פורום טיפול נפשי

שלום טוביה. פסיכולוגים שונים מאוד זה מזה באופן בו הם מנהלים את השיח הטיפולי בכלל ואת המפגש הראשוני בפרט. יש פסיכולוגים שמנסים לתת למטופל כמה שיותר מקום להביא את עצמו באופן "טבעי" וללא הכוונה ואחרים מעדיפים לשאול ולאסוף מידע באופן שיטתי יותר. בכל מקרה, מטרת המפגש הראשון היא לבדוק יחד מה מביא אותך לטיפול, למה את הזקוק והאם המטפל יכול לסייע לך. בהתאם, בדרך כלל גם מטפלים "שותקים" יתאימו את עצמם לצרכי מטופל וינסו לסייע לו להביא למפגש את קשייו ולקיים דיאלוג משמעותי ואפקטיבי. כמו כן, כדאי לזכור שאם אתה מתקשה לדבר או מרגיש שאתה זקוק ליותר הכוונה- זכותך לומר זאת למטפל ולבקש שיסייע לך. אני מאמינה שהמטפל ישתדל לעזור לך לדבר כמיטב יכולתו כדי שתצליח להביא את עצמך ולתת מקום לקשייך ולדברים שהביאו אותך לפנות לטיפול. ליטל

שלום תהל.
ביקשת שאשיב על שתי השאלות בנפרד אך אני מתקשה לעשות כך מאחר וכפי שאני מבינה אותן, שתיהן נוגעות באפשרות להתקרב ולתת לכאב של האחר לחלחל ולגעת אך באופן לא מציף ומשתק.
אני חושבת שהיכולת לאזן בין "הינגעות" והתמסרות לדברים אשר המטופל מביא איתו, לבין יכולת "להישאר בחוץ" ולהתבונן בלי לטבוע ולהיות מוצפים באופן לא אפקטיבי היא יכולת חיונית לתהליך הטיפולי, אשר כל אדם אשר שוקל לעסוק בתחום צריך לבחון האם היא מתאימה לו או לא.
נשמע מדברייך שהאפשרות לחוות "יותר מדי כאב" קיימת ואני מתארת לעצמי שהיא משפיעה הן על התלבטותך המקצועית והן על השאלה שמתעוררת בך לגבי מידת ההתמסרות של המטפלת שלך לסבלך ולכאב שלך. במובן זה, אני חושבת שהשאלות שאת מעלה הן לא שאלות שאפשר להשיב עליהן אובייקטיבית אלא שאלות שעלייך להתמודד איתן בינך לבינך ובטיפול שלך.

ליטל

שלום טלי,
אשיב לך בהתייחס לשני היבטים.
בהיבט המציאותי, הנכונות לקבל הדרכה, לשנות גישה ולהתגמש בהתאם לצרכי המטופל משתנה ממטפל למטפל ואינה תלויית גיל, ותק או מעמד ולכן הנקודה המרכזית היא האם תרגישי שאתם מצליחים ליצור דיאלוג משמעותי ומבין על הקשיים ביניכם, או לא.
בהיבט הרגשי יותר, אני חושבת שחשוב מאוד להעלות את התחושות שתיארת ואת השאלה לגבי הדרכה בפני המטפל. ההתבוננות המשותפת על הקשיים, התחושות והפנטזיות המתעוררים בקשר הטיפולי מהווה הזדמנות יקרת ערך לא רק לחידוד ההבנה של צרכי המטופל אלא גם להרחבת ההתבוננות על עולמו הפנימי. למשל, שיח כנה על הנושא שתיארת יכול גם לחדד את הבנת המטפל בנוגע למקומות בהם את זקוקה לגישה רכה או מכבדת יותר, אבל גם לבחון מדוע כל כך ברור לך שהוא כועס עלייך, האם החוויה של השלכת קשייו האישיים עלייך משקפת גם את חוויות העבר שלך ולא רק את הקשר ביניכם ומה מקור התחושה לפיה רק אדם מבחוץ (מדריך) יוכל "להציל" אותך ממי שמכאיב לך.
דיאלוג מסוג זה עשוי לפתוח, להבהיר ולקדם או- במידה ותרגישי שאינכם מצליחים ליצור שיח אפקטיבי- להבהיר כי קיים קושי ממשי או תקיעות שיתכן ואינם ניתנים לפתרון בשלב זה, עם כל הצער הכרוך בכך.

ליטל

שלום דניאלה. אני חוששת שמעבר לאפשרויות אשר התייחסתי אליהן, אין לי הצעות נוספות להתמודדות ראשונית עם מצב רוח ירוד. במידה ואת רוצה להרחיב את טכניקות ההתמודדות באופן עצמאי, את יכולה להיעזר בספרי עזרה עצמית המתמקדים בפסיכולוגיה חיובית (למשל, "בוחרים להרגיש טוב" או "באושר ובאושר"). ליטל

שלום לך.
תיארת באופן רהוט ומדויק מאוד את משמעות הפקת הקולות עבורך- מעין "צביטה" שתחזיר אותך למציאות לאחר ששקעת עמוק מדי בעולמך הפנימי. זהו ביטוי של תופעה מוכרת בה אנשים עושים שימוש בגופם כדי "לקרקע" את עצמם ולהתחבר. אני מתחברת להרגשתך שהתופעה בפני עצמה אינה מטרידה. ההיבטים שכן כדאי לשים אליהם לב הם האם באופן כללי יש לך נטייה לשקוע יתר על המידה לעולמך הפנימי, האם את ביקורתית כלפי עצמך יתר על המידה והאם יש שימושים לא תואמים בגופך בהקשרים רגשיים/סימפטומים רגשיים המתבטאים גופנית. במקרים אלו, במידה והם מטרידים אותך, אפשר לשקול פנייה לטיפול כדי להבין אותם יותר לעומק ולהקל עלייך.

ליטל

שלום אבי.
קשה מאוד להבין מבחוץ את הדינמיקה שמתקיימת בין מטפל למטופל. לפעמים תחושת ה"נמאס" אכן נובעת מכך שהמטפל לא מספק למטופל את מה שהמטופל זקוק לו באופן עמוק, ובמקרים אלו אני חושבת שסיום "לפי הספר" הוא אכן מאולץ וכוזב.
במקרים אחרים, במיוחד כאשר הקשיים מתעוררים רק לאחר תקופה ממושכת של שביעות רצון, הם עשויים לבטא קושי בעריכת תהליך פרידה, קושי מול תכנים מסוימים שעולים בטיפול וכן הלאה ובמקרים אלו, מתן מקום לתהליך הסיום עשוי להיות בעל ערך ולאפשר להבין יותר על הגורמים לסיום.
בשורה התחתונה, אני חושבת שכדאי לשמוע את דעתו של מטפל, לשקול אותה ובעיקר לבדוק בינך לבינך האם תהליך הסיום יכול להיות חלק מטיפול טוב- להעשיר אותך, ללמד אותך על עצמך ולקדם אותך. במידה ותרגיש שכן, כדאי לתת מקום לתהליך הסיום למרות הקושי. במידה ואתה מרגיש שהאפשרות לדיאלוג משמעותי חסומה, התהליך אכן בעל משמעות פחותה.

ליטל

שלום רינת,
ישנם מספר אתרים שמציעים ספרי עזרה עצמית בתחומים שונים:
http://psagot.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%95/

כמו כן ניתן להיעזר באתר של מכון קוגנטיקה.
ספר מומלץ נוסף בתחום הפסיכולוגיה החיובית הוא "באושר ובאושר" של טל בן שחר

ליטל

שלום שלומית.
קושי בתחילת פגישה יכול לנבוע מגורמים שונים ואני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בתחושה ולחשוב יחד על המשמעות. זו התבוננות שיכולה להיות מעניינת ולפתוח פתח להבנת היבטים נוספים בעולמך הפנימי.
לצד זאת, אפשרות אחת שעלתה בדעתי מתוך הדברים שאת כותבת, היא שתחילת הפגישה מפגישה אותך עם המגבלות של הטיפול והקשר הטיפולי: הזמן המוגבל, העיתוי שלא בהכרח תואם את הקצב ולוח הזמנים הפנימי שלך וכן הלאה. זה מפגש מכאיב, שעומד בניגוד לזרימה והתקשורת הטובה בקשר עם המטפלת, ויתכן שהקושי בא לידי ביטוי בקושי להתחיל לדבר.

ליטל

שלום לך.
לרובנו, בעלי מודעות עצמית ככל שנהיה, ישנן "נקודות עיוורות" רגשיות אשר עומדות בבסיס הקשיים והמגבלות ובמובן זה, גם אנשים בעלי מודעות עצמית גבוהה יכולים להיתרם מההתבוננות המשותפת שמתאפשרת בטיפול.
קושי בתהליך זה ו/או תחושת תקיעות והיעדר טעם עשויים לנבוע מגורמים רבים מאוד- חוסר התאמה בין המטפל למטופל, חוסר התאמה של שיטת הטיפול וכמובן- מגוון רחב של גורמים רגשיים אשר עשויים לגביל את התהליך הטיפולי כמו פחד משינוי, פחד מאינטימיות בקשר הטיפולי, חשש ממפגש עם אזורים פחות ידועים בנפש ועוד. בהתאם, אני חושבת שחשוב מאוד להעלות את התחושות, המחשבות ותהיות שיש לך מול המטפל ולשמוע איך הוא רואה את הדברים. במקרים רבות, שיחה על תקיעות מסוימת בטיפול יכולה גם לסלול את הקרקע להרחבת העבודה הטיפולית וגם לפתוח כיווני חשיבה נוספים על עולמך הפנימי.

ליטל

שלום הודיה.
קצת קשה לי לענות לך באופן כללי מאחר ומהות הטיפול משתנה בהתאם לקשיים והצרכים של כל מטופל, ובהתאם לשיטת העבודה של המטפל. באופן כללי אני יכולה לומר שטיפול פסיכולוגי מכוון לזיהוי דפוסי החשיבה, הרגש, ההתנהגות והיחסים אשר עומדים בבסיס הקשיים היומיומיים. לאחר שהיבטים אלו מזוהים, מתאפשר עיבוד רגשי אשר במרבית המקרים מביא לנטרול דפוסים אלו ורכישת דפוסים יעילים ומשוחררים יותר. לצד זאת, כאמור, זו תשובה כללית מאוד ואני מציעה לך להזמין את המטפל/ת שלך לחשיבה משותפת על מהות הטיפול שלך.

ליטל

שלום עינת.
התקפי זעם עוצמתיים בגיל הרך הם תופעה שכיחה ונורמלית. התקפי זעם מבטאים פעמים רבות את הכאב והזעם שהפעוט חש כאשר הוא מכיר בכך שהוא נפרד מהוריו (למשל, יש לו רצונות שונים משלהם), שיש לו מגבלות (למשל, מים שנשפכים) ושיש גבול לשליטה שלו במציאות ובהוריו. אלו הכרות חשובות ונכונות מבחינה התפתחותית אך הן מכאיבות ומאיימות, ולכן מלוות פעמים רבות בהתקפי זעם חריפים.בהקשר זה, אגב, יתכן וסיום חגיגות יום ההולדת משפיע גם הוא- היא בודאי שמעה לא פעם שעכשיו היא גדולה וזכתה לתשומת לב ופינוקים רבים, וה"נפילה" חזרה למציאות יכולה להיות קשה.
בכל מקרה, מה שחשוב הוא שלא תבהלו לנוכח התקפי הזעם אלא תעבירו לה את המסר שלמרות שיש גבולות ומגבלות שאתם עומדים מאחוריהם, אתם מבינים את הצער והכעס שלה. נסו לעזור לה לתת מילים לתחושות ולרצונות, ולהציב גבולות באופן יציב אך בו זמנית להכיר בצער שהם גורמים לה ("אני מבינה שאת כועסת ושמאוד מאוד רצית שוקולד אבל..."). בתקופה זו כדאי גם לבחור בקפידה את הקרבות- לא להכנס למאבקי כוח מיותרים ובמידת האפשר, לכבד את רצונותיה והעדפותיה.
בשורה התחתונה, אני נוטה להאמין שמדובר בתגובה טבעית לגדילה והעצמאות המתרחבים, ושההתקפים יעברו באופן טבעי אם תדעו לאזן בין כבוד לעצמאותה ורגשותיה לבין עמידה על הגבולות והעקרונות החשובים לכם. במידה ותרגישו קושי לעמוד מול ההתקפים, ניתן לפנות גם להדרכת הורים ממוקדת שתסייע לכם למצוא את דרכי התגובה המתאימות לכם ולה.

ליטל

שלום אביחי.
אפשר לשער שהצורך של חברתך לשאול שוב ושוב לגבי אהבתך נובע מקושי לתת אמון ולהאמין שאכן אפשר לאהוב אותה באופן עמוק ויציב. זו חוויה שמעוררת חרדה רבה אותה היא כנראה מנסה להרגיע באמצעות בקשות חוזרות להצהרות אהבה.
ניתן להתמודד עם הסיטואציה בכמה דרכים. קודם כל, כדאי לבדוק בינך לבינך האם יש דבר מה בהתנהגותך אשר יכול לעורר אצלה חוסר ביטחון לגבי הקשר (למשל, האם אתה מביע בה עניין כנה, ומתנהג באופן חם ואכפתי? האם יש משהו בהתנהגותך שיכול לעורר תחושה של חוסר עניין בה?). כמו כן כדאי לשתף אותה ישירות בתחושה שלך שהיא זקוקה לתזכורות אהבה רבות, ולהזמין אותה לחשוב יחד מדוע זה כך. זו גם דרך טובה להעמיק את ההכרות והקשר ביניכם. לבסוף, כדאי לגלות סבלנות מסוימת לצורך שלה- יתכן שעם הזמן ועם העמקת הקשר הביטחון שלה יגדל והיא תזדקק לפחות תזכורות והוכחות לאהבתך.

ליטל