פורום טיפול נפשי

שלום,
התחלתי לאחרונה טיפול אצל מטפל. הוא שאל אותי במהלך אחת הפגישות, מהן הפנטזיות שלך? מה מחרמן אותך?
רציתי לשאול האם השאלות האלו בניסוח הזה לגיטימיות במהלך טיפול פסיכולוגי.

שלום,
אבי בן 70, חלה בעברו בהתקף לב ושבץ מוחי, כרגע הוא משותק בצידו השמאלי.
הוא נוטל את התרופות הבאות:
1. בוקר: טרגטול 400 מ"ג, פלאביקס 75 מ"ג, רסיטל 20 מ"ג, טריטייס 1.25 מ"ג, קרדילוק 1.25 מ"ג.
2. צהריים: קרסטור 40 מ"ג
הבעייה היא שלאחר שהוא נוטל את התרופות של הבוקר, הוא מתעייף מאוד ונרדם. איזה מהכדורים גורם לו לכך? האם להעביר את אותו כדור לערב? מה לעשות?
בתודה מראש.

שלום רב
אני מטופלת כשנתיים אצל מטפלת.
לאחרונה,בשל מצב הקורונה ובשל מצבה המשפחתי( מאומתים וחולים),היא עברה לטיפול בזום.
עבורי,יחסי מטפל מטופל הם העיקר בטיפול.
לצערי איני מצליחה להרגיש שום דבר כאשר הטיפול הוא בזום.
אני מבינה את התקופה והשלכותיה,אך למרות הצורך הגדול שלי בטיפול,איני בטיפול מזה כ3 שבועות מכיוון שהוא בזום.
מחד,הטיפול מאוד חסר לי
אך מצד שני,איני מרגישה כלום כאשר מדובר בטיפול שמאחורי מסך.
אציין שגם כך הטיפול בחדר הטיפולים אינו פשוט עבורי- במרחק של שני מטר ועם מסכה על הפנים,אז מאחורי מסך?????
אני יודעת שישנם מטפלים שלא מטפלים בזום ואף ללא מסיכה.
אני מכבדת את בחירתה,אך לא בטוחה שלי היא מתאימה והצורך שלי בטיפול קיים.
האם עלי לחכות בסבלנות עד יעבור זעם? או שמא לחפש טיפול אחר?

שלום,

אני בת 25, מאובחנת עם חרדה חברתית וחרדה מוכללת ומטופלת אצל פסיכולוג וגם טיפול תרופתי.

החרדה שלי מתבטאת מול אנשים והקושי הגדול ביות היה לצאת לעולם העבודה.
בזכות המטפלת שלי יצאתי לפני 4 חודשים לעבוד ככוח ער בבית ספר ואני לא מצליחה לשרוד שבוע מבלי להמציא תירוץ ולא להגיע.
הימים כאלו אני מרגישה מחנק שלוקחים לי את החופש ויש לי רצון לברוח.
הורי לא מרוצים מההתנהלות שלי וטוענים שאני כבר אצורה להתנהג באופן "תקין" לאור הטיפולים שאני מקבלת.

רציתי לשמוע שעה נוספת על המצב ? האם ההתנהגות שלי הגיונית? והאם יש טיפ להתגברות על המכשול הזה?

תודה

קשה לי מאודדדדדדדדדדדד
הגעתי לפגישה הקודמת אחרי שביטלתי את הפגישה לפניה כי לא יכלתי ואותו שבוע של ההפסקה היה לי קשה נורא נורא הרגשתי מפורקת ממש והצטברו עוד אתגרים אחרים מה שלא הוסיף לתחושות שלי... כתוצאה מזה הגעתי גמורה לפגישה אח"כ וגם בפגישה עצמה היה לי לא קל בכלל הרגשתי מבוטלת, דחויה, לאאא מובנת, עד שבאיזה שלב התעייפתי כבר מלנסות להסביר את עצמי התעייפתי מלשמוע הסברים הגיוניים, התעייפתי מהשאלות ורק חיכיתי רק שהפגישה תיגמר. כשיצאתי הרגשתי שזהו !!אין לי סיכוי ואני לעולם לא אצליח להסביר את עצמי ואף אחד בעולם הזה לא יבין אותי גם לא תמורת תשלום! מן תחושת ייאוש איומה, עליתי לרכב והמילים שיצאו לי מהפה זה אין לי כח כבר בא לי למות, זה באמת היה לא נסבל שבאותו רגע החלטתי להתנתק. החלטתי לא לשלח למטפלת שלי שום הודעה בין הפגישות עד לפגישה הבאה ולא משנה מה ארגיש. ככה לא אצפה שיבינו אותי ככה לא אכאב, לא ארגיש, פשוט אשכח. וזה מה שהיה הצלחתי ולא שלחתי ובפגישה אחר כך המטפלת שאלה אותי על זה שלא שלחתי כלום ואני ניסיתי להסביר ושוב התקשיתי הרוב נעלם. רוב הפגישה פשוט שתקתי, לא היו לי מילים,בקושי מחשבות (למרות כל הניסיונות של המטפלת שלי ), בעיקר ריחפתי, חיכיתי שיגמר ויצאתי .
אני מרגישה קושי מרגישה בתהוםם, סבל שאני לא יודעת לתאר ולשלוח למטפלת שלי פתאום מרגיש לי לא עוזר. פשוט מיותר. אם היה תקופות שזה היה מקל עכשיו זה לא מצליח לעזור לי זה לא עושה לי כלום שאני מעדיפה לוותר על זה אבל מרגישה קשוח, שגם מה שבעבר אולי עזר בקצת, לאחרונה גם זה כבר לא מצליח לעזור לי ושוב אני כל כך לבד בלי יכולת להיעזר בלי כלים להסביר את מה שמתחולל בתוכי
והמילה ייאוש היא מילה עדינה לעומת מה שזה מרגיש :(
אני מרגישה נורא נורא ולא יודעת להתמודד עם זה. זה לא נסבל לי כבר

שלום,
מאז שאני זוכר את עצמי יש לי בעיה עם מוזיקה. אני שומע שירים ואחר כך זה מהדהד לי בתוך הראש, אפילו כמה ימים. זה מהווה מטרד רציני, עד כדי כך שתקופות ארוכות אני פשוט נמנע משמיעת מוזיקה.

רציתי לשאול האם זו תופעה מוכרת (אם היא בכלל קשורה לפסיכולגיה)?
והאם יש מה לעשות עם זה?

תודה

שלום,

בשנים האחרונות חוויתי משברים לא פשוטים בחיים האישיים שלי שטלטלו אותי מקצה לקצה.
אין לי ספק שזה השאיר בי חותם לתמיד.
בחודשים האחרונים אני נמצאת בקריירה במקום הטוב ביותר שיכולתי לבקש - אני בשיא פסגת השאיפות שלי, הצלחתי להגיע למקום שכל כך רציתי.
מכיוון שאני עוד בתוך המערבולת הזו בחיים האישיים שמשתנים מרגע לרגע והכל דינאמי, אני חווה רגשות שמציפים לא מעט, העבר פתאום קופץ בכל סיטואציה או כשאני פוגשת אנשים מסוימים.
יש מישהי שהתקרבתי אליה מאוד, הקשר הפך לטוב וחיובי עד שפתאום חלה נקודת מפנה - התחלתי לשתף אותה בבעיות שלי, בחיים הלא פשוטים שחוותי, אני לרגע חושבת שכאילו היא זו שנועדה לרפא אותי והרי אני יודעת שזה לא נכון.
היא צעירה ממני, אמנם סופר חכמה אבל זה לא נכון וכשאני עוצרת את עצמי מלדבר או מגיבה פתאום בצורה שמתכנסת ונראה שמצב הרוח שלי לרגע אחד חיובי ואנרגטי ולרגע אחד אני קורסת לתוך עצמי זה לא תמיד מובן לסביבה, במיוחד לאנשים שאכפת להם ממני.
אני לא רוצה לאבד אותה, היא חברה טובה אבל מרגיש לי שטעיתי ושהפכתי את הקשר הזה למשהו לא בריא.
אני הייתי רוצה לעשות איתה איזושהי שיחה ולהבהיר לה כמה היא חשובה לי ויחד עם זאת אולי לנסות לשתף במה שלא מרגיש נכון וטוב כי זה פשוט פוגע במערכת היחסים.
מה את מציעה?

תודה.

אני היחידי במשפחתי שבקשר עם אבי לאחר ניתוק קשר מוחלט של 6 שנים (כבר 4 שנים בקשר בערך). אבי היה דמות מאוד קשה בבית. הייתה אלימות כלפי אימי וגם כלפיי לעיתים. אמא שלי היא הנפגעת הגדולה בסיפור אך גם אחותי גדלה לזה , אחי ואני. אני כזה שמצליח למצוא מקום לדף חדש ולא לשמור טינה ולכן חזרתי איתו לקשר בתקווה שזה יעשה לו טוב (אולי גם לי..אבל הייתי במקום שלם ללא צורך..זה בהחלט היה בעיקר בשבילו). בכל אופן, אנחנו נפגשים ושומרים על קשר טוב יחסית והוא באמת במקום טוב יותר מפעם אך עדיין יש הכחשות לדברים ודפוסים שאני מקווה בשבילו שילכו וייעלמו עם הזמן.
עכשיו אני מגיע לעיקר הנושא. בשעה טובה ובשמחה ענקית התארסתי ואני הולך להתחתן בעוד חודשיים וקצת. העניין הוא שגם אמא שלי וגם אחותי לא יצליחו להנות ולהיות בנחת בחתונה ואף גרוע מזה ..זה עלול להיות טריגר נפשי לאמא שלי.
רק עצם המחשבה על האופציה הזאת גרמו לאמי ולאחותי קושי גדול והמון סטרס.
במקביל אספר שעל אבא שלי עוברת תקופה לא טובה בכלל הן בתחום העבודה והן עם משפחתו (הכל אצלו במשפחה פשוט לא טוב) ..יש לו בת זוג שגם שם הדברים לא נוצצים. בגדול הוא במצב רגיש יחסית..
העניין הוא שאני היחידי שנותן לו אור ועוגן בחיים כרגע. וקיבלתי החלטה שעם כל הקושי שבדבר חשוב לי שאמא שלי ושאחותי יהנו וישמחו ביום חתונתי ושזה לא נכון שאבא שלי יהיה מוזמן לאירוע.
הקושי שלי ופה אני מבקש ממך עזרה.. אני חושש מהרגע שאספר לו וכמה שזה יהיה לו קשה. איך אני אומר לו דבר כזה בצורה הכי מיטבית ורגישה שיש מבלי ליצור לו תחושה של מסכן או קורבו סיטואציה ואיך אני אדע להיות חזק מפני מניפולציה רגשית כזו או אחרת (כי הוא טוב בזה) אבל גם אם זו לא תהיה מניפולציה ..הוא עדיין בנאדם עם נפש וזו אכן בשורה קשה לקבל.. הייתי רוצה שתעזרי לי למצוא נוסח כשלהו כדי שאוכל לדייק את עצמי ולעשות את זה כמה שפחות כואב.
תודה רבה.

לפני שבועיים חליתי בקורונה, הרגשתי מאד רע אבל תוך שלושה ימים התאוששתי כמעט לגמרי,אבל הייתי בבידוד עשרה ימים.ולמעשה מאז, אני מתקשה מאד לישון בלילה..לוקח לי המון זמן להירדם וגם אם נרדמתי אני מתעוררת הרבה פעמים במהלך הלילה.
אני לא מבימה את זה אבל זה מתיש.היום כבר הייתי ככ עצבנית..וכל דבר גרם לדמעות.
עכשיו אני מפחדת כבר מהלילה.

אני לפעמים מרגישה שאני חזקה ושאני בסהכ מתמודדת טוב עם הקשיים שלי ושהצלחתי להתגבר.אבל לפעמים אני מרגישה ככ חלשה ומקולקלת וחסרת תקנה.
ואני לא יודעת מה אני באמת.החזקה או המקולקלת.

אז חזרתי אליה
אחרי שעבדתי קשה להוציא אותה מהלב
זה היה יום רגיל נורא
והיא כתבה לי באיזה שעה היא יכולה לקבל אותי
והכל היה מוזר נורא וקל מדי
ואחרי שנה וחצי שבהם רק עמלתי לעקור את הבית הזה שבנינו ביחד
ודקה וחצי לפני שעקרתי את הדלתות
פתאם היא חזרה
ואני מרגישה שעכשיו כשהיא חזרה
אני הלכתי
פתאם אין כלום
כבר לא כואב לי אבל בקטע מנותק
ואני באה לשם ונושמת אויר ריק
ויודעת שאני צריכה אותה
ופוחדת ששוב היא תגיד שהיא לא יכולה לקבל אותי
ושוב אני אתפרק למלא חתיכות
אז אני שותקת שם או מקריאה לה מהנייד דברים שכתבתי
כי כשאני באה לשם אני כבר לא זוכרת כלום
והלב שלי מרגיש כמו בפינג פונג
רגע אחד נעול עד חנק וברגע השני מת להפתח ולהתפרק על הרצפה
וזה מוזר לי
כי עד התקופה האחרונה הרגשתי
הרגשתי נטושה הרגשתי פגועה הרגשתי חרדות הרגשתי שנאה.
ועכשיו אני לא מרגישה כלום
חיה מלמעלה מנהלת סדר יום וברקע מרחפת מחשבה חצופה שמי צריך אותה בכלל אני מסתדרת לבד
אבל אז בא הלילה והחרדות והכאבים הלא פתורים ואני מתפרקת בחושך בלי להבין למה
כאילו מישהו גזר לי את החוט שמחבר בין הלב לנשמה
אני מרגישה שהכאבים שלי לא שווים כלום
שלא מגיע להם מקום
ושאני סתם מבזבזת לה את הזמן
הכאבים שלי רגילים כאלה
ולא כמו של פעם
שהיא עבדה בשבילי קשה כדי שלא אשמט לה מהידים ואמות
היום אני לא מתה ואני חיה לגמרי
והדכאון כבר לא מגיע הרבה ויש הרבה יותר עוגנים מבעבר וההפרעת אכילה ישנה שנת חורף ואפילו הפסקתי לבכות
אז לא מגיע לי אותה
וכל הרעשים האלה בלב שאני לא מבינה אותם
לא שווים כלום
בטח לא שיחה ב450 שקל
😞💔😞💔😞

היי ,

אני מרגיש עייף כל הזמן ,חסר אנרגיה וגם קשה להתרכז על מנת לסיים את כתיבת התיזה של תואר שני . ללא קשר לזה אינני מסוגל להתרכז במשימות על מנת את הלימודים לוקח לי המון זמן עד שאני מבצע אותן . חשוב לציין שאני כבר שנה בלי עבודה בלי מסגרת יושב בבית כאילו תקוע ולא מצליח להתקדם הלאה ...
האם במקרה כזה אני סובל מדכיאון ?

שלום רב,

אני פשוט אחרי אלימות קשה מבן זוג והמישפחה
בחרתי מהבית, וכעת אני גרה לבד.
אין לי תמיכה בכלום אני מנסה להרים את עצמי וקשה לי נורא, אני לא יודעת למי לפנות כבר.
פניתי לרווחה אמרו לי יקח שבועיים ויותר עד שישיגו לי פסיכולוגית אני לא יכולה לממן את עצמי.
כי אני בקושי מפרנסת את עצמי, אני לא מצליחה להתמודד עם הרגש והמחשבות כבר.
אני פשוט הייתי. מעדיפה למות באותו יום שהרביצו לי
נימאס לי עם החוסר הביטחון הזה
אני מנסה כל יום להגיד לעצמי שיעבור שהכל בסדר
אבל אני נשברת, אין לי אף אחד כבר!!!!
זה ריקנות מבפנים ייאוש!! הדבר היחידי שאני מרגישה שהרגו אותי מבפנים, אני עדיין חייה ונושמת אבל אני מרגישה מתה כבר.
אני לא יכולה לצאת לעשות דברים שאהבתי אז
אני מנסה להעסיק את עצמי אבל אני לא מצליחה כבר עם הזמן אני מרגישה שהזמן הולך ואוזל עד שאגיע למצב שזהו אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר.
הכאב מבפנים מקשה עליי נורא.
אני מנסה להתרחק מאנשים שפגעו בי, אבל כשמופיעים מולי אני לא יכולה להגיד להתרחק ממני
כי מרגיש לי שאלו האנשים שפגעו בי הם מה שנשארו לי בחיים.
כשאני מתחילה להישבר מולם הם מסתכלים עליי כעוד אחת מפגרת ילדה קטנה.
אני חייבת עזרה אחרת אני לא יכולה להמשיך ככה
אני שבורה כבר

היי
ביום-יום אני חש קושי בתפקוד חברתי במפגשים ראשוניים (כלומר ״להגיד שלום״) או בפרידות.

זה גורם לי להרגיש באי נוחות ולהתעסק בסיטואציה לכן אני לא תמיד מצליח להחליט איך להתנהג ומכך יוצאות תגובות (שלי) שאני לא רוצה בהן
למשל: אני יכול ״להכחיש״ את הסיטואציה ופשוט להמשיך את הדברים כאילו אין צורך בשלב שבו אומרים היי וביי או לאבד ביטחון ולהתכנס

יש לציין שיש אנשים שזה קורה לי איתם הרבה ויש אנשים שבכלל לא - לא מצאתי חוקיות ביניהם

במהלך סיטואציות חברתיות אחרות זה לא קורה לי באופן יום - יומי

האם זו תופעה מוכרת?
מה כדאי לעשות על מנת להתמודד עם המצב בצורה יותר טובה?

תודה רבה.

שלום,

שמי אנדריי, בן 27 מירושלים ובעל עבר פסיכיאטרי. סופסוף מצאתי פסיכיאטר שאינו מאמין בכדורים ואני בתהליך הפחתה במרפאה ציבורית.
אני מעוניין לקבל טיפול פסיכולוגי והקופה הפנתה אותי למרפאה הציבורית בא אני מטופל, שם כרגע אין פסיכולוגים פנויים. תהיתי מהם המחירים של טיפול פסיכולוגי פרטי, האם יש איזשהי אופציה של טיפול מסובסד ואשמח להמלצה לפסיכולוג/ית בירושלים.

תודה רבה!

שלום ליטל,

הנני סובל מבדידות ודיכאון תקופה ארוכה ולאחר מס' שנים אצל פסיכולוג הוחלט שהמשך הטיפול המומלץ הוא במסגרת קבוצתית.

האם ישנן המלצות לקבוצות תמיכה ?

קיבלתי מידע על האפשרות דרך קופ"ח, אולם נראה שאי אפשר להסתמך רק על זה.

אשמח לשמוע האם יש אטלרנטיביות באיזור המרכז שקיבלו פידבקים חיובים.