צוות בטיפולנט
במסגרת המאמר הנוכחי, מתארות הכותבות כי בשלושת העשורים האחרונים חל שינוי מהותי ביחס אל אונס במסגרת נישואים. בעוד שבשנת 1970 אונס במסגרת נישואים נחשב לחוקי ב-50 מדינות בארה"ב, בשנת 1933 נחקק בכל מדינות ארה"ב חוק אשר אוסר על אונס במסגרת נישואים. למרות זאת, מחקרים אשר בחנו את שכיחותם של מקרי אונס במסגרת נישואים עדיין הצביעו על שיעורים גבוהים אשר נעים בין 10%-14%. מספר זרמים טיפוליים אימצו תיאוריות מוכרות קיימות על מנת להסביר את הנתונים הללו ולספק עבורם מסגרת התייחסות, ביניהן התיאוריה הפמיניסטית, תיאוריית ההבניה החברתית ותיאוריית תפקידי המגדר. תיאוריות פמיניסטיות התייחסו אל אונס במסגרת נישואים כאל אמצעי לביסוס שליטה גברית בנשים. בדומה, תיאורטיקנים שהדגישו את תפקיד ההבניה החברתית, התייחסו אל אונס במסגרת נישואים כאל ביטוי של תשוקה גברית לשימור מסורתי של כוח, אשר יאפשר להם להגן על עצמם ועל "רכושם". תיאוריות אשר הדגישו את התפקיד המגדרי-מיני, ראו באונס במסגרת נישואים הרחבה מוגזמת של האמונה בתפקיד גברי מסורתי. תיאוריות אלו מדגישות בעיקר את יחסי הכוחות הגבריים-נשיים, ולא את תפקידם של הדינמיקות הזוגיות והמאפיינים הייחודיים לנשים אשר הופכות קורבנות למקרי אונס במסגרת נישואים, התבוננות אותה מבקשות כותבות המאמר להרחיב.
Martin et al מציעות חלוקה למספר קטגוריות של מקרי אונס אשר מתרחשים במסגרת נישואים:
במסגרת המאמר, הכותבות מביאות ממצאים ממחקרים שנערכו בעשורים האחרונים ומצביעים על מספר גורמי סיכון לאונס במסגרת נישואים. הגורם הראשון הוא קיומה של אגרסיה לא מינית במסגרת הקשר הזוגי. מחקרים מצביעים על מתאם גבוה בין אלימות לא מינית ואלימות מינית כלפי נשים מצד בעליהן. באופן דומה, גם אלימות פסיכולוגית, שאיננה פיזית, נמצאה קשורה בסיכון למקרי אונס במסגרת נישואים. אלמנט נוסף אשר עשוי להוות גורם סיכון למצבי אונס בנישואים מורכב ממספר גורמים דיאדיים. אמנם רק מחקרים מעטים התמקדו בגורמי סיכון זוגיים למצבי פגיעה מינית או אונס במסגרת נישואים, אך מחקרים אלו כן מצאו מספר גורמים אשר מגדילים את הסיכון למצבי אונס בנישואים. בין גורמים אלו ניתן למצוא (1) זוגות עם איכות יחסים נמוכה בהיבטי התקשורת, הסיפוק המיני, זמן האיכות המוקד לקשר וכד'; (2) מחלוקות מתמשכות; (3) פערי סטטוס כגון פערי השכלה וגיל למשל; ו-(4) מחלוקות לגבי תדירות ופרקטיקות יחסי המין הרצויים.
גורמי הסיכון הנוספים למצבי אונס בנישואים, נחלקים לשתי קטגוריות: גורמים הקשורים במאפייני הקורבן וגורמים הקשורים במאפייני התוקף. הקטגוריה של גורמים הקשורים במאפייני הקורבן מכילה מאפיינים שנויים במחלוקת. חלק מן המחקרים בתחום מצאו כי קורבנות לאונס בנישואים היו בדרך כלל נשים צעירות אשר השתייכו לקבוצות מיעוט, אך קיימים מחקרים אחרים שאינם תומכים בטענה זו. כמו כן, מחקרים אחדים הצביעו על כך שנשים משכילות היו בסיכון גבוה יותר להיות קורבנות אונס בנישואים ביחס לנשים עובדות שאינן משכילות, אך גם כאן מחקרים אחרים הצביעו על כיוון הפוך. ממצאים שזכו לתמיכה מקיפה יותר הצביעו על כך שאלימות במשפחת המוצא של האישה והיותה קורבן לפגיעה מינית או פיסית בילדות היוו גורמי סיכון משמעותיים במיוחד לכך שיתרחשו מקרי אונס על ידי הבעל. דומה כי הקטגוריה של גורמים הקשורים במאפייני התוקף הינה עוד יותר מבלבלת ומחקרים אשר עסקו במאפייניהם של גברים האונסים את נשותיהם העלו מעט מאוד ממצאים ברורים. עם זאת, גורמים כגון אבטלה, אלימות במשפחת המקור וגישה אותה הכותבות מגדירות "מאצ'ואיסטית", נמצאו כקשורים בביצוע מעשי אונס בבנות הזוג. כמו כן, נמצא כי רבים מן הגברים אשר ביצעו אונס במסגרת הנישואים עשו זאת כאשר היו תחת השפעת אלכוהול וכי גברים שנטו לשתייה מוגזמת היו בעלי סיכוי גבוה יותר לאונס את נשותיהם.
MeToo, I was interpellated ο#: תרגום מיוחד למאמרה של אורנה גורלניק
ο רה-ויקטימיזציה בחדר הטיפול: העברה והעברה נגדית
ο פגיעה מינית חוזרת: התבוננות מעבר לרה-ויקטימיזציה
באופן לא מפתיע, אונס במסגרת נישואים מלווה בהשפעות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות רחבות. בתחום הפסיכולוגי, אונס במסגרת נישואים נמצא קשור באופן הדוק למצבי דיכאון. כמו כן, חלק מן המחקרים זיהו כי באחוז מסוים של המקרים התפתחה אצל האישה הפרעה פוסט-טראומטית מלאה או מספר סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות האונס. השפעות פסיכולוגיות אופייניות נוספות אשר נמצאו היו האשמה עצמית של הקורבן, תחושת ערך עצמי נמוך ותחושה שלילית כלפי גברים ומין. בהיבט הפיסיולוגי, מובן כי פעמים רבות אונס מלווה בנזקים מיידיים הנובעים מהאקט האלים, ביניהם נזק לרקמות, פציעות וחבלות שונות. מעניין ומטריד לציין כי נשים שנאנסו על ידי בעליהן או בני זוגן סבלו בדרך כלל מפגיעות גופניות חמורות יותר ביחס לנשים שנאנסו על ידי זר. מעבר לפגיעות הראשוניות, מחקרים מצאו כי לאורך זמן אונס במסגרת נישואים קשור בריבוי סימפטומים רפואיים, מחלות כרוניות ובעיות גניקולוגיות. ממצא זה תקף גם ביחס לנשים שלא סבלו מאלימות בכלל וגם ביחס לנשים שסבלו מאלימות פיסית שאינה מינית. מספר מחקרים אף הצביעו על כך שנשים נפגעות אונס במסגרת נישואים נמצאו בסיכון גבוה לביצוע ניסיון אובדני. כך לדוגמא, אחד המחקרים מצא כי נשים נפגעות אונס בנישואים היו בסיכון גבוה פי חמש לביצוע ניסיון אובדני לעומת נשים שסבלו מאלימות פיסית שאינה מינית מצד בני זוגן.
באופן לא מפתיע, נמצא כי אחוז הנשים שהתנגדו לאונס או ניסיון אונס במסגרת נישואים היה נמוך ב-68% ביחס לנשים שחוו אונס או ניסיון אונס על ידי אדם שאינו בן הזוג. מחקרים שבחנו את הסיבות לשכיחות נמוכה זו הצביעו על חוסר אמונה של הנשים ביכולתן הפיסית להתנגד, ניסיונות התנגדות כושלים בעבר, פחד מפני פציעה והיעדר אמונה בזכות לסירוב עקב "החובה הנשית" לסיפוק הבעל. כמו כן, חלק מן הנשים לא התנגדו מאחר ולא ציפו לתקיפה של הבעל, ולא היו מוכנות לקראתה. חלק ניכר מהנשים אשר נאנסו על ידי בני זוגם עזבו אותם בסופו של דבר אך חלקן נשארו לחיות איתם לאורך שנים רבות. הגורמים לכך רבים ומורכבים, כאשר סיבות שכיחות לכך הן האשמה עצמית, דאגה לשלומם של אחרים, אמונה שאונס בנישואים אינו בעיה חמורה, תחושת חוסר אונים, בושה ועוד. הממצאים מצביעים על כך כי כאשר כן נעשו ניסיונות התנגדות, התנגדות ורבלית היתה צורת ההתנגדות השכיחה ביותר. רבות מהנשים ניסו גם להתגונן מפני אונס אפשרי על ידי הימנעות מבן הזוג בסיטואציות בהן גדל הסיכון לאונס (אחרי צפייה בפורנוגרפיה, למשל). חלקן ניסו לברוח מהבית וחלקן ניסו להתגונן באופן פיסי אקטיבי, באמצעות הדיפה, הכאה ובעיטות. לצד זאת, חלק ניכר מהנשים דיווחו על הימנעות מאונס אלים יותר על ידי כניעה לדרישות המיניות.
A review of marital rape. Martin, Elaine K.; Taft, Casey T.; Resick, Patricia A. Aggression and Violent Behavior, Vol 12(3), May-Jun 2007, 329-347.
