פורום טיפול נפשי

שלום,
קצת מתקשה להתנסח...

אני נמנעת מיצירת קשרים עם בני המין השני כי בניגוד לאחרים/ות פרידה ממש עושה לי רע ואני מרגישה שאין לי כח נפשי להתעסק עם הסבל הנפשי.
נניח אם יש מישהו שכן ארצה להיות איתו בקשר ואז אפילו נהיה זמן קצר הדחייה עצמה תעשה לי רע ותערער אותי להרבה זמן.זה יכול להיות מישהו שגם אני לא ארצה אבל אם הוא הראשון שיפרד....

אני יודעת היום שזה משהו "מולד" כי הבחור הראשון הסכמתי לו לחברות היה רק בצבא וגם רק אחרי שהייתי בטוחה שהוא אוהב אותי בכל מצב צבירה :) את מי שאני ומה שאני.. פשוט היו לנו המון שעות יחד בבסיס..הוא גם היה דמות מגוננת ופסיכולוגית וכל הזמן חיילים מסביב היו רומזים וכאילו שואלים נו.. ובסוף שנתתי מעצמי אז הייתה פרידה וכל כך אהבתי אותו ואת מי שהוא והוא היה הרבה דברים בשבילי.. ואכשהו נכנסתי לדיכאון בהתחלה לא הבנתי שזה זה.. היו עוד טרעגרים כי השתחררתי מהצבא וההורים בדיוק התגרשו אבל אני יודעת שבגגלו הייתי ממש עצובה ונשבעתי לעצמי שלא אתהב יותר ובשביל מה זה טוב .

אני מרגישה ביחסים שכל החיזור זה סתם אין חברות אמת לכן אני לא שמה על מחזרים.. שאף אחד לא ירצה אותי לנצח.. וכשאומרים לי שאין בזה חברת ביטוח זה מעצבן אותי.. כי למה עם בנות המין שלי החברות יותר ארוכה? יש לי פחד מלהינשא ויהיה לי רע ובטח אם יהיו ילדים.. יש לי פחד מגירושין..
והפכתי להיות ממש בררנית כלומר שאם מישהו מתחיל איתי אז זה לא יהיה בגלל איך שאני נראית והגוף כי נורא קל לפי מראה.. אלא שיהיה ביסוד שלו בחור יציב שמחפש קשר.
ויש עוד דבר שמפריע זה נושא יחסי מין. אני לא סטוציונרית ואני גםן לא חרמנית אז כך שבמובן הזה נוח לי לבד.
אבל כשיוצאים עם בחור זה ישר נגיעות על הדייט הראשון מנסים לנשק לפעמים במהלך השייט וקשה לי עם זה כי זה סוג של חוסר אמון בגברים.
בלי קשר, אני עושה מה שטוב לי אבל אני שואלת.. מה כולם כל כך אוהבים אותי? למה הם ישר רוצים לנשק שזה משהו אינטימי ביותר וצרי שהיה כימיה או כיף ביחד והם לא מכירים אותי.. אגב כל הבחורים שאני מכירה הם לא מהיכרות קודמת ( ולא שחברים הכירו) אז קשה לי ומעליב אותי זה נראה שאני לא מעניינת ושוב מה שמעניין אותם זה הגוף.

בעצם אני בלופ שאני מאוד בררנית וסרבנית מה שנקרא לא נותנת להתקרב אליי מחשש להיפגעוכמו שאמרתי חוסר אנרגיות בכלל לנסות. וכשאני מנסה אז קשה לי כי כמו שאמרתי שזה ישר טוטאליות מיצדם שאגב נראית שקרית לחתירה למגע לכל מיני משפטים חסרי שחר ואני לא שם בכלל בקטע הגופני אז לרוב זה גם נגמר מהר כי לאף אחד אין סבלנות בשבילי ליצור קשר חברי.

כתבתי הרבה אבל אוסיף שיצאתי לא מזמן אם בחור שהיה ממש ממש דלוק עליי בלימודים פניתי אליו בפייסבוק סתם לשאול מה נשמע ( כי אני סגורה וכולם מכריחים אותי להיות בפייס אז ניסיתי לפתוח כרטיס ומצוא "חברים") הוא ישר גרר אותי למפגש. לא ביניתי על קטע רומנטי בכלל ולא ידעתי מה הסטטוס שלו למרות שבירר על שלי, יש לו המון חברות בפייס...הוא סיפר שעובר לאילת אז בכלל לא חשבתי.. סתם באתי לומר לו שלום.. לדבר .. נכן אולי כן אפשר שיקרהמשה בעתיד אבל.. זה סוג של פגישה עיוורת אין לי תמונות בפייס ואני חושבת שאנימכוערת או שהכערתי עם השנים..
כך או כך. הוא לקח אותי לפאב ואני לא שותה והוא יודע. ואיך שישבנו הוא התחיל לגעת בי וללטף אותי ולא היה לי נעים כי אני שונאת שכולם כך.אני לא טיפוס של מגע ולא אף אחד במשפחתי גם הרחוקה.מגע מלחיץ אותי רק כשזה מישהו קרוב קרוב נוח לי. אז זזתי ואח"כ הוא בא לדחוף את השפתיים שלו והייתי קצת בהלם.. והוא גם נפגע ואכשהו מהלחץ כי לא נמשכתי אליו הרגשתי חרא שכאילו אני מזמינה אותו לדייט והייתי מבולבלת ורציתי הביתה כי לא בניתי עליו ואני לא יכולה לומר שאני מכירה אותו.. ועשיתי משהו מטופש הרגשתי מחנק ורציתי החוצה ויצאנו ואז הוא התחיל להתקרב אליי ואני "בורחת לו" בחיים לא הייתי כך. זה היה סוג של דחיה גועל שאני לא רוצה שיגע בי. סוג של בילבול. חשוב לי לציין שבאותו יום הייתי אחרי הרדמה בבי"ח ואסור גם לשתות אלכהול..ובלי קשר הייתי ממש ממש גמורה וחולה באותה תקופה (אז גם אין ראש לנשיקות וכו)הייתי חיוורת וצהובה.. וזה הפליא אותי שבכלל רצה אותי. אגב יש לי סטיגמות עליו שהוא לא רציני בגלל זה אז לא רציתי אותו.שיהיה ברור הבנתי שגעתי בו כי כאילו אני הזמנתי ואז ברחתי אבל אני באתי רק כמחווה לפני שנוסע לא חשבתי שרוצה קשר ולכן כל המגע הישיר הזה שכולם עושים לי הלחיץ אותי הוא גם העיר הערה על החזה שלי מה שגם לי ישר לחשוב שהוא סטוצי...

אסיים ואומר שהרגשתי רע רע על זהששילם עליי שהזמן לי מונית שדיבר אח"כ דברים שנגעו לליבי ואני מרגישה דחייה והאמת שאני לא ודעת מיהו ומהוא למה ישר נגיעות? אח"כ ברח ואמר שלא בקטע רציני שני בכלל לא בניתי על זה כי נוסע לאילת לחיות שם וכי נוח לי הלאט או חוסר מגע.. אבל הא לא נשאר חבר בפייסהוא לא פנה או יזם שיחה רק אני.. ונדבקתי אליו כי עיצבן אותי שאם אמר שלא בקטע רציני שזה מה שרציתי אז זה כלום... ושוב הרגשתי שאני לא מעניינת רק ציצי ותחת או שאצל בחורים מסויימים זה הכל או כלום ולמה עם אחרות זה לא כך אצלו? למה הוא לא רואה אותי ממטר? ולמה כשיוצאים עם מישהו זה ישר הערות מיניות.. כך או כך ניסיתי לשמור על קשר אבל לא הועיל.. הוא קר ובכוונה נדבקתי כי אני יזמתי את הקשר ואני קובעת מה נהיה מי אמר שרוצה משהו רומנטי... בין לבין הבנתי שהוא כן רצה אותי באמת שהכל בראש שלי...אבל לא הצלחתי ליצור אפילו ידידות. הוא כל זמן אמר שלא יתפתח ביניו כלום וזה אפילו לא העליב אותי..בקיצור לאט לאט הפך כבר להיות פחות נחמד...

אני לא מצליחה לבנות קשר.
אני יודעת שיש לי בעיה מהבית בגלל ההורים והדמות של אבא והקשר לי איתו.
אני יודעת שכן יש לי עם גברים בעיה של שולט נשלט

ואין לי כסף לפסיכולוג :(
אני רק רוצה לדעת איך אפשר לצאת לדייטים שיתעניינו בי במי שאני.
תודה

היי, חלמתי חלום שבעלי אנס אישה אחרת.
ואחר כך תקפתי אותו והוא התגונן ולא לקח אחריות וירד עליי בעצמו.
מה זה אומר?
לא נרגעת מהחלום

לצוות מומחי me

אני בת 28, אקדמאית ועובדת לפרנסתי.

בגיל התיכון, לאחר אבחון פסיכו-דידקטי, קיבלתי התאמות נרחבות
בבחינות הבגרות. בנוסף, הומלץ על טיפול תרופתי (ריטלין), אשר הופסק לאחר כשבוע, בעקבות תופעות לוואי מקשות.

היום, אני חווה מספר סימפטומים, שאני לא מצליחה לשייך אותם "להפרעה" ספציפית ולטפל בהם כנדרש.

הסימפטומים הדומיננטיים מתבטאים ב- ניתוק ו"חלימה בהקיץ", מחשבותיי נודדות במהירות למקומות אחרים, מתבטא גם בשיחות עם הקרובים אלי, ולא רק במשימות ביצוע, יכולת להישאר בפוקוס בתוך משימה ספציפית אחת. קושי לעבוד ברעש, מתעייפת מהר במהלך היום, בלבול קוגניטיבי (דיבור מהיר או קטוע- מגומגם, חזרה על משפטים שנאמרו כמה פעמים), משפטים לא מאורגנים, רוצה לומר משהו ושוכחת אחרי כמה שניות-דקות, קשיי שליפה וכו'


מאחר וקיימות מחשבות טורדניות, האם אני סובלת מocd? או הפרעת קשב וריכוז (ללא היפראקטיביות)? מגבלה אחרת?

איך וכיצד ניתן לאבחן את הבעיה שלי? האם הטיפול בהכרח תרופתי?

תודה רבה

היי ליטל,

מה עושים כשמטופל לא יכול להגיע לקליניקה שלא בהחלטת המטפל, אלא בהחלטה של גורמים אחרים בקליניקה?
מבחינת המטפל הוא מעוניין לקבל אך לא רוצה לסכן את מקום עבודתו.
האם יש פתרון למקרה כזה?

שלום ליטל,

הטיפול הסתיים בצורה חותכת וכואבת, ללא תהליך פרידה וללא עיבוד מתאים.
לאחר כחודש, פניתי יחד עם תשלום אחרון עם מכתב מפורט שמסביר את הצורך הזה, אך המטפלת בחרה להתעלם מהמכתב.
אני מרגישה שהקשר הזה, גם אם הוחלט להפסיק אותו ואציין שהיא זו שיזמה את הפרידה מהסיבות הלא נכונות, לא היה צריך להסתיים באופן הזה.
גם אם אין המשכיות, גם אם אין רצון להמשיך ולקיים פגישות, לכל הפחות, מגיע יחס הולם והוגן שמכבד אותי כמטופלת שבחרה להשקיע כסף רב (טיפול שארך כשנה וחצי במפגשים דו שבועיים, את יכולה להבין את הסכום).
אני לא רוצה להאמין שהכסף הזה שהיה יכול לשמש אותי היום לדברים שאני צריכה ואולי ייקח לי עכשיו יותר זמן להשיג אותם כי מדובר בסכום שעמלתי עליו חודשים רבים ורובו נשלח אליה באותו רגע שהופקד בחשבוני.
אני פגועה מאוד, גם מהפרידה הזו ובטח מההתעלמות.

מה עושים? האם אפשר לנסות לבקש פעם נוספת?

יעל תודה על התמיכה,אך יש לי בעיות פיזיות ויש לי תור אצל רופא משפחה יום שני. המצב של אימא שלי גורם לי לעצב לחרדות נכון הייתי בטיפול בעבר ובאמת זה חיזק אותי ואחרי שהפסקתי טיפול הייתי חזקה שמחה משפחה מאושרת אבל מה שקורה לאימא שלי ובמשפחה והמצב הפיזי שלי זה מוביל אותי לבכי אני לא בוכה ליד אימא שלי אבל אני בוכה לעצמי המון ועם כל החולשה שלי אני באמת מנסה לחזק את אימא לפחות עד שאלך לרופא משפחה ואני אספר לו הכל גם על המצב הנפשי שלי אני מחפשת איך להתחזק עד אז ולהרגיש יותר טוב לא רק מבחינה פיזית גם מבחינה נפשית כי אני מאוד רוצה לעזור לי לאימא למשפחה להיות חזקים
תודה

שלום,
בת זוגי סובלת מהתקפי זעם כלפיי וכלפי ילדינו, אך לא מודה שזקוקה בטיפול, מכחישה כל צורך כזה, כאשר אני אומר לה שצריך לנסות טיפול היא אומרת שזה אני שצריך או ילדים צריכים, אך לא היא.
היא סובלת גם מחרדות , אך היא מקבלת תרופות ממשפחת SSRI.
מה עלי לעשות ע"מ לשכנעה אותה לנסות טיפול ?

שלום.
מתי צריך להתחיל טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז? מה בעצם התרופה עושה? האם יש תופעות לוואי? איזה סוגי טיפול נוספים יש להפרעות קשב וריכוז שאפשר לנסות לפני טיפול תרופתי?
תודה

שלום,רציתי לשאול לגבי אבחון להפרעות קשב,הגננת של הבן שלי הציעה ללכת לאבחון להפרעות קשב, מאיזה גיל אפשר לעשות אבחון והוא אכן יעיל? האם אבחון בגיל מוקדם עוזר? מה התהליך של אבחון לילד כל כך צעיר והאם יהיה צורך באבחון נוסף כשיעלה לכיתה א'?

שלום לכם.
רציתי להתייעץ איתכם בקשר לאימא שלי. אבא שלי חולה בדמנציה קשה,אימא שלי קורסת מדיכאון אתמול התמוטטה נפשית. אני מבינה מה קורה לאימא שלי כי גם אני עברתי בעבר טיפולים וצמחתי אבל האחים שלי לא מבינים את זה. אימא שלי לא רוצה לקבל עזרה בשום אופן שדיברתי עם האחים שלי הם אמרו אין מה לעשות אימא לא רוצה לקבל עזרה זה עניין שלה. אני גרה עם ההורים ואני רואה הכל מה שקורה בבית. אימא שלי במצב נפשי גרוע האחים שלי לא רוצים להוציא את אבא שלי מהבית בדמנציה מתקדמת הם לא רואים מה שקורה בבית הם אומרים לי עם אימא לא רוצה לקבל עזרה זה בעיה שלה. אני חושבת אחרת שגם עם אימא לא רוצה עזרה היא חייבת לקבל עזרה אני דואגת לה מאוד. האחים שלי לא רוצים שאתקשר לאף רופא אבל אני בהתנגדות אליהם מאוד רוצה לשתף את את הרופא משפחה לפחות במה שעובר על אימא שלי. אתמול אימא שלי התמוטטה נפשית אני מבינה את המצב שלה יותר מהאחיות שלי אני יודעת מה אימא שלי עוברת ואני כל כך רוצה לעזור לה אני לא רוצה לראות אותה קורסת היא אישה בת 74 לא צעירה אני קיבלתי בלי שום קשר בעבר עזרה נפשית וצמחתי מזה אני רוצה שאימא שלי תתחזק יש לי בעיה עם האחים שלי בעיה קשה שהם לא מוכנים שאתקשר לאף רופא כדי לעזור לאימא קשה לראות את הסיטואציה שאימא שלי עוברת שוב האחים לא רואים את זה אני רואה אני כל כך רוצה להתקשר לרופא ולדבר איתו ולהסביר לו שאימא שלי צריכה עזרה הבעיה שהאחים שלי מתנגדים אבא שלי לא מזהה את אימא שלי לא מזהה אותי לדעתי צריך להוציא אותו מהבית אבל אימא שלי לא מסכימה האחים שלי לא מסכימים זאת בעיה קשה לראות את אימא שלי במצב כזה קשה אני דואגת לה אימא שלי מצד אחד לא רוצה שום עזרה אבל היא מתמוטטת נפשית אני אומרת שוב האחים שלי לא רואים את זה אני רואה את זה. אני יודעת שעם יוציאו את אבא שלי מהבית ואימא שלי תקבל עזרה היא תצמח קשה לראות את הסיטואציה במצב כזה אני רוצה לעזור לה מאוד למרות שהאחים שלי מתנגדים שאתקשר לרופא משפחה ואימא שלי לא רוצה עזרה אני ממש רוצה להתקשר לרופא ולדבר איתו אבל בגלל האחים שלי אני לא מתקשרת לרופא. זה סיטואציה מאוד קשה האחים שלי לא מבינים אני מבינה קצת יותר אנא תעזרו לי עם אפשר ותציעו לי מה לעשות במצב כזה? האם בלי רצון של האחים להתקשר לרופא? איך אני יכולה לעזור לה? אני מאוד מודה לכם על עצתכם ועזרתכם בנושא יום נפלא

היי ליטל,
אני יוצאת עם בחור כחצי שנה. בעוד זמן קצר היינו צריכים לעבור לגור ביחד. כרגע היחסים במשבר, מצאתי אצלו במקרה בפלאפון תמונות של בחורות, ולאחר הרבה שקרים מצידו שהוא לא יודע מי הן, הוא הודה בפניי שהוא מאונן בצ'אט מול בחורות, ושהוא מצטער ושאין לזה משמעות. האמון שלי בו התרסק גם מהמעשים מול הבחורות וגם השקרים במצח נחושה. אני לא מרגישה שאוכל להתגבר על זה. האם זה מעשה שאפשר להתגבר עליו לדעתך? אשמח לכל מחשבה ממך. תודה רבה

שלום,

לאחרונה אני שם לב שהשינה שלי לא טובה.
אני מתעורר באמצע הלילה ולא תמיד מצליח להירדם.
ממה יכולה לנבוע בעיה כזו?

בימים האחרונים בעלי מרגיש לא טוב עם עצמו...משהו שהתחיל כבר לפני כמה שבועות. הוא טוען שהכל טוב בבית
היחסים בינינו מצויינים.הילדים מדהימים.יש פרנסה טובה ומספקת.
הוא מרגיש שהוא לא ממצה את עצמו ושהוא לא מסופק . ההתנהגות כבר גובלת בדכאון.הוא מחפש תשובות לחיים האישיים שלו ולא מוצא והוא מאוד מתוסכל
קראתי קצת בנושא וראיתי שהתסמינים שהוא החל לחוות לפני כמה חודשים (רצון לשינוי במראה למשל) וכל מה שציינתי מעלה מתאימים למשבר שהוא חווה.
מה אפשר לעשות?איך אפשר לעזור לו?

שלום,

אני נמצאת בטיפול של מפגשים שבועיים אצל פסיכולוג כבר יותר משנה (14 חודשים). תמיד יש על מה לדבר, ואני יוצאת מהפגישות עם הרגשה טובה בדרך כלל, אבל זה עולה לי כספים רבים שאינם בשפע אצלי, ואני חושבת האם זה באמת שווה את זה. אין לי מספיק אומץ ללבן את זה ישירות מולו, מה גם שהוא אומר שהוא חושב שאנחנו מתקדמים.

אודה אם תוכלו להתייחס לשאלת משך הטיפול, והאם יש נקודת זמן בה מקובל להפסיק

כל שבוע המטפלת חושבת שהמשכנו משבוע שעבר, אני אמרתי לה הרבה פעמים בדרכים שונות שהיא מתחילה את הטיפול מהר מידי כאילו אני חבר שלה ושאצלי כל שבוע מבחינתי התחלנו מחדש את הטיפול, כמעט כאילו טיפול ראשון.

אני אחרי שנה של טיפול, היא אמורה לדעת את זה לדעתי, בפגישנ היום אמרתי משהו בסיגנון "הרגיש לי כאילו את משווה את הקושי שלי עם קושי של אחרים בלי להבין שאצלי הכל יותר קשה (וזה נכון), הרגשתי שאת לא מבינה כמה קשה כמו שתמיד קורה לי מחוץ לטיפול"
והיא ענתה "אבל אתה יודע שאני מבינה את הקשיים שאתה עובר שייחודיים לך כבר"

היא אמורה לדעת כמה קשה לי עם משפטים כאלו, אמרתי לה אינספור פעמים כמה זה בעייתי כשכל החיים שלי אנשים מצפים שהקשר שלי איתם ימשיך כרגיל כאילו אנחנו עדיין חברים, וכמה אנשים נקמניים שאני מתייחס אליהם כאילו רק הכרנו, כי ככה זה באמת בשבילי ואני לא מבין מה הם רוצים ממני לא מבין מאיפה הציפיות האלו באות, אז גם קשה לי לענות לפסיכולוגית תשובה אמיתית במקרה כזה, ההגנה האוטומטית עונה במקרים כאלה כדי שהאדם שמולי לא יעלב, אני לא מצליח לכבות את ההגנה, אבל אני מרגיש שאני לא אמור, והיא לא אמורה לצפות ממני כל שבוע מחדש שכאילו אני אמשיך את הפגישות כרגיל כאילו אני מכיר אותי, וכל שבוע אני צריך להזכיר לה מחדש שזה לא עובד ככה, והשאלה שלי היא האם אני אמור להזכיר לה כל שבוע מחדש למרות שזה כל כך קשה לי?
במקרה של היום אני הגעתי למצב שאני יצאתי מהטיפול ונפלתי על הריצפה כבר לא היה לי כוח אליה, היא יצאה לדבר איתי ואמרתי לה לעזוב אותי, זה פשוט מייאש שאני אומר דברים והם מתנדפים באוויר כל שבוע מחדש, פסיכולוג אמור לדעת את זה כבר על אדם עם הפרעת אישיות סכיזואידית לא? מה את חושבת על כל זה?