פורום טיפול נפשי

שלום,
בשנה האחרונה התפתח אצל אבא שלי גוש שומני בגבו. בגלל טראומה בעברו (אמא שלו נפטרה מסרטן בגיל צעיר), הוא לא מוכן ללכת לבדיקה אצל רופא עור. מפחד שהגוש הוא גוש סרטני, הוא לא מצליח לישון טוב בלילות, נוגע באופן תדיר בגוש, וכתוצאה מכך התפתחו לו כאבי צוואר קשים המקשים עליו לתפקד. קשה לו להתרכז בעבודה, נראה במצב רוח ירוד. אמנם, יש ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל כמכלול, מרגיש כאילו הוא איבד את הטעם לחיים.
חשוב לציין כי באופן כללי הוא טיפוס קשה וחרדתי שסבל בעברו מכאבים פסיכוסומטיים בכל מיני סיטואציות. לא הלך לטיפול פסיכולוגי מעולם, לא רוצה בכך. המשפחה כבר אובדת עצות, איך אפשר להכריח אותו ללכת לטיפול אצל רופא? האם יש רופאים בעלי התמחות למקרים מסוג זה? או גוף שאפשר להיעזר בו?

תודה

שלום, אשמח להתייצות לגבי הנושא שהוא קצת מסובך. ייצא כך שחזרתי לדבר עם האקס, כי ראייתי שהוא זקוק לתמיכה (גם כן קיבלתי כתף ממנו ). לאור ההתפחות השיחות שתמיד היו כיפיות ועמוקות התחלתי להתאהב בו מחדש, הוא גם כן השתנה בהרבה דברים שהיו חלק מהסיבות לפרידה, גם אני השתנתי ושנינו שמנו לב לזה (אומנם יש היזכרות במה שהיה בעבר). ההתנהגות והמילים שהוא אומר מזכירות יחס של בני זוג וכשאמרתי לו שאני מפתחת רגשות כלפיו אמר שגם הוא, אך בגלל שהוא סיים מערכת יחסים שפגעו בו כרגע הוא לא מוכן לכלום. הציע להישאר חברים וזה לא החזיר אפילו יום והמשיך עם ההתנהגות שלו(גם כן שכבנו מספר פעמים). אמרתי לו שאנחנו חייבים להפסיק לדבר כי זה פוגע בי ורק מבלבל הוא הצטער אך לא משחרר ואני לא מצליחה לעמוד על הגבולות שלי
לא יודעת מה לעשות כבר ואיך לעצור את ..ההתנהגות שלו ממש מזכירה לי למידת חוסר אונים ובו זמנית אי אפשר לזייף מבטים ודאגה כאלו

שלום רב,

אני מטופלת כבר מספר שנים אצל מטפל שהוא עובד סוציאלי קליני. יש לי המון הערכה אליו משום שהוא עזר לי מאוד ביציאה ממשבר שחוויתי אבל בשנים האחרונות אני סובלת מחרדות ולא מרגישה שהטיפול שלו עוזר לי.
בנוסף החלטנו שהוא יעזור לי גם בגמילה מעישון וגם בזה לא נחלנו הצלחה עד כה. בכל פעם שאני מעלה את האפשרות לפנות לטיפולים מסוגים שונים הוא מתעקש שהטיפול הוא מצוין בשבילי וממש מבטל את האפשרות שאגש לסוג אחר של טיפול. אני מבינה שאי אפשר לשלב טיפולים במקביל כי אולי זה עשוי לפגוע בטיפול עצמו ואף לסתור אותו . בעניין העישון המצב הבריאותי שלי לא מאפשר לי להמשיך להמתין ונרשמתי דרך קופת החולים לקורס קצר של הפסקת עישון. ברגע שסיפרתי לו על כך הוא הטיל וטו ואמר שלא מקובל עליו שאלך לקורס להפסקת עישון.
האם זה נשמע לך לגיטימי? זה מאוד מתסכל. האם יכול להיות שמטפל יטיל וטו וירצה לטפל בכל תחומי החיים שלי מבלי לאפשר לי להחליט בעצמי?

אשמח לשמוע את דעתך ומה ה"חוקים" המקובלים בפסיכותרפיה.

תודה מראש

איזה פתרון יש להרגשה של רעב כרוני אפילו שאני אוכל
כרגיל ובלי בעיות אני רוצה להפסיק לחשוב על
אוכל כל הזמן ?

שלום רב, אני כל כך מבולבל שאני לא יודע איך לתאר את מצבי אני מרגיש שחזרתי משיגעון לשפיות יחסית אבל אני עדיין מנסה לצאת מההרגשות ההזויות.
כבר שנים שאני מנסה להתגבר על הערכה עצמית נמוכה ורוב הזמן אני מעסיק את עצמי בשאלה איך לפתור את זה כבר ואני מיואש.
הייתי בטיפול CBT שלא סיימתי עד הסוף כי משום מה אחרי כמה מפגשים הטיפול עשה עלי רושם שהוא לא רציני והרגשתי שאנחנו טוחנים מים ומסתכלים על כל מיני כרטיסים של רגשות.
עברתי סדנה של NLP שעשתה שינוי כלשהו אבל יחסית ממש קטן.
אחר כך עברתי טיפול אצל עוד מטפל. אני מרגיש כאילו כל שנה אני לוקח טיפול.
עברתי תקופה שבה פשוט בידדתי את עצמי למשך 3 חודשים שבהם חפרתי בתוך הראש שלי והאמת שזה מאוד עזר לי לצאת מדיכאון מאוד לא נעים והרבה מאוד מהחרדה החברתית שהייתה לי נעלמה אבל עכשיו במקום חרדה חברתית אני מרגיש שהתמכרתי לאהדה חברתית. מבחור מופנם הפכתי למכור לצומי.
מופיעים לי כל מיני הרגשות שאני מרגיש כמו איזה ילד קטן ואני יודע שזה בסך הכל טריגרים ואין להם משמעות אבל הם מופיעים בעקבות כל מיני תרחישים והעניין הוא שאני גם באמצע תואר קשה מאוד וזה מאוד מאוד מאוד קשה לשלב את כל זה ביחד. עבודה רגשית במקביל לכל הלימודים האלה זה פשוט גיהנום.
אני מרגיש לפעמים שיש בי 2 אנשים. אחד מבוגר רציני אחראי שקול והשני הזוי.

אני מחפש פתרון. אני מחפש בן אדם שיוכל לשבת איתי ולהוציא אותי מזה אחת ולתמיד כי כמה מאמצים ומשאבים אפשר לבזבז וכל אחד מבטיח שאצלו הכי טוב ואצל כולם יש 200 שנה של הצלחות ו 0 כשלונות ומבטיחים לחשמל או להפנט או לצבוט או שעוד משהו אבל משום מה ברגע האמת הכל לא כזה מושלם.

הייתי אצל פסיכיאטר שאמר לי שהפחדים שלי הם "האופי" שלי והוא נתן לי כדורים נגד דיכאון. מזל שלא האמנתי לו ובדיוק אחרי זה עברתי את התקופה של ההתבודדות ואין פחדים יותר אז איך זה חלק מהאופי שלי?? אני די בטוח בזה שהאופי שלי בהיעדר כל הטריגרים המעצבנים הללו הוא בסדר גמור. אבל איך להסיר אותם כבר?? אולי צריך לעשות הערכה אולי יש לי איזו הפרעת אישיות ספציפית אולי זה לא סתם חוסר הערכה אולי עוד משהו? האם יש מישהו שיכול להתחיל איתי מההתחלה ועד הסוף מסודר ולאבחן ואז שנבין מה אפשר לעשות והאם אפשר לעשות עם זה משהו בכלל אולי זה לא החשיבה שלי? אולי זה הורמונים או משהו? איך ישר שולחים ל CBT??

השאלה שלי היא איך לעשות סדר בכל הבלאגן הזה? למי ללכת איך לדעת מי רציני ומי לא רציני? כי אני סטודנט המשאבים שלי הם מוגבלים אני לא יכול לנסות את כולם ביחד הלוואי ויכולתי.

שלום ליטל.
סיימתי לא מזמן טיפול. טיפול של המון שנים. ופתאום הרגש מרים את ראשו בכל כוחו. אני עצבנית וכואב בכל מיני מקומות. אני מנסה להרגיע אותו בהגיון שיהיה בסדר, נתרגל שירגיע את הכאב. אבל הוא בשלו ממשיך להציק ולהכאיב. בהגיון אני יודעת שצריך זמן להתרגל, שאולי צריך סבלנות, שעשיתי את הצעד הנכון ובתזמון הנכון.
שצריך להתגבר על הפחד של הלבד ועוד מעט, ממש עוד קצת יהיה בסדר...
והרגש הזה לא נותן מנוח.
מה עושים?

יש לי חרדה חברתית או ביישנות מאז שהייתי ילדה, אני. אישה בגיל 37 מאוד חברותית ותקשורתית אבל ברגע שאני צריכה להביע את עצמי ואני קולטת שמסתכלים עלי זהו,אזלו המילים,אני מרגישה את הגוף שלי פתאום לא נוח לי, זה קורה כשאני בחברה או עם כמה חברות שאני מכירה ואז אני צריכה להגיד משהו וכולם מסתכלים לעברי,האם אפשר לטפל בזה? אני מרגישה שאני מוותרת על הרבה דברים בגלל החאדה הזאת,

היי,
קראתי את תשובתך,
אני מבין שאני כן צריך להעלות את הנושא מכיוון שהוא ממשיך להעסיק ולהציק לי,
כתבתי שלא נעים לי אם יסכים ולא נעים לי אם לא יסכים, ואסביר את דברי,
אם יסכים- אני ארגיש כל הזמן שהוא לא מקבל תמורה כספית מלאה למאמציו, אומנם לא נעים לי שאני צריך לשלם כסף למישהו שיקשיב לי ויהיה שם בשבילי, אבל מצד שני בהתנדבות זה מרגיש עוד יותר לא טוב, כל עוד הוא מקבל תמורה כספית הולמת לזמן שהוא מקדיש זה הופך את זה להדדי איכשהו, ולכן אם יסכים אני ארגיש שזה מרחמים או שהוא לא עושה את זה בלב שלם, הרי הוא חושב שהמחיר הראשוני הוא שמתאים לו לעבוד תמורתו.
כמו"כ אני ארגיש לא נעים לספר שיצאתי לנופש וכדו'
ואם לא יסכים, אני ארגיש מפודח שהעליתי בכלל את הנושא, בכלל על כל נושא התשלום ויותר מזה גם על הקשר בינינו קשה לי לדבר. אני ארגיש שביקשתי משהו לא לגיטימי. הרי הוא מוכן לעבוד תמורת מחיר מסויים אז בתור מה אני בא ומבקש הנחה? כמעט לכל מי שהולך לטיפול יש קושי כלכלי.
אוף, העיסוק בנושא הזה קשה ולא נעים לי.
תודה על המקום שאת נותנת כאן. אשמח למענה.

אני במצב כלכלי דחוק מאוד כעת,
האם זה לגיטימי לבקש הנחה מהמטפל?
לא נוח לי לדבר איתו על התשלום,
אבל אני פשוט לא עומד במחיר הזה ומצד שני לא רוצה להפסיק
לא יהיה לי נעים אם יסכים ולא יהיה לי נעים אם לא יסכים
אודה על עצתך

היי אני בת 25 ולפני 3 שנים סיימתי קשר של שנתיים עם בן זוג רכושני, קנאי שהיה מרבה לקלל אותי ולהשפיל אותי.. הוא היה טוען שאני בוגדת בו ובעצם מסתבר שהוא היה זה שבוגד מהצד . היינו גרים ביחד ועם הזמן הוא גרם לי לנתק קשר עם החברות והרחיק אותי מהמשפחה שלי.
הוא כפה את עצמו עליי רבות גם שלא היה לי כוח והייתי עייפה ומתחננת שיפסיק.
אחרי תקופה של שנתיים הוא נפרד ממני, הייתה פרידה קשה, להורים לקח זמן לקבל אותי חזרה לבית והחברות רק בשנה שעברה הסכימו לחדש את הקשר.
עברתי תהליך ארוך עם עצמי כדי להתרומם חזרה על הרגליים ורק לאחרונה נכנסתי לקשר חדש עם בן זוג מקסים ונפלא .. הבעיה שעדיין נשארו לי 'טראומות' מהעבר, לפעמים יוצא לי להתפרץ עליו רק כי חשבתי שהוא נוגע לי בפלאפון האישי שלי וחודר לי לפרטיות כמו הבן זוג לשעבר. הרבה פעמים הוא מרגיש שאני סגורה איתו והוא צודק משהו בי לא משתחרר למרות שאני מאוד רוצה !! קשה לי להחזיר לו כשהוא אומר שהוא אוהב אותי בדרך כלל אני רק מחייכת בחזרה למרות שטוב לי איתו!! אני פוחדת שמתישהו הוא יתייאש שאני לא נותנת לו את מה שהוא נותן לי ויפרד ממני. אני מרגישה שהקשר הקודם כמו צלקת שנסחבת איתי לכל מקום ואני לא יודעת איך להשתחרר ממנה . מה אפשר לעשות??

שלוםוברכה,
אולי טפשי שפונה אבל אני ממש במצוקה. אנ יבטיפול פסיכולוגי ובחודש האחרון ערתי משבר קשה עם הפסיכולוג. בינתיים אנחנו ממשיכים אבל מרגישה לא רצויה אצלו ועליו ואני מצידי לא מצליחה להפסיק ת הטיפול אבל מצד שני לא רוצה שהוא יטפל בי באילוץ.
אני כאובה בצורה חריפה ובוכה המון.
אינני יודעת האם עדיף להפסיק למרות הקושי שלי כי זה יותר פגיעה להמשיך כשהוא לא מעוניין ואני צודקת בד"כ באינטואציות שלי בנוגע אליו, הוא בעצמו מאשר אותן.
תודה,
סיון

שלום,
בקצרה ממש - אדם שהיה מטפל שלי ועזר לי להחלים מ29 שנות חולי (אני רק בת 32), ׳התאהב׳ בי ואני בו. התחלנו לעבוד יחד, לגור בצמוד ולנהל סוג של נסיון למערכת יחסים. בתום 3 חודשים של עבודה אינטנסיבית ויחסים קרובים איתו, ברחתי משם כל עוד נפשי בי, עם טראומה אדירה של נסיונות ההתמודדות עם ההתנהגות המחרידה והפוגענית שלו שכילתה כל מקום בנפשי. לאחר קריאת אינספור מאמרים בנושא אני משוכנעת שהוא נרקיסיסט מהסוג הגרוע ביותר וחוויתי איתו בתקופה הזו את כל הקשת הרחבה של הסבל שאפשר לספוג מאדם שאתה אוהב עד עמקי הנשמה, ועוד שטיפל בך בעבר.
לאחר סחרור רגשי של כמה שבועות ונתק מוחלט ממנו, הגעתי לאיזשהו (...) סוג של איזון נפשי ונסיון להמשיך הלאה בחיי. הוא כמובן צץ שוב, שלח הודעות מתרפסות וביקש כל יחס אפשרי, ולמרות שכבר הבנתי שהוא מטורף לגמרי עדיין נתתי לזה להכאיב לי ולגרום לי להגיב לו אחרי התעלמות מוחלטת ממנו... ושוב אני בסכנת פגיעה נוראית וקריסה אל תוך הסחרור איתו, כי האהבה מסרבת לדעוך ולהקשיב להגיון, ולבי מרוסק לרסיסים הקטנים ביותר.
אני חושבת שכדאי שאחפש טיפול של כמה מפגשים כדי להתמודד עם מה שקרה. אני לא יודעת איזה סוג של מטפל לחפש ואיך למצוא את המטפל הנכון שיכיר את ההתמודדות הטראומטית עם אדם כזה וידע להכיל אותי ואת הדבר הזה.
ואם נהוג בפורום זה, אשמח אפילו להמלצות על אדם מסויים. אני גרה בהרצליה ואוכל להגיע לתל אביב או כל האיזור השרון הקרוב.

אשמח לעצות איזה סוג של מטפל לחפש, ואיך למצוא את הנכון למצבי.
יצוין שטופלתי בחודשים האחרונים (לאורך אותה התקופה) אצל מישהי נפלאה, אך ה׳אבחנה׳ של המצב הגיעה לי רק עכשיו ואותה מטפלת כבר לא זמינה לי.

תודה מראש.
אני.

שלום,
כבר קרוב לחודש שאני מתקשה להירדם.
הראש לא נותן מנוחה, כל כך הרבה מחשבות שמציפות אותי בשעה שאני אמור לישון ולחדש כוחות. כתוצאה מכך אני מתקשה לקום ולתפקד, אני עצבני ופתאום עצוב. כל כך הרבה רגשות שצפים כתוצאה מהעייפות והתסכול שהיא מביאה איתה.
מה עלי לעשות כדי לישון?

שלום
מאז החלו הפרעות חרדה אצל אשתי, הפכתי להיות "רווק" אומלל. החיים שלי כבר לא חיים, כבר אין לי את מי לחבק ולספר לו את חוויות יומי בכל סוף יום. האישה שצמחה לצידי נובלת.
התחתנו לפני 4 חודשים והחתונה הייתה שמחה מאוד והחיים שאחרי היו בסדר גמור עד שלפני כחודש וחצי היא נכנסה לחדר המקלחת למשך 4 שעות אך לא הצליחה להתקלח (לא ידוע בברור ממה זה נגרם לטענתה אך ככל הנראה חוותה הפרעות חרדה מתוך לחץ של לימודים ועבודה). מאותו יום, היא חדלה ללכת לעבודה ולהיות זמינה בטלפון. בימים שאחרי היא יצאה רק בצוהריים מהמיטה וכמה ימים אחרי, לאחר שאמה הגיעה לראות מה קורה איתה, היא חזרה לבית הוריה ולמעשה עברה לגור שם מאז מבלי להתייעץ איתי בטענה שאני לא יכול להיות איתה בצורה ממושכת ביומיום עקב הלימודים והעבודה שלי ושהיא לא רוצה להיות נטל עליי (אני אמנם עמוס אבל כן יש לי זמן סביר בשביל קיום מערכת זוגית נורמלית). בנוסף, בהזדמנות אחרת סירבה להעלות לדירה והחלה לבכות. כיום כדי לדבר איתה אני נאצץ להתקשר לאמא שלה או לטלפון הביתי בבית הוריה.
היא צורכת ציפרלקס וובן (האחרון לפעמים). מהטיפולים (NLP ועוד משהו) שהיא כרגע עוברת נודע לי ממנה שככל הנראה יש לה OCD והפרעות חרדה. אני שם לב שבאמת יש כל מיני סימנים שמחברים את הפאזל (אין סמרטוטים על השיש, היא מתיישבת באוטו רק על סדין וטוענת שהמושב מלא אבק למרות שהוא במצב סביר, היא הייתה מעבירה מגב בבית כמעט כל פעם אחרי החזרה הבייתה, מתקלחת לא מעט זמן, לא מוכנה לשבת בחצר אלא אם כן זה מפגש משפחתי, לא מורידה אף פעם את הפח, זורקת לסל כביסה את התחתונים והמכנסיים כאשר התחתונים מולבשים בצידם החיצוני של המכנסיים למרות שביקשתי ממנה להפריד)
במשך התקופה שגרנו ביחד לפני החתונה (שנתיים וחצי) כלל לא הייתי מודע להתנהגות יוצאת דופן ברמה כזאת. אני מתגעגע לאיך שהייתה בעבר אבל מנסה גם לא להיקשר יותר מידי.

שאלות:
1. האם בחורה כזאת יכולה לחזור לעצמה ל100%?
2. האם כדאי להמשיך את הזוגיות? איך אני יכול לעזור לה במידה ואני רוצה להמשיך את הזוגיות?
3. האם כדאי להתגרש? מה עליי לעשות במידה ואני רוצה להתגרש?


תודה רבה ובריאות לכל עם ישראל

שלום,

מחפש פסיכולוג שעובד דרך מכבי שמתמחה באספרגר, עדיפות באזור המרכז.
אשמח לרעיונות על איך למצוא אם ממש המלצה ספציפית

כשהלכתי למחלקת בריאות הנפש במכבי רמת גן לא הסכימו לעזור לי לחפש והפנו אותי לאתר
ממש התעקשו לא לעזור

תודה!