פורום טיפול נפשי

שלום יעל.

נשמע מדברייך שלמרות שאינך מתמודדת עם דיכאון ברגע זה, התוכן הדיכאוני מעסיק את נפשך ומטריד אותך. 

עיסוק יתר מהסוג שאת מתארת בדרך כלל אינו מופיע ללא סיבה אלא מסמן כי הנפש עסוקה בתוכן אשר עדיין אין לו מילים ונוסח ברורים. במילים אחרות, יתכן שה"דיכאון" (בין אם כסימפטום ובין אם כתוכן שמעסיק אותך) מסמן היבטים או רבדים נפשיים אשר קוראים לתשומת ליבך ולעיבוד רגשי. בהתאם, נשמע לי שכדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין יותר לעומק מה מעסיק אותך, ולתת לו מקום.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות או טיפול

שלום דנית.

סביב התנהגויות פוגעניות ולא מקצועיות של פסיכולוגים ניתן להגיש תלונה לועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, אך אם אני מבינה נכון מדברייך, את מחפשת מקום להתייעץ ולעבד בו את החוויה, ולאו דווקא להתלונן. במקרה זה, למיטב ידיעתי אין מקום "רשמי" להתייעץ בו. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי חלופי בו ניתן יהיה לעבד את האירועים ואת הקשר, ואת האופן בו הסיום הכואב משפיע עלייך. מנסיוני, מטופלים רבים מגיעים לטיפול עם "שאריות" מכאיבות מקשרים עם מטפלים קודמים ועיבוד של חוויות אלו בטיפול לא רק מקל, אלא גם פותח התבוננות חדשה וחשובה. לא תמיד קל לפנות לטיפול חדש לאחר סיום כואב של טיפול, אך זו גם הדרך לעבד, לתקן ולהתקדם מתוך החוויה.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות וטיפול

שלום ירדן.

אני מצטערת לשמוע על החוויות הקשות שבנך עבר.

מאחר ואת מתארת שעד כה מעברים בין מסגרות חברתיות לא הביאו לשיפור משמעותי, אני נוטה להאמין שמעבר עיר מבלי שבנך יעבור תהליך של שינוי אישי לא יביא לשינוי דרמטי במצב. חרם וקשיים ביצירת קשר נובעים בדרך כלל מגורמים רגשיים, ניסיון עבר בקשרים ומיומנויות בין אישיות שאינן טובות דיין ובהתאם- ללא שינוי בהיבטים אלו בדרך כלל לא קל ליצור קשרים חדשים וטובים. לאור זאת, אני מציעה להפנות את בנך לטיפול פסיכולוגי שיסייע לו לעבד את חוויות העבר, לחזק את בטחונו העצמי שאני יכולה לדמיין שנפגע לאור חוויות העבר ולרכוש מיומנויות בין אישיות טובות יותר. במקביל, כדאי לבדוק האם יש תחומי עניין בהם הוא טוב, ולפתח אותם ככל האפשר.

ליטל

תוכלו לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול

שלום לך.

אני מבינה שאת מתמודדת עם קושי משמעותי, והלוואי שאפשר היה לתת עצה או "טיפ" שפשוט יקלו עלייך. אלא שלצערי, השגת שינוי נפשי משמעותי היא תהליך ארוך ומאמץ אותו צריך בדרך כלל לעשות בליווי איש מקצוע. לכן, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע, יתמוך וילווה אותך בהתמודדות.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות וטיפול

שלום לירן.

אכן יכול להיות שביתך תתמודד היטב עם הלידה בפועל, אך לאור הקושי המתמשך שאת מתארת אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים קצרה סביב הנושא. קושי בקבלת היריון עשוי לנבוע מגורמים רגשיים- בדרך כלל לא מודעים- כחוסר ביטחון במקום המשפחתי, תחרותיות וקנאה, חוסר ערך וכן הלאה, וכדאי לברר במסגרת הדרכת ההורים על מה "יושב" הקושי. אם אפשר יהיה להבין זאת, אני מאמינה שאפשר יהיה לסייע לה ולנהל איתה שיח משמעותי ומקל. בכל מקרה, מצוין שאת רגישה אליה, ובינתיים חשוב לשמור על גישה שמאזנת בין מתן מקום לרגשותיה לבין עמדה אופטימית שמאמינה ביכולתה להתמודד.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע בתחום הדרכת הורים אם את מעוניינת להתייעץ

שלום הדרי.

אני יכולה להבין מדוע התנהלות המטפלת סביב הפרידה מעוררת בלבול וחוסר הבנה. מאחר ואת מתארת תהליך ממושך בו הפרידה התנהלה באופן מבלבל ולא ברור דיו, ומאחר ואת מרגישה שהיו קשיים נוספים לאורך הדרך, נדמה לי שכדאי להרפות מהטיפול הנוכחי ובמידה ואת עדיין מרגישה צורך בטיפול נפשי, לפנות לטיפול חלופי. נושאים של סיום ופרידה הם נושאים רגישים כמעט לכל אדם, ויתכן שמשהו במפגש עם המטפלת הנוכחית הציף קשיים משמעותיים שלך ו/או שלה בנושא זה, והביא לסיום המבלבל והמכאיב. אפשר להיצמד ולנסות "לתקן", אבל נדמה לי שלפעמים צריך לדעת להרפות ולחפש אחר חוויה מתקנת בקשר אחר. אני מתארת לעצמי שקל להמליץ כך וקשה מאוד ליישם, אך נדמה לי שזה הכיוון שיכול להקל כרגע- לחשוב שקרה משהו ייחודי ומכאיב במפגש ביניכן, ושזה לא חייב להיות כך בקשרים אחרים.

ליטל

שלום אלכס.

למיטב ידיעתי לא, אך איני פסיכיאטרית ולכן ממליצה לשאול בפורום רפואה כללית/פסיכיאטריה.

ליטל

שלום מירית.

מאחר ואת מתארת תסמינים של חרדה ולחץ בעקבות אירוע טראומטי ספציפי שתרחש לפני זמן רב, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע בהתמודדות. לאורך השנים מאז האירוע סביר להניח שהתקבעו דפוסי חשיבה והתנהגות אשר משמרים את החרדה ומשפיעים על היבטים נוספים בחייך ולכן לא קל להתמודד לבד עם המצב. באמצעות טיפול פסיכולוגי ניתן לעבד את משמעות האשפוז עבורך, לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את החרדה ולסייע בהיבטי חיים נוספים המקשים עלייך.

ליטל

שלום אבי.

פסיכולוג אכן יכול לסייע בהתמודדות עם התמכרות לסוכר, בהנחה שמדובר במצביו שנובע מגורמים רגשיים-אישיותיים. בהתאם להתמודדות עם דפוסים התנהגותיים בלתי יעילים אחרים, שיטת הטיפול של הפסיכולוג תותאם למצבו של המטופל ושליטה בה המטפל עובד. למשל, מטפל שגישתו קוגניטיבית התנהגותית יתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות המשמרים את ההתמכרות למתוק ואילו פסיכולוג שגישתו פסיכודינית ינסה לעבד את גורמי העומק העומדים בבסיס דפוסי האכילה הלקויים. לכן, ממליצה לפנות לטיפול ולבדוק עם המטפל כיצד להתמודד עם הקושי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכולוגים

שלום,

OCD - Obsessive Compulsive Disorder, בעברית ׳הפרעה טורדנית כפייתית׳ היא הפרעה הכוללת שני חלקים: מחשבות טורדניות ופעולות כפייתיות. מחשבות טורדניות הן מחשבות חוזרות לא נעימות, שהאדם אינו מצליח לשלוט בהן ומופיעות בראשו באופן חזרתי. פעולות כפייתיות הן פעולות שהאדם מרגיש שהוא חייב לעשות על מנת להפחית את המצוקה שהוא מרגיש כתוצאה מהמחשבות הלא נעימות, על אף שהוא יודע שהן לא הגיוניות או מופרזות. במצב בו יש OCD, המחשבות הטורדניות והפעולות הכפייתיות נמשכות יותר משעה ביום, וגורמות מצוקה או פוגעות בחיי האדם. 

על מנת לאבחן הפרעה טורדנית כפייתית, יש להתייעץ עם איש מקצוע כגון פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. לאנשי מקצוע יש את האפשרות להעריך אם מתקיימת ההפרעה לפי רמת הסמפטומים על סמך דיווח עצמי של המטופל. 

הטיפול הפסיכולוגי המומלץ, כפי שתוכלי לראות בקישור שהכנסתי למעלה הוא CBT שהינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי ונמצא יעיל בטיפול בהפרעה זו (עקרונות הטיפול מפורטים בקישור). כמו כן, לעתים יש צורך להיעזר גם בטיפול תרופתי ולשם כך יש צורך להתייעץ עם פסיכיאטר כמובן. 

הפרעה זו יכולה לגרום לסבל רב ולייצר מגבלות בתחומי חיים שונים ועל כן כדאי לפנות בהקדם לעזרה שכן הטיפול בה יכול להיות יעיל ואינה חייבת ללוות לכל החיים, אך כל מקרה לגופו כמובן. יעילות הטיפול תלויה בגורמים שונים כגון רמת הסימפטומים, שילוב עם הפרעות נפשיות נוספות, ושיתוף הפעולה של המטופל/ת. 

אני ממליצה לא לנסות לעשות אבחון עצמי ולגשת לאיש מקצוע מוסמך שיוכל לאבחן ולהמליץ על הטיפול המתאים. בהצלחה,

יעל 

שלום אבי.

במרבית המקרים הטיפול בסכיזופרניה כולל טיפול תרופתי במקביל להתערבויות פסיכולוגיות ושיקומיות- מחקרים מצביעים על כך שברב המקרים טיפול משולב זה הוא הטיפול היעיל ביותר. לכן, ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע המתמחה בטיפול בסכיזופרניה ולבקש מידע והכוונה המתאימים באופן ספציפי למצבך ולקשייך.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע ומטפלים

שלום לך.

ניתן להיעזר באתר כמוני אשר מאפשר שיח בין חברי קהילה המתמודדים עם קשיים דומים.

מאמינה שתוכלי לקבל המלצות רלוונטיות.

ליטל

תוכלי גם לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המטפלים דרך האינטרנט

שלום אייל,

סודיות בין מטפל למטופל היא אחת מאבני היסוד של חוקי האתיקה של הפסיכולוגים וכמובן שחובתו של המטפל לשמור עליה גם לאחר סיום הטיפול. מתוך כללי האתיקה של הפסיכולוגים: ״פסיכולוגים ישמרו על כבודם ועל פרטיותם של לקוחותיהם. לשם כך יקפידו על סודיות המידע שהגיע אליהם תוך כדי עיסוקם המקצועי, וזאת גם לאחר שהסתיים הקשר המקצועי עם הלקוח, ואף לאחר מותו״.

עם זאת, לפי הקוד האתי, "פסיכולוגים אינם מחויבים בשמירת הסודיות במקרים שבהם על פי חוות דעתם המקצועית המטופל נמצא במצב של סיכון לעצמו או לאחרים", אך גם במקרה כזה העברת המידע מתקיימת ככל הניתן בידיעתו של הטופל. במקרים חריגים, מתקיימת דרישה לקבלת מידע מגורמים כגון הצבא (במקרה של טיפול פרטי - רק בהנחה שהמטופל עדכן את הצבא שהוא בטיפול) או מערכת המשפט. גם במקרים אלו העברת המידע לא נעשית ללא ידיעת המטופל ורק לאחר תהליך של הבנת צרכי המערכת ושמירה ככל הניתן על פרטיות המטופל. 

שיתוף בתכנים שעלו בטיפול של גורמים טיפוליים נוספים לדוגמת פסיכיאטר יכול להתקיים בהתאם לגורמים שונים וביניהם רצון המטופל, הגדרת החוזה הטיפולי שנעשה ביניהם בתחילת הטיפול, הערכת סיכון אובדני, האם יש גורמים טיפוליים נוספים בתמונה ועוד. כל העברת מידע מסוג זה נעשית בכפוף לחתימת המטופל על הסכם ויתור סודיות לגורם ספציפי ונעשית בידעתו המלאה. 

בהנחה שבמהלך הטיפול הפסיכולוגי לא נחתם ויתור סודיות שבו הסכמת להעברת מידע לגורם כלשהו, הפסיכולוג/ית מחויבים להמשיך בשמירת הסודיות גם לאחר סיום הטיפול.

מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך,

יעל 

שלום דניאל,

אני מצטערת מאוד לשמוע שכך את מרגישה ושחווית אכזבה שכזו בתוך הטיפול. לצערי אין לי מספיק מידע על המקרה בכדי להביע חוות דעת מקצועית בנושא.

טיפול נפשי צריך להיות מרחב בטוח שבו מתקיימת הזדמנות לשיח פתוח גם על מורכבויות שעולות בקשר בין המטופל למטפל. איני יודעת אם ניסית להעלות את אכזבתך ואת תחושותיך מול המטפל. במידה ולא, אני מאמינה שיכול להיות לכך ערך טיפולי. במידה ואינך מרגישה בטוחה לעשות זאת מול המטפל הספציפי, ועל אף האכזבה שחווית, אני מקווה שלא תאבדי את האמון בכלל המטפלים, ושתאפשרי לעצמך חוויה מתקנת בהמשך.

בהצלחה,

יעל 

שלום נאוה, 

ראשית, יש להבחין בין טיפול פסיכולוגי לבין סוגי טיפולים המשתייכים לאסכולת הרפואה המשלימה. בטיפול פסיכולוגי, בו הכלי המרכזי הוא השיח המילולי, מתקיים איסור על מגע וכמובן על כל ביטוי של מיניות בין המטפל/ת למטופל/ת. 

עם זאת, באסכולת הרפואה המשלימה יש סוגי טיפול אחרים שכן כוללים מגע, לדוגמא, פסיכותרפיה גופנית. בכל מקרה, ובכל סוגי הטיפולים שכוללים מגע, הוא כמובן צריך להיעשות בהסכמה ובצורה מקצועית ואך ורק למטרות טיפוליות. בבחירת מטפל/ת מומלץ מאוד לשים לב לחוויית הביטחון שהוא/היא משרים עליך ולשים דגש על הסכמה, בייחוד לאור העובדה שאת מתארת רתיעה ממגע. 

לגבי הסיבות לרתיעה ממגע, הן יכולות להיות מגוונות ואני ממליצה לך להעלות את תחושותיך בטיפול שכן זה בהחלט משהו שניתן לחקור בתוך המרחב הטיפולי, בין אם מדובר בטיפול במגע או בטיפול בדיבור.

בהצלחה,

יעל