פורום טיפול נפשי

רציתי לשאול עוד משהו אם יש לי תסמינים של סכיזופרניה ואני הולכת למטפלת שהיא עוסית קלינית תואר ראשון עבודה סוציאלית תואר שני קלינית זה יעזור ?

אני גרה בדירה עם עוד כמה בנות בדיור מוגן לתמיד בערב כמה מהם יושבות לדבר ו אני מתביישת לשבת איתן כי אני לא יצחק וידבר אני יהיה רצינית כי אני לא ממש יבין על מה הן צוחקות יש דרך שאני ירצה לשבת איתן יותר וגם מה יקרה אם בכל זאת אני יישב אבל לא יגיד כלום אני יתקדם במשהו כי נראה שזה לא יועיל רק מתי שאהיה בשלה לזה
תודה..

ליטל
מאז אותה מסקנה לא הגעתי לטיפול כי הייתי בחופשה
פגישה אחרונה לפני החופשה הגעתי עם כיוון "מאוד ברור" של סיום.
לפני אותה פגישה כבר עשיתי ניתוק מכל הדבר הזה. כל אותו סופש התהלכתי כאילו שאני כבר בלי טיפול ובלי מסגרת לעצמי . הייתי במקום של "צריכה למצוא מקום אחר אם בכלל". ובאתי לפגישה במחשבה של "זאת פגישה או אחת לפני האחרונות ... " . לקח לי זמן לשתף בכך את המטפלת כי לא הרגשתי עניין . בסוף עם הכוונה שלה הגעתי לשתף קצת במחשבות ובחששות והתחושות עדיין נשארו חזקות כל כך.
המטפלת אמרה בסוף שהיא חושבת שלא כדאי להגיע למסקנות ככ מהר וגם אם אני חושבת על כיוון של סיום כדאי שנבדוק את הדברים יחד ולא אגיע למסקנות לבד ושהיא ממליצה שאגיע שוב ואחכ אחליט מה שאחליט . הקשבתי לדברים שלה אבל עדיין לא היתה ברורה לי הדרך . יצאתי מאוד מאוד מבולבלת. עם תחושות כואבות וחזקות נורא
מאז לא נפגשנו כי יצאתי "לחופשה" בשבוע הראשון לא הרגשתי כלום כי התנתקתי ממש! אחרי שבוע היא שלחה לי הודעה טכנית כל שהיא (היתה איזה אי הבנה מצידה) שלאחריה התבלבלתי נורא. פתאום "התעוררתי" משהו בניתוק התפוגג ולא יודעת אם בגלל זה או לא אבל מיום ליום אני מרגישה יותר ויותר נורא!!! דיכאון חזק ותחושות תהוםםםם , צמרמורות , חוסר שקט וחרדה. שום דבר לא מצליח לעזור לי להרגיש יציב / להשתחרר / קצת לשכוח מתחושות סוף העולם הזה
כלום כלום כלום.
מרגישה בבור שחור כאילו שאני נמצאת לבד בעולם שומםםם ומאיים ואין בו אף אחדדדד כולם בעולם אחר שהוא לא איפה שאני .מרגישה ממש סוג של כליה ותחושות אין סוףףףףף
מצוקההההההההההה

אני לא יודעת להבחין מה יפה לטעמי מה הטעם שלי ובנוסף אני משקיעה בלבוש רק למטרת שידוך לא סתם ביום יום..

שלום,

אני נמצאת בטיפול דינמי מזה כחצי שנה ואחרי משברון קטן המטפלת אמרה שהדבר העיקרי הוא הקשר ומה שאני מרגישה כלפי הקשר ומה הוא מפעיל בי. האם אני צריכה להבין מזה שהרגשות הם לגבי הקשר בלבד? כלומר, אין משמעות לרגשות כלפי האדם עצמו כי בעצם מדובר בהעברה ולא ברגשות אמיתיים?

לדוגמא האם שטיפת ידיים במים רותחים הינה חוויה סומטית נפשית?

שלום רב
בתקופה האחרונה(בחודש האחרון) אני חולמת מלא חלומות בכל לילה.
אני יודעת שכולם חולמים, אך במקרה שלי, אני גם חולמת הרבה חלומות, וגם זוכרת אותם לפרטי פרטים.זוכרת משהו כמו 4 חלומות בלילה, לפרטי פרטים, חלומות ארוכים עם עלילה שלמה.
כאשר אני מתעוררת בבוקר, אני מרגישה כאילו לא ישנתי כלל, משום שכל הלילה הייתי בתוך החלומות.
אופי החלומות משתנה: ישנם לילות בהם בכל החלומות אני נלחמת, ישנם לילות בהם אני חולמת על דברים מהמציאות, או מהעבר ועוד.

שאלתי היא-האם יש סיבה לחלימת וזכירת ריבוי חלומות(בד"כ, אני זוכרת חלום אחד ורק מס פרטים-אם בכלל.....) עומס? לחץ? או סיבות אחרות?
והאם יש מה לעשות עם זה? כי אחרי לילות כאלה,, אני קמה מותשת.
תודה.

שלום, האם הכפייתיות והטקסים בOCD נחשבים חוויות סומטיות?

הייי ממש מגניב שיש פורום להתייעץ בו. תמיד חששתי ללכת לפסיכולוג.לאדם לא מוכר לפתוח לו את הלב, הוא יושב ומהנן לך ומדי פעם זורק לך מילה שתיים ואתה יושב ומבלבלו לו את המוח, אני יכולה לעשות את זה עם עצמי ובחינם. ככה זה שאת חצי תמנייה. סתם, זה לא מגיע ממקום שאני מזלזלת במקצוע. פשוט מוזר לי לשבת מול מישהו שאני לא מכירה ולהתחיל לספר לו על החיים שלי. וכמה דקות אחרי שאלך יבוא מישהו אחר ויפתח על החיים שלו וככה זה ממשיך. לא באמת יהיה אכפת לבן אדם שהכיר אותי לפני כמה דקות באמת מה קורה עם החיים שלי. אלא כי אני משלמת לו אז הוא עושה את העבודה שלו.... זה למה קשה לי להפתח לאדם לא מכירה בפנים.כי חשוב לי שהאדם יאהוב אותי באמת ואז אוכל להפתח בפנים.

טוב, עכשו לעיניין.
אני בת 28, זוכרת את עצמי בחורה חכמה, חייכנית, ומלאת הומור.
לאחרונה [שנתיים אחורה] התחלתי לפתח חרדות של מוות.
ולא מוות שלי.
מוות של אנשים שאני אוהבת.משפחה,חברים קרובים..
איבדתי יותר מידי בשנים האחרונות אנשים. אומנם אנשים שלא הייתי בקשר אבל עדיין החויות הזיכרונות .. לתהות לעצמך שלא עשית מספיק, ולמה לא עשית, ולמה לא יצרת קשר, זה כעסים. זה לא קל...
לא רק זה, איבדתי את הכלב שלי לפני חצי שנה+ וכועסת על עצמי שלא הספקתי להגיע להפרד כמו שצריך. אוכל אותי כל יום.
בקיצור התחלתי לפתח חרדות, תיסכולים, וזה פוגע לי ביום יום שלי.
ויותר פוגע באנשים שאני אוהבת כי אני מרמרמרה.
אז כדי לשמור עליהם מעצמי, לקחתי ציפרלקס מרופא המשפחה שלי. הסברתי לו שזה לשקט שלי ויש לי חרדות ולא נכנסתי יותר מידי.
כמובן שלא עזר, ניסתי קולנקס וובן, חוץ מלהשמין אין כלכך שינוי. אה כן ולהיות אדישה לחיים. וכן ניסתי לערבב ויודעת שזה מסוכן,הגעתי למצב שאני לא יודעת מה אני עושה, חוץ מלישון לא עשה לי כלום.
אני שונאת להיות סוג של תלותית במשהו.אז הפסקתי את כל הכדורים.
התחתנתי לפני כמה חודשים, והפחדים שלי רק עולים וגוברים מרגע לרגע. מה יהיה איך ואיך?מה עם העתיד"? ילדים? עבודה מסודרת? כסף? מצב המדינה?
להביא ילד למדינה כלכך קשה? לעולם אכזרי..
מפחיד אותי ממש להביא ילד שאני מרגישה לא מאוזנת..
עכשו זה לא רק החרדות והפחדים שתוקפים אותי באמצע יום בלילה או סתם בשירותים,
זה גם לאחרונה התחלתי לאבד מילים, הכוונה אני יודעת להגיד את המילה בראש אבל כשאני באה להגיד אותה היא יוצאת לי בעילגיות.ככה גם בקריאה. קשה לי לבטא את המילים,
פעם הייתי תותחית בלשון, ותמיד ציונים טובים. זה מדכא אותי מאוד.
אני מרגישה שאני ממש למטומטמת נהפכתי.שלא מצליחה לבטא נכון מילים, מרגישה חרדות שבחיים לא הרגשתי,מילא הייתי ככה כל החיים אבל לא - זה רק בשנתיים האחרונות.
התחלתי לעשן גראס רפואי,בגלל העצבים שלי. בזמן העישון אני נכנסת לחרדות, כמה דקות אחרי העישון אני נכנסת להיי וסבבה לי.
אני מנסה לשדר הומור ושהכל תקין, ובאמת יש לי ימים תקינים שמרגישה בהיי ונהנת מהחיים , מבזבזת על עצמי, לבית שלי, לבעלי, לחברים ,
ויש ימים שאני פשוט לא רוצה לעשות כלום ובוכה שאין לי כסף. כמובן משתדלת להסתיר את זה. אבל אני כן מודעת לעצמי..
מאז שמעשנת הזיכרון שלי כמו בת של 80. ידוע שגם גראס פוגע בזיכרון.....
אני רוצה להפסיק לעשן אבל מצד שני זה עושה לי טוב ופחות חרדות וכעסים.
אני לא שותה, לא אוהבת להיות תלויה בכדורים. אז ברחתי לעישון [פעם אחת ביום] וגם זה סוג של תלות
אני לא יודעת מה לעשות עוד.אבל היי זה נחמד לכתוב למישהו שלא מכיר אותך ופשוט רק קורא....תודה על הקריאה

היי,
אני בת 21 משוחררת כבר 7 חודשים ומאז שאני זוכרת את עצמי אני בן אדם לחוץ. אם זה לחץ ממבחנים שהיה לי עד התיכון, או לחץ בצבא בגלל שאין לי שליטה על הרבה דברים , או לחץ עכשיו בשחרור שנובע מדאגות על מה אני אעשה בחיים, על כסף וכו שגורמות לי לנסות יותר מידי דברים במקביל ובסופו של דבר להילחץ יותר. מעבר לכך, יש לי גם נטייה לחשוב המון, מהבוקר עד הערב אני חושבת ויכולה להתקע על נושא מסויים שעות ולחפור אותו באינטרנט ולאנשים אחרים בלי להצליח לסגור אותו. זה מונע ממני לקדם דברים אחרים ומקשה עליי בקבלת ההחלטות. החלטתי שאני רוצה לשים לזה סוף ולטפל בלחץ אבל אני לא יודעת מה הדבר הכי נכון שכדאי לי לעשות, אם כדאי לי טיפול רגשי או בכלל רפואה משלימה כמו ארומותרפיה. אשמח לייעוץ,
תודה

היי ליטל,

המטפלת יצאה לחופשה ואני החלטתי מאותו רגע שהודיעה על כך לעשות ניתוק רגשי מהמצב. מצאתי את עצמי לא מדברת בפגישות ולא מעלה שום דבר חדש. לא רוצה להשאיר קצוות פתוחים.
מבחינת ההרגשה, מצד אחד עברו כבר כמה ימים ובאמת שלא מורגש קושי מסוים ומצד שני, ברור לי שבהמשך הקושי ילך ויתעצם. למה בחרתי להיות כזו גיבורה גדולה מולה ולא להתוודות על כך שהיא כן חשובה לי? למה אני לא מסוגלת להגיד לה ששלושה שבועות ללא תקשורת וקשר הם המון זמן? אפילו להגיד לה חופשה נעימה לא הצלחתי. הפגישה הסתיימה כמו כל אחת מהפגישות האחרות שלנו.
אשמח לשמוע את דעתך.

שלום, יש לנו 3 ילדים, כאשר הגדולה בת 26, מאז שהייתה קטנה הייתה "מבדלת" את עצמה, שני האחים הנוספים מאוד קרובים אלינו (בן ובת בגילאי 24-23) היו נוסעים איתנו לטיולים והיא תמיד הייתה נגד, גם לא רצתה להצטלם איתנו במיוחד לא איתי... (היא עוברת תהליך טיפולי) בשנים האחרונות הקשר ביני לבינה ממש השתנה לטובה והתקרבנו יותר,
יחד עם זאת אני עדיין מרגישה שגם אני וגם בעלי צריכים ללכת "על ביצים" לידה
....היא מתקשרת רק מתי שיש לה צורך במשהו מאתנו, אף פעם לא תתעניין מה קורה, איך אנחנו, גם כשמישהו מאיתנו (בעלי או אני) לא מרגישים טוב היא לא תתקשר ותשאל...(היא בחורה חכמה מאוד, עצמאית, ורגישה) כשאני מתקשרת אליה ומנסה להסביר לה את העניין ואומרת לה שלא שמעתי ממנה כל השבוע, היא עונה שהיא עסוקה וממשיכה לומר לי "את עם הרגשי שלך"..גם כשהיא מגיעה אלינו(היא גרה באיזור אחר) היא מראש קובעת להיפגש עם חברות ותמיד המשפחה במקום האחרון אצלה.
חשוב לי לציין שאנחנו הורים מאוד מבינים ולא באים בדרישות, אך מאוד פוגע בנו החוסר יחס וההתעניינות שלה ובמיוחד שכל פעם שהיא באה אלינו אנחנו צריכים להתנהג לפי מצב הרוח שלה....אני ממש לא יודעת מה לעשות וכיצד לנהוג מולה והאם לומר לה ?

שלום. בתי בת ה10 בכל פעם שנתקלת בסיטואציות קצת חריגות היא נבהלת מאוד, בוכה ורוצה מהר ללכת מהאזור. דוגמאות למקרים: כשהיינו בבית קפה והיה אדם שנראה קצת לא בסדר נפשית שהסתובב ודיבר וצחק לעצמו בקול. או מקרה בו 2 הורים בטיול שנתי שהיתה רבו והרימו קולות אחד על השני. גם כשהיתה אזעקה של המעלית בבניין בעת שהיינו בבית. בכל המקרים בתי נבהלה מאוד בכתה ורצתה ללכת מהאזור.בנוסף גם מפחדת לשמוע חדשות, אם בטעות שומעת ישר אומרת שלא רוצה לשמוע ושנסגור . כששואלים אותה מה הפחדים שלה היא אומרת גנבים בלילה ( לא מבוסס על איזה מקרה שמכירה). לעיתים קרובות ישנה איתנו בטענה שלא רוצה לבד(לא תמיד, לפעמים ישנה לבד בלי בעיה).בכללי היא ילדה מאוד שמחה ווצחקנית אפילו עם בטחון ומוחצנת. לא מתביישת לדבר עם אנשים. האם ההתנהגות מצריכה טיפול?
תודה

ליטל שלום
אני מאובחנת בCPTSD לפני כשנתיים החלמתי מהפרעת אכילה שבה הייתי במשקל גבולי ומסכן חיים
אחרונה עקב שיח כלשהו עם המטפלת אני מרגישה שהתלקח בי משהו חזרה ברצון לחזור להיות שם
איך אני עוזרת לעצמי לא לגלוש?