פורום טיפול נפשי

היי ליטל ,
שמי ארז בן 27 - אני מחפש להתפתח חברתית זוגית , למצוא כיוון תעסוקתי בחיים ולהחזיר את האמונה והביטחון בעצמי - כרגע אני מרגיש שאני לא מצליח להגיע להישגים בכוחות עצמי ובגלל שלא הגעתי עד כה אני מפחד שאם אמשיך כך תתקבע האמונה שאני לא מסוגל להגיע להישגים בכלל ואחרוץ את גורלו של עצמי .
הלחץ מהגיל והרצון להצליח גורמים לי לחרדה של ממש .
כבר כשנתיים וחצי שאני נמצא בטיפול פסיכולוגי .(פסיכותרפיה)
את המטפל הראשון החלפתי לאחר כשנה וכרגע אני נמצא בטיפול כשנה וחצי עם המטפל הנוכחי.
לאחרונה הודעתי למטפל הנוכחי שאני מעוניין להפסיק את הטיפול בגלל שאני לא רואה הצלחה ולא הצלחתי להגיע להישגים בעיניי.
בו זמנית נפגשתי באופן חד פעמי עם פסיכולוג נוסף (שאינו פנוי כרגע לטפל בי) שמעוניין להפנות אותי לפסיכולוג מטעמו וזאת רק לאחר שיעבור חודש מהרגע שאפרד מהפסיכולוג הנוכחי שלי בדעה שעדיף שאתחזק בזמן הזה ללא טיפול ורק לאחר מכן אתחיל את הטיפול החדש (כדי שלא אקפוץ ממטפל למטפל)
העניין הוא שתדירות הפגישות עם המטפלים הייתה פעם בשבוע וכאשר הרגשתי חרדה לחץ או קושי מוגבר ביקשתי להוסיף פגישות למהלך השבוע במהירות האפשרית (מהמחשבה שאם אגיע בסמוך לרגעי החרדה והקושי כך יוכלו להבין ולטפל בי טוב יותר).
כרגע אני מרגיש שפתחתי תלות בטיפולים ובנוסף ישנה ההרגשה שהפסקתי להאמין בעצמי , ואפילו שממש שאיבדתי את עצמי. אני לא יודע אם אני תולה תקוות גדולות מידי במטפלים או שציפיותי מעצמי גבוהות מידי ובכלל האם הפניות שלי לכל כך הרבה מטפלים לא גורמות לי להרגיש בן אדם חלש יותר.
זאת הפעם השניה שאני מרגיש שהטיפול לא עוזר ואני מפחד שגם הטיפול השלישי יהיה מאכזב ולבסוף
אגיע למצב שאאבד את האמונה בעצמי ובטיפולים לחלוטין.
מה היית ממליצה לי לעשות ?

שלום רב,
האם ניתן להתחיל קשר חברי עם פסיכולוג לאחר זמן רב מסיום הטיפול, וכשברור שלא יהיה המשך לטיפול?

תודה!

הי ליטל,
סליחה שאני חופרת לך בשאלות.... מקווה שזה בסדר
פשוט יש משהו שמפריע לי אצל המטפלת שלי, וגם פוגע בי.
היא מפהקת לפעמים.
כלומר, היא ממש ממש מנסה להסתיר את זה אבל אני רואה את הפנים שלה מתעוותות כשהיא מנסה לכלא פיהוק.
אין לה מה לעשות עם זה.
אבל זה נורא מעליב!
אני משעממת אותה??
אצל כולם היא ככה?
אני באה אליה בשעה שהגיוני שהיא לא ערנית מספיק,
אבל אני ממש לא חושבת שאני משעממת אותה, אבל אני מתחילה לחשוב שאולי כן.
וזה מעליב.
איך אדע אם זה פשוט איך שהיא? או שזה פשוט משהו אצלי?
אין מצב שאני אומרת לה על זה משהו. כי באמת היא ממש מנסה להסתיר את זה.
פסיכולוגים מפהקים לפעמים אני יודעת, אבל היא מפהקת כל פעם.
אני לא חושבת שזה קשור לתוכן שאני מביאה. אני לא חושבת שאני משעממת.
אז למה היא מפהקת??? זה מעליב מאודדדד

כשהתחילה הקורונה התחילו לי חרדות יומיומיות,לא הייתי מוכנה לשמוע על כדורים, האמנתי בכוחות שלי,עברתי שנה לא פשוטה אבל עם הרבה מאמצים ומדיטציות, וטיפול בcbt ובהיפנוזה והתחלתי ללמוד לתואר וכו וכו עליתי למקום טוב מאוד.
החרדה נמצאת אצלי 10-15 אחוז ולא 100 אחוז.

אבל התעייפתי, רוצה לחזור לחיים נורמלים, ועכשיו אם אחליט לקחת ציפרלקס הבנתי שזה בעייתי לשלב אלכוהול (למרות שיש כאלה שטוענים אחרת) וכל הרצון שלי לא להיות מוגבלת והנה אני שוב אהיה מוגבלת.

אשמח לתשובה,תודה

כבר בת 33 לא נשואה בלי עבודה מסודרת
יש לי קושי בלהתמיד- דיי נמאס לי יש לי מטרות ורוצה להשיג אותם ורוצה עזרה
למי צריכה לפנות לשם כך? אני מרמת גן

טיפול במרפאה לבריאות הנפש במכבי לא עזר כלל.
פוטרתי לפני 10 שנים מאז אני לא יוצאת כמעט מהמיטה. לפני כ שלוש שנים נשמטה הקרקע הלא יציבה גם כך .לגמרי הדיכאון גבר. בהתחלה לאותת על בקשת עזרה נסיתי להתאבד רק ב20-30 כדורים. .תערובת של כדור שינה וושני סוגי נוספים
בפעם האחרונה זה כבר הגיע ל 100 כדורים . ישנתי בקושי 12 שעות.בגלל האמביאן לא פעם מצאתי עצמי בריצפה חבולה כולי. אני לא רוצה לחיות . לא יכולה להמשיך. כל רציתי לחלות בסרטן ראות בדרגה 4. אבל זכיתי רק סרטן דם דרגה 1. אני לבד בלי משפחה בלי חברים בלי תעסוקה . בלי עתיד . הפסיכיאטרית בבית לאומי חושבת שני בסדר מדברת לעניין. כך גם ביתר מסגרות. אין לי פתרון. מפחדת לקפוץ מרב קומות. מפחדת מכאב

ליטל שלום ותודה רבה על התשובה המהירה.
באם הטיפול עצמו אינו נכון עבורי, איזה טיפול כן יכול לסייע לי, כן התכנסות בנבכי הנפש וחקירה פנימית ועם זאת גם מקום רגשי ומכיל?

שלום רב,
מכיוון שאינני מתמצת בסוגי הטיפולים השונים הקיימים, אשמח להסבר.
חשבתי שבטיפול פסיכולוגי, כאשר נכנסים למקומות רגישים מאוד יש גם מקום אמפתי מצד המטפלת, אני ממש לא מרגישה אמפתיה בשום צורה שהיא.
אני קצת מתוסכלת מעצם הגישה של המטפלת כלפי, ממש מרגישה חוסר רגישות, גם במענה לשאלות שלי וגם במענה לנושאים שאני מעלה שהם מאוד רגישים עבורי.
השאלה היא האם פשוט טעיתי בבחירת הטיפול? האם טיפול של פסיכותרפיה הוא בהכרח רק מקום חוקר ופחות מקום לטיפול גם ברגש? אם הוא באמת לא המקום אז מה כן? אני כן מחפשת מקום חוקר ועם זאת שיהיה קצת יותר מכיל ואמפתי.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
תודה רבה וערב טוב.

היי
אני ככ מקווה שהפוסט הזה יפורסם מהר כי אני מתחרפנת
טופלתי בטיפול פסיכולוגי מעל 10 שנים
עברתי הרבה מטפלות.ים
עד לאחרונה הייתי מטופלת אצל מטפלת ממש טובה שהיה ביננו שיתוף פעולה רגשי ועבודה טובה
לפניה הייתי 4 שנים בטיפול דינאמי מול פסיכולוגית נדירה
נוצר בנינו קשר מיוחד במסגרת הטיפול של הכלה אהבה והבנה מדויקת מאד
היא אמרה לא פעם כמה היא אוהבת אותי וכמה היא גאה בי
היא היתה הראשון לזהות מצוקות בתוכי שאפחד לא הצליח לזהות ולהציל אותי מעצמי באסרטיביות ויחד עם זאת ברוך
בקיצור בן אדם נדיר שעל הדרך גם נתנה לי להרגיש שאני מיוחדת עבורה ואהובה מאד
את הטיפול הפסקתי עקב דכאון שגרם לי לחתוך כלמני עוגנים בחיי וגם את זה.
כשרציתי לחזור אחרי מס שנים היא היתה עמוסה מדי🤕
אנחנו ממשיכים להתכתב מס פעמים בשנה
זה מרגיש שאני חשובה לה והיא גאה בי והיא גם מציינת זאת כשכותבת הודעות או כשנפגשים באקראי ברחוב ועדיין
אני קרועה
כל בת אדם שהולכת לטיפול אני ישר חוששת שאולי היא הולכת אליה
חבר פיסבוק שכותב תשבחות על הפסיכולוגית שלו אני ישר דרוכה שהוא בטוח אצלה
אני מרגישה פחד ממשי שיקחו אותה ממני
שבן אדם אחר יכבוש לה את הלב והיא תשכח אותי
אני יודעת זה נשמע מפגר
חשוב לי שהמקום שלי אצלה ישמר
שאף אחד לא יקח אותה ממני
מוצאת את עצמי מתחקרת אנשים אודות הפסיכולוג שלהם לוודא שזה לא היא
אני משתגעת ורע לי עם זה
עכשיו לקחתי הפסקה מהטיפול האחרון
לא מסוגלת להפתח מולה( המטפלת האחרונה ) לא רוצה להגיע לרמה של אינטימיות כמו שהיה איתה ( המטפלת שעליה אני מדברת אחת לפני האחרונה) ואז לפחד שיגמר ולא יהיה לי עוד
אז יצאתי מהטיפול
ואין לי אף אחד עכשיו
אני יודעת שלחזור אליה אני כבר לא אחזור בטח לא עכשיו
ואני חיבת עצות מה לעשות עם הבלגן הזה
תודה

שלום, בימי שישי בזמן קידוש, החבר של ביתי.... לא שם כיפה.(הוא וביתי בני 26, שניהם אתאיסתים) עניין הכיפה בזמן הקידוש מאוד מפריע לי, אני מרגישה שזה לא מכבד את בעלי ואת שולחן השבת...נוצר מצב שלפני הקידוש אני שומעת אותה ואת חבר שלה מתלחששים, החבר שלה במצב לא נעים של האם לשים כיפה או לא. והיא זו שמנחה אותו לא לשים...... בזמן הקידוש אני רואה את הבת שלי מסתכלת עליי כדי לבדוק את תגובתי לכך שחבר שלה לא שם כיפה. אינני יודעת מה לעשות, האם לשוחח איתה על העניין...אני באמת לא מתערבת להם בחיים הפרטים שלהם ובנושא אמונה שלהם.

אשמח לדעת מה נכון לעשות והאם לומר לביתי משהו בעניין?

היי, אני לא כ"כ בטוחה לאיזה גורם לפנות ואם בכלל לגבי הסיטואציה הבאה -
אמא שלי חווה תקופה לא פשוטה, כשנה וחצי - בעקבות אובדן של אדם קרוב + חרדה מהקורונה שהשתלבו אחד עם השני.
האבל והחרדה (לא ברור מה מהם חזק יותר, לטענתה החשש מהקורונה) הובילו אותה למצב של דכאון, סוג של ייאוש מהחיים, וחוסר רצון (או פחד) לצאת מהבית.
בשנה וחצי האחרונות, היא יצאה מהבית אולי 5-6 פעמים, ביתר הזמן נשארה בבית וגם בפעמים האלו היא יצאה לאחר שלחצנו עליה מאוד.
היא לא מוכנה לקבל טיפול פסיכולוגי מכל סוג שהוא. שקלתי ללכת בעצמי לפסיכולוג כדי שיכווין אותי איך לסייע לה ולהוציא אותה מהמצב הזה - אבל אני לא בטוחה שזה מה שצריך לקרות.
אשמח לייעוץ והכוונה,
תודה רבה!

היי ליטל.
תמיד שמגיע סוף שבוע יש לי דכדוך. באמצע השבוע או בתחילת השבוע אין לי דיכאון זה רק בסופי שבוע כי באמצע השבוע ובתחילת שבוע אני בעבודה החדשה שטוב לי שם ואני חוזרת שמחה הביתה. שמגיע סופי שבוע תוקף אותי דכדוך כי אין לי מסגרת בסופי שבוע אשמח למענה תודה רבה ליטל

היי
קיבלתי מייל שענו לי על פנייתי הקודמת בפורום.
אבל אני לא רואה בפורום שענו לי על שאלתי....
למה זה?
תודה רבה.

בשנת 2018 עברתי תאונת עבודה נפילה מגובה עמידה על הראש והגב היה לי דלף csf כתצואה משבר בבסיס הגלגולת
עברתי ניתוח לסגירת דלף ב 2020
אבל מאז האירוע לא מצליח לישון טוב מתעורר מספר פעמים בלילה ועדיין משחזר את האירוע ועדין סובל מהרבה כאבים בראש ובגב ובצוואר ויש לי טנטון באוזן וירידה בשניעה

בני בן 13 מתחילת השנה תחילת הסגרים. הפך להיות עצבני מאוד כועס שובר דברים שמן מאוד.. הוא עלה לכיתה ז בחטיבה חדשה מחנכת חדשה נפרד מהכיתה הקודמת שלו ואף חבר חדש לא עבר איתו לכיתה. הוא מסרב לטיפול פסיכולוגי.