פורום טיפול נפשי

ערב טוב,
כשנתיים שאני מתמודד עם ניסיונות כושלים למצוא מטפל/ת שאני ארגיש איתם בנוח ובטוח. אך אחרי מס' חודשים אני מרגיש שזה לא זה ואין טעם לטיפול . מדגיש שכשהייתי נער הייתי בטיפול אצל מטפלת במשך שנה והיה קשר טוב והרגשתי איתה נוח לדבר. היום אני בן 32 , וכל השנתיים האלה הבנתי שלא פשוט למצוא מטפל/ת שתתחבר אליו , כמו בזוגיות... אני כבר מיואש ולא יודע מה לעשות . עברתי כבר 5 מטפלות.
אולי כדאי שאעבור למטפל זכר?
חשבתי גם על טיפול קבוצתי...
מאבד תקווה...

אפשר להגיד שנולדתי מופנם וזה פגע בי אם כל ההשפעות והקושי לדבר מגיל קטן ..קשה לי חברתית ולא מסתדר העבודה אני בן 28 כמעט ללא כל הכנסה כספית..לא מצליח לעבוד ..אחרי שעתיים בעבודה נהיה לי חוסר ריכוז מטורף שכאילו המחשב ננעל ..אני גם בנאדם שהולך ברחוב חושב מסתכלים עליי..תמיד הולך ישר לא רואה מה קורה סביבי כאילו קפוא כזה..לא יוצר קשר עיין ..חושב שמסתכלים עליי מהמכוניות מכל מקום ..ומגיל קטן עד היום כל יום ביומו אני תמיד בדכאונות חזקים זה עד היום לא עבר שנים על גבי שנים ..באלי כבר להתאשפז אין לי מושג מה אני צריך לעשות מי אני מה אני ..איך אתמודד ? כל החיים עדיין אשאר ככה ולא אעבוד ?? אז מה יקרה תכף שלא אגור אם אמא ? אהיה ברחוב ? מרגיש שחייבקצבת נכות מעבר לכל מה שיש לי בלי קשר אני כל הזמן סובל אני כל יום קם בבוקר ומרגיש אבוד כל הזמן !! בבקשה מה אוכל לעשות אם כל המצב הזה ?

היי מטופלת תרופתית ונפגשת עם פסיכולוג. אני מתפקדת כרגיל-עובדת,בעלת תואר ראשון ונמצאת בזוגיות.
מזה כמה ימים,אני חשה בתחושות מאוד קשות של עצב,חוסר חשק,ותחושה של ניתוק עצמי.התחושות מתמקדות בעיקר בזוגיות, יש לי חרדת נטישה אני פוחדת לאבד את בן זוגי מפחדת לאבד אותוכתוצאה מהמצב הזה לא הייתי במצב כזה קודם. יש לציין שאנחנו לא מתראים כל יום לא גרים ביחד ויותר מידי אני מסתכלת עליו בפייסבוק בימים שאנחנו לא נפגשים. יש לציין שזו הזוגיות הראשונה שלי. אשמח לקבל עזרה בעניין גם בפורום.

עוד פעם אני שולחת כי היה טעויות במלים.


שלום רב דר'.. בעלי עישן חשיש למשך 3 שנים .. ולפני חודש הפסיק לעשן.
לפני כשנה התחיל להרגיש שהוא מוטרד.. אבל היה טבעי מאוד.. רק מחודש המצב שלו התחיל להחמיר.. הוא אומר הזיות כמו שהוא נביא והוא מוטרד ויש מצלמות בבית ומוטרד בטלפון.. אומר שהוא יעשה שלום בעולם בקרוב.. ויש לו המון כסף ודברים מאוד מוזרים.. אבל ההתנהגות שלו כמעט רגילה ועם החברים הוא כמעט רגיל.
הוא מסרב ללכת לדוקטור ועושה בעיה אם ביקשנו ממנו לבדוק.
מה נעשה?? כולנו בלחץ.. לא יודעים אם זאת מחלה נפשית או שזה עובר כי הוא בשלב גמילה מהתמכרות.

שלום ליטל

אני כתבתי לך למטה אבל אשמח מאוד עם תוכלי לייעץ לי עצה אחת קטנה שקורה לי תחושת ריקנות ואין לי עניין בשום דבר ונכנסת לדכדוך בנוסף לטיפול פסיכולוגי איך אני יכולה למלא את עצמי באותו רגע? איך להסיח את הדעת באותו רגע שזה קורה?

תודה רבה ליטל
שבת נפלאה

התחלתי טיפול פסיכולוגי לא מזמן בעקבות משבר שעברתי ואחרי שהגעתי למצב ממש לא טוב. בפגישת ההיכרות אמרתי למטפלת שאני רוצה טיפול קצר מועד cbt. היא ענתה שזה תהליך. מה אני אמורה להבין מזה ? היא מנסה להגיד לי בעדינות שאני לא מתאימה לשיטה?
אני ממש לא רוצה להיות בטיפול שנים עכשיו, אני רוצה פתרון מהיר. אגב, זה לא המטופל אמור להחליט מה הוא רוצה שיהיה בטיפול ואיזה סוג טיפול.

תודה מראש על המענה

אני מבולבלת.אני נמצאת על סף סיום הטיפול באשפוז יום אני יודעת שקיבלתי הרבה דברים והמצב השתפר מאד.הגעתי לשם שבר כלי..רסיסי אדם..והם אספו אותי והחזירו אותי לחיים במובנים רבים.
אני גם יודעת שלא הכל יכול היה להיפתר שם ושהעבודה תצטרך להימשך בחוץ..
ובכל זאת, אני מרגישה חוסר יציבות פנימית, מצב הרוח שלי יכול להשתנות משעה לשעה...וכשאני למטה אני תמיד חושבת על האופציה למות.פשוט כי אין לי כח לשאת את הדברים.השינויים.הדרישות.
היו לי כמה ימים קשים שם ואני לא רוצה לאכזב את הצוות גם...אני רוצה שהם ידעו שכל מה שעשו בשבילי נשאר איתי.
למה אני עצובה ככ?
אני מאובחנת בורדרליין..האם זה אופייני? האם השינויים התכופים יתאזנו פעם?

שלום רב
אני מטופלת בתרופות פסיכיאטריות בת מרגישה קשיי נשימה ושיעולים אינסופיים בעקבות מחת נפשי( חרדות לחץ) אני גם בטיפול פסיכולוגי שנים אני בטיפולים ולוקחת תרופות,אולי זה בגלל תרופות חדשות שקיבלתי? מה הפיתרון כדי להוריד את הלחץ בעצמי?

היי ליטל,
אני בת 30, חיה חיים נורמטיביים לחלוטין, בריאה בגוף ובנפש, יש דבר אחד שלאורך השנים מקשה עלי.
אני נורא רגישה, דומעת מהר, סרטים, כתבות מרגשות, אפילו כשמישהו מספר לי משהו אישי שלו מרגש אני דומעת.
אני עובדת עם נוער ובשיחות איתם על הקושי שלהם אני פשוט הרבה פעמים לא יכולה לדבר ולעזור כי הדמעות חונקות גם אותי. התייעצתי עם מישהי והיא אמרה שזה הזדהות יתר, יש דבר כזה ? תוכלי לפרט או לשלוח אותי לחומר קריאה על דבר כזה
תודה רבה

זה רק היום פתאום התחלתי להרגיש ריקנות ודכדוך אין לי מה לעשות עם עצמי אולי בגלל היום העצוב שאנו חווים במדינה שלנו. אני ממש רוצה לשפר את ההרגשה ובהזדמנות זאת רציתי לאחל לך ולמשפחתך חג עצמאות שמח

שלום ליטל

אני חשה ריקנות בחיים. אין לי עניין בדברים כמו תחביבים למשל שאני מאוד רוצה או להגשים משהו זה מביא אותי לתחושה לא נעימה,הייתי שמחה עם היית יכולה לתת לי עצה קטנה איך יוצאים מריקנות ודכדוך ולהרגיש שמחה במיוחד ביום העצמאות שאני עם החברים והמשפחה אני לא רוצה להיות מדוכדכת אשמח לעצה קטנה
ממש תודה ליטל
חג עצמאות שמח

בן משפחה שלי חי באשלייה קשה בחייו,
הוא בוחר לקחת דרכים שגויות בחייו מבחינה מקצועית ואישית והוא לא מצליח לראות את זה בכלל.
כל פעם שיש נסיון דיבור איתו הוא אומר "הכל בסדר" ו"אין לי מושג למה אתה חושב שאני לא בסדר או מקבל החלטות שגויות"
הוא אפילו לא מוכן לפתוח איתי ולא טיפה על דברים שאני מנסה לגרום לו לראות שהוא שוגה בקבלת ההחלטות עליהם.

אומרים ש"עד שהבן אדם לא ירצה בעצמו אז אין מה לעשות עם זה"
אבל אני מחפש דרך ,כן לגרום לו איזושהיא תהייה לפחות או פתח שישים לב שהוא מקבל החלטות תהומיות שגויות בחייו.

מה אני יכול לעשות או לייעץ (פסיכולוג ,לצערי, אצלו זה לא הכיוון בכלל),כדי לשנות לו את דפוס החשיבה ושירצה להסתכל על חייו ויבין שהוא שוגה?

תודה רבה!!!

היי, אני בטיפול כשנה ...
למדתי לחבב אותו ולהבין שבאמת אכפת לו. אבל עדיין לא באמת נותנת להתקרב.
עברתי בילדותי פגיעה מינית ומתקשה לדבר איתו על כך. לעיתים הוא לוחץ, ואני יודעת שהוא פועל כך כי אכפת לו וכי הוא מנסה לעזור. אבל הוא לרוב מגיב לא נכון לנושא. ואני במכוון לא מעלה יותר את הנושא ומסרבת לדבר על הפגיעה שחוויתי, כי אני כועסת עליו וכי אני כאילו מנסה להעניש אותו ולעשות לו דווקא. וכשהוא מנסה לגעת בנושא, אני נהנית לומר לו שאני לא רוצה לדבר על זה, ואני עושה זאת בכדי להכאיב לו. ואני רואה שזה מכאיב לו. השאלה אם אני לא בעצם מענישה את עצמי. אני מבינה שחשוב שאטפל בעניין, אבל הוא מתקשה להכיל את הכעס והאשמה שאני חווה כלפי עצמי, בגלל מה שקרה. ואני חשה נזופה על כך שאני עדיין כועסת על עצמי. אני שוקלת האם לנסות שוב ולשוחח עימו על הפגיעה שעברתי, אבל חוששת שהוא שוב יכעס עליי על שאינני מוותרת על תחושת הכעס והשינאה העצמית. אני חושבת שהוא הבין שהגישה שלו הייתה מוטעית. מן הסתם , הוא לא טיפש... והוא הבין שיש סיבה שבעטייה אני נמנעת מלשוחח שוב על הפגיעה. ובפגישה האחרונה הוא ניסה להעלות את הנושא בצורה מאוד עדינה ולא מלחיצה. וסירבתי לשוחח על כך. אני מרגישה די נוח בפגישות עימו, למרות שאני אדם מאוד מופנם, והוא מאוד משתדל...
אשמח לשמוע מה דעתך...

בימים האחרונים אני קצת מבואסת ונוטה לדכדוך ומחפשת תמיכה ברשתות חברתיות לעומת טיפול כרגע. האם ידוע לך על רשתות תמיכה שאני יכולה לפנות אליהם?

ברגע שיש לי את המועקה הלא מוסברת הזאת אין לי חשק לעשות כלום איך בכל זאת אני יכולה לתפקד? כי שיש לי את זה לא בא לי לעשות שום דבר ושזה נגמר אני פועלת כאילו לא קרה כלום והכל בסדר