פורום טיפול נפשי

אני חושבת שאני חווה התקפי חרדה שהורסים לי תחיים ומשפיעים על היום יום שלי בצורה קיצונית.
בכל פעם שאני צריכה לעשות איזשהי נסיעה ארוכה למקום שעד עכשיו הייתי בו כל שישי אני נכנסת ללחץ מטורף ובכי, וחודר תאבון.
חשוב לציין שכבר כ4 שבועות אני בקושי אוכלת, יש לי המון כאבי בטן ואני עייפה תמידית
הכאבי בטן התחילו לי במקום שאליו הייתי נוסעת כל שישי.
יכול להיות שזה באמת קשור.. אני באמת חווה תסכול רציני וחוסר אונים כי הסביבה שלי לא מבינה אותי וחלקה בטוחים שזה בראש ושאני פשוט צריכה להתמודד.
אני צריכה עזרה כי אני מרגישה שהכל קורס אצלי

היי ליטל,

בהמשך להודעה שכתבתי, שלחתי למטפלת הודעה שאני רוצה לקבל את הקבלה. לאחר כעשר שעות שלא ענתה, שלחתי שאני מבטלת את הפגישה הקרובה. פתאום היא הגיבה במהירות ואמרה שתשלח מחר את הקבלה ושאלה מתי ניפגש בפעם הבאה. כמובן שאחרי 24 שעות לא שלחה קבלה ואני לא עניתי לקביעת פגישה חדשה. אני לא יודעת אם זה זלזול או משהו אחר אבל ההתנהלות הזו ממש מרתיחה. מה עליי לעשות במצב כזה?

בתי וארוסה קיבלו מאיתנו, את המכונית שלנו ששוויה כ100,000 ש"ח ולא הודו לנו.
נעלבנו. איך אפשר שלא לומר לנו תודה ? איך אני גורמת להם להבין שציפינו לתודתם בלי שאעכיר את האווירה?
תודה מראש
ענתי

שלום, אני ובן זוגי מתחתנים בעוד חצי שנה, בשנה האחרונה עברתי לגור עם בן זוגי אצל משפחתו. בן זוגי קשור מאוד לאמא שלו וגם היא אליו.כל צעד שהוא עושה או אנחנו עושים הוא משתף אותה, גם בדברים הקשורים אלינו. והיא כמובן משתפת אותו. כשאנחנו יוצאים לסידורים או לבחור דברים עבורינו היא רוצה להצטרף, כשאנחנו ישנים מחוץ לבית הוא מתקשר אליה בכל יום.. בבית יש עוד בן אך הקשר שלו עם האמא שונה.
אני לא יודעת מה לעשות, לפעמים אני מרגישה במקום השני ואמא שלו במקום הראשון. .עם זה המצב כעת מה יהיה כשנתחתן ועוד
אנחנו נגור 20 דקות ממנה ...
אשמח לדעת איך לפעול כדי שלא יתקלקל ביננו בגלל היחסים שלהם

שלום,

אני נמצאת בטיפול כבר חודשיים והקשר עם המטפלת כבר בהתחלה לא הרגיש לי נכון. המשכתי להגיע כדי לדעת אם האינטואציה הראשונית שלי נכונה או שאולי זו רק ההתחלה. אוסף ההתנהגויות והתגובות של המטפלת לאורך החודשיים האחרונים הובילו אותי למסקנה שכנראה אין כאן חיבור. הזמן לא יעשה את שלו והיא מן הסתם לא תשתנה פתאום. אני לא מעוניינת להיפגש איתה ולדון בעניין כי ברור לי שהיא תנסה לשכנע אותי להישאר ואין טעם מבחינתי. חבל על הזמן והכסף. איך אפשר לעשות את זה בצורה מנומסת ויחד עם זאת לא לפגוע בה ולא להמשיך להגיע?

היי,

לפני מספר ימים פניתי לפסיכולוגית על מנת לתאם פגישה ביום שאני יודעת שהיא פנויה וגם השעה פנויה בוודאות. למה היא פעלה בצורה כזו שאמרה שלא פנוי ואחרי שעה זה כן פנוי? (אני יודעת בוודאות שפנוי מדי פעם אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע וזה בזמן הזה, זו גם הסיבה שביקשתי להגיע ביום הזה).
האם יש עניין לא לתת את מה שמבקשים כדי לא להראות את הזמינות הזו? האם יש משהו אחר?

שלום ליטל
היום התחלתי פעם ראשונה שיחה קבוצתית במרפאות. הציעו לי את זה ואמרתי שאני אנסה. אבל בשיחה הראשונה המנחה דיברה איתי על משהו שהכניס אותי לטראומה על משהו שעברתי לפני המון שנים. האם כדאי לי להמשיך בשיחות האלה? או לוותר? אשמח את דעתך תודה רבה שבוע נפלא

בוקר טוב,

המטפלת שלי לא מעבירה לי קבלה לאחר התשלום. הנושא עלה מולה יותר מפעם אחת. היא מתחמקת בתירוצים שונים וזה מרתיח אותי. על פי חוק היא מחויבת להעביר קבלה ברגע שקיבלה תשלום. מה אפשר לעשות כדי ללחוץ עליה להעביר את הקבלה?

שלום,

בפגישה האחרונה הייתי תוקפנית כלפי המטפלת. כעסתי על כך שלא שמעה דפקתי בדלת ועל כך שבכל פעם צריך לתזכר אותה לשלוח קבלה. הרגשתי שהכעס היה משמעותי והבעתי את עצמי לראשונה בעוצמה כזו מולה. דיברנו על זה.
עדיין יצאתי פגועה מהפגישה כי היא ממשיכה לא לשלוח את הקבלה. זה חשוב לי ברמה האישית וגם הסברתי לה.
מה עושים במצב כזה?

היי ליטל קודם כל רציתי לומר לך שהרופא שלי שמח שאני עובדת עם פסיכולוגיה חיובית הייתי חייבת לומר לך את זה. יש לי בעיה בזמן האחרון בגלל שאין לי בן זוג אני כל הזמן נכנסת לפייסבוק של החבר הקודם שלי למרות שהיחסים בינינו לא היו כל כך קלים. אשמח לטיפ איך להתמודד עם האובססיה הזאת? ככה הכל בסדר אצלי ואני ממשיכה לעבוד עם הפסיכולוגיה החיובית רק יש לי בעיה שכנראה בגלל שאין לי בן זוג וזה חסר לי אני נכנסת לפייסבוק של החבר הקודם שלי.איך אני יוצאת מזה? אני ממש אשמח לטיפ אגב אני מתחילה שיחות הרופא סידר לי שיחות ואני ממש מרוצה. ממש תודה ליטל על הטיפ שיהיה לך סוף שבוע נפלא

כבר תקופה בטיפול דיאטני מטעם הקופה.
הפעם הדיאטנית מרגישה לי טובה. מבינה, רגישה ומתבוננת.
הבעיה שכל פעם שאני אצלה אני מוצאת את עצמי באמת משוכנעת לנסות את מה שהיא מציעה ולא פחות משוכנעת שאצליח.
אבל מה שבאמת קורה זה שבפועל כשאני יוצאת מהטיפול, בשבוע עצמו, אני פתאום מתקשה לעשות את מה שהתבקשתי...
בנוסף בשבועיים האחרונים הייתה החמרה מכל הבחינות כאילו משהו התערער ואיבד שליטה. זה כנראה השפיע חזק גם על הפרעת האכילה ולא עמדתי במטלות בכלל . ובפגישה הפעם הדיאטנית שאלה אותי על אשפוז יום או אשפוז מלא. אמרה שאולי כדאי לי לנסות מעטפת תומכת ואינטנסיבית יותר כי אפילו לאכול .... אני לא מצליחה. זה הבהיל אותי נורא והבטחתי שוב לנסות. כל כך נבהלתי מהרעיון שהייתי בטוחה! שאצליח. ושוב אני מוצאת את עצמי מתקשה
אני מיואשת. לא מבינה איך ולמה זה קורה לי כל פעם?
לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד אני מפחדת לאכזב/ מפחדת שיתיאשו ממני/ שיכעסו עלי/ שיסרבו לטפל בי ומצד שני אני שוב לא עושה.
אני עייפה כבר ואין לי כח
מרגישה לפעמים כאילו שהטיפול הוא הטריגר? ובלעדיו אולי היה טוב יותר מהבחינה הזאת...
כי לפני הטיפול המצב היה הרבה פחות חמור. זה גורם לי להרגיש קצת אשמה לכל הדבר הזה

שלום,
הבת שלי בת 9 מספרת לי בחודש האחרון שהיא מרגישה שהמציאות היא חלום. חפרתי קצת בנושא באינטרנט ושאלתי אותה שאלות...
היא לא מביטה מבחוץ על סיטואציות, הרגשות אמיתיים מבחינתה וגם הצבעים. פשוט יש לה תחושה פנימית שזה חלום.
לאחר שחפרתי עוד קצת, הבנתי שזה התחיל לפני שנתיים כשהכלבה שלנו נפטרה ועבר. לפני חודש הכלב שלנו נפטר וזה חזר בצורה חדה וברורה יותר. זה כמעט לא עוזב אותה והיא אומרת שזה מאוד מציק לה.
מה זה יכול להיות ואיך מטפלים בזה?

היי, אשמח להתייעץ
לאחרונה גיליתי שאחותי נוהגת לצאת לרקוד במועדונים מסוג מסוים בלבוש מינימלי נקרא לזה ככה. אבא שלי גילה על זה והציב לה אולטימטום, או שהיא מפסיקה או שהיא עוזבת את הבית.
אחותי בת 20 ובשנה שעברה התמודדה עם ניסיון התאבדות של חברה שלה שהשאיר אותה מאוד מצולקת ואמא שלנו שנפטרה כשהיא הייתה בת 14.
היא טוענת שזה הדבר היחידי שעושה לה טוב.
יש לה אופי מאוד לוחמני, רודף צדק ואני לא יודעת איך לשקף לה את זה, את הדאגה שלנו, את זה שלדעתי זה חושף אותה לעוד יותר סכנות. מבחינתה זה מקום קסום והיא טוענת שהיא מרגישה שם בטוח יותר מלהסתובב ברחוב בלבוש מלא
אשמח לעזרה🙏🏼

טסתי אתמול לבד לטיול הגדול שלי לניו זילנד ואוסטרליה שאני זוכר שרציתי הרבה זמן קודם. החלטתי לטוס לטיול הזה לבד והייתה לי תחושה שהסטייל הזה מתאים לי. ככל שתאריך הטיסה התקרב התחלתי לחוות חרדה הולכת וגוברת ממנה וממה שיקרה. כעת אני נמצא אצל דוד שלי באוסטרליה לכמה ימים ועוד מעט אטוס לניו זילנד להתחיל את הטיול משם והתחושה פשוט לא עוזבת אפילו שאני במקום יחסית בטוח. אני מפחד שטעיתי שבחרתי בטיול הזה ושהוא לא מתאים לי מלכתחילה והלבד הזה לא מתאים לי ובגלל זה פשוט לא יהיה לי טוב יותר והמצב לא ישתפר. אני גם מפחד מתחושת הכישלון של לחזור לארץ בגלל זה ולהפסיק את הטיול שחלמתי עליו הרבה זמן.
ביום יום שלי אני לא אדם חרדתי אבל איך מתמודדים עם חרדה כזאת?

בוקר טוב,

שלחתי למטפל שלי הודעה בנוגע לכך שהעברתי לו תשלום ושבמהלך החודש יהיה מורכב להיפגש תוך פירוט תאריכים בהם לא אוכל להגיע לפגישות. הצעתי לו חלופה או שיציע פתרון אחר משלו.
אני שואלת כי עברו כמה ימים ועדיין לא השיב לי על ההודעה.
האם זה נחשב לחציית גבול או הפרה כלשהי של הקשר הטיפולי?