פורום טיפול נפשי

נתת לי עצות נהדרות אני ממש מודה לך על זה שבוע נפלא

ממש קשה לי.
הרבה דברים מפריעים לי אז מה שאני הולכת לכתוב הולך להיות מאוד מבולגן.
1. עוד חודשיים אני אהיה בת 24 ולא השגתי כלום בחיים.
מגיל 18 אני יושבת בבית ולא עושה כלום.
מהצבא קיבלתי פטור בגלל משבר נפשי שעברתי בגילאי העשרה (ואובחנתי אז עם דיכאון, חרדות, OCD וסכיזופרניה), ושירות לאומי לא הייתי מסוגלת לעשות יותר משבוע. פרשתי.
אין לי משמעת עצמית ואין לי מוסר עבודה.
אני לא מסוגלת להישאר במקום עבודה יותר מחודש, השיא שלי הוא 4 חודשים. (חנויות בגדים בקניון).
2. אני בכלל רוצה להיות עצמאית ולפתוח עסק. אבל אני לא יודעת במה. אין לי מושג מה אני רוצה.
אני הרי לא טובה בכלום. ואני לא מוכנה לשמוע יותר משפטים כמו ״לכל אחד יש משהו שהוא טוב בו״ כי זה לא נכון. לגביי זה ממש לא נכון.
כל השנים שאני יושבת בבית אני חושבת ושוברת את הראש ״מה היתרון שלי? מה אני עושה יותר טוב מאחרים?״ ואף פעם לא עולה לי תשובה.
אני לא יצירתית ומקורית, אני לא טובה בדברים עם הידיים (ניסיתי קורסים של תפירה), אני לא טובה בדברים פיזיים וספורטיביים, אני לא מצליחה לקלוט ולזכור מידע (קורס חובשים במד״א).
ונמאס לי כי אני לא יכולה להוציא כספים על עוד קורסים בשביל לנסות דברים חדשים שאולי יצליחו. אני לא עובדת!
3. אין לי אהבה עצמית. אין לי שנאה עצמית אבל אני גם לא אוהבת את עצמי יותר מדי. אני זוכרת שזה תמיד היה ככה מאז ומתמיד. אני סלדתי מעצמי. כל פעם שיש איזו מנטורית שאומרת ״תני לעצמך חיבוק״ או ״תסתכלי במראה ותאהבי את מי שרואה״… אני לא מסוגלת. אני שומעת ונרתעת. זה מרגיש לי קרינג׳י ברמות. זה לא מרגיש לי נוח, כאילו אני זרה לעצמי.
ותכל׳ס אין לי הרבה סיבות להסתכל על עצמי מהצד ולאהוב את עצמי או להיות גאה בי.
אני בן אדם חסר סבלנות, מלא עצבים, עצלנית, חסרת משמעת עצמית, חלשת אופי, לא מצליחה להתמיד בשום דבר שאני מציבה לעצמי בין אם זה לחסוך כסף או לעשות ספורט. תמיד זה מסתיים בכישלון אחרי יומיים.
אבל זה לא שאני לא מנסה. באמת נמאס לי מהמצב שאני נמצאת בו ואני מנסה! במיוחד כשאני מתקרבת לגיל 24, גיל שכשהייתי קטנה תמיד היה נראה לי כל כך בוגר כבר לחתונה וילדים… כשבפועל אני עדיין לא עשיתי עם עצמי כלום. (מה שכן אני נמצאת בזוגיות קרוב לשנתיים).
אני מנסה כל בוקר מחדש להקים את עצמי ולהוכיח שהפעם זה יהיה שונה, הפעם דברים יתנהלו אחרת. ואיכשהו אני תמיד מתבדה.
אני הולכת לשבת מול המחשב ומנסה לקרוא ולמצוא פתרונות על כל מיני דברים שונים שבכללי יוציאו אותי מהלופ הזה - אבל אני לא מצליחה.
אני יושבת מול המסך ולא מצליחה לקרוא. לא בא לי לקרוא. אני יודעת שאני צריכה לקרוא ובכל זאת קשה לי.
כאילו זה כבר משהו לא בשליטה שלי. משהו רוחני שכל פעם כשאני מנסה לעשות צעד מושך אותי אחורה וגורר אותי למטה.
לאחרונה אני כל הזמן מסתובבת במצב רוח רע מהרגיל.
כבר התחלתי לחשוב שיש עליי עין הרע וביקשתי מההורים שיבדקו את המזוזות (14 שנה לא בדקנו) כי זה לא הגיוני שבכל תחום שאליו אני פונה יש מכשול שגורם לי אפילו לא להתחיל! כאילו האנרגיה שלי תקועה.
אולי דברים אלו הם פחות תחום העיסוק בפסיכולוגיה אך אשמח לקבל איזשהו ייעוץ בהיבט הפסיכולוגי.
אני באמת נואשת לשינוי.

סתם התלהבתי
נרגעתי לאותו רגע של הפגישה הקודמת
אבל אחרי שגיליתי לה קצת מהאמת החרדה מהפגישה הבאה רק עולה
עכשיו יש לה עוד מה לבדוק ....
קשה לי ממש כבר
מרגיש שאין לזה סוף
למה אני לא מסוגלת
כל פעם מחדש אני בחרדה מזה שאני לא עושה מה שהתבקשתי ולמרות זאת עדיין אני לא עושה . לא מצליחה להשתכנע/ להעיז
לא מצליחה להתעלם מהתחושות / קולות

היי ליטל.

יש לי בעיה שמטרידה אותי ואשמח לעצתך. לפני שנכנסתי למסגרת אהבתי לעשות דברים שאני אוהבת כמו למשל ללכת לספריה או תחביבים וכו'. אחרי שנכנסתי למסגרת הפסקתי עם זה וכמה שאני רוצה לחזור לזה אני נמנעת לעשות את זה. המסגרת תורמת לי המון אבל אני גם רוצה לחזור לדברים שאני נמנעת מהם כמו ללכת לספריה או כמו שכתבתי תחביבים. לא יודעת למה זה קורה לי. כאילו אני חושבת שעם אני במסגרת שיקומית אז כבר זה לא שווה. זה שאלה קצת מוזרה אני יודעת,אבל מאוד חשוב לי עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות ומה את חושבת? אני ממש מודה לך ליטל זה פשוט משהו שמטריד אותי בזמן האחרון.

ליטל תודה
כנראה שידעתי למה כתבתי פה את ההודעה הקודמת ...
המילים שלך תמיד מצליחות לעזור לי בסוף.
גם אם באותו רגע שאני קוראת אני בטוחה שלא אהיה מסוגלת, בסוף זה משפיע עלי ונותן לי כח ואומץ .
לא ממש גיליתי את השקרים אבל שיתפתי קצת באמת...
רעדתי ממש מהשיתוף הזה גם תוך כדי ששיתפתי וגם אחרי כשחיכיתי לתגובה. רעדתי שהיא תדרוש יותר מדי ושהשיתוף יצא לרעתי אבל לא. היא לא האשימה היא רק הסבירה.

שלום אני בת 28 ומאז ומתמיד הייתי אוכלת מתוך רגש.
הייתה תקופה שרציתי לרדת במשקל והתחלתי לספור קלוריות מה שהגביר את ההתעסקות באוכל.
בשנים האחרונות אני מתמודדת עם מחלה אשר גורמת לכאבים קשים מאוד ואני מטופלת באמצעות תזונה (זה הדבר היחיד שעוזר לי).
רק שהתפתח קושי חדש..
עקב הצורך שלי להועיל לבריאותי וככל שאני מקפידה על התזונה הכאבים פוחתים, נוצר פחד מאוכל.
התזונה היא מאוד קשוחה, טבעונית, ללא גלוטן, מינימום סוכר, מינימום מלח (ואני אפילו לא מדברת על הקושי הרגשי לעבור לתזונה כזו בתור מי שכל חייה נאחזה באוכל מבחינה רגשית).
כאשר אני סוטה קלות מהתזונה (לצורך העניין לא מומלץ הרבה סוכר) ואני אוכלת כמות מעט גדולה של סוכר נגיד בגלידה לצורך העניין..
אני מרגישה שהעולם נופל, אני מרגישה שברגע שאכלתי את זה, אני ממש רואה מבפנים איך הגוף שלי מעכל את אותו מזון וגורם לי לחולי..
הפלא ופלא רגעים לאחר מכן פתאום אני מרגישה כאב מוזר או משהו כזה ואני יודעת שזה פסיכולוגי.

כמובן שזוהי איננה דרך לחיות ולצערי אותה מחלה החמירה את זה..
הפחד מוביל להתקפי זלילה שאחריהם אני מרגישה שלווה כיוון שהרגעתי את החרדה, מצד שני פחד גדול יותר כי החמרתי את המצב על ידי אכילה של כל הדברים שמהם אני אמורה להימנע וכמובן שנאה עצמית..

אני מנסה להרגיע את עצמי אך רציתי לדעת מה ניתן לעשות אילו מחשבות ניתן לתרגל על מנת לעבוד עצמי..

אני מחפש פסיכולוג/ית דובר/ת רוסית היודע/ת לעשות אבחון נוירופסיכולוגיה.
תודה רבה

בן זוג שלי הלך למטפלת בתחום המיני להבין למה הלבידו שלו נמוך כאשר הוא במערכת יחסיםמונוגמית. הוא בא מרקע דתי, אף פעם לא הרגיש משוייך למשפחה ולרקע הזה. הוא במערכת יחסים מונוגמית איתי כבר שנתיים והוא הלך למטפלת כדי להבין את הסיבות לחשק הנמוך ןלשפר את האנטימיות בניינו.
היא אמרה לו בסוף מפגש ראשון שהוא כנראה בעל זהות מינית לא מונוגמית.
ושהיא תתן לו כלים להתמודד.
בעני זה חוסר אחריות של מטפלת להגדיר אדם שגם ככה מבולבל, ולהעניק לו זהות.
מה אתם חושבים?

שלום ותודה מראש על התשובה 🙏🏽
אני בת 40 אמא ל4 ילדים מדהימים ונשואה באושר!
כבר 8 שנים שאני נוטלת אסטו 10, בחצי שנה האחרונה עברנו דירה והרגשתי טלטלה נפשית. בהמלצת פסיכיאטר העלה לי ל15 מג (כדור וחצי)
העלתי מינון והרגשתי טוב לאחר כחודשיים.
בחודש האחרון אני חווה מועקה וחוסר שקט בגוף כמו פיצוץ הורמונלי. סחרחורות ושינה קלה מאוד.
שאלותי הן: האים הגוף / המוח התרגל לכדור וכבר לא משפיע או לחלופין משפיע יותר מידי ואין לי שקט נפשי מיתר הורמונים בגוף?
האים ניתן להוריד מינון לכדור ואז אחוש יותר טוב?
התור שלי לפסיכיאטר רק בעוד כחודש ואני ממש סובלת כרגע עם התחושות הלא נעימות הללו.
אשמח לתשובה 🙏🏽

אני בת 65, ולגמרי לבד בעולם, תמיד קשה, אבל מוצאת דרכים להתמודד, עכשו שבועיים אני עם כאבי גב שמשתקים אותי, ומלבד הכאבים גורמים לי לדיכאון. יש עיצוב מה לעשות?

שלום,
רציתי לשאול האם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בבירור של נטייה מינית?
אני בתחילת שנות העשרים, בטיפול כבר מעל שנתיים אך חוששת להעלות את הנושא הזה, למרות שהתהיות לגביו די מטרידות אותי לפעמים (זה בא והולך בתקופות כבר כמה שנים)
אני מפחדת שלהעלות את זה מול המטפלת יהפוך את זה לאמיתי וסופי והיא פשוט תתייחס לזה כעובדה מוגמרת, בזמן שאני עדיין לא לגמרי בטוחה לגבי הנטייה המינית שלי, וחושבת או מקווה שאולי זו מין "פאזה" כזו שתעבור
עברתי בעבר גם טראומה (לא מינית) מצד אחי ואני מפחדת שאולי זה גורם לי לרתיעה מגברים, כלומר שאולי הסיבה לכך שאני מבולבלת לגבי המשיכה המינית שלי היא בגלל הטראומה ואולי בלעדיה כן הייתי מצליחה להימשך לגברים.
ובאופן כללי מפחיד אותי לגלות שאולי אני באמת לסבית כי אני מרגישה שגם ככה יש לי מספיק קשיים רגשיים ותסבוכות בחיים וזה רק יוסיף עוד סיבוכים מיותרים

אשמח לשמוע מה את חושבת על הנושא, תודה רבה

שלום.
אני בן 40 חולה בדלקת פרקים ומקבל טיפול ביולוגי. הבעיה היא שאני מרגיש לא בנוח שקופת החולים צריכה להוציא עליי כסף לטיפול היקר הזה. זה לא רק הטיפול הביולוגי זה גם בדיקות mri שאני עובר שגם עולות יקר (2,500 שקלים לבדיקה). אני מרגיש שאני נטל על הקופה של קופת החולים. קשה לי עם התחושה הזו. בבקשה הסבר, ייעוץ. משהו שיקל עליי את המחשבות.

תודה.

שלום, בעלי גילה בגידה מצידי, החלטנו לנסות לשקם.
אך הדבר ממש רודף אותו הוא לא מצליח לתפקד, המצב הנפשי שלו גרוע מאוד.
כרגע טיפול זוגי מרגיש לנו כאילו כוסות רוח למת
למי עליי לפנות??

יש לי תלמידה שחוששים מהביה''ס שהיא מערבבת בין דימיון למציאות
כלומר, היא מספרת דברים שלא קרו ולא נבראו...
אך אני בתור המורה שלה וכן גם ההורים לא חושבים ככה
יש לציין שהתלמידה עברה דברים קשים מאוד!
איך אני יכולה לבדוק אם אכן יש לה את הבעיה הנ''ל?
איך אפשר להוכיח שזה לא קיים אצלה?
ואם אכן קיימת הבעיה איזה טיפול מתאים עבורה?
אשמח למענה
תודה מראש.

שלום, הקשר עם אחותי נותק חלקית, אני רואה אותה ימי שישי אבל מעדיף שלא לדבר איתה, ההורים שלי מתנהגים כאילו לא אמרתי שאני לא מעוניין בקשר, מביאים לי את הילדים שלה לפנים, ומכריחים אותי בניגוד לרצוני להגיב להם, כי אם אני לא מגיב אני צריך להיות מניאק כי הם מביאים לי אותם מול הפנים.

אני מרגיש שהניתוק מקדם אותי בחיים, תמיד הרגשתי אשם בזה שאני חכם ומבין, כאילו בילדות היא גרמה לי להרגיש שזה לא בסדר להיות יותר טוב מאחרים וזה השפיע לי על החיים בהרבה היבטים, הרגשתי שהגעתי למצב שאני צריך להיות שחצן רק כדי שאנשים לא יבקרו את החוכמה שלי, כי את האנשים השחצנים מבקרים מאחורי הגב, לא מול הפנים, אני מרגיש שזה השפיע על השאיפות שלי בחיים, אי ניצול פוטנציאל, ההיבט הזה לא מפריע לי כל כך אבל בסופו של דבר יש לו השלכות על חיי היומיום.

יום אחד אח שלי בא מארה"ב אחרי הרבה זמן, עם אישתו והילד, אז אני חושב שהייתי צריך להתייחס לילד שלו, אני לא מתחבר לרוב הילדים באופן כללי, אבל בגלל שהוא בא לכמה ימים הרגשתי צורך לעשות הצגה כדי שהימים האלו יעברו חלק וגם בגלל שאני טוב מאוד בהבנת ילדים וראיתי שלילד שלו היה קשה עם חוסר ההיכרות של משפחה, הוא לא מכיר את זה, אז ידעתי איך לפנות אליו ולעזור לו.

ואני חושב שזה הרס עוד יותר את הניתוק, כי עכשיו פתאום אני נהיתי יותר מעורב ממה שהייתי אמור להיות, וזה ממש משפיע עליי, אני מרגיש יותר רע ויותר רגשות אשם ביומיום, המוסריות שלי חונקת אותי, הרצון שלי לצדק מתנגש עם מי שאני וגורם לי לחשוב שאני זה שרע, כי מבחינה מוסרית לא הוגן שאדם אחד יהיה חלש יותר מאדם אחר בגלל מי שהוא