשר בד"כ שינוי נפשי מעמיק ופנימי ולא רק שינוי סימפטומטי. לאור זאת, ממליצה לך לפנות לטיפול ו"לתגבר" במידת הצורך עם ספרי עזרה עצמית בהמלצת המטפל.

ליטל

שלום לך.
אני יכולה לדמיין כמה מכאיבה התחושה, אבל היכולת שלך לא רק לחוות את הסבל אלא גם להתבונן ולשאול את עצמך למה שתרגישי כך היא בעיני יכולת יקרת ערך מאחר והיא מסמנת את האפשרות לא רק להאמין ולהרגיש בכל כולך שאת שנואה, אלא גם להתבונן "מהצד" ולהבין שקורה לך משהו. אם תרצי- להבין שאת לא פצע פעור ורע אלא אדם שנפצע.
אני כמובן לא יודעת מדוע את מרגישה כך, אבל יכולה לשער שאת חווה כעת פיסה של תוכן נפשי או חווית עבר שכנראה לא מתעוררים סתם כך אלא כחלק מהתהליך הטיפולי הממושך שאת עוברת. במובן זה, זה אולי כואב כרגע באופן בלתי נסבל, אבל זה חלק מהדרך הקשה שאת עושה. בכאב ובייסורים, אבל גם בנחישות ובאומץ.
אל תתייאשי.

ליטל