התקפי זלילה חוזרים, תחושת חוסר שליטה וחוויה של מצוקה - כל אלו הם חלק מתסמיני הפרעת אכילה כפייתית. בעמוד זה תוכלו לקרוא על מאפייני ההפרעה והטיפול בה.
שיתוףכמעט כל אחד מאיתנו מוצא עצמו לעיתים מרגיש שאינו מצליח להפסיק לאכול דבר מה טעים, או עם תחושת חרטה על ארוחה גדולה מדי. יחד עם זאת, כאשר תחושות אלו מלוות בהתקפי זלילה בלתי נשלטים אשר חוזרים על עצמם לעיתים קרובות ומעוררים מצוקה רבה, יתכן שמדובר בהפרעת אכילה כפייתית.
ההפרעה, אשר נקראת לעיתים גם הפרעת אכילה בולמוסית או אכילת בינג', נכנסה למדריך האבחון והסטטיסטיקה של ההפרעות הנפשיות (DSM) במהדורתו האחרונה, אשר יצאה בשנת 2013, ומאז היא ניתנת כאבחנה של הפרעת אכילה. כיום היא נחשבת הפרעת האכילה השכיחה ביותר.
הפרעת אכילה כפייתית היא הפרעה אשר מתאפיינת בנטייה חוזרת להתקפי אכילה בלתי נשלטים, שלא נובעים מתחושת רעב. במהלכם, האדם אוכל בפרק זמן קצר כמות מזון גדולה ובלתי מידתית. לרוב, ההתקפים מובילים לתחושת מלאות קיצונית ולא נעימה, ובטווח הרחוק גם לבעיות בריאותיות, בהן סיכון להשמנת יתר, עליית כולסטרול ועוד.
אל התחושות הפיזיות הקשות והסיכונים הבריאותיים המאפיינים את הפרעת האכילה הכפייתית, נלווים גם קשיים רגשיים המסבים לאדם תחושת מצוקה. היבט רגשי מרכזי סובב סביב חוויות של חרטה, אשמה, בושה או גועל בעקבות אפיזודות של אכילה מופרזת. בעקבות תחושת הבושה החזקה, במקרים רבים מתפתחת אצל הסובלים מן ההפרעה נטייה להשקיע מאמץ רב בהסתרת הבולמוסים מאנשים אחרים בסביבתם, אפילו הקרובים אליהם ביותר. צורה נוספת בה בושה עצמית באה לידי ביטוי היא בתחום הבין-אישי, כאשר לעיתים אנשים הסובלים מההפרעה נוקטים בהימנעות ממפגשים חברתיים.
במקרים בהם תחושת החרטה על האכילה המופרזת מביאה ל"התנהגויות מפצות" – פעולה יזומה של ריקון הגוף ממזון, דוגמת הקאה מכוונת או שימוש בחומרים משלשלים – מדובר כבר במצב של הפרעת אכילה שונה, כגון בולימיה או אנורקסיה מתת סוג שמאופיין בהתקפי זלילה.
השכיחות המוערכת של ההפרעה לאורך שנה בארה"ב, עומדת על 1.6% מהאוכלוסייה בקרב נשים, בעוד בקרב גברים היא מוערכת ב-0.6%. בתוך כך, הסבירות לפתח הפרעת אכילה כפייתית נמצאה כגבוהה יותר בקרב אנשים אשר סובלים מהשמנת יתר (Obesity). בקרב אוכלוסייה זו, שכיחות ההפרעה עומדת על בין 6.5%-8%. בנוסף, היא נמצאה כשכיחה יותר בקרב אנשים אשר מחפשים טיפולים להורדת המשקל.
במקרים רבים הפרעת אכילה כפייתית מלווה בהפרעות פסיכיאטריות נוספות, בהן הפרעה בי-פולארית, דיכאון והפרעות חרדה. כך, כמעט 50% מהמאובחנים בהפרעת אכילה כפייתית מתמודדים גם עם דיכאון.
על מנת לקבל אבחנה של הפרעת אכילה כפייתית, על האדם לעמוד בכל הקריטריונים הבאים:
את ההפרעה ניתן להגדיר על פי דרגת החומרה שלה, אשר נקבעת על פי שכיחות אפיזודות הזלילה:
לא הרבה ידוע על המקור של התפתחות ההפרעה, אשר לרוב מופיעה בשנות גיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. כיוון שישנם מקרים חוזרים של הפרעת אכילה כפייתית בתוך משפחות, ייתכן כי ישנה מעורבות של גנטיקה בהתפתחות ההפרעה.
לצד זאת, כן ניתן לזהות גורמי סיכון אשר תורמים להופעתם של התקפי זלילה: גורמי לחץ, דימוי גוף שלילי, אכילה פחותה כתוצאה מדיאטה ושעמום.
סוגים שונים של טיפולים פסיכולוגים נמצאו כמועילים במקרים של הפרעת אכילה כפייתית.
לצד ההתמודדות עם ההיבט הרגשי וההתנהגותי של ההפרעה, חשוב שלא לזנוח גם את השפעותיה על בריאות הגוף. לכן, חשוב שהטיפול יהיה מלווה ברופא שיוכל לסייע וללוות את הטיפול, תוך פיקוח על מדדים שעשויים להיפגע כתוצאה מההפרעה – BMI, רמות כולסטרול ולחץ דם. כמו כן, לשם איזון הרגלי האכילה ושמירה על תזונה בריאה שתומכת את ההתמודדות עם ההפרעה, מומלץ לקבל סיוע מדיאטנית המומחית בהפרעות אכילה.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5®). American Psychiatric Pub
Abnormal Psychology 17th edition (2016). J.M. Hooley, J.N. Butcher, S., M.K. Nock, & S. Mineka
https://www.psychologytoday.com/us/conditions/binge-eating-disorder-compulsive-overeating
בולימיה היא הפרעת אכילה המתאפיינת באפיזודות חוזרות של התקפי זלילה בלתי נשלטים, לצד התנהגויות מפצות כמו ספורט או הקאות. מהן האפשרויות השונות לטיפול ובאיזו גישה כדאי לבחור?
קראו עוד
.png)
