פורום טיפול נפשי

שלום, אני בת 58 עם משקל עודף של 30 קילו, שנים רבות אני עסוקה בלרדת במשקל (בעברי הייתי עם בולמיה וטופלתי ) ולא מצליחה, שנים רבות הלכתי לטיפולים רגשיים טיפולים פסיכולוגיים, דיאטניות ואת נושא המשקל /האוכל אני לא מצליחה לשחרר...הרצון קיים אך בפועל אני מחזיקה כמה ימים, אוכלת מסודר, לא נוגעת במתוק ושוב חוזרת להתקפי הזלילה שנמשכים כ20 דקות. אני אישה מאוד מודעת ומכירה את הנושא....העניין מתסכל אותי מאוד אני ממש לא יודעת מה לעשות נמאס לי להסתובב מאחד לשני כדי למצוא פתרונות. אשמח לתשובה

שלום וברכה,
הייתי במשך כשנה וחצי בטיפול משמעותי מאוד אצל מטפלת רגשית .
בתחילת שנה הנוכחית החלטתי להפסיק את הטיפול, מסיבות שונות.
כעת סביב משבר שחוויתי והבהיר לי שאני רוצה וצריכה להמשיך טיפול אני מתלבטת האם לחזור שוב לאותה מטפלת .

הסיבות הטכניות שהובילו לא השתנו ( מרחק נסיעה של שעה מביתי, והוצאה כספית )
אך היתה סיבה נוספת שלגביה אני מתלבטת .
בשל הערכה רבה הרגשות שחוויתי כלפי המטפלת היו בעוצמה גבוהה מאוד שיצרה קןשי שהתלווה לטיפול.
רגשות של קנאה כלפי הצלחת המטפלת בחיים,
אןבססיביות לגבי החיים שלה ,
ובאופן כללי ציפייה רבה לטיפול וניתוח מתמיד של מה שהתרחש בו אחרי.

במהלך הטיפול בהחלט היה מקום לפתוח את הרגשות עם המטפלת , הרגשתי שהיא מאוד קשובה. אך היה לי קשה במיוחד לי לפתוח מולה את הקושי שהתעורר מולה. ( וזה מובן לי )

כרגע השאלה האם לחזןר לטיפול איתה היא מצד הקושי הרגשי שליווה את הטיפול איתה.
אני מקווה ומאמינה שעם מטפלת אחרת העוצמות יהיו אחרות .

ההתלבטות לגבי התחלה מחדש היא מצד העובדה שהקשר העמוק שכבר יש לי עם המטפלת הקודמת יכול להיות משמעותי כדי לעזור לי בהתמודדות עם הקושי הנוכחי.

אשמח לעזרה בהסתכלות מחודשת לגבי העוצמות הרגשיות בתוך הקשר הטיפולי שמהוות קושי נוסף.
האם זה טבעי,
איך אדע אם זה עובר את הגבול? ( אני מרגישה שזה מציף אותי . האם זה גבול? )
האם לעבןר למטפלת חדשה?

תודה!

יש לי ילדה בת 14 היא ממש בגיל ההתבגרות .חווה אותו בצורה מאוד קשה ...היא הייתה ילדה טובה מאוד ותמיד הייתה מקשיבה לי ..בשנתיים האחרונות התחילה לחוות התקפי זעם בלתי נשלטים כל כמה ימים ברמה שהיא מקללת אותי ולפעמים גם מרביצה ...היא תמיד מבקשת סליחה היא יודעת שהיא הייתה לא בסדר ותמיד טוענת שלא שלטה במעשייה .יש לציין שהיא תלמידה טובה ואין לה מצבים כאלו בחיי החברה ...אפילו המורות והחברות יהיו בהלם אם יידעו .כי היא הדבר הכי טוב והוגן שיש ...לכן לא יודעת למה רק איתי היא ככה ...גם עם אבא שלה היא פחות תוקפנית ממני ...לא יןדעת מה לעשות ..

שלום ,
שמי ירון בן 38 סובל מאוסידי 16 שנים.
נראה שהטיפולים המומלצים לבעיה סיביטי ותרופות לא מועילים לי .
את שניהם ניסיתי לא מעט .
האם תוכלו להמליץ לי על טיפולים נוספים אפשריים להפרעה ?
תודה

אני נוטרת טינה מגיל צעיר, וקשה לי לשחרר מכעסים גם כאשר מדובר בבן-משפחה. כל חוויה שעברתי בחיים( בין אם זה בצבא, בית-ספר וכן..) אני תמיד נזכרת בדברים הלא טובים מאשר בדברים הטובים שהיו. מה שמוביל אותי לכעס כלפיי עצמי וכלפיי האנשים שהיו איתי.
בזמן האחרון אני מתלבטת ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל עזרה בעניין ואולי סופסוף לחיות חיים שלווים. אשמח לשמוע את דעתכם. ואולי לקבל שמות של כמה פסיכולוגיים שאוכל לפנות אליהם בעניין.

שלום :) בת 27, נמצאת בקשר שנה. קשר שיש בו אהבה גדולה ומשיכה , ויש בו גם קשיי תקשורת, ושוני גדול. אני אדם זוגי מאד, חם ונוגע, ורבלי, צריכה חיזור ויחס. מדברת שפה של חום ויחד. בן זוגי סוליסט, מאד אוהב את הלבד, נהנה עם עצמו, לפעמים מתנתק, חם אלי אך כאמור מדבר שפה אחרת. הדבר הזה פוגש אותי גם בשוני בינינו וגם בתקשורת שלנו שהיא עמוסת ריבים והתלקחויות. הוא נוטה להתגונן כי חש ביקורת ושאינו מספיק טוב עבורי, אני נוטה להביע שחסר לי ולדברר כל רגש ותחושה. שנינו נלחמים על הקשר בגלל האהבה שלנו וכן אגיד שישנם גם ערכים דומים ותפיסת חיים סך הכל דומה. נמצאים כעת בהפסקה ושוקלים אם להמשיך את הקשר. לא רוצים לתסכל אחד את השניה ולא יודעים אם זקוקים לבן זוג שדומה לנו יותר והתקשורת איתו תהיה טבעית, מפויסת וקלה יותר או שזה בר תיקון. הלב רוצה אותו כי הוא אדם שמזיז לי את הבטן, רגשית יש לנו משהו חזק. הרציונל אומר שאין בינינו התאמה במיוחד, שיש לנו תדרים אחרים ויש התנגשויות של שוני ושל צרכים

שלום, יש כל מיני שיטות טיפול בתחום הפסיכותרפיה. למשל: פסיכודינמי, CBT ,DBT ועוד...
במצבים של הפרעות אישיות, OCD,GAD ודיכאון חרדה כרוניים.
אילו שיטות בתחום הפסיכותרפיה הוכחו כיעילים מבחינה מחקרית ומדעית ואילו טיפולים פחות הוכחו כיעילים?
תודה.

שלום רב,

זה נשמע קצת מוזר אני יודע אבל יכול להיות שאני מחזיק במידע רגיש מבחינה ביטחונית, ואני לא יכול לפנות למטפל מן השורה כדי להתמודד עם מה שאני עובר. תהיתי האם יש אנשים שאפשר לפנות אליהם שיש להם סיווג ביטחוני או משהו כזה. תודה.

הטיפול נגמר.
יצאתי באותו מצב שבו נכנסתי.ואולי קצת יותר גרוע אפילו מבחינת התקוה

מה ההבדל בין תקווה לתשוקה על פי תפיסתו של הארולד בוריס? תודה

אני יודעת שזו שאלה מוזרה אבל האם טיפול/אשפוז יכול להחמיר את המצב לםעמים?
וגם האם תמיד אפשר למנוע מחשבות אובדניות והתאבדות או שיש מקרים שאי אפשר למרות כל מה שעושים

אני בטיפול כמה שנים. הפסיכולוג שלי הוא גם מטפל מיני. כבר כמה שנים שהפסיכולוג שלי פועל כדי להשפיע על המיניות שלי. הוא יצר שינוי לכיוון ביסקסואלי. לא היו לי שום יצרים או מחשבות על גברים, הייתי בטוח במיניות שלי והיא בכלל לא היתה עניין. כמו כן לא היתה בי טיפת הומופוביות או אי נוחות כזו או אחרת, להיפך הוא הנכון. השינוי הזה שאני חש שהוא כפה עלי יצר כאוס בטיפול וחירב את מערכת היחסים שלנו. הוא מצידו לא מעוניין לשתף פעולה עם הבקשות שלי להסברים על איך שפעל (בכל אופן על איך שאני חושב שפעל), על לקיחת אחריות על הפעולות שלו, על הבקשה שלי להסביר מה ההגיון הטיפולי..הוא טוען שהוא העניק לי אופציות, שכל הגברים שהוא טיפל בהם בארץ התנסו עם גברים (אמירה מגוחכת) ושכך נהוג במדינת תל אביב..אני לא יודע מה לעשות אני מרגיש שהכעס כלפיו משאיר את הנושא הזה ומעצים אותו. אני חש שהזהות המינית שלי התערערה ושאין לי ברירה אלה לאמץ זהות חדשה, פחות מוגדרת. עם זאת אני לא מעוניין באופציה לראות גברים באופן כזה. אני מרגיש שהוא יצר איזה התניה שקשורה בהתעוררות מאיזה ניתוק שאני חש וחווה מאז שאני זוכר את עצמי. אם אני רוצה להתעורר ולחוות את המציאות באופן יותר חיי, קשוב ומחובר אז אני צריך לקבל את האפשרות שאולי אני אמשך לגבר כזה או אחר. הוא נמצא בעמדה מאוד מנותקת ולא אנושית כלפי, כך הוא רואה את מקומו כמטפל, מבחינתו הוא בצד של האמת (כך אמר)...
כל הסיפור התחיל בכך שהוא יצר בלבול וחרדה סביב העניין ואז דאג להעצים אותה בתגובות שלו אלי. הוא יצר (ביוזמתו) חרדה כזו גם כלפי עניינים מיניים אחרים שלא התפתחו, אך תחושת חוסר הנוחות סביבן עדיין יכולה להופיע. אני חושב שהכעס כלפיו עומד בשורש כל התופעות האלו, אני לא יודע איך לפרק אותו והוא רק מעצים אותו ובאופן שיטתי. הוא גם לא מסוגל או רוצה להתמודד עם ביטויי הכעס וממש גורם לי לזעזוע נפשי ובלבול עצום, אני לא סומך על עצמי, על החוויה שלי, על האמת שלי. כל פעם דאני מביא את הדברים האלה לטיפול ולמערכת היחסים איתו הוא "מעניש" אותי בכך שמבטל, מכעיס, מבלבל, נעלב, מרים את הקול, רב איתי ולא משאיר מקום. אני חש תקוע בטיפול כי אני רוצה שהוא יפיג את כל הכעס שנוצר, אני חש שרק הוא יכול כי זה ביני לבינו. אני סובל ממחשבות חודרות ולא נעימות סביב מערכת היחסים איתו, בעיקר שיחות שלא צולחות, רצון שהוא יראה ויכבד אותי, אבל גם מחשבות יותר אפלות. המוגלה הזאת קיימת כמעט כל רגע שאני לא עובד, קם באמצע הלילה מכעס, וזה מלווה בדיכאון. הוא כמעט "פיטר" אותי במפגש האחרון, הוא טוען שלא יכל לסבול את הכעס שלי יותר, בסוף ששמע שיש לי גם מחשבות אובדניות ( רגעים קטנים כאלה ) אז הוא לקח בחזרה אך פשוט נמנע מלקבל החלטה בעניין. אני מרגיש שהוא שיחק לי בראש, שרט אותי והמפתחות נמצאות אצלו. איך אני חוזר לעצמי?

ביהדות יש מונח שנקרא היצר הרע, הנפש הבהמית, מה זה בפסיכולוגיה?

נקרא גם הנפש הבהמית:

היצר הרע זה כינוי לדחפים של הגשמיים של האדם, לפי היהדות היצר הרע רוצה כל הזמן להחטיא את האדם ותפקיד האדם להפוך אותו להשתמש בו לטובה כדי לבנות את האדם ולהעלות אותו בדרגות אישיות.

האם את מזהה את זה מהפסיכולוגיה? אם כן אשמח לקבל הפניה מה זה מהפסיכולוגיה.

השתמשתי בעצתך. אספתי את עצמי וניסיתי לומר (לכתוב בעיקר) כמה שיותר. המילים שלך: "אל תוותרי. נסי לתת מילים לתחושותייך, בכתב ובעל פה, ושתפי אותה. ככל שתכניסי אותה לעולמך, כך היא תוכל יותר להיות פרטנרית שלך לדרך הקשה"
עזרו לי מאוד להבין ונתנו לי כוחות (שלא היו בכלל) לנסות עוד קצת .
זה היה שיא הקושי והמשבר ובהשפעתך בבת אחת "הקאתי" לה הכל.
עם התגובות / התבוננות שלה הבנתי שאני לא כל כך משתפת ומה שאני לא אגיד היא לא תדע.
באמת שהייתה תקופה קשה מאוד אבל מאז ששיתפתי הרבה הרבה יותר טוב -ליטל תודה!!!!!!

יש פסיכולוגים שמשתדלים להמנע מלענות על השאלות של המטופל ונמנעים מלהביע את דעותיהם ועמדותיהם בזמן הטיפול?
מה ההיגיון שעומד מאחורי הגישה הזו? ועד כמה היא נפוצה?
תודה.