פורום טיפול נפשי

שלום
יש לי תינוק עוד חודשיים יהיה בן 3 שנים, הולך לגן משחק ומתקשר עם הילדים
אני מתחילה לגמול אותו מהחיתול
התינוק מסרב לעשות את הצרכים שלו בסיר, אפילו אם אני מחכה חצי שעה
ומתי שאני מלבישה אותו את החיתול שכמו תחתון הוא עושה את הצרכים שלו בה
אין לי מושג מה אני יכולה לעשות ?
הוא כמעט בן שלוש , אפילו המוצץ הוא עדיין מסרב לעזוב
האם אני צריכה לחכות ולהמשיך עם הניסויים שלי איתו כי זה עניין של זמן ?? או שאני צריכה לפנות לטיפול כלשהו??? האם יש לפי דעתכם בעיה כלשהי אצל התינוק?
אני קראתי שיש תופעה כזו אצל תינוקות , אבל עדיין לא יודעת איך לטפל בזה?
אשמח אם תוכלו להנחות אותי?
הערה חשובה התינוק גם עדיין לא מדבר, אבל הוא מבין הכל , פנינו לכמה רופאים ועושים מעקב.

אני בת 34 ,3 שנים ויותר לא אוכלת המון מזונות זה התחיל כאשר אכלתי עוגה גבינהה והרגשתי את הלשון מתנפחת לאחר מכן הפסקתי ושוב אכלתי חלב ואותו סימנים ואז ביצים ואותו דבר ולאחר מכן זה דרדר והחמיר לעוד מזונות עד שהתחלתי לאכול רק פחמימות
ספגטי אורז קצת תפוח אדמה גזר וזהו במשך שלוש שנים היום אני אם ברזל מאוד נמוך חוסר בויטמנים כמו b12 ומפחדת לקחת גם אותם בגלל כל ההיסטוריה הזו התחלתי להרגיש לא טוב חולשה הרגשה שהראש החשיבה הכל נרדם התעלפיות רוצה לצאת מהמצב מהר

שלום,
בת 34 רווקה, גרה בשכירות ללא זוגיות.
סיימתי לפני כחודשיים טיפול פסיכולוגי שארך כ9 שנים רצופות. (טופלתי אצל פסיכולוג שיקומי, נוירופסיכולוג).
התחלתי את הטיפול בגלל כאב כרוני ופשוט נתקעתי...
אני סובלת מדיכאון ומחרדות, לא מסוגלת להיות לבד בחוץ .. יציאה קצרה אפילו למכולת כרוכה בהתלבטות ובקושי רב,
במהלך הטיפול עבדנו מלא על נושא החשיפות. בגלל הקושי הרב להיחשף סיכמנו שאשלח לו הודעה בכל פעם שיוצאת וכשחוזרת. לרוב לא הייתי מסוגלת להיחשף יותר מ20 דקות. מאוד קשה לי לעודד ולהחמיא לעצמי, גם כשהצלחתי יותר לא ראיתי את זה כעליית מדרגה להצלחה.
מאוד קשה לי להגיד לעצמי כל הכבוד, אין בי טיפת חמלה, אני מאוד כועסת ומיואשת מעצמי.
במהלך כל הטיפול היו תקופות יותר טובות ופחות. בשנתיים האחרונות המצב שלי רק הלך והחמיא. אני בדיכאון ובחרדות,
אני בוכה הרבה, לרוב יוצאת רק לעבודה ומיד חוזרת הביתה (כי לא מסוגלת ללכת לבד.. גם הליכה של 3 דקות למכולת כרוכה בקושי ובהתלבטות רבה)..
נושא הסיום עלה מספר רב של פעמים במהלך השנים, תמיד אני זאת שלא הייתי מוכנה לסיים. עד עכשיו, ממש הרגשתי שהפסיכולוג ממש הציב לי עובדה שככה אי אפשר להמשיך יותר, הוא לא מצליח לעזור לי ושאם כל הקושי הוא חושב שעלינו לסיים.
הוא נתן לי המלצות לפסיכולוגיות.. והוסיף שבמהלך כל השנים אף פעם לא באמת הייתי חופשיה איתו.. וזו גם הסיבה שאף פעם לא בכיתי בטיפול ...

עברו חודשיים מאז הסיום, מאוד קשה לי, אני מרכישה מאוד בודדה ולבד, רוב הזמן עובר בבית עבודה בחת עבודה, אני בוכה מלא למרות שאני נוטלת נורטילין...(לאחרונה גם קנאביס בגלל הכאב כרוני).
אני מאוד סגורה ולכן גם אף אחד כמעט לא יודע מה עובר עליי, ניסיתי לשתף את המשפחה אבל תמיד קיבלתי מענה של "תפסיקי להתנהג כמו ילדה, פשוט תקומי ותלכי ותתמודדי עם הקושי"... כמובן שזו אחת הסיבות שאני כל כך מלאה בכעס ובביקורתיות כלפי עצמי...

אני מאוד מתקשה למצוא טיפול חלופי.. איך יודעים לאיזה סוג טיפול לפנות?
הפסיכולוג נתן לי כמה המלצות וביקש שאעדכן אותו במידה ולא מסתדר.. הרוב לא הסתדר
.. אני מצד אחד חושבת שצריכה קואצ'ינג ומצד שני טיפול דינמי ...
כמובן שאני גם מפחדת שוב להיתקע בטיפול כי הכי נוח להתרגל למקום הידוע והמוכר...

לפעמים אני תוהה לעצמי אולי פשוט לא בא לי להבריא
אני סובלת מדכאון קשה ומפוסט טראומה ומאובדנות
ניסיתי להתאבד פעמיים ולא הצלחתי
אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית באחד מערי הפריפריה
היום יצאנו לחופשת חג ושכחתי לקחת את הכדורים
ואני תוהה לעצמי
אולי אני לא רוצה להבריא בכלל? אולי נעים לי המצב הזה של הבועת דכאון? הויסות רגשי אצלי על הפנים ואני תוהה אולי אני פשוט זקוקה לכאב חזק נורא כדי להרגיש משהו ורק ככה אני מרגישה שאני חיה?
אולי אני פשוט רוצה שיחבקו אותי שיעריכו את עצם העובדה שאני בחיים ויאהבו אותי סתם ללא סיבה וללא תנאי?
אני נושכת את עצמי הרבה וגוזרת או חותכת את עצמי בקטנה לא מסוכן כי הכאב הפנימי חזק מדי
האם אני משוגעת?
אשמח לתשובות לשני השאלות

היי מי שהיתי ילדה עברתי התעללות על ילדים, בבית ספר מישהי אמרה לי ליד כל הילדים אמא שלך זונה שוכבת עם ערבים, בתיכון מישהי הראתה תמונות של הורים שלי בבר מצווה שלהם כי הורים שלי היו חברים של הורים שלה, מהבושה אמרתי להם שזאת לא אמא שלי וזאת אמא שלי, בתיכון מישהי צחקה אמא שלך הבולנדינית ועוד אחד אחרת צחקה ליד כולם אמא שלך בולונדינית במקרה אחר ועוד מקרה שמישהי סיפרה לאמא שלך היה חבר ועוד ועוד... היתי ילדה מופנמת וחסרת ביטחון להסתובב בגלל זה ליד חברות, כרגע בגיל מבוגר יום אחד התפרצתי על אמא שלי הרסת לי את החיים כולם בתיכון אומרים אמא שלך זונה, אני במשקל מאוד גבוהה מעל 150 קילו אולי אני אוכלת ככה בגלל מה שעברתי בילדות ובתיכון שסיפרו על אמא שלי, לפעמים לאחרונה רק לאחרונה נזכרת בזה ואוכלת כמויות, תעזרי לי מה עלי לעשות בבקשה, לא מספיק כל זה יש לי בעיות אחרות ילד עם אוטיזים ואבא שלו חיי ממני בנפרד מאז שילדתי וגם אבא שלו נראה לי לא בסדר, ואני מטפלת בילד לבד וממש קשה לי, מה לעשות עם עצמי ???

בת 50. עובדת כבר 30 שנה בלי הפסקות (למעט חופשות לידה מינימליות), פיתחתי קריירה תובענית ומתגמלת. לצערי אני המפרנסת העיקרית. בן זוגי עצמאי - יש חודשים טובים יותר וטובים פחות, הלוואי והיה חרוץ יותר. בשנה האחרונה מרגישה שמיציתי וזקוקה לחופשה בלי סטופר. מפנטזת על פרישה, להוריד הילוך, לנוח ולקיים שגרה חדשה ונינוחה. בן זוגי טוען בלהט שאין מצב, כי כמובן לא ניתן ל"סמוך" על העסק שלו (תכלס, הוא אף פעם לא לוקח אחריות על שום דבר), ושאם בא לי שינוי אז קודם למצוא עבודה חדשה מתגמלת לפחות כמו הנוכחית. אין לי אנרגיות להיכנס לתהליך כזה, וזו גם תקופה לא מדהימה בשוק העבודה ויש את אלמנט הגיל וכו'. אני מרגישה שאני נובלת, חסרת סבלנות ועצובה. מנסה למצוא פתרון מחוץ לקופסא, ערוץ אחר לייצור הכנסה מספקת ו/או לחדש את האנרגיות שלי. אשמח לכל תובנה, עידוד ועצה

תודה,
מיה

היי,
אני מאיה, סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
אני עושה עבודה סמינריונית על השפעת הפרעות אכילה אצל האם, על הדור הבא,
ואני מחפשת אימהות שהתמודדו/מתמודדות עם הפרעת אכילה שיענו על השאלון-

https://qfreeaccountssjc1.az1.qualtrics.com/jfe/form/SV_bQNCuA42M7pLs2y

המענה כמובן נעשה בצורה אנונימית וגם התשובות נשמרות באנונימיות מוחלטת רק לצורך עבודת המחקר.

אשמח למענה וגם להפצה של הקישור לנשים שיכולים להיות מתאימות.

לכל שאלה ניתן לפנות אליי בהודעה פרטית בפייסבוק או במספר טלפון 0544657349.

תודה רבה!

היי, אני באמצע שנות ה20 לחיי. מעולם לא הייתי בטיפול או אימון מקצועי. אני מרגישה שמאדם שמח, ללא דאגות ונעים לסביבה שלו התהפכתי. נהייתי לא נעימה, קצרה, נכנסת לעצבות לעיתים קרובות יותר ומרגישה לבד.
אני רוצה לשנות מחשבה, להתחבר יותר לסביבה, אני רוצה לחזור למה שהייתי פעם אבל אני לא יודעת איזה סוג טיפול מתאים לכך.

אשמח להכוונה או לדיוק בחיפוש.
תודה רבה!

שלום וברכה,

חליתי בפעם השנייה בקורונה לפני חודשיים פלוס. המחלה עצמה הייתה לא קשה, אך מאז אני חשה תחושות לא נעימות של מתח . מבחינה תפקודית , אני מתפקדת מאוד על גבוה, גם בבית, גם בעבודה. באופן כללי אני אדם מלא בשמחת חיים, אז מאז, מרגישה ש"כיבו אותי". מאוד מפריעה לי התחושה. הסביבה עצמה ,כולל בן הזוג שלי, טוענים שאינם מרגישים דבר.
אודה לך מאוד לעצה טובה.

שלום רב,

רציתי להעלות למודעות בפורום את הצד השלילי שקיים בטיפול פסיכודינאמי והוא מקרה של ניצול לרעה ע"י המטפל.

אני עצמי חוויתי חוויה כזאת לפני כמה שנים. הייתי מטופלת ע"י פסיכולוגית קלינית, הגעתי אליה מאוד מעורערת, מוחלשת במטרה לחזק את הביטחון העצמי. לצערי, הטיפול אצלה רק דרדר את מצבי, החליש אותי. היא נהגה בשיטתיות לפקפק בדבריי, לשפוט ולבקר אותי. כאשר הייתי משתפת אותה בחוויות, היא הייתה נוהגת לזלזל בתחושתיי, להמעיט בערכן ולערער מאוד את יכולת השיפוט שלי. היא אף השתמשה לא פעם בתיאורים פוגעניים כלפיי והטיחה האשמות: "זה גם את!", "זה בגללך!", "זה משהו בך", "תחשדי בעצמך לפני שאת חושדת באחרים".

כאמור הגעתי לטיפול מוחלשת והיא השתמשה באותן נקודות תורפה שלי כנגדי, מה שהחליש אותי עוד יותר. עם הזמן, האמירות שלה נעשו בוטות עוד יותר וההתייחסות נעשתה פוגענית יותר ואני הבנתי שהטיפול לא תקין.

עברו כמה שנים ועד היום, החוויה הפוגענית והקשה מלווה אותי. הצלקות קיימות. אותה פסיכולוגית השתמשה בעמדת הכוח שלה כנגדי ולא נקטה בהגינות ומקצועיות.
. המקרה של אותה פסיכולוגית איננו מייצג אבל יש לתת את הדעת לנושא של ניצול מרות לרעה בתחום של טיפול רגשי/ נפשי. החשיפה לפגיעה של מטופל ממטפל שאינו פועל כראוי היא עצומה.

אלמוג (שם בדוי)

שלום, הבן שלי וחברה שלו נפרדו לפני שבועיים, אחרי שלוש שנים, החברה הייתה בת בית אצלינו, אפשר לומר סוג של גרה כאן....היינו ביחסים טובים איתה, ולי היה איתה קשר ממש טוב, הם החליטו להיפרד ואני מרגישה שנכון יהיה לי להתקשר אליה או לשלוח לה סוג של "הודעת פרידה".....
כמובן שזה יהיה בשיתוף הבן שלי.....
השאלה שלי האם נכון לעשות את זה? או שלהרפות מהעניין

אני האחות הבכורה יש מתחתיי כמות נכבדת של אחיות. תמיד הבית שלי היה כל עולמי והמקום הכי כייף ובטוח בעולם. אני הבכורה ותמיד כיבדו אותי ואת אחותי הצמודה אליי, יש ביננו לילד האחיות פער גילאים של כמה שנים ואז רצף בן כולן, לפני שש שנים שהייתי בת 22
אחותי בת 14 התחילה להתנהג בצורה איומה כלפיי משהו שלא הכרתי קודם. הייתי שומרת עליהם המון והיא פשוט שמה פס דיברה בצורה בוטה ומזלזלת והיתה מבקשת מהקטנים יותר שיכבדו אותה ויקשיבו לה .. אחותי הצמודה אליי בדיוק עזבה את הבית כי היא התחתנה ואני נשארתי במקום שפתאום השתנה 180 מעלות.. לקחתי את הדבר הזה מאוד קשה. ניסיתי בהתחלה לחבק ולאהוב וזה לא עזר ואז היו המון מריבות ותקופה של שנתיים וחצי איומות בתוך הבית של במקום שלי התערער בו
ואז החלטתי לעזוב את הבית ומאז קשה לי לחזור..
אני חוזרת לבקר לעיתים רחוקות מאוד לשעות בודדות
וקשה לי לראות את האחות הזאת
ועוד יותר קשה לי לראות אותה מתפקדת בבית האחות הגדולה ואת הקטנים מכבדים אותה מאוד
בזמן שהיא גרמה לי לככ הרבה רע.
בחתונה שלי לפני כמה חודשים היא פשוט ישבה בצד
גרמה לעוד כמה אחיות לשבת לידה ואז לדובדבן שבקצפת שעליתי לסוויטה שלי היא היתה שם ושמעתי אותה אומרת לאמא שלי מתי חוזרים ?? בנודניקיות… ואמרתי לה אמא תחזור שהאירוע שלי יסתיים .. היא ענתה בקללןת וצרחות יאלה כבר שיגמר החרא הזה..
ואני מאז ממש רותחת עליה
וגם על האחיות הקטנות שלי ששתקו במקום להעמיד אותה במקום ,.. (חייבת להדגיש שהאחיות הקטנות שלי אוהבות אותי מאוד ואני אותן והן באמת ילדות טובות)

השאלה שלי למה זה לא משחרר ממני למה אני ככ אובססיבית לזה ? ולמה זה מערער אותי ככה והיא גורמת לי לא להגיע הביתה.. אני עושה חגים לבד לבד העיקר לא להיות בבית שהיא שם ..
היא כמובן לא סופרת אותי וממש לא אכפת לה אם אני שם או לא

שלום רב,

בחודשיים האחרונים אני חווה ירידה מאוד משמעותית בכשירות ובתפקוד שלי בחיי היומיום, כאשר אני מוצא את עצמי יותר ויותר במעגל סגור של מחשבות קיומיות לנוכח צפייה וצריכה מרובה של חדשות בערוצים השונים ובאתרי אינטנרט.

למותר לציין, כי שנים רבות אני נמצא במצב של דיכאון שמשפיע על חיי לפרקים עם עליות וירידות, אשר במצבי קיצון משפיעות על מצבי הקוגנטיבי וגורמות לי לתחושות של בלבול, חוסר בהירות מחשבתית, היעדר אוריאנטציה ובעיות זכרון קשות. אני מתמודד עם בעיות אלה באמצעות טיפול תרופתי של עשרים מיליגרם ציפרלקס, אך ניכר שהטיפול התרופתי מזה שנים אינו מספיק כדי לסייע במהלך תקופות של דיפרסיה שאני חווה לפרקים.

כיום, אני מוצא את עצמי במצב של ייאוש טוטאלי, היות ופרק הזמן של הליך טיפולי בקהילה הוא ארוך מאוד ואני ממש נמצא בחוסר תפקוד שאני מנסה להדחיק ולהסתיר במקום העבודה, אולם לא נראה לי שאצליח לעשות זאת לאורך זמן. כבר עכשיו אני מתפתה להסתגר במיטה ובבית מבלי לצאת לשום מקום, כאשר אני מפחד מההשלכות של מצבי על אובדן מקום העבודה ויכולת הפרנסה שלי כאב משפחה עם 3 ילדים.

אני ממש אודה לכם על הפניה לטיפול דחוף בטרם אאבד את כל עולמי. אני ממש מרגיש שהעולם סוגר עליי ואין לי יכולת יזומה או דרך להתמודד עם מצבי..

היי, כבר תקופה שממש קשה לי בכל מה שקשור בעיבוד חושי (ללא שום בעיה רפואית ,נבדקתי מספר פעמים) עד לרמה שאני ממעיטה לצאת מהבית (בגלל אור בוהק שממש מציק לי ורעש) בנוסף גם מבחינת ריחות ממש קשה לי וזה משפיע לי על התיאבון ,גם כל מיני טקסטורות ממש מגעילות אותי במגע.היו לי קשיים עם וויסות חושי מגיל צעיר אבל אף פעם לא אובחנתי . כשהתיייעצתי לגבי זה עם פסיכולוגית וסיפרתי לגבי עוד דברים היא אמרה שכנראה אני על הספקטרום. כן יש לי המון התנהגויות ותכונות שמתאימות לפרופיל של אנשים על הספקטרום ואני בעצמי חשדתי המון פעמים.
אשמח לדעת מה עושים מכאן ואיך מתמודדים עם קשיים בעיבוד החושי , חשוב לציין שאני מעל גיל 18.
תודה מראש!

שלום.
אני לוקחת כ 10 חודשים וולבוטרין במינון של 300 מג. עד כה היה מעולה והתרופה עשתה את שלה ללא תופעות לוואי.
לפני כ- חודש לאחר התייעצות עם הפסיכיאטר, עקב ירידה באפקט, המינון עלה בעוד 150 מג. זאת אומרת כרגע המינון הוא על 450 מג.
רציתי לדעת, כמה זמן בערך לוקח עד שמרגישים את השינוי?
כי רגע אני לא מרגישה שום שיפור בתחושה אלא דווקא להפך...מרגישה פחות טוב ממה שהיה לפני שהתחלתי את העלאת המינון.
תודה רבה לעונים!