"כיצד אנו רואים את עצמנו ואת העולם? איך אנו רואים את מקומנו בעולם? איזו משמעות אנחנו מוצאים בחיינו? ומהי הדרך להגיע לשלמות בחיים? החיים מציבים בפני האדם אתגרים בשלושה מעגלים: חברה, עבודה ומשפחה. התמודדות עם אתגרים אלה היא זו שמקנה לחיים את משמעותם" (משמעות חיינו, אדלר, 2008).
הטיפול האדלריאני מבוסס על עקרונות הפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אלפרד אדלר. זו היא תיאוריה אינטגרטיבית והוליסטית המתייחסת לטבע האדם, לפסיכופתולוגיה ולפסיכותרפיה. האסכולה האדלריאנית נוסדה באופן רשמי בשנת 1911, עם עזיבתו הדרמטית של אדלר את החברה הפסיכואנליטית לאחר שנים של חילוקי דעות עקרוניים בינו לבין פרויד.
פרויד והפסיכואנליזה זכו, בצדק, להכרה והשפיעו רבות על הפסיכולוגיה ועל התרבות של המאה העשרים. אדלר, לעומת זאת, לא זכה מסיבות שונות, רובן היסטוריות ופוליטיות, להכרה הראויה. רעיונותיו של אדלר אותם הגה וכתב בתחילת המאה העשרים מהווים בסיס איתן לרבות מהגישות המובילות בפסיכולוגיה מאז ועד היום. כך למשל, ההתייחסות לטבע החברתי של האדם כמניע מרכזי, חשיבות הרגשת השייכות, עיקרון הסובייקטיביות, תפיסת היחסים כמערכת אינטר-סובייקטיבית ועוד.
מכאן, הכרות עם התיאוריה האינדיווידואלית והפסיכותרפיה האדלריאנית שבנויה על עקרונותיה, עשויה להיות רלוונטית מאוד למטפלים בגישות שונות, ומספקת זווית ראייה נוספת וגישה טיפולית יצירתית ויעילה. אוסף המאמרים שליקטנו ובחרנו לשבץ בגיליון זה מציג את הטיפול האדלריאני מכמה היבטים שעשויים לתרום לכל מי שתפיסה אינטגרטיבית קרובה לליבו.
