פורום טיפול נפשי

היי ליטל,
אני בת 35 ואני מרגישה שאני ממש לא סגורה על עצמי מבחינה מינית. מגיל ההתבגרות היה לי את החשש שאני לסבית, אבל כל החיים הייתי עם בנים וזה היה בסדר. לפני 6 שנים סיימתי מערכת יחסים ארוכה מאד עם מישהו שבמהלכה, גם היו חוויות טראומטיות עם גברים (הייתי ב-2 סיטואציות מיניות קשות שקרו בפסטיבל שהייתי בו בלעדיו, לא מאופסת ועל הרבה סמים שצרכתי, לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה אונס, אבל זה לא היה בהסכמה או מודעות וקפאתי). זה כלל הרבה אשמה כי לא סיפרתי לבן הזוג והרגשתי כאילו בגדתי בו אבל גם כאילו עברתי משהו נורא. אחרי שנפרדנו, המשכתי להיות עם בנים אבל רוב הסיטואציות היו לא טובות, הרגשתי שאני לא ממש רוצה ופשוט זרמתי. בשלב מסוים, החלטתי "לעבור צד", אפילו הייתה לי מערכת יחסים של כמה חודשים עם אישה, הייתה משיכה והיה מרגש, אבל לא יצאתי מהארון וכדומה. עכשיו אני מסתובבת בעולם ואני מרגישה שאני לא יודעת מי אני. אני לא משדרת נשיות ולא מתלבשת בצורה נשית ומקבלת המון הערות על הנטייה המינית שלי. זה מביך אותי וזה מבלבל אותי וגם מכעיס. אני כל הזמן מתעסקת בזה, מי אני ומה ההגדרה שלי. אני כן נמשכת לגברים אבל יותר לנשים, ואני מתביישת בעצמי ולא מקבלת את עצמי ומנסה להסתתר ומרגישה כאילו כולם רואים משהו שאני מתאמצת להסתיר. מצד שני, אני לא פוסלת שאהיה עם גברים, אבל גם משהו בי שונא אותם ונוטר להם טינה, איבר המין שלהם ואקט של חדירה נראה לי אלים ואגרסיבי ולא בא לי לעבור את זה אבל אני כן זוכרת שזה היה כיף בעבר (הרבה שנים כואב לי בחדירה בלי קשר, עוד לפני המקרים שעברתי). אני ממש מבולבלת ואני רוצה אהבה, אבל מרגישה ממש מתוסבכת ודפוקה, אני לא יודעת מה לחפש ואני לא ממש יוצאת לדייטים ואין לי מושג איך זה יקרה, אבל גם נמאס לי להיות לבד. אני בטיפול כבר כמה שנים, גם שם זה נראה מאד מסובך וזז מאד לאט.

תודה על התמיכה סוף שבוע נפלא שיהיה לך

מבקשת המלצה לטיפול בדיכאון ממושך עם דגש על:
מטפלת שבזמן טיפול לא שותקת כל הזמן, או מהנהנת.
איזה סוג טיפול עלי לחפש?
תודה מראש🙏

האם מטפל שמטפל ב-cbt באופן קבוע אחת לשבוע,אמור לגבות תשלום נוסף עבור מכתב שביקשתי ממנו לכתוב לי לגורם מסויים?

שלום ליטל
בימים האחרונים המצב של אבא שלי מידרדר הוא מאושפז עכשיו וזה גורם לי לדכדוך וחרדה מה את מציאה לי לעשות כדי בכל זאת להרגיש יותר טוב?

ניגשתי לטיפול בבעיה לפני כ- 7 שנים ומאז אני עם טיפול תרופתי. אני מחפש מטפל ורואה שבעיקר מכוונים לטיפול CBT שהוא יחסית קצר ומיועד לשיפור תפקוד שוטף.

הטיפול שאני מייחל לעצמי הוא כזה שבאמת ישפר את השגרה שלי,
אני לא יודע עד כמה הבעיות שלי הם ישירות בגלל שהפרשת הדופמין שלי לקויה וכמה מזה בגלל בעיות ותחושות שאני סוחב שנים?

אני חושש מאוד להתחיל טיפול ואחרי מספר פגישות או אולי אחרי שאסיים סדרת טיפולים , אז כלל תצוף בעיה שאם מלחתחילה היו עולים עליה אז גם כל הגישה של המטפל היתה אחרת.

אני מבין שיש שיחה עם מטפל לפני התחלת טיפול אבל יש מטפלים ומכונים שבעיקר מתמקדים בשיטות קוגניטיביות אז אני מאמין שהם ינסו לתת לי פתרון אמיתי אבל בכלים שלהם.

הבנתי שיש מכונים שמבצעים אבחונים מקיפים, אני קראתי על פסיכודיאגנוסטי ופסיכודידקטי , אני מניח שיש אחרים ואני באמת לא יודע איך קובעים למי עושים איזה אבחון .

מה שאני מבין זה שיש רמות שונות של אבחון שזהו שלב מאוד קריטי ואם אני סוף סוף מוצא אנרגיות להתחיל תהליך אז אם צריך שווה לי להשקיע באבחון מקיף בהתאם להכוונה של גורם מקצועי.

מודה מאוד למי שייבחר להגיב

איך משפחה (אשה וילדים) יכולים להתמודד עם מצב בו אביהם רוצח בן אדם?
האב היה בקשר רגיל ונורמטיבי עם המשפחה, ללא אלימות במשפחה, חי בבית עם האמא, (הילדים כבר גדולים ומחוץ לבית)
יש מפגשים משפחתייים ארוחות שישי וכו׳…
פתאום רצח בן אדם אחר שהיה עצבני עליו עקב סכסוך. לכולם קשה לעכל וכל אחד מגיב לעיניין בצורה אחרת. מה הכי נכון לעשות? למי לפנות?

שלום, הבן שלי חייל ויש לו חברה שמתגייסת עוד שנה. הם יוצאים כמעט שנתיים, יש בינו לבין החברה אהבה גדולה, והם מסתדרים מצויין...מה גם שהחברה שלו מאוד תומכת בו ומפרגנת לו, מהרגע שהוא מגיע מהבסיס הם לא נפרדים עד הרגע שהוא חוזר לצבא. יחד עם זאת ישנה בעיה שקשורה לבן שלי, הוא עושה מניפולציות רגשיות לחברה שלו בכל פעם שהיא צריכה לצאת בלעדיו, לדוגמא: היה לה טיול שנתי הוא ממש לא רצה שהיא תצא והפעיל מניפולציות, יש לה מסיבת סוף שנה והוא שוב חוזר על הדפוס ומפעיל מניפולציות רגשיות עליה. כל סיטואציה שקשורה להנאה של החברה- מסיבה, טיול וכו' והוא נמצא בבסיסישר הוא מתחיל לעשות לה סרטים....

גם הבן שלי וגם החברה שלו פתוחים איתי....ואני מודעת למה שקורה בינהם...איך אפשר לעזור לו לשנות את הדפוס הזה? ובכלל מה ניתן לעשות על מנת שלא יחזור על הדפוס במערכות יחסים אחרות במידה ויהיו.
כמו כן האם זה נכון "להתערב" בין מה שקורה בינהם כאשר אחד מהם פונה אלי ומבקש עיצה הקשורה למערכת יחסים בינהם?

שלום רב.
האם יש בארץ פסיכולוג/ית שהם גם פסיכאטרים?
אני לא מוצא כאלו.
תודה.

היי, אני נמצאת כבר כמה שנים בטיפול,
בעקבות חיים קצת מסובכים בילדות,
לאחר מכן חוויתי גירושים קשים מאד,
הפסיכותרפיסטית שאני נמצאת אצלה עזרה לי במשך ה 3 ש',
אך לצערי קורים אירועים משמעותיים וקשים עדין,
אני מתכוונת ברמה של משברים, שלא קשורים אחד לשני,
רק שבסוף הכל מתחבר אלי ואני צריכה עזרה,
בחצי שנה האחרונה הרגשתי שהטיפול לא עוזר לי,
ולאחרונה אני מרגישה שבאמת אין לה כבר כח, והכל רדום,
ודי נמאס לה...
אני מבינה אותה, אבל מכיוון שאני חווה את הקשיים עצמם קשה לי גם,
ואשמח שהכל יתחיל לזרום..
אבל שבקשתי לעזוב טיפול,
היא התעקשה להמשיך,
כך שאני נמצאת במין מעגל כזה,
שהטיפול מרגיש לי גרוע, אני מדברת על זה,
היא מתעקשת להמשיך, ואני נשארת באותו מצב,
והוא הולך ומסתבך כמובן, ומחמיר.
מה אפשר לעשות כדי להזיז משהו?

שלום.

לפני מספר שנים אבא שלי נפטר.
הייתי קשורה אליו מאוד והוא היה הבן אדם הכי יקר לי בעולם.
המוות שלו הגיע אלינו בהפתעה ומאז אני חווה קושי התמודדות יומי.
הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית וממשיכה פעם בחודש.

בשנה האחרונה הכרתי בחור ואני במערכת יחסים מושלמת ואני אוהבת אותו מאוד ובטוחה שהוא הכי מתאים וטוב עבורי.

אך למעט פרט אחד.
בחודשים האחרונים התחלתי לחוש חוסר משיכה כלפיו.
הבנתי שהרבה מאוד תכונות שלו וההתנהגות שלו מזכירות לי את אבא שלי.
ומאז המחשבות האלו אני לא מצליחה להימשך אליו ולא קיימנו יחסי מין כמעט.

הוא מקבל את זה בצורה מאוד מתחשבת ותמיד תומך בי

אני מאוד אוהבת אותו אך עולות לי שאלות לגבי עתיד היחסים ביננו והאם המצב פתיר בכלל?

שלום רב,

שכנתי הגרושה מזה שנים רבות, פעמים רבות מתערטלת בפניי(הנני נשואה. אין כל כיוון של לסביות, לא מכיוונה ולא מכיווני). מחליפה בגד.. לובשת חזיה..
שתינו בנות 62.

אני סקרנית לשמוע ניתוח פסיכולוגי לתופעה זו.
רק אתמול ציינתי בפניה(לא הערתי), שיש לה נטייה להתערטל, והיום זה שוב קרה..
רוב תודות מראש

אני מבינה שאני מתמודדת עם משהו כרוני..אבל בכל זאת חשבתי שהקשה מאחוריי ושאם יהיה עוד גל אני אזהה את זה בזמן ואשלוט בזה..וגם לא חשבתי שזה יקרה שוב ככ מהר.
אני עושה כל מה שאני יודעת ויכולה.אני ממשיכה לעבוד למרות שבבקרים זה מאבק..אבל בכל שאר תחומי החיים אני כבר לא מתפקדת כמו שצריך.זה משפיע גם על הבית.על הילדים.
הפסיכולוגית שלי עושה כל מה שהיא יכולה בשבילי ואני מפחדת מהאפשרות שאולי היא מרגישה שזו עבודה סזיפית או שהיא לא מצליחה לעזור לי.
היא תמיד משווה את זה לגלים..אולי זה ככה בעצם? כמו שיש גל וצריך לצלול דרכו ולתת לו לעבור..אני מרגישה שאי אפשר לעזור לי שאני עושה משהו לא בסדר ושכל מה שאפשר זה לשמור שאשרוד את זה.
אני מאמללת את כולם ולפעמים אני חושבת שמוטב יהיה להם בלעדיי
אני מוכנה להתאמץ ולעשות דברים אבל אני מרגישה שאין מה לעשות יותר

שלום,
בן 21 פונה עכב הידרדרות קשה בתפקוד.
ילד רגיש שגדל בבית עם אמא מלאת כוונות טובות שעשתה ועושה הכל למענו בזמן שהאבא לא נכח ולא הועיל בכלום. במשך 7 שנים הבית היה מקום רועש מלא ריבים וויכוחים כל היום וכו וכו. עם השנים מגיל 12 פיתחתי אישיות מורכבת המתבטאת בהימנעות הולכת וגודלת מאירועים חברתיים, דימוי עצמי נמוך חרדה דיכאון קושי נפשי גבוה התמכרויות והפרעות שינה.
בהמשך חיי חוויתי כמה מקרים מטלטלים שהאחרון עשה לי בלאגן בראש עם מקרה ישן והפכתי להיות הרסני שלילי ובלתי נסבל כבר כמה שנים.
כבר שנה שאני לוקח ציפרלקס וכן היה שיפור יחסי אבל הוא היה זמני.
מצבי רק מידרדר אין לי חיי חברה ואני לא מצליח להתקדם.
מה אפשר לעשות??

יש כזה דבר שעוברים מבולימיה לאנרוקסיה?
אני יודעת שמעבר מאנורקסיה לבולמיה זה משהו שקורה הרבה אבל מתעניינת אם יכול להיות מצב הפוך של מעבר דווקא מבולמיה לאנורקסיה?
אני שואלת כי אני תמיד אבחנתי את עצמי כבולמית וכשהייתי אצל הדיאטנית לפני שעזבתי באחד המפגשים היא אמרה לי שמה שיש לי זה לא בולמיה אלא אנורקסיה מהסוג המטהר. היה לי קשה להאמין לה כי ההתקפי אכילה שלי היו גדולים מאוד ובתדירות יחסית גבוהה כשכל פעם התלווה להם דחף מטורף מאוד
אבל לאחרונה עוצמת הבולמוסים קטנה בצורה משמעותית וגם הדחף לפניהם. בנוסף אני כבר לא מרגישה כל כך רעב מרגישה אפילו חוסר תאבון
הbmi שלי מוגדר בתת משקל חמור ולמרות זאת אני מרגישה שאני לא קולטת , שום דבר לא משכנע אותי. אם אני אוכלת אפילו קצת אני מרגישה חובה להקיא את זה גם אם פיזית אני רואה שחור ומרגישה שאני הולכת להתעלף , אני לא מצליחה להתגבר ולהשאיר את האוכל בפנים בשום מצב וצורה.
הבעיה שאחרי הטיפול הקודם, אני לא מסוגלת לחשוב על שום טיפול דיאטני זה מכניס אותי ישירות לסטרס ומלחמת התנגדות, ומרוב שאני פוחדת מזה שהמטפלת שלי תכריח אותי שוב ללכת לטיפול דיאטני אני עסוקה בלהרדים אותה. אבל זה קשה לי כי להרדים אותה זה אומר להתמודד לבד עם כל הנושא הזה ,גם במובן הרגשי שהכי שואב אותי.
אני כאילו רוצה שהיא תעזור לי אבל אני לא רוצה ללכת לדיאטנית. יש כזה דבר לטפל בלי זה?


אני מקווה שזה בסדר שלאחרונה אני שואלת הרבה. אם זה לא בסדר אני רוצה שתגידי לי
תודה וסליחה