פורום טיפול נפשי

שלום גאיה,

המצב שאת מתארת מורכב הן ממצב רפואי (הנזלת הכרונית), והן ממצב רגשי (חרדות, חוסר ביטחון וכו'). לא ברור לי האם החרדות הן רק בהקשר החברתי ומול קהל, או שיש חרדות נוספות, אך באופן כללי ניתן לטפל בחרדות הן באופן פסיכולוגי והן באופן פסיכיאטרי. באופן הפסיכולוגי מתייחסים לדפוסי החשיבה, לתחושות שמתעוררות, מנסים להבין את החרדה, ממה היא נובעת, מתי היא מתעוררת וכיצד מתמודדים איתה. באופן הפסיכיאטרי, נוטלים טיפול תרופתי, אך לא מתייחסים לעולם הפנימי (מחשבות ורגשות). השיטות כולן יעילות, אך לכל אדם מתאים משהו אחר. עם זאת, פעמים רבות מומלץ לשלב בין שני הטיפולים. לגבי הטיפול הפסיכולוגי, ניתן לפנות לטיפול דינאמי, ובו תוך כדי שיחות מבינים את החרדות ולאורך זמן נבנית היכולת להתמודד איתן. איני יודעת מדוע החלפת מטפלות לאחר חצי שנה? האם בגלל שהרגשת שהטיפול לא עוזר? בכל אופן, בטיפול דינאמי תהליכים לוקחים זמן, וחצי שנה זהו זמן קצר יחסית להיות בטיפול. השיטה הפסיכולוגית הנוספת היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, זהו בדרך כלל טיפול ממוקד בסימפטום (חרדה) ולדרך ההתמודדות איתו על ידי למידה של טכניקות להרגעה עצמית, התנסות והבנה של דפוסי החשיבה המאפיינים חרדה. לגבי הטיפול התרופתי, איני מוסמכת לתת ייעוץ לגבי כדורים ותופעות לוואי, כיוון שאיני רופאה. לגבי החשש מתלות, זהו חשש שניתן להבין אותו והוא דורש בירור והיכרות מעמיקה יותר איתך. עם זאת אגיד, שלעיתים יש תקופות שאנו זקוקים לעזרה חיצונית (זה יכול להיות תרופות או עזרה של אדם אחר), ולאחר שאנו מתחזקים העזרה אינה נחוצה עוד. בכל אופן, רק את יכולה להחליט ולבחור במה את רוצה להיעזר. בין אם תבחרי לקחת תרופות או לא, הייתי ממליצה לך בכל זאת, בגלל שזו גם ככה תקופה לחוצה לפני חתונה, ובשל החרדות שמציפות אותך, לפנות לטיפול פסיכולוגי כלשהו כדי שיהיה לך מקום שתוכלי להיתמך בו ולשתף בהתלבטויות הללו.

שיהיה מזל טוב ובהצלחה,
סיון

שלום לך,

להיות בזוגיות בכלל, וזוגיות ארוכת טווח בפרט, תוך כדי ניהול משפחה ושאר היבטי החיים, זהו אתגר לא פשוט וסבוך. לאורך השנים מתעוררים בנו רגשות שונים כלפי בן הזוג ואנו נעים בין מרחק וקירבה. את מתארת תהליך הדרגתי של התרחקות שאינך מוצאות לו טריגר חיצוני, אך כנראה שיש סיבות שונות לתחושותיך וכדאי להעמיק ולחשוב מדוע הדבר קורה. הייתי ממליצה לך אחת משתי האפשרויות (ואלי את שתיהן במקביל): 1. לפנות לטיפול פסיכולוגי ושם לחקור בינך לבין עצמך מה קורה לך מול בן הזוג, מדוע עכשיו עולות תחושות אלו כלפיו וכו'. 2. לפנות ביחד איתו לטיפול זוגי ושם לפתוח למולו את מחשבותיך. אני מבינה שכעת את מרגישה שאינך יכולה לשוחח איתו על כך, אולי כיוון שהדברים אינם ברורים אפילו לך, אך הוא מרגיש שמשהו מתרחש ולכן לעיתים לפתוח ערוצי תקשורת יכול להוביל ליצירת דיאלוג ולהפחית את הבדידות ואת תחושת המרחק.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ורד, צר לי לשמוע על בתך. התמודדות עם אובדן של ילד הוא בהחלט אחד הדברים המטלטלים והקשים ביותר. האובדן הוא קשה ואני מניחה שהכאב גדול, ולכן טוב שאת פונה לעזרה. תוכלי לפנות לכל פסיכולוג קליני לצורך טיפול ולבחור את מי שאת מרגישה שיש לך כימיה איתה. תוכלי לפנות לטיפול מסובסד בתחנה לבריאות הנפש או דרך קופת החולים. במידה ותרצי לפנות באופן פרטי, תוכלי להעזר באינדקס המטפלים באתר ולחפש איש מקצוע בקרבת מקום מגוריך, או להעזר בחברים ומכרים ולהגיע דרך המלצות לאיש מקצוע מסוים. בהצלחה, סיון

תוכלי לקבל כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול במצבי אבל ושכול להתייעצות ובחינת טיפול

שלום,

למיטב ידיעתי, כל אחד יכול ללמוד קורס בN.L.P ודמיון מודרך ולעסוק בשיטה זו, ייתכן והאדם יהיה פסיכולוג, אך זה לא מחייב. אחת הביקורות על השיטה עוסקת בנקודה זו בדיוק, שהמטפלים לא בהכרח מגיעים מרקע אקדמי ומקצועי העוסק בבריאות הנפש (לעומת פסיכולוג קליני למשל, שלומד לתואר ראשון ושני, ולאחר מכן מתמחה במשך 4 שנים במערכת בריאות הנפש). כמו כן, מטפלי N.L.P אינם מחוייבים לאתיקה המקצועית שיש למקצועות הרשומים במשרד הבריאות (כגון פסיכולוגים ועובדים סוציאלים). בכל אופן, כאשר פונים לאדם לתהליך כלשהו מותר ואף כדאי להתעניין ולשאול לרקע המקצועי ולהכשרה שעבר.


בהצלחה,
סיון

שלום סיגל,

לעיתים בחיים אנו נתקלים בתקופות שהן מורכבות וקשות יותר, למשל כאשר לא מוצאים עבודה או כאשר היחסים במשפחה מתערערים. נשמע שאת מרגישה שאינך במקום שהיית רוצה להיות בו כרגע בהיבטים רבים בחיים ואין לך חשק לעסוק בדברים שבעבר נהנית מהם. למרות הקושי, הייתי ממליצה לא לוותר ולהמשיך לחפש מקום עבודה. מקווה שתמצאי משהו מתאים. נסי להמשיך בשגרה מצד אחד, ומצד שני, גם לקבל את זה שלעיתים יש תקופות כאלו, ולעיתים הן גם חולפות מעצמן. אם את מרגישה שהתחושות השליליות והתקיעות מלוות אותך זמן רב וגורמות למצוקה, ממליצה בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר לעומק מה עומד במקור הקשיים וכיצד ניתן לשנות.

בהצלחה,
סיון

שלום לך,

הסובלימציה הוא מנגנון הגנה בו דחפים ורגשות אסורים מתועלים לפעילות מקובלת חברתית. השימוש בו מאפשר ביטוי לגיטימי של הדחף ופעמים רבות מביא ליצירתיות, ולכן נחשב למנגנון יעיל ובוגר יחסית למנגנוני הגנה אחרים. באופן כללי, מה שאת מתארת בטיפול לא נשמע כסובלימציה, אלא יותר כניסיון להמנע מרגשות של תוקפנות (עיגול הזויות) והכחשה ו/או היפוך תגובה של רגשות שליליים (צביעה של השחור בלבן). סובלימציה בהקשר זה, יכולה למשל להראות כיצירה הצבועה בשחור, המאפשרת ביטוי לרגשות שליליים כגון כעס או עצב. בכל מקרה, כדאי לדון בכל מקרה לגופו במסגרת ההדרכה שאת מקבלת עם מי שמכירה את המטופלת, אותך ואת ההקשר של כל הפגישה. לגבי חומר קריאה,מומלץ לפנות למסגרת שבה את לומדת ולבקש הפניות לחומרים הרלוונטים ללימודיך.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

אני מבינה כי אתה דואג מאוד לבן המשפחה, ואולי גם להוריו ולמשפחתו הקרובה. נשמע מדבריך שיש סיבה לדאגה, גם לאור העצבים וההתפרצויות שאתה מתאר, החשש שיפגע במישהו ובוודאי אם יש הזיות או מחשבות שווא. מתוך דבריך נשמע שהיה כדאי לפנות לעזרה, לקבל הערכה עדכנית של מצבו, מעקב רפואי ואף טיפול תרופתי, בהתאם לחוות הדעת של פסיכיאטר. הייתי ממליצה לו ולמשפחה לפנות לתחנה לבריאות הנפש או לקופת החולים. לצערי, קשה לשכנע אדם אחר לפנות לעזרה כאשר הוא מסרב לכך. פעמים רבות הפנייה וניסיונות השכנוע מגיעים מהמשפחה הקרובה, אך אם גם הם לא רוצים או יכולים לפנות לעזרה מסיבות שונות (היעדר אמון במערכת, סירוב להאמין שיש קושי נפשי וכו') אז קשה מאוד לעזור. ניתן לנסות להסביר שיש טיפול תרופתי שיוכל להרגיע את העצבים ואת התנודות הרגשיות, ולהמליץ בחום שזה מצב שכנראה מצריך התערבות וטיפול. ניתן גם להסביר שכפי שהיינו פונים לקרדיולוג עם הייתה לבן משפחה בעיה בלב, או לרופא מקצועי אחר בהתאם לכל בעיה אחרת, כך מומלץ לפנות לרופא מומחה (פסיכיאטר) העוסק בתחום זה.

שיהיה בהצלחה,
סיון  

שלום,

נשמע שקיים מצב כלשהו מטריד, פעולות החוזרות על עצמן ללא שליטה ופוגעות בשגרת החיים. אם מתעוררת מצוקה, ממליצה לפנות לייעוץ והערכה רחבה יותר של המצב אצל גורם טיפולי (תחנה לבריאות הנפש, קופות החולים או פסיכולוג פרטי) כדי להבין בדיוק מה הסימפטומים וכיצד ניתן לסייע.

בהצלחה,
סיון

שלום דייויד,

ממה שאתה מתאר נשמע שאתה סובל מחרדת טיסות ואולי אף פחד כללי יותר ממקומות סגורים. חרדה מתבטאת ב-3 מישורים: גופני (כמו הזעה או דפיקות לב), רגשי (פחד, לחץ, חוסר אונים ומחשבות שליליות) והתנהגותי (לרוב הימנעות). מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת לסייע עם ההתמודדות. טיפול קוגניטיבי- התנהגותי מאפשר למתן את ההימנעות ומסייע בדרכי הרגעה והתמודדות. ישנן גם טכניקות שונות של נשימות, מדיטציה או דמיון מודרך שעשויים לסייע בסיטואציות של חרדה. במידה ותרגיש צורך ניתן לפנות לייעוץ של רופא לגבי טיפול תרופתי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דני,

אני מבינה כי לאורך החיים חווית אכזבות רבות מטיפול ולא השגת את השינוי שרצית. לצערי, כמו לכל הדברים האחרים בחיים, גם לטיפול הפסיכולוגי יש מגבלות והוא יכול לעזור במידה מסוימת, אך לא תמיד מצליח לשנות הכל או לשנות באופן מושלם. למעשה חלק מהטיפול הוא להבין שיש אי שלמות, ולהרחיב את היכולת לשאת זאת. מלבד זאת, פעמים רבות יש צורך בטיפולים נוספים, כמו טיפול תרופתי, סל שיקום, וכו', בהתאם לקושי שאיתו האדם מתמודד. כמו כן, יש גם שיטות שונות לטיפול (למשל קוגנטיבי התנהגותי, דינאמי), ולעיתים אם ניסית שיטה אחת, אולי אפשר לנסות שיטה אחרת, בהתאם לבעיה. לכן, הייתי ממליצה לך לפנות בכל זאת, ולנסות לחשוב איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך, בפרט כי אתה כותב שיש עדיין קשיים. לא כל המטפלים זהים, ואתה היום בגיל אחר ובמקום אחר בחיים, ולכן אולי תצליח היום להעזר באופן שבעבר לא הצליח.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום יעל,

דכדוך וחוסר חשק אלו תחושות נפוצות ולא נעימות שעשויות בהחלט לפגוע בתפקוד ובאיכות החיים. אני מבינה שאת מטופלת תרופתית ומקווה שאת נמצאת במעקב בנושא התרופתי. לגבי טיפול פסיכולוגי, האם את בטוחה שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי? טיפול פסיכולוגי מתנהל באופן של פגישה (אחת לפחות) פעם בשבוע. אני לא מכירה טיפול שנפגשים בו פעם בחודש, בטח כאשר את מתלוננת שלא טוב לך. ממליצה לך לבחון את הטיפול ולפנות לטיפול פסיכולוגי בתדירות גבוהה יותר, על מנת להעמיק את ההבנה של מה שקורה לך בשעות אחר הצהריים והערב וכיצד ניתן להתמודד. לצד זה, מומלץ לשמור על השגרה, לנסות לתכנן תוכניות, לפגוש חברים ולבצע פעילות ספורטיבית או יוגה ומדיטציה שמסייעות בהתמודדות עם תחושות שליליות.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,
להתמודד עם דיכאון של בן זוג זה דבר לא פשוט, ועשויים להתעורר רגשות מגוונים, החל מחמלה ורצון לעזור ועד לכעס ואכזבה. ראשית, האם בן זוגך מטופל? במצב של דיכאון קליני כדאי להיות מטופלים במקביל בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכולוגי. זהו מצב שניתן לסייע לו ולא מומלץ להתמודד איתו לבד. בתור בת זוג, יש לך השפעה ויכולת לעזור, אך גם יכולת זו היא מוגבלת, כיוון שאדם צריך להיות נכון להיעזר ולטפל בעצמו.לגבי בקשתו, אני לא בטוחה שיש דרך אחת שנכון לפעול בה, אך הייתי בודקת איתך מה את מרגישה לגבי הבקשה? הוא מצד אחד לא רוצה שתפגעי, ומצד שני, הבקשה שלו גם יכולה לפגוע, ולכן כדאי שתבחני עם עצמך- כיצד את מרגישה? האם מתאים לך רק לשוחח בטלפון? גם כאשר בן זוג בדיכאון, צריך לזכור שבזוגיות יש שניים, והצרכים והתחושות שלך גם הם חשובים. ממליצה לנהל דיאלוג פתוח ומשא ומתן סביב הצרכים של כל אחד מכם.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום דנה, 
את מעלה נושא שמפריע לך בזוגיות, ונראה כי את מבינה שלקושי זה יכולות להיות משמעותיות רגשיות והוא מושפע מהאופן שבו את מגיבה ליחסים ותופסת אותם (לעיתים באופן לא מודע). את מציעה כפירוש את האפשרות שיש לך קושי להתמסר, ויכולות להיות אפשרויות נוספות, כמו קושי באינטימיות, תחושה של חדירה למרחב האישי, אי רצון לוותר על משהו שרגילים לעשות לבד, קושי להיחשף, קושי להרפות ליד בת הזוג, קושי לעמוד מול ציפיות של הצד השני ועוד ועוד. כדי להבין מה עומד מאחורי הקושי הזה, צריך להכיר אותך ולהבין ממך מה המשמעויות של שינה משותפת עבורך? האם זה קרה לך בעבר? האם זו מערכת יחסים ראשונה או שונה מקודמותיה? ועוד. לכן, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין לעומק את הנושא.

שיהיה בהצלחה,
סיון  

שלום,

לביקור ראשון אצל פסיכולוג אין תבנית קבועה ומטרתה היכרות, הבנה מהי סיבת הפנייה וחשיבה על ההמשך והאם הטיפול יכול להתאים. אם יש בעבר אשפוז זוהי אינפורמציה חשובה, ויכול להיות שעלו תכנים בפגישה שהעלו את המחשבה הזו. במידה והשאלה הרגישה לא במקום או פגעה, ניתן להגיד למטפל ולאפשר דיאלוג סביב אי ההבנה.

בהצלחה,
סיון